שיחה ג

274שיחה ג

נצבים

א. פירוש רש"י על "ובחרת בחיים", והשאלה עליו

בסוף הפרשה¹ נאמר "החיים והמות נתתי לפניך... ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". רש"י מצטט את המילים "ובחרת בחיים", ואומר על כך שלושה ענינים: (א) את פירוש המילים "ובחרת בחיים" – "אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים". (ב) משל לכך – "כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על חלק היפה ואומר לו את זה ברור לך". (ג) הוכחה לכך מן הכתוב² – "ועל זה נאמר: ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך"³.

יש להבין: מה קשה במילים "ובחרת בחיים", אשר משום כך צריך רש"י להסבירם בהרחבה ובפירוש כל כך? לכאורה משמעות המילים "ובחרת בחיים" היא פשוטה לחלוטין, כפי שמסבירים פשטני־מקרא אחרים⁴: הקדוש־ברוך־הוא אומר, כעצה טובה⁵,

ג לבחור בחלק החיים, על ידי "לאהבה⁶ את ה' אלקיך לשמוע בקולו...".

ב. ההסבר הפשוט לדברי רש"י

בלימוד פשוט נראה⁷, שרש"י רוצה לציין, ש"ובחרת בחיים" איננה הוראה (כציווי, או עצה טובה) לבחור בחיים,

שהרי אין כלל מקום להורות "ובחרת בחיים", כי ממה־נפשך: אם אין יודעים כלל שאלה הם חיים, צריך רק להראות זאת וממילא יבחרו זאת, וההוראה מיותרת. ואם לאו הראו לו שאלה הם חיים – במה תועיל ההוראה או העצה "ובחרת בחיים"?

אלא, משמעות המילים "ובחרת בחיים" היא "אני מורה לכם" כלומר, מראה לכם – הקדוש־ברוך־הוא מציין שבאומרו מיד אחר־כך "לאהבה את ה' אלקיך..." הוא מראה לישראל "שתבחרו בחלק החיים", משום שאלה הם חיים⁸: בעיני בשר אין רואים תמיד שה"חיים" כרוכים ב"טוב"⁹ (ו"מות" ב"רע"⁹), ולכן צריך להראות מה הם החיים האמיתיים, כנאמר בהמשך: "למען תחיה אתה וזרעך, לאהבה את ה' 274אלקיך... כי הוא חייך ואורך ימיך...".

ועל כך מביא רש"י: (א) משל – "כאדם האומר לבנו...", שהאב אינו מסתפק באמירה "בחר לך חלק יפה בנחלתי", אלא "מעמידו על חלק היפה". (ב) הוכחה מן הכתוב שהקדוש־ברוך־הוא "מעמיד" את ישראל "על חלק היפה" – "ועל זה נאמר... הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך".

ג. השאלות על כך

אך עדיין אין מובנת ההרחבה בדברי רש"י:

א) לשם מה עליו להביא משל "כאדם האומר לבנו..." – רש"י יכול היה לומר דברים אלו מיד בנמשל, שהקדוש־ברוך־הוא "מעמיד" את ישראל "על חלק היפה"? ואדרבה – בנמשל מובן הענין, לכאורה, טוב יותר מאשר במשל:

לגבי התורה והמצוות שבנמשל הכרחית הצבעת הקדוש־ברוך־הוא שאלה הם "חיים" ו"חלק היפה", כי בעולם נראה פעמים רבות ש"דרך רשעים צלחה"¹⁰ ו"הצדיקים מצטערים בעולם הזה"¹¹, ולכן צריך להבהיר שהרשעים "סופן לדחות באחרונה"¹¹, והצדיקים "סופן לשמוח באחרונה"¹¹.

ואילו כאשר מדובר בבחירת חלק יפה של נחלה גשמית, קל הרבה יותר לראות מה יפה ומה אינו יפה, ואין כל כך צורך ב"מעמידו על חלק היפה".

ב) לאחר "ומעמידו על חלק היפה" ממשיך רש"י "ואומר לו את זה ברור לך", ומכך מובן, שלאחר שהאב "אומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על חלק יפה", עדיין יש צורך בפעולה נוספת – אמירת "את זה ברור לך". ואין מובן: (א) מדוע יש צורך בכך? (ב) היכן מוצאים אמירה זו בפסוק – בנמשל?

ג) בסוף דבריו אומר רש"י "ועל זה נאמר .. הנחת ידי על גורל הטוב..." – (א) הוא מתבטא "ועל זה נאמר", ביטוי שבא לפרש את הפסוק בתהילים, ולא "וכמו שנאמר" וכדומה – ביטויים המביאים הוכחה לפירוש הפסוק הנדון. (ב) הוא מציין שפעולת "מעמידו על חלק היפה" נעשית באופן של "הנחת ידי על גורל הטוב...",

והשאלות על כך הן: א) רש"י מפרש את פשוטו של מקרא של הפסוק הנדון, ומדוע הוא אומר "ועל זה נאמר (בתהילים)..."? ב) מהי הכוונה ב"הנחת ידי"?

ד. "ובחרת בחיים" – כאמירת "את זה ברור לך"

ההסבר לכך הוא:

הקושי שרש"י מתכוון לענות עליו בפירושו הוא:

הענין הכתוב בפסוקים אלו – "החיים 275והמות נתתי לפניך... ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" [וכן ההמשך "לאהבה... לשמוע בקולו... כי הוא חייך..."] – כבר כתוב, ובפירוט, בפסוקים הקודמים: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע"¹², כלומר, "זה תלוי בזה. אם תעשה טוב הרי לך חיים ואם תעשה רע הרי לך מות"¹³, כפי שמפרשת התורה אחר־כך¹⁴ "אשר אנכי מצוך היום לאהבה... וחיית ורבית... ואם יפנה לבבך... הגדתי לכם..." –

מדוע, אפוא, חוזרת על כך התורה כאן שוב¹⁵?

מסביר רש"י שהחידוש כאן מודגש במילים "ובחרת בחיים", שאינן כתובות לפני־כן.

ומהו החידוש? על כך מביא רש"י משל – "כאדם האומר לבנו... ומעמידו על חלק היפה ואומר לו את זה ברור לך", דבר המסביר שיש אפשרות שגם לאחר ש"מעמידו על חלק היפה" נדרשת אמירה "את זה ברור לך" (כדלהלן).

וכך בעניננו: הענין של "אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים" שבפסוקנו הוא הענין של "אומר לו" שלאחר "מעמידו על חלק היפה" – לאחר שהתורה מסבירה בפסוקים הקודמים ש"אם תעשה טוב, הרי לך חיים", צריכה לבוא ההוראה "ובחרת בחיים".

ה. דרוש זרוז מיוחד לבחירה ב"חיים"

מן הנאמר במשל שיש צורך לאחר נתינת "חלק יפה" ל"העמיד" "על חלק היפה", מובן, שמדובר כאן אודות סוג נחלה שקשה לדעת במבט שטחי מהו ה"חלק היפה" שבה, ולכן הנותן צריך להצביע "על חלק היפה".

[בכך אפשר להסביר את הדיוק במשל "כאדם האומר לבנו..." (ולא – "לחבירו"¹⁶):

ודאותו של המקבל בכך שהנותן "מעמידו על חלק היפה" תלויה בידיעתו שני דברים – (א) שהנותן יודע בברור שזהו חלק היפה¹⁷. (ב) שהנותן מעוניין בטובת המקבל בכל ליבו, ומוכן לתת לו את החלק היפה שבנחלתו – והוודאות של שני פרטים אלו מודגשת במשל: (א) החלק הוא ב"נחלתי", נחלת הנותן, והוא מכירו היטב. (ב) הוא נותנו "לבנו", והאב מוכן לתת לבנו, יותר מכל אחד אחר, את החלק היפה.

כך גם בנמשל, לגבי הקדוש־ברוך־הוא וישראל: כדי שישראל יקבלו ש"חיים" ו"טובה" הם "זה תלוי בזה" – 276למרות שבעיני בשר אין הדבר נראה תמיד – אומרים להם לשים לב לשני דברים: (א) העולם הזה "נחלתי" של הקדוש־ברוך־הוא, בורא העולם ומנהיגו, היודע בוודאות מהי הדרך הנכונה של "חיים". (ב) ישראל הם "בנים .. לה' אלקיכם"¹⁸ וביכלתם להיות בטוחים בכוונת ה' לטובתם].

אבל כיוון שאין רואים בעיני בשר את "חלק היפה", וסומכים על דברי הנותן, מובן שהוא אינו מסתפק בכך ש"מעמידו על חלק היפה", אלא הוא שוב מזרז את המקבל ואומר לו לקחת את החלק היפה. וזוהי התוספת – "ואומר לו את זה ברור לך".

וכך בעניננו, שגם לאחר ההסבר לישראל ש"חיים" ו"טוב" – "זה תלוי בזה", ו"העמדתו על החלק היפה", עדיין נדרש זירוז מיוחד¹⁹ מלמעלה: "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך", שישראל יסמכו לגמרי על ה' ויבחרו ב"חלק החיים".

ו. "ובחרת בחיים" – איננה רק אמירה

אך עדיין אפשר לשאול – לכאורה, אין המשל דומה לנמשל:

במשל מובן שהזירוז "את זה ברור לך" משפיע על הבן, כי לבן אין ידיעה עצמית מוחלטת לגבי טיב נחלת אביו, ודי לו בוודאות האב הנותן ובזירוזו, ובנוסף לכך מדובר על זירוז על־ידי אב גשמי לגבי נחלה גשמית, ולכן, למרות שהבן אינו רואה ממש בעיניו שזהו "חלק היפה" שבנחלה, הרי הזירוז נוטע בו את הבטחון באמיתיות דברי אביו^*,

ואילו בנמשל, לא זו בלבד שלא תמיד רואים את הענין של "מעמידו על חלק היפה" ("אם תעשה טוב הרי לך חיים") בגשמיות (עד אשר הכוונה בכך יכולה להיות אפילו ל"חיים" בעולם הבא²⁰), אלא יותר מכך: בעיני בשר נראה לפעמים ההיפך, ש"דרך רשעים צלחה"¹⁰, ו"נופת תטופנה שפתי זרה"²¹ – את תענוגי העולם הזה הוא חש בגופו ואילו בענין של "ואחריתה מרה כלענה"²² הוא יכול רק להאמין, או, לכל היותר, להבין בשכלו –

ואם כך, כיצד יכול הזירוז – אמירת ה' בתורתו "ובחרת בחיים" – לשכנע את האדם בוודאות לעזוב את החיים הגשמיים ולבחור במקומם בטוב ובחיים של תורה ומצוות?

על כך אומר רש"י בהמשך – "ועל זה נאמר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך":

277"ובחרת בחיים" איננה אמירה בלבד, אלא באמצעותה הקדוש־ברוך־הוא מראה לישראל ("אני מורה לכם") בגשמיות את ה"גורל הטוב", עד אשר רואים בעיני בשר (מפעם לפעם, לפחות) שבאמצעות עשיית טוב זוכים ל"חיים" כפשוטם²³, כך שאפשרית הנחת יד על "גורל הטוב" – אפשר למששו בידיים – וזה מאמת לישראל שעשיית טוב היא "גורל הטוב" ו"חלק החיים".

ז. ההסבר לשינוי בין לשון המשל לנמשל

בכך אפשר להסביר גם את השינוי שבלשון רש"י – במשל הוא אומר "ואומר לו את זה ברור לך", ובנמשל, בפרשו את הפסוק "ה' מנת חלקי וכוסי...", הוא אומר²⁴ "לומר את זה קח לך":

הזירוז של האב, לאחר ש"מעמידו על חלק היפה", הוא בדיבור בלבד, ויוצא שהבחירה עצמה שייכת לגמרי לבן. לכן אומר האב "את זה ברור לך", על הבן בעצמו לבחור את "חלק היפה", שהאב מורה עליו.

לעומת זאת, אמירת הקדוש־ברוך־הוא "ובחרת בחיים" היא באופן של "הנחת ידי על גורל הטוב"²⁵ – ה"גורל הטוב" כבר נבחר ונכרך בישראל, ולא נותר להם אלא לקחת אותו – את זה קח לך.

ולכן משתמש רש"י בביטוי²⁶ "הנחת ידי... לומר את זה קח לך" (לא כמו במשל "ואומר לו..."), כי העיקר הוא "הנחת ידי...", והאמירה "את זה קח לך" מבטאת רק את מטרת הנחת ידי, את התוצאה של "הנחת ידי".

ח. הענין ההלכתי הנרמז בשינוי זה

בשינוי הנ"ל בלשון רש"י נרמז גם ענין הלכתי. כדי להבינו יש להצביע על דיוק נוסף בלשון רש"י: החלק היפה נקרא בנמשל בשם "גורלי", "גורל הטוב"²⁷, והכוונה בכך היא לרמוז, שאופן בחירת ישראל ב"חלק החיים" הוא כחלוקה על־פי גורל.

ובכך מובן שינוי הלשון שדלעיל בין המשל לנמשל ("ברור לך" לעומת "קח לך"), הרומז שיש הבדל בין הפעולה של "אדם האומר לבנו...", לבין גורל באופן של "הנחת (הקדוש־ברוך־הוא) ידי על גורל...", כדלהלן:

לגבי חלוקה בין שותפים באמצעות 278גורל סוברים חלק מן ה"ראשונים"²⁸, שהגורל רק מברר איזה חלק צריך כל אחד מהם לקבל, אך כדי שחלק זה אכן יהיה שלו, הוא צריך אחר־כך לבצע קנין.

לעומת זאת, בחלוקת ארץ ישראל לפי גורל, שהיתה באמצעות "קלפי ואורים ותומים"²⁹, ("ברוח הקודש"³⁰), סוברים כולם³¹, שעל־ידי גורל זה נקנה לכל יהודי חלקו בארץ ישראל, והוא כבר שייך לו.

ובדומה לכך בעניננו: במקרה של "אדם האומר לבנו...", אמירתו רק מבררת לבן מהו "חלק היפה" – "אומר לו את זה ברור לך". ואילו בנמשל, אמירת הקדוש־ברוך־הוא "ובחרת בחיים", אינה רק מבררת מהו "חלק החיים", אלא גורסת לכך³² שה"גורל הטוב" כבר "נקנה" ושייך ליהודי, והוא צריך רק לקחתו במעשה ממש – "הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך".

ט. שני האופנים של "ובחרת בחיים"

מ"יינה של תורה" אשר בפירוש רש"י זה:

שני ענינים אלו – "חלק היפה .. ברור לך", ו"גורל הטוב .. קח לך", הם שני אופנים שבהם יכול יהודי להגיע ל"ובחרת בחיים":

דרך אחת היא: בחירה על־ידי חישוב שכלי, שלפי טעם ודעת, ואז נקראים הטוב והחיים בשם "חלק היפה" (כידוע³³, ש"חלק" הוא "עבודה שעל־פי טעם ודעת"). בחירה זו היא באופן של "ברור לך" – ישנם שני חלקים, או שתי דרכים, שבכל אחד מהם יש יתרון על פני האחר (שלולא זאת לא ייתכן כאן מצב של ברור – בחירה), ובוחרים חלק אחד, ולא את האחר.

הדרך השניה היא: בחירה בטוב ובחיים בבחירה שלמעלה מטעם ודעת³⁴, ללא חישוב שכלי. בבחירה כזו נקראים ה"חיים" בשם "גורל הטוב" (כידוע³⁵ – ואף בפשטות כך הוא – שגורל איננו ענין שכלי, אלא "למעלה מבחינת דעת"). בחירה זו מתבטאת רק ב"קח לך" – החלק השני או הדרך השני, אין להם מקום מלכתחילה, והעבודה היא רק לקחת את ה"גורל הטוב".

279י. שני ההסברים לבחירת היהודי בקדושה

דברים אלו יובנו לפי המוסבר בתורת החסידות³⁶ ש"דרך רשעים צלחה", ובאופן כללי – השפעת החיות האלקית ל"קליפה" היא מדרגת "מקיף", ולכן היא מרובה, ואילו ההשפעה לכוחות הקדושה היא מן האור ה"פנימי", אור בכלי, ולכן היא על־פי חשבון ומידה.

וזוהי מעלת ישראל בבחירתם בקדוש־ברוך־הוא, בקדושה – הם מוותרים על ריבוי השפע שישנו בצד ה"קליפה", ובוחרים בהשפעה המצומצמת מצד הקדושה³⁷.

ומדוע אכן בוחרים ישראל בזאת? על כך יש, באופן כללי, שני הסברים:

א) כיוון שההשפעה המרובה לרשעים היא זמנית בלבד, ואחר־כך היא פוסקת³⁸, ואילו ההשפעה לצדיקים נעשית בסופו־של־דבר בריבוי עצום³⁹, כנאמר⁴⁰: אם לעוברי רצונו כך – לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.

זוהי הבחירה שלפי השכל, עקב חישוב של כדאיות הבחירה בקדושה, הנרמזת בענין הראשון בדברי רש"י: "חלק היפה .. ברור לך".

ב) כיוון שההשפעה המצומצמת היא מצד הקדושה, מפנימיות רצון הקדוש־ברוך־הוא, שלא כהשפעה ל"קליפה" שהיא "כמאן דשדי בתר כתפוי"⁴¹ (=כמי שמשליך מאחורי כתפו) – לכן הוא בוחר בקדושה⁴². כלומר, השפעת הקדושה היא באופן של "באור פני מלך חיים", ולמרות שהיא מצומצמת היא חביבה עליו⁴³ יותר מהריבוי אשר ב"קליפה".

זו אינה בחירה שלפי חישוב שכלי, אלא למעלה מטעם ודעת. הנובעת מרצונו העצמותי של היהודי באלקות, מצד דרגת ה"גורל" שבנשמתו⁴⁴. לכך אין מתאים באופן של "ברור לך", כי בדרגה זו אין חשיבות לשום דבר מלבד אלקות, אלא האופן של "גורל הטוב .. קח לך" ליישם את דרגת ה"גורל" בתוך פנימיותו, עד למחשבה, דיבור ומעשה.

280יא. שורש הבחירה – מעצם הנשמה, הגילוי – בשכל האדם

למרות זאת נאמר בפסוק "החיים והמות נתתי לפניך... ובחרת בחיים...", שמדובר כאן על האופן של "ברור לך", בחירה בין "חיים" ל"מות", כמובן גם מן הדיוק בלשון רש"י "ועל זה נאמר...", שהענין של "הנחת ידי על גורל הטוב לומר .. קח לך" איננו הפירוש של "ובחרת בחיים", אלא ש"ובחרת בחיים" כולל גם ענין זה, הכתוב במפורש במקום אחר.

ההסבר לכך הוא: בענין של "החיים והמות נתתי לפניך... ובחרת בחיים" – שבחירת חלק החיים על־ידי יהודי היא בחירה חפשית – נכללים שני דברים:

א) השורש של בחירת היהודי באלקות נובע מכך שעצם הנשמה של יהודי מאוחדת, כביכול, עם עצמות⁴⁵. וכוונת חפשיות הבחירה בדרגה זו – למרות שבלתי אפשרי שעצם הנשמה תבחר במשהו אחר זולת אלקות ח"ו⁴⁶ – היא, שבחירת היהודי והתקשרותו לאלקות איננה נובעת מסיבה ויתרון בבחירה זו

– שאז (א) ההתקשרות מוגבלת לפי הסיבה הגורמת לה, (ב) אין זו בחירה חפשית אמיתית⁴⁷, כי בגלל הסיבה האדם "מוכרח" כביכול לבחור כך –

אלא מפני שזהו הרצון של עצם הנשמה מצד עצמה, ומפני שאין לה סיבה, הרי שבחירה זו היא באופן השולל לגמרי⁴⁸ כל דבר זולת אלקות.

ב) גילוי הבחירה באלקות הוא בשכל האדם⁴⁹, כי העובדה שרצונו של היהודי באלקות היא בחירתו החפשית ניכרת רק כאשר יש לפניו בפועל שתי דרכים של "חיים" ו"מות", והוא בוחר בחיים.

281וזה ייתכן רק בשכל האדם, היכול למצוא יתרונות בשתי הדרכים, ובכל זאת – "ובחרת בחיים".

לפיכך נאמר בפסוק "החיים והמוות נתתי לפניך... ובחרת בחיים", כי בעבודה למעשה, הבחירה היא באופן של "ברור לך".

אך רש"י מגלה, ב"יינה של תורה", את המשמעות הפנימית של "ובחרת בחיים" – "ועל זה נאמר... הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך": הפנימיות של הבחירה השכלית באלקות היא הבחירה של דרגת "גורל" שבנשמה (עצם הנשמה), השוללת לחלוטין "מות" ו"רע", כך שיש צורך רק ב"קח לך", כפי שהוסבר לעיל.

יב. הקשר בין ענין זה לבין ר"ה

לפי כל האמור לעיל יובן הקשר בין ענין זה לבין פרשת נצבים, ש"קורין לעולם קודם ראש השנה"⁵⁰, וכיוון ש"הכל הולך אחר החיתום"⁵¹, מובן, שהקשר של פרשת נצבים לראש־השנה איננו רק בתחילת הפרשה ("אתם נצבים היום...")⁵², אלא גם בסופה:

בראש השנה "מעוררים" את הקדוש־ברוך־הוא לבחור בישראל⁵³, כפי שאומרים ומבקשים, לפני תקיעות השופר, "יבחר⁵⁴ לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה". ובבחירה זו יש שני ענינים (בדומה לאמור לעיל בסעיף י"א):

שורש הבחירה הוא בכך שעצמותו יתברך בוחר בנשמות ישראל בבחירה חפשית, ולא עקב סיבה, ולכן "להחליפם באומה אחרת איני יכול"⁵⁵, שהרי "ישראל ומלכא בלחודוהי"⁵⁶ (= ישראל והמלך לבדם), ואין מקום ח"ו לאחרים⁵⁷.

וגילוי בחירה זו למטה הוא באופן של "והייתם לי סגולה מכל העמים..."⁵⁸ – ישנם "אחרים עמכם", ובכל זאת "הם בעיני ולפני לכלום", וממילא "חיבתכם ניכרת".

בראש השנה הכל "חוזר לקדמותו"⁵⁹, ולפיכך יש "להמשיך" את הבחירה – "יבחר לנו" – משרשה ומקורה, מעצמותו יתברך. וזאת באמצעות עבודת ישראל, שמקיימים את "ובחרת בחיים"⁶⁰ – לא רק בבחירה שלפי השכל, אלא מצד בחינת ה"גורל" שבנשמה, עצם הנשמה.

ועל־ידי שישראל יגלו בעצמם שהם 282"בחרו בקדוש־ברוך־הוא להיות להם לאלקים"⁵⁷, מעורר ומגלה הדבר את ש"הקדוש־ברוך־הוא בחר בהם להיות לו לעם סגולה"⁶¹, למטה מעשרה טפחים ובטוב הנראה והנגלה.