288

השנה "וילכו כל העם לאכול... ולעשות שמחה גדולה", שהיה אחר־כך יום שני של ראש־השנה.

וכך מסופר בפסוקים⁵⁵ על שהתרחש ביום השני של ראש השנה: "וביום השני נאספו ראשי האבות לכל העם הכהנים והלויים אל עזרא הסופר ולהשכיל אל דברי התורה, וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ה' ביד משה, אשר ישבו בני ישראל בסוכות בחג בחודש השביעי", ואז הזהיר אותם עזרא "אשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב".

(הביטוי "צאו ההר..." דומה לביטוי המצוי בספר חגי⁵⁶ ש"בחודש הששי (אלול) ביום אחד לחודש" אמר הקדוש־ברוך־הוא (בתמיהה) "העם הזה אמרו לא עת בא עת בית ה' להבנות", ובהמשך לכך⁵⁷ הוא הורה "עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית...".

ההבדל ביניהם הוא, שכאן נאמר "צאו ההר", ושם נאמר "עלו ההר", וההסבר הפשוט לכך הוא:

בספר חגי מדובר על המצב לפני שנבנה הבית וצריך לבנות את בית המקדש – וזוהי עליה מן המצב שלפני בנית הבית למצד שלאחר בנית הבית, ולכן נאמר הביטוי "עלו ההר...", ואילו בספר נחמיה מדובר על המצב שבית המקדש קיים, ולכן נאמר "צאו ההר...").

למרות שבאותו יום, היום השני של ר"ה, לא קיימו ישראל את מצות סוכה למעשה, בכל זאת, כיון שהם כבר החליטו אז לקיים את דברי עזרא "צאו ההר...", הרי "מחשבה טובה הקדוש־ברוך־הוא מצרפה למעשה"⁵⁸, ולכן מובטח כבר בשעת המחשבה הטובה שהדבר יתבצע בפועל.

ויתר־על־כן:

על הנאמר⁵⁹ לגבי קרבן פסח "וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציוה ה' את משה ואהרן" שואל רש"י⁶⁰ "וכי כבר עשו? והלוא מראש חודש נאמר להם", והוא משיב: "אלא מכיוון שקבלו עליהם מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו", עד כדי כך, שבפסוק כתוב "ויעשו" ללא כ"ף הדימוי.

מכך מובן גם לגבי החלטת ישראל על מצות סוכה ביום שני של ראש השנה, שכבר אז נחשב להם כאילו עשו זאת במעשה.

יא. ביצוע מצות סוכה, וענין הסוכה בביהכנ"ס

לאחר מכן מסופר בפסוקים⁶¹ כיצד קיימו ישראל את מצות סוכה למעשה: