שיחה א

291שיחה א

ר"ה – ו' תשרי *

א. יש ללמוד מתפלת חנה הוראה לגבי עבודת היהודי בר"ה

בהפטרת היום הראשון של ראש השנה (תחילת ספר שמואל)¹ מסופר על חנה, אשת אלקנה. תוכן ההפטרה הוא, שבתחילה "ולחנה אין ילדים"², ואחר־כך, באמצעות תפילה (בהיותה במשכן שילה) היא נפקדת בבן – שמואל הנביא.

מטרת קריאת ההפטרה בחגים, כבשאר ההפטרות, היא בדומה לקריאת התורה³, מלשון הוראה^*: על היהודי ללמוד מכך הוראה לגבי עבודתו בשבת זו ובחג זה.

כך גם בעניננו: גם אם הסיבה לקריאת הפטרה זו בראש השנה היא⁴ כיון שחנה נפקדה בראש השנה⁵, בכל זאת כוללת ההפטרה מספר הוראות בעבודת היהודי בראש השנה, ומספר הוראות כלליות⁶:

כיון שה"עבודה" שהביאה לפקידת חנה, שהיא העיקר בהפטרה (כפי שהוסבר לעיל), היתה תפילתה בשילה, הרי מסתבר לומר, שעיקר הלימוד מן ההפטרה לגבי עבודת היהודי בראש השנה הוא מתפילת חנה, ובמיוחד לפי הדיעה המובאת בשל"ה⁷, שגם תפילת חנה היתה בראש השנה.

ב. השאלות המתעוררות על הסיפור אודות תפילת חנה

הדברים יובנו על־ידי ההסבר על הסיפור בענין תפילת חנה, שבתחילה חשבה עלי ל"שכורה" (מפני שתפילתה היתה כ"מדברת על לבה...") ואמר לה "עד מתי תשתכרין...". חנה ענתה לו על כך "לא אדוני... ואשפוך את נפשי לפני ה'"⁸, וכך הלאה.

שהרי לכאורה אין מובן כאן:

א) כיצד ייתכן שלעלי הכהן תהיה טעות גדולה כל כך – מן הקצה אל הקצה, עד אשר במקום להכיר⁹ בכך 292שתפילתה היא מתוך השתפכות הנפש, הוא חשב שהיא "שכורה"?

ב) גם אם יימצא הסבר לטעותו של עלי¹⁰, עדיין אין מובן, מדוע מסופר על כך בתורה? הרי אפילו "בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב"¹¹, ובודאי כך הוא, להבדיל, לגבי עלי הכהן!

ג) אם אכן "ויחשבה .. לשכורה"¹², מדוע ממתין עלי בדבריו עד סיימה את תפילתה, כפי שמסביר רש"י את "ועלי שומר את פיה"¹³ – לשון המתנה – הן היה עליו להפסיקה מיד ולדאוג להוצאתה מבית ה'?

ג. השיחה בין עלי הכהן לבין חנה איננה על "שכרות" פשוטה

מכל זאת מובן, שעלי לא החשיבה כשכורה במשמעות הפשוטה של המילה¹⁴, אלא ל"שכורה" בענין התפילה. כלומר, כיון שחנה "הרבתה להתפלל"¹³ היתה זו תפילה יותר מן המידה, שאיננה רצויה¹⁵ כאשר נצבים לפני ה' בבית ה' (כדלהלן בסעיף ט).

תשובת חנה על כך היא "ואשפוך את נפשי לפני ה'": כאשר הענין של "הרבתה להתפלל" כרוך בהשתפכות הנפש, אזי אין זו "שכרות" בתפילה, כי אם, להיפך, דרגה נעלית בה¹⁵.

זהו הקשר בין תפילת חנה לבין ראש השנה, מפני שהדו־שיח בין עלי הכהן לבין חנה אודות אופן התפילה בבית ה' מבהיר גם את תוכנן הכללי של תפילת חנה ושל מספר תפילות בראש השנה, כפי שיוסבר להלן.

ד. שני הענינים בתפילות ראש השנה

בתפילות ראש השנה מצויים שני ענינים הפכיים:

מצד אחד ראש השנה הוא יום הדין לכל צרכי האדם, הן ברוחניות והן בגשמיות (ככתוב¹⁶ "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב": חק לישראל – מלשון¹⁷ "הטריפני לחם חוקי" – הוא המשפט על מזונות וצרכים גשמיים¹⁸ ו"משפט לאלקי יעקב" הוא המשפט על 293ענינים רוחניים¹⁸, על דרגת "גילוי אלקות בנפשו"¹⁹). לפיכך מבקשים בתפילות ראש השנה על בני חיי ומזוני, וגם על הצלחה בענינים רוחניים.

מצד שני ידוע, שעיקר העבודה בראש השנה (המתבטאת בעיקר בתפילה) היא הכתרת הקדוש־ברוך־הוא למלך²⁰, ובלשון חז"ל²¹ "שתמליכוני עליכם", כנאמר בתפילת ראש השנה "מלוך על העולם כולו בכבודך", "מלך על כל הארץ", ועוד. והרי הכתרת מלך וקבלת מלכותו נעשית רק על־ידי התבטלות מוחלטת וכניעה כלפיו עד אשר אין חשים כלל ברצון ה"עצמי"²² (והתבטלות זאת גורמת למלך ל"קבל" את ההכתרה).

שני ענינים אלו הם תרתי דסתרי: כאשר מתבטלים כלפי המלך, אין חושבים ומבקשים על הצרכים העצמיים, הקשורים לרצון העצמי. כך הוא בענינים גשמיים (שהם עיקר הדין בראש השנה, כמוסבר בהגהות מיימוניות²³) ואפילו בצרכים רוחניים.

(וכידוע, נאמר בתיקוני זוהר²⁴, שהמבקשים "ביומי דכפורי" על "מזוני סליחה וכפרה וחיי, כתבנו לחיים" הם ככלבים הנובחים "הב הב", מפני שהם חושבים על עצמם ולא על השכינה.

אך מצד שני נקבעו הבקשות על צרכי האדם בנוסח התפילה על־ידי חז"ל בהסבירם שזוהי עת רצון למילוי הבקשות, ומכך מובן שהבקשות אינן צריכות לנבוע רק מקבלת־עול – מכך שהקדוש־ברוך־הוא ציוה על ישראל לבקש צרכיהם בראש השנה, והם עושים זאת רק כדי לקיים רצונו – אלא צריך לבקש גם מתוך רצון לצרכים המבוקשים).

כלומר, מצד אחד יש לרצות ולהתכוון בחלק זה של התפילה לכך שהקדוש־ברוך־הוא ימלא משאלותיו²⁵, ולשם כך יש צורך בהרגשת ישות ומציאות עצמית, ויחד עם זאת יש לקיים את "תמליכוני עליכם", דבר הדורש התבטלות מוחלטת של הישות והמציאות העצמית.

ה. הצבת שאלה זו לגבי תפילות כל השנה

לכאורה, נשאלת שאלה זו לגבי התפילות בכל השנה כולה^*:

בתפילת שמונה־עשרה המתפלל 294הוא כעומד לפני המלך²⁶, ובעמדו לפני המלך אל לו לגלות תחושת²⁷ ישות עצמית, עד כדי כך, שנאמר בגמרא²⁸, שאפילו על מעשה של "מחוה במחוג קדמי מלכא" (=רומז בתנועה לפני המלך") מגיע עונש של היפך החיים, יחד עם זאת נקבעו בנוסח התפילה של כל יהודי י"ב הברכות האמצעיות, שתוכנן הוא בקשת צרכי האדם.

אך יש הבדל עצום בין תפילת ראש השנה לתפילות בכל השנה:

במשך השנה, לאחר ההכתרה בראש השנה, הקדוש־ברוך־הוא הוא כביכול, כ"מלך" המנהיג מדינה, והתבטלות בני המדינה למלך היא באופן שמורגשים מציאותם וצרכיהם של המונהגים. רק כאשר נצבים ממש לפני המלך, צריך להראות בודאות שהמדינה כולה נכנעת לפניו.

לעומת זאת, בשעה שמכתירים את המלך, כאשר הוא עדיין רם ונישא, מעל להנהגת המדינה, דרושה כניעה והתבטלות עצומה יותר, כך שלא תורגש שום מציאות זולת המלך עצמו. ונשאלת השאלה: כיצד ייתכן במצב כזה לבקש מן המלך צרכים אישיים?

ו. בקשת הצרכים היא כדי להמליך עליהם את הקדוש־ברוך־הוא

ההסבר לכך הוא:

היהודי אינו צריך לבקש את צרכיו בראש השנה לתועלתו שלו, כדי שתהיה לו רווחה בענינים גשמיים, ואפילו רוחניים, אלא בהמשך לעבודת "תמליכוני עליכם":

ההגשמה של "מלוך על העולם כולו בכבודך", השראת מלכות הקדוש־ברוך־הוא בכל העולם יכולים להתקיים רק על־ידי התעסקותו של היהודי בעניני העולם הזה ובהפיכתם ל"מכון לשבתו יתברך"²⁹.

כיון שלכל יהודי יש ניצוצות קדושה השייכות לנשמתו, ואשר הוא חייב לבררם ולזככם³⁰, והם "מלובשים" בדברים הגשמיים שהקדוש־ברוך־הוא ייעד בשבילו, לפיכך מבקש היהודי מן הקדוש־ברוך־הוא שיתן לו דברים אלו כדי שיוכל להגשים באמצעותם את "מלוך על העולם כולו" – בחלק השייך אליו.

יוצא אפוא, שגם בבקשת צרכי האדם בראש השנה אינה מעורבת הרגשת ישות עצמית, כי הוא מבקש זאת למען הקדוש־ברוך־הוא³¹. להיפך – הבקשה נובעת דוקא מן ההתבטלות 295המוחלטת אשר בה שרויים בעת הכתרת המלך, כיון שלבירור וזיכוך הניצוצות יש קשר לעצם הנשמה³².

(כשם שהמטרה של "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים"³³, המתגשמת על־ידי עבודת הבירורים, נובעת בשורשה מעצמותו ית'³⁴, כך אצל ישראל, המקיימים כוונה זו בפועל, קשורה עבודה זו לעצם נשמתם)

והרי לגבי עצם הנשמה אינו קיים הענין של רצון עצמי כי היא "חבוקה ודבוקה בך .. יחידה ליחדך"³⁵, ומובן, שבקשת צרכי האדם כדי להגשים את כוונת ה' כרוכה בהתבטלות מוחלטת של עצם הנשמה, המתגלה בעבודת "תמליכוני עליכם".

ז. כיצד דורשים מכל יהודי לכלול בקרבו שני קצוות

לכאורה ניתן לשאול: בקשות הצרכים בראש השנה נקבעו על־ידי חז"ל בנוסח התפילה של כל יהודי בכל מצב שבו הוא שרוי. והרי ידע אינש בנפשיה שבקשת הצרכים הגשמיים והרוחניים איננה נובעת רק מן הכוונה לבצע את רצון ה', אלא גם מתוך הימצאות ב"מיצר" בפשטות. הוא רוצה שהקב"ה ימלא את משאלותיו שלו (של המבקש) "מידו המלאה... והרחבה". על כך מבוססת המצוה, כפי שנאמר במפורש בברכות התפילה, ועל כך מושתתת חשיבותה³⁶ של התפילה והשפעתה – שיתרפא החולה וירד הגשם וכדומה.

אם היו דורשים מן האדם שלא לחשוב כלל על צרכיו הגשמיים בתפילת ראש השנה, אלא להקדיש את כל עבודתו לענין "תמליכוני עליכם" – קבלת עול מלכות ה' – לא היה שום קושי בדבר,

שהרי זהו זמן של "קירוב המאור אל הניצוץ"³⁷, וכל יהודי מסוגל לעורר את עצמו להתקרב אל הקדוש־ברוך־הוא, לשכוח את צרכיו העצמיים ולהקדיש את כל רצונו להתאחדות עם ה"מלך".

אך כיצד דורשים מכל יהודי להכיל בקרבו את שני הקצוות יחדיו: מצד אחד עליו לחשוב על משאלותיו העצמיות ולרצות שהקב"ה ימלאן, כשיחד עם זאת אל לו לערב בכך רגשות עצמיים, אלא לעשות זאת רק למען הקדוש־ברוך־הוא?

ח. השתוקקות הנשמה לברור ניצוצות הקדושה

הדברים יובנו לפי פירוש הבעש"ט³⁸ 296על הפסוק³⁹ "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף", שהרעב והצמא של הגוף למאכל או למשקה נובעים מכך ש"נפשם בהם תתעטף", מכך שהנפש רוצה לברר ולזכך את ניצוצות הקדושה שבמאכל ובמשקה, מפני שניצוצות אלו שייכים אליו, "שהוא (דוקא) צריך לתקן".

כלומר, אמנם האדם חש רעב גופני למזון, אך לאמיתו של דבר זהו ה"רעב" של נשמתו לניצוצות הקדושה שבמאכל השייכים אליו.

כך גם בעניננו: בקשות היהודי ותחנוניו אל הקדוש־ברוך־הוא בראש השנה לצרכים גשמיים ורוחניים, הן לאמיתו של דבר ה"רעב" של נשמתו להגשים את כוונת הקדוש־ברוך־הוא להפיכת דברים גשמיים אלו לדירה לה' יתברך, גם אם בחיצוניות נראה שהן נובעות מהתחשבותו במציאותו העצמית ובענינים של בני חיי ומזוני.

יתר־על־כן: עצם העובדה, שיהודים מתעוררים מעומק נשמתם באמירת "ונתנה תוקף... מי ינוח..." יותר מן ההתעוררות באמירת "מלוך על העולם כולו בכבודך..." היא הוכחה לכך, שאכן זוהי האמת בעומקם של דברים.

למרות שהטעם הגלוי לכך הוא, שבהיות האדם נשמה בגוף קרובים אליו עניני העולם־הזה יותר מן הענינים הרוחניים, הרי הטעם העמוק לכך הוא, שרצון הקדוש־ברוך־הוא הוא דירה בתחתונים דוקא (כדלעיל בסעיף ו'), ולכן חודרים הדברים לעצמיות נפשו של היהודי.

לפיכך הוא מתעורר יותר דוקא בבקשות. התעוררות זו היא בפנימיותה השתוקקות של עצם הנשמה להגשים את הכוונה העליונה להפיכת העולם לדירה לה' יתברך.

ט. ההסבר לדו־שיח בין חנה לבין עלי הכהן

ויש לומר, שזוהי הסיבה לקביעת קריאת ההפטרה על תפילת חנה בראש השנה, כולל דברי עלי הכהן "עד מתי תשתכרין...":

טענת עלי היתה, שכאשר נצבים "לפני ה'" – "לפני קודש הקדשים"⁴⁰ – אין לחשוב על שום דבר, אלא על כך שעומדים "לפני ה'"⁴¹. אין אז מקום לבקשות על ענינים גשמיים, ואפילו לא לבקשה כמו "ונתתה לאמתך זרע אנשים"⁴², ובודאי לא באופן של "הרבתה להתפלל"⁴³. זוהי "שכרות" של רצונה, שהוא אמנם טוב, אבל רצון עצמי⁴⁴. רצונה עז כל כך עד שהיא איננה שמה לב למקום בו היא נמצאת, "לפני ה'".

297על כך ענתה חנה "ואשפוך את נפשי לפני ה'": לא רק שבקשתה ל"זרע אנשים" איננה "שכרות" של רצונות עצמיים ח"ו, כי אם להיפך, זוהי השתפכות של פנימיות הנפש, וזאת דוקא בעומדה "לפני ה'", כפי שנאמר⁴⁵ "בקשו פני (כי) את פניך ה' אבקש"⁴⁶. ולפנימיות הנפש אין רצון עצמי, היא כל־כולה "חבוקה ודבוקה בך".

בכך יובן גם נדרה המיידי בענין בקשתה, שאם "ונתת לאמתך זרע אנשים", אזי "ונתתיו לה' כל ימי חייו": כל חייו יהיו מוקדשים לה', כיון שבקשתה לזרע אנשים איננה לצרכיה שלה, אלא למען הקדוש־ברוך־הוא בלבד.

י. ההוראה

מכך יש לכל יהודי הוראה לעבודת ה' שלו בתפילת ראש השנה:

אין די בכך שפנימיותו של היהודי תהיה כדבעי, אלא יש להביא פנימיות זו לידי גילוי. לפיכך, כאשר מבקש היהודי בראש השנה על צרכיו הגשמיים, ואפילו הרוחניים, קיימת בנפשו בחינת "עלי הכהן" הטוענת כלפיו: "עד מתי תשתכרין...": מה מקום יש להרהורים בעניני העולם הזה וצרכים עצמיים עתה, בעת הכתרת המלך.

אך למרות כל זאת, צריך הוא להביא משאלות אלו, ודוקא בכך מתבטאת תשובה חנה, אפילו יהודי אשר בינתיים חושב על צרכיו בגלל אנוכיותו, הרי בעומקה של הבקשה קיים הענין של "ואשפוך את נפשי לפני ה'" – השתפכות של פנימיות הנפש, שהיא "חבוקה ודבוקה בך", מאוחדת עם עצמותו ית'.

וכשם שתשובת חנה תירצה לחלוטין את טענת עלי, עד כדי כך, שהוא הסכים עמה ואף נתן לה על כך ברכה והבטחה "ואלקי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו"⁴⁸ – כך ממלא גם הקדוש־ברוך־הוא את בקשתו של כל יהודי, לשנה טובה ומתוקה, כפשוטה, בטוב הנראה והנגלה, בבני חיי ומזוני (ובכולם) רויחי.