שיחה א

283שיחה א

ראש השנה *

א. "אתם נצבים היום" – בראש השנה

על הפסוק "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם...¹ אומר אדמו"ר הזקן² שבמילה "היום" הכוונה היא לראש השנה, שאז "נצבים .. לפני ה' אלקיכם", ובאופן של "כולכם"³. כלומר, שכל עם ישראל מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך" ו"שואב מימיך" וכל הדרגות שביניהם, נצבים באופן של "כולכם", וכפי שהוא מפרש שם – "לאחדים כאחד"⁴.

כך נפעל הענין של "נצבים היום כולכם" מלמעלה, על־ידי שנצבים "לפני ה' אלקיכם",

וכפי שמוסבר בתורת החסידות⁵ על המלה "נצבים" – שהיא בנין נפעל, שבני ישראל "נצבים", – נעשים עומדים ומוקמים על־ידי הקדוש־ברוך־הוא,

אך בכל זאת נדרשת עבודת האדם, "קב שלו"⁶

ויש לומר שעל ידי כך הוא מקבל גם את "תשעה קבין של חבירו"⁶, שב"חבירו" הכוונה היא לקדוש־ברוך־הוא (כפי שרש"י מפרש במסכת שבת⁷ על הפסוק⁸ "רעך ורע אביך אל תעזוב", ש"רעך זה הקדוש־ברוך־הוא") כלומר שעל־ידי עבודתו ב"קב שלו" הוא זוכה בכל ה"עשרה קבין" – "קב שלו" ו"תשעה קבין של חבירו".

ב. יהודים פועלים בעבודתם "נצבים היום כולכם"

בפשטות הרי התחלת העבודה של יהודי בענין זה היא "ישראל קדשינהו לזמנים"⁹, ולכן אומרים בראש השנה "מקדש ישראל ויום הזכרון".

בנוסף לכך: על־ידי שיהודים מתאספים יחד "כאיש אחד בלב אחד"¹⁰, למטרה אחת ולענין אחד – הם גורמים על־ידי עבודתם להוספה בענין של "נצבים היום כולכם".

ובמיוחד כאשר ההתכנסות כרוכה גם בדבר גשמי שנהיה "דם ובשר 283כבשרו"¹¹ – ובמיוחד על־ידי אמירה שהדבר הגשמי יהיה "לחיים" – שעל כך אומרים חז"ל¹² ש"גדולה לגימה שמקרבת...".

ובמיוחד כאשר ההתכנסות גם קשורה ליום טוב, ראש השנה, שעליו נאמר¹³ "חדות ה' היא מעוזכם", ושביום זה קיימת החובה "שתו ממתקים" בנוסף ל"אכלו משמנים"¹⁴.

ובמיוחד כאשר מדובר על "ראש השנה" של שנת הקהל, שענין "הקהל" מתחיל כבר מראש השנה של שנה זו, כפי שנאמר¹⁵ "מקץ שבע שנים" מתקיים "הקהל" והרי "מקץ שבע שנים" מתחיל מראש השנה,

ובמיוחד לאור המוסבר בתורת החסידות¹⁶ על הפסוק¹⁷ "בכסה ליום חגינו", שעניני "חגינו", חג הסוכות, נמצאים כבר בראש השנה באופן של "בכסה",

ויש לומר שגם ענין "הקהל" המתקיים ב"חגינו" נמצא כבר בראש השנה באופן של "בכסה".

ולפיכך יאמר כל אחד ואחד "לחיים" (ודוקא על יין) לפני השקיעה^*.

לומר "לחיים" על "משקה", ואף עדיף לומר "לחיים" על יין, ש"משמח אלקים ואנשים"¹⁸, ולפיכך הוא מעורר שמחה גדולה¹⁹, והוא יהפוך להיות דם ובשר כבשרו, ובמיוחד כאשר אמירת ה"לחיים" היא בקשר לראש השנה ול"הקהל", ועושים זאת ב"בית גדול"²⁰, "מקום שמגדלין בו תורה"²¹, מקום שמתקיימים בו שיעורי תורה, ו"מקום שמגדלין בו תפלה"²¹.

ויהי רצון שיושגו כל הענינים שיש לפעול, על־ידי פעולות אלו^*.

ג. ר"ה קשור להולדת ה"צמח צדק"

הענין של "זה היום תחלת מעשיך" וההבדל בין "זה" ל"כה" (שהובא במאמר²²) מובא בכמה מקומות בדרושי 284ה"צמח צדק"²³. בנוסף: גם ההגהות והביאורים בלקוטי תורה²⁴ המדברים אודות ענין הנזכר, הם כנראה גם מ"הצמח צדק".

למהותו של ראש השנה – "זה היום תחילת מעשיך" – יש קשר מיוחד עם אדמו"ר ה"צמח צדק", כיוון שיום הולדתו חל בערב – ר"ה²⁵, וגם ברית־המילה שלו חל באחד מעשרה ימים שבין ראש־השנה ליום־הכיפורים.

וכאמור בהתוועדות הקודמת²⁶, כאשר נולד ה"צמח־צדק", אמר סבו – אדמו"ר הזקן – דברי תורה על "משביעין אותו תהי צדיק..."²⁷ – ומהם הורכבו אחר־כך שלושת הפרקים הראשונים של ספר ה"תניא"²⁸.

הענין של "משביעין אותו תהי צדיק" קשור להולדה, כיוון ש"משביעין אותו תהי צדיק" מתרחש אצל הילד היהודי לפני הולדתו ויציאתו לאויר העולם.

ד. הקשר בין ר"ה, יום הולדת, ו"משביעין אותו"

הולדת ה"צמח צדק" והענין של "משביעין אותו..." קשורים במיוחד גם לראש־השנה:

בראש־השנה נברא אדם הראשון, שבריאתו דומה לירידת הנשמה לגוף וללידת כל אדם, ובמיוחד כל יהודי, כי "אתם קרויין אדם"²⁹,

וכנאמר במשנה³⁰, שכל אדם הוא "עולם מלא" כאדם הראשון אשר "נברא יחיד", ואף יותר מכך: כדי שיידעו עתה שכל יהודי הוא "עולם מלא" – "לפיכך נברא האדם יחידי" כבר לפני אלפי שנים!

דבר זה מדגיש יותר את הקשר בין בריאת אדם הראשון בראש־השנה, לבין הולדתו של כל יהודי.

בכל שנה ושנה, בראש השנה, "נזכרים ונעשים"³¹ – מתרחשים שוב ברוחניות ענינים שארעו בראש־השנה הראשון, כולל בריאת אדם הראשון³². ומכך מובן, שראש־השנה שבכל שנה ושנה הוא הולדתו של כל יהודי,

יש לומר, שאמירת דברי תורה על "משביעין אותו..." בערב ראש השנה, רומזת לכך, שכיוון שבראש השנה נולד כל יהודי, הרי הענין של "משביעין אותו..." צריך להיות לפני יציאת הילד לאויר העולם, בערב ראש השנה.

(וזאת, למרות שבפעם הראשונה היו ביום ראש השנה עצמו מספר שעות לפני בריאת אדם הראשון, כפי 285שמחשבת© הגמרא במסכת סנהדרין³³ באופן מפורט).

ה. הענין של נזכרים ונעשים" בולט יותר בשנה זו

באופן קביעות לוח השנה של שנה זו מודגש יותר הענין של "נזכרים ונעשים" בראש השנה ובבריאת אדם הראשון:

בריאת אדם הראשון היתה ביום ו' בשבוע.

אך מפני הכלל "לא אד"ו ראש", אשר הרמב"ם מביאו³⁴, ולדעת הרס"ג³⁵ הוא מדאורייתא, לא ייתכן שראש השנה יחול ביום ו' בשבוע, כפי שהיה בפעם הראשונה,

האפשרות היחידה שיום ו' יהיה ראש השנה היא כבשנה זו, שהיום השני של ראש־השנה הוא ביום ו' בשבוע.

אמנם זהו היום השני של ראש השנה, אך שני ימי ראש השנה הם "יומא אריכא" – יום אחד ארוך³⁶.

ולפי זה יוצא שבשנה זו חל ראש השנה באותו יום בשבוע שבו נברא אדם הראשון – יום שישי, ויום שישי זה, זמן בריאת אדם הראשון, הוא בסופו של "יומא אריכא" (ביום השני של ראש השנה), בדומה לפעם הראשונה, שבריאת אדם הראשון היתה בסוף היום של ראש השנה.

ו. יומיים ר"ה – בתורה שבכתב

כאן המקום להעיר, שבכך שראש השנה הוא בן יומיים לא רק בחוץ־לארץ, אלא גם בארץ ישראל³⁷, מודגש הענין של "אתם נצבים היום כולכם": בכל החגים יש הבדל בין יהודי חוץ־לארץ לבין יהודי ארץ ישראל, כאשר בחוץ לארץ חוגגים יום־טוב שני של גלויות, ואילו בארץ ישראל אין חוגגים אותו. לעומת זאת, בראש השנה חוגגים כל ישראל יומיים, הן יהודי ארץ ישראל – "ארץ אשר... עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"³⁸ – והן בחוץ לארץ, ששם נמצאים רוב מנין ורוב בנין של עם ישראל, עד אשר יביאם משיח צדקנו לארץ ישראל.

בענין זה, יש המחפשים את המקור לראשיתו של הסדר לקיים יומיים ראש השנה גם בארץ ישראל, אך ישנו על כך פסוק מפורש בתורה שבכתב:

בספר נחמיה, שאדמו"ר הזקן מכנה אותו (על־פי מסכת סנהדרין³⁹) 286בשולחן־ערוך שלו, בהלכות ראש השנה⁴⁰ בשם "עזרא", בפרק ח', בהמשך למסופר על שהתרחש "ביום אחד לחודש השביעי", בראש השנה – שהורו לישראל "אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדוננו, ואל תעצבו, כי חדות ה' היא מעוזכם", ועל⁴¹ שישראל קיימו זאת למעשה – "וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלוח מנות ולעשות שמחה גדולה..." – כתוב⁴² "וביום השני...".

המפרשים מסבירים⁴³ ש"ביום השני" איננו היום שלאחר ראש השנה, אלא "ביום השני של ראש השנה", ועל־פי דברי חז"ל⁴⁴ הם מסבירים⁴⁵ שהסיבה לכך שהיו אז שני ימי ראש השנה היא, שבימי עזרא עיברו את חודש אלול.

ז. "מלכותא דארעא" כעין "מלכותא דרקיעא"

את המוזכר לעיל מספר נחמיה, שבראש השנה היה הענין של "וילכו כל העם לאכול... ולעשות שמחה גדולה", יש לקשר לדברי כ"ק מורי־וחמי אדמו"ר בתחילת ספר המאמרים תש"ג⁴⁶, שאנו רואים ב"מלכותא דארעא", שכאשר מכתירים מלך, הרי "ההכתרה באה בשמחה גדולה...",

וכיוון ש"מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא"⁴⁷, הרי גם כאשר מכתירים את הקדוש־ברוך־הוא בראש השנה, ההכתרה היא בשמחה גדולה.

ח. השאלה על כך

וכמאמר מוסגר יש להזכיר שאלה המתעוררת על ענין זה של הדמיון בין "מלכותא דארעא" לבין "מלכותא דרקיעא" בכך שהכתרת המלך נעשית בשמחה גדולה, והיא:

הרי אין הכרח שענינים שלמעלה יתבצעו כפי שהם למטה, וכיצד אומרים שכיוון שהכתרת המלך ב"מלכותא דארעא" נעשית בשמחה גדולה, צריכה גם הכתרת המלך ב"מלכותא דרקיעא" להיעשות באותו אופן?!

בדומה לכך קיימת השאלה גם לגבי כמה וכמה משלים המובאים במאמרי חז"ל על הקדוש־ברוך־הוא, "משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם" וכדומה – כיצד ייתכן לומר שענין כלשהו מתבצע באופן מסויים למעלה, אצל הקדוש־ברוך־הוא, משום שהוא כך למטה?!

שאלה זו נשאלת גם על המשל שמביא המגיד ממעזריטש⁴⁸, שכשם שאצל אב גשמי למטה נחקקת 287במחשבתו צורת הבן, כך גם למעלה, חקוקות נשמות ישראל במחשבתו של הקדוש־ברוך־הוא, תוך ציון ההבדל, שאצל אב שהוא בשר ודם, הרי "מי שלא היה לו בן מעולם לא יכול לומר שיהא נחקק במחשבתו צורת הבן שיהיה לו אחר כך .. אבל אצל השם יתברך .. אף קודם שנבראו ישראל היה נחקק צורתם במחשבה .. כי אצלו יתברך העבר והעתיד אחד".

ט. הענינים למטה נובעים מלמעלה, ולכן הם דומים

ההסבר לכך הוא:

אין הכוונה שהענין הוא כך למעלה, מפני שהוא כך למטה, אלא להיפך: מכך שהענין נראה כך למטה מוכיחים שהוא כך למעלה. יתר־על־כן: מפני שהענין הוא כך למעלה, הרי "נשתלשלו מהן"⁴⁹ והוא מתבצע כך למטה. לכן, כאשר רוצים להבין ענין מסויים למעלה, צריך להתבונן כיצד הוא למטה ולהסיק מכך כלפי מלעלה.

כך הוא לגבי כל המשלים, ובלשון הפסוק "מבשרי אחזה אלוקה"⁵⁰, כי רוצים שעניני האלקות לא יישארו בבחינת אמונה בלבד, אלא יהיו בבחינת "אחזה" – ידיעה, כפי שמדייק הרמב"ם בלשונו⁵¹: "לידע" (ולא "להאמין"), כאמור פעמים מספר⁵².

(זהו הביאור שכותב ה"צמח צדק" בספר המצוות שלו⁵³, על השאלה: כיצד ייתכן לצוות על אמונה בה', בעוד אשר אמונה היא היסוד וההקדמה לכל המצוות והציוויים? והוא מסביר שם, שבנוסף לכך שהציווי הוא על פרטי האמונה, הרי גם ובעיקר: הציווי איננו "להאמין" בלבד, כי אם גם "לידע שיש שם מצוי ראשון").

לכן יש להמשיל משלים מן העולם הזה, כדי להבין את הענינים כפי שהם למעלה – "מבשרי אחזה אלקה".

בדומה לכך, גם האדם הגשמי הוא "אדמה לעליון"⁵⁴, לפיכך אפשר להסיק ממלך כאן למטה, כיצד, כביכול, מתרחשים הדברים אצל מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא, ומאב למטה, כיצד, כביכול, מתרחשים הדברים אצל אבינו שבשמים.

כך מובן הכתוב בספר המאמרים תש"ג, שבראותנו ב"מלכותא דארעא", שהכתרת המלך "באה בשמחה גדולה", אנו יודעים שכך הוא גם בהכתרת המלך ב"מלכותא דרקיעא".

י. הוראת עזרא לישראל ביום השני של ראש השנה

כאמור לפני כן, כתוב בנחמיה, בהמשך למסופר שביום א' של ראש 288השנה "וילכו כל העם לאכול... ולעשות שמחה גדולה", שהיה אחר־כך יום שני של ראש־השנה.

וכך מסופר בפסוקים⁵⁵ על שהתרחש ביום השני של ראש השנה: "וביום השני נאספו ראשי האבות לכל העם הכהנים והלויים אל עזרא הסופר ולהשכיל אל דברי התורה, וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ה' ביד משה, אשר ישבו בני ישראל בסוכות בחג בחודש השביעי", ואז הזהיר אותם עזרא "אשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב".

(הביטוי "צאו ההר..." דומה לביטוי המצוי בספר חגי⁵⁶ ש"בחודש הששי (אלול) ביום אחד לחודש" אמר הקדוש־ברוך־הוא (בתמיהה) "העם הזה אמרו לא עת בא עת בית ה' להבנות", ובהמשך לכך⁵⁷ הוא הורה "עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית...".

ההבדל ביניהם הוא, שכאן נאמר "צאו ההר", ושם נאמר "עלו ההר", וההסבר הפשוט לכך הוא:

בספר חגי מדובר על המצב לפני שנבנה הבית וצריך לבנות את בית המקדש – וזוהי עליה מן המצב שלפני בנית הבית למצד שלאחר בנית הבית, ולכן נאמר הביטוי "עלו ההר...", ואילו בספר נחמיה מדובר על המצב שבית המקדש קיים, ולכן נאמר "צאו ההר...").

למרות שבאותו יום, היום השני של ר"ה, לא קיימו ישראל את מצות סוכה למעשה, בכל זאת, כיון שהם כבר החליטו אז לקיים את דברי עזרא "צאו ההר...", הרי "מחשבה טובה הקדוש־ברוך־הוא מצרפה למעשה"⁵⁸, ולכן מובטח כבר בשעת המחשבה הטובה שהדבר יתבצע בפועל.

ויתר־על־כן:

על הנאמר⁵⁹ לגבי קרבן פסח "וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציוה ה' את משה ואהרן" שואל רש"י⁶⁰ "וכי כבר עשו? והלוא מראש חודש נאמר להם", והוא משיב: "אלא מכיוון שקבלו עליהם מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו", עד כדי כך, שבפסוק כתוב "ויעשו" ללא כ"ף הדימוי.

מכך מובן גם לגבי החלטת ישראל על מצות סוכה ביום שני של ראש השנה, שכבר אז נחשב להם כאילו עשו זאת במעשה.

יא. ביצוע מצות סוכה, וענין הסוכה בביהכנ"ס

לאחר מכן מסופר בפסוקים⁶¹ כיצד קיימו ישראל את מצות סוכה למעשה:

289"ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית האלקים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים", "ותהי שמחה גדולה מאד", והשמחה היתה גדולה כל כך, אשר מימות יהושע בן נון לא היתה שמחה כזאת⁶².

בתשובות הגאונים⁶³ אנו מוצאים בקשר לפסוק "ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית האלקים...", ששאלו אותם אם צריך לבנות סוכה גם בבית־הכנסת.

מלכתחילה קיימת הסברה שאין צורך, כי לגבי הסוכה צריך להית הענין של "תשבו כעין תדורו"⁶⁴, ויש לבנות סוכה רק בדירה, ולא בבית־הכנסת.

אבל בהמשך התשובה נאמר, שאכן יש לבנות סוכה בבית־הכנסת, בשביל אורחים, כפי שמצויין בתשובה שבבגדד, שבה גרו מספר גאונים, בנו סוכות בבתי־הכנסת, ונאמר שם שכך היה גם במקדש, כמובן מן הפסוק בנחמיה "ויעשו להם סוכות .. בחצרות בית האלקים".

ובסיום התשובה נאמר "וכן מנהג ישראל".

יב. ההוראה למעשה

מכל המסופר בספר נחמיה ומן הנאמר בתשובות הגאונים ניתן ללמוד מספר רמזים וכדומה, אבל הדברים צריכים עיון מפני שעד־עתה לא מצאתים בספרים.

אחד מן הרמזים הוא: להתכונן ביום שני של ראש השנה לחג הסוכות ולהחליט על קיום כל הענינים שיש לבצע בחג הסוכות, עד לאופן של "שמחה גדולה מאד", במיוחד לפי המוסבר בתורת החסידות, שבראש השנה קיימים הענינים של "חגנו" – חג הסוכות – בצורה של "בכסה".

ולמעשה:

כפי שאמרנו בהתועדויות הקודמות⁶⁵, ובשנים הקודמות⁶⁶, שיש לקיים לגבי ראש השנה את הענין של "ושלחו מנות לאין נכון לו", כך יש לעשות זאת גם לגבי חג הסוכות – לאפשר לכל הנצרכים לקיים את חג הסוכות מתוך שמחה, עד "שמחה גדולה מאד".

וכך יש לעשות גם לגבי הימים שבין ראש השנה לחג הסוכות, ולדאוג לכך שיהיו ימים מלאים בשמחה "שמחה גדולה מאד".

דבר זה ניתן לעשות על־ידי שדואגים לספק לכל ישראל את כל הדרוש להם כדי להיות שרויים בשמחה ובטוב לבב,

וכך מגיעים ל"שמחת עולם על ראשם"⁶⁷, הקשורה לגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, אשר 290"יבנה מקדש במקומו", ואחר־כך "יקבץ נדחי ישראל"⁶⁸.

ויהי רצון שזה יתקיים באופן של "הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך"⁶⁹ בשנת הקהל, שנת תשמ"א, הבא לקראתנו לטובה ולברכה.

ועוד לפני כן יהא "נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים" בספרן של צדיקים גמורים⁷⁰, שהרי "עמך כולם צדיקים"⁷¹ – שתהא כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה ולמטה מעשה טפחים, במהרה בימינו ממש.