שיחה ב

266שיחה ב

נצבים

א. פירוש רש"י ל"ואת אשר איננו פה", ודברי המפרשים

בענין כריתת הברית שעליה מסופר בתחילת פרשתנו, אומרת התורה¹: "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלוקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום".

רש"י מצצט את המילים "ואת אשר איננו פה" ומפרש: "ואף עם דורות העתידים להיות".

מפרשי רש"י מסבירים², שכוונת רש"י היא למנוע את המחשבה שהמילים "איננו פה" מכוונות ליהודים של הדור ההוא אשר לא השתתפו במעמד זה – והרי אי אפשר לפרש כך משום שכבר נאמר לפני כן "אתם נצבים היום כולכם... כל איש ישראל". שכל ישראל השתתפו באותו מעמד. ולכן מפרש רש"י שכוונת המילים "ואת אשר איננו פה" היא ל"דורות העתידים להיות".

אך אין די בהסבר זה:

הרי בתורה נאמר במפורש "אתם נצבים היום כולכם", ואם כך, כבר מובן מאליו, גם ללא פירוש רש"י, שהמילים

ב "איננו פה" נאמרות לגבי הדורות הבאים – ומה, אפוא, מחדש רש"י בפירושו "דורות העתידים להיות"? לפיכך מוסיפים המפרשים³ ואומרים:

לולא פירוש רש"י היה קשה להסביר שהמילים "איננו פה" נאמרות כלפי הדורות המאוחרים יותר, כי כיצד ייתכן "לכרות ברית עם ההעדר"? לכן צריך רש"י לומר "ואף עם דורות העתידים להיות", ובכך הוא מחדש שאפשרי לכרות עמם ברית, כי א) נשמותיהם השתתפו באותו מעמד, ועמן כרתו את הברית⁴. ב) כיוון ש"ברא כרעיה דאבוה"⁵ (=בן הוא רגל של אביו חלק מאביו), לכן נכללים גם הבנים בכריתת הברית עם אבותיהם.

ב. השאלות המתעוררת על פירוש רש"י

אך עדיין אין מובן:

א) כפי שנאמר פעמים רבות, כתב רש"י את פירושו באופן שגם "בן חמש למקרא" יוכל להבין מדבריו את המשמעות הפשוטה של הפסוק, בלי להזדקק לדברי המפרשים והוספותיהם.

266ולפי זה קשה בעניננו: בן החמש לא למד באף אחת מן הפרשות הקודמות על הענין של "ברא כרעיה דאבוה". כמו כן אין הוא יודע אם נשמותיהם של הדורות העתידים היו בברית אם לאו. ואם רצה רש"י לחדש, שניתן לכרות ברית גם עם הדורות המאוחרים יותר, היה עליו לפרט בפירושו כיצד אפשרי הדבר – אם משום שהנשמות השתתפו במעמד⁶ או משום "ברא כרעיה דאבוה"⁷?

ב) שאלה זו מתחזקת יותר: ענין זה, שהמילים "איננו פה" מכוונות ל"דורות העתידים להיות", מבין התלמיד בעצמו מכך שבתורה נאמר לפני כן "אתם נצבים היום כולכם", כדלעיל. ואילו החידוש שאותו צריך רש"י להבהיר – לא את עצם משמעות מילים אלו, אלא כיצד אפשרי לכרות ברית עם ה"דורות העתידים" – אינו נרמז כלל במילים "ואף עם דורות העתידים להיות". ואם כך יוצא, שעיקר חסר מן הספר?

ג) כריתת ברית עם הדורות המאוחרים יותר מוזכרת, באופן דומה, בפרשות קודמות: ברית בין הבתרים נכרתה בקשר לזרעו של אברהם, שיהיו מספר דורות מאוחר יותר. וכך גם בפרשת בחוקתי⁸. וכן רוב המצוות שציווה עליהן הקדוש־ברוך־הוא באמצעות משה רבינו נצטוו לדורות. ולפי זה, צריך היה לשאול גם שם: ייתכן שכריתת הברית עם אברהם אבינו⁹ או ציווי המצוות על ידי משה רבינו יחולו על הדורות הבאים, וכדומה? אך בכל זאת רואים שבכל המקומות הללו אין מתרץ רש"י את השאלה הזאת, ואם כך, מדוע הוא צריך להבהיר זאת בפרשת נצבים?

ד) בגמרא¹⁰ נאמר, שבמילים "ואת אשר איננו", הכוונה היא ל"דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר". גם לפי פשוטו של מקרא, נכללים הגרים בברית, בדיוק כפי שחלים עליהם כל עניני התורה והמצוות. וכנאמר 267בתחילת פרשתנו¹¹, לגבי הדור ההוא: "וגרך אשר בקרב מחניך .. לעברך בברית...". ולפי האמור לעיל אין מובן: לגבי הגרים אין מתאימה הסיבה של "ברא כרעיה דאבוה", כי הם אינם בניהם של אלו שהשתתפו בכריתת הברית¹². כמו כן אין מתאימה, בדרך הפשט, הסיבה שהנשמות השתתפו בכריתת הברית¹³, כי לדעת בן החמש, כאשר גר מתגייר הוא מקבל נשמה חדשה¹⁴. ואם כך, נשארת השאלה בלתי פתורה: כיצד כרתו ברית עם ה"גרים העתידין להתגייר"?

ה) מצד שני, כיון שההגיון הפשוט מחייב, שהברית נכרתה גם עם הגרים העתידין להתגייר – מדוע אומר רש"י "דורות העתידים להיות" בלבד, ומשנה מלשון הגמרא על ידי השמטת הגרים (ובמיוחד כאשר לגבי הגרים זהו חידוש גדול יותר, כיוון שלגביהם אין קיימים שני הטעמים שלעיל)?

ו) הפירוש שכוונת המילים "את אשר איננו פה" היא ל"דורות העתידים להיות" נאמר במדרש תנחומא¹⁵ באותו ניסוח – "דורות העתידים לבא" – אך בתלמוד הבבלי¹⁰ והירושלמי¹⁶ נאמר בניסוח שונה: "דורות הבאים"¹⁷.

יש להבין: אמנם, פירושו של רש"י מוכח מפשוטו של מקרא ולא מדברי חז"ל וכדומה, אך היה בכל זאת מתאים יותר, שרש"י ישתמש בביטוי הקצר יותר "הבאים" הנאמר בתלמוד הבבלי והירושלמי, ולא בביטוי "דורות העתידין" ממדרש תנחומא¹⁸. ובמיוחד כאשר הביטוי "הבאים" נפוץ יותר מהביטוי "העתידים להיות". ולפי הידוע לנו אודות הדיוק הרב בלשונו של רש"י, עד כדי כך שיש בדיוקי לשונו ענינים מופלאים, הרי ודאי הוא 268שכאשר כותב "דורות העתידים" ולא "דורות הבאים", בכוונתו ללמדנו.

ז) החידוש בפירוש רש"י הוא לגבי משמעות המילים "איננו פה" בלבד – "דורות העתידים להיות". מדוע, אפוא, מצטט רש"י גם את המילים הקודמות "ואת אשר"? ולא זו בלבד שהוא מצטטן, אלא הוא אף מבארן בפירושו: "ואף עם", ובכך, לכאורה, אין הוא מחדש דבר.

ג. הקב"ה יכול, בפשטות, לכרות ברית עם הדורות הבאים

ההסבר לכל זה הוא:

רש"י אינו צריך להבהיר כיצד אפשרי לכרות ברית עם הדורות העתידים להיות, כי הדבר מובן מאליו: הקדוש־ברוך־הוא כרת את הברית, כנאמר¹⁹ במפורש בתורה "אשר ה' אלקיך כורת עמך היום", וכל אחד מבין שהקדוש־ברוך־הוא יכול לכרות ברית גם עם הדורות הבאים.

[הביטוי (בדבריו של משה) "אנכי כורת את הברית הזאת" – אין משמעותו שהברית נכרתה בין ישראל לבין משה. הברית נכרתה בין הקדוש־ברוך־הוא לבין ישראל – כולל משה. ומשמעות דברי משה "אנכי כורת..." היא שמשה ערך את ההכנות לכריתת הברית²⁰.

ויש לומר, שכשם שכריתת ברית בכלל כרוכה בפעולה – כדברי רש"י^* "עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בנתיים"²¹ – כך גם נעשתה פעולה מסויימת בכריתת ברית זו²², ופעולה זו בצע משה²³.

הסבר זה פשוט כל כך, עד אשר אין רש"י צריך להבהיר שאין כאן סתירה בין הנאמר לפני כן "ה' אלוקיך כורת עמך..." לבין הנאמר מאוחר יותר "אנכי כורת..."²⁴].

וזהו הטעם הפשוט לכך שרש"י אינו צריך להסביר כיצד אמר הקדוש־ברוך־הוא למשה את המצוות לכל הדורות, וכיצד חלה ברית בין הבתרים, שנכרתה עם אברהם אבינו, על הדורות המאוחרים יותר, כי בן החמש יודע בפשטות, שהקדוש־ברוך־הוא אינו מוגבל כלל ח"ו ובכוחו לצוות גם על הדורות המאוחרים יותר, ולפיכך אין זו קושיה בפשוטו של מקרא מלכתחילה.

ד. אופן כריתת הברית עם הדורות הבאים

כוונת רש"י באומרו "ואף עם דורות 269העתידים להיות" איננה להדגיש את עצם הענין שהברית נכרתה גם עם הדורות הבאים, אלא ברצונו לפרש את האופן שבו נכרתה הברית עם ה"דורות העתידים להיות":

מן המילים "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת כי את אשר ישנו פה .. ואת אשר איננו פה", מובן שלא זו בלבד שכריתת הברית מחייבת גם את הדורות הבאים, אלא שהיא נעשתה ישירות עם "אשר איננו פה", ובאופן הזהה בדיוק לכריתת הברית עם "אשר ישנו פה".

מסקנה זו הכרחית גם מכך שלאחר שאומרת התורה "לעברך בברית ה' אלוקיך" לגבי ה"נצבים... כולכם", היא חוזרת ומזכירה אותם שוב "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת... כי את אשר ישנו פה" – והרי, לכאורה, מילים אלו מיותרות²⁵, אלא הן נאמרו כדי להדגיש את ההכללה של מי ש"איננו פה" ביחד עם ש"ישנו פה". ולהסביר על ידי כך, שהברית נכרתה עם שני סוגים אלו באותו אופן ממש²⁶.

לפיכך מצצט רש"י גם את המילים "ואת אשר..." ומפרש "ואף עם דורות העתידים להיות", וכך הוא מדגיש: א) שהברית נכרתה ישירות עם ה"דורות העתידים להיות"²⁷, ב) שהברית נכרתה אתם באותו אופן בדיוק – ועל כך מצביעה המילה "אף" שהיא מחברת ומשווה – כמו שנכרתה עם מי ש"ישנו פה"²⁸.

270ה. הברית נכרתה עם הדורות הבאים עצמם – נשמותיהם וגופם

לפי זה יוצא, שלא זו בלבד שרש"י אינו צריך להוסיף שנשמותיהם של הדורות הבאים היו שם, או ש"ברא כרעיה דאבוה", אלא שפירושים אלו אינם מתאימים כאן לפי פשוטו של מקרא:

אם מסבירים שהברית נכרתה עם "אשר איננו פה" משום ש"ברא כרעיה דאבוה" יוצא, שהברית נכרתה בשני אופנים שונים: עם מי ש"ישנו פה" היא נכרתה עמו עצמו, ועם מי ש"איננו פה" לא נכרתה הברית עמו עצמו, אלא בתור "כרעיה דאבוה"²⁹.

כמו כן יש הבדל בין שני הסוגים אם מסבירים שהברית נכרתה לגבי מי ש"איננו פה" רק עם נשמותיהם, שהשתתפו בכריתת הברית, שהרי לגבי מי ש"ישנו פה" נכרתה הברית גם עם הנשמות וגם הגופים, ואילו לגבי מי ש"איננו פה" נכרתה הברית רק עם הנשמות.

ואילו לפי דברי רש"י, שמובן מן הפשט שהברית נכרתה "ואף עם דורות העתידים להיות", יוצא, שהברית נכרתה עם הדורות הבאים עצמם, לא משום "כרעיה דאבוה", ובאותו אופן ממש כפי שנכרתה עם מי ש"ישנו פה", כלומר, עם הנשמות ועם הגופים³⁰.

ובמיוחד לפי דברי רש"י לעיל "כך היו כורתי בריתות עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים כמו שנאמר³¹ העגל אשר כרתו לשניים ויעברו בין בתריו", המראים³² שכל ה"עוברים בינתיים" מתאחדים. כלומר, לא זו בלבד שמתאחדים עם מי שכורתים עמו את הברית – עם הקדוש־ברוך־הוא – אלא גם כל אלו הנכללים בברית נעשים דבר אחד.

ו. לפי הפשט נכללים גם הגרים באותה ברית

לפי האמור לעיל מובן גם מדוע אין 271רש"י צריך להזכיר את ה"גרים העתידין להתגייר", כי לפי פירוש רש"י, שהברית עם מי ש"איננו פה" נכרתה עמם עצמם, הרי נכללים ב"דורות העתידים להיות" גם הגרים, כי ברור, שה"דורות העתידים להיות" כוללים את כל היהודים של אותו דור מהדורות הבאים, כולל את הגרים שבתוכם. אך לא כן לפי הפירוש שהברית נכרתה עם הדורות הבאים משום "ברא כרעיה דאבוה", דבר שאינו אפשרי לגבי הגרים, או לפי הפירוש שהברית נכרתה עם הנשמות, שגם טעם זה אינו מתאים לפי הפשט³³ לגבי גרים, כדלעיל בסעיף ב' קושיה ד'.

ואדרבה: רש"י אינו יכול להזכיר את הגרים ועל ידי כך להפריד אותם בפני עצמם, כי אז היה זה שונה מברית זו עם "אשר ישנו", שאותה ברית בדיוק נכרתה עם כולם, וכולם הם דבר אחד.

אמנם, לפני כן מפרידה התורה את הגרים בפני עצמם, אך זאת משום ששם היא מפרטת את כל סוגי היהודים: ראשיכם וכדומה. שם אין מדובר על הברית עצמה, אלא על "נצבים", כהכנה "לעברך בברית". אך כאשר התורה מדברת על הברית עצמה – "אנוכי כורת את הברית..." – אין היא מבחינה בין סוגים שונים של יהודים.

ז. הדיוק בדברי רש"י "דורות העתידים להיות"

לפי כל האמור לעיל יובן גם מדוע מדייק רש"י ואומר "העתידים להיות" ולא "הבאים":

משמעות המילה "הבאים" אינה מדגישה שדברים אלו אינם קשורים כלל למציאות בהווה. משמעות המילה "הבאים" היא, הדברים שיבואו לאחר, בהמשך ובקשר, לדור שבהווה.

ולפיכך כאשר אומרים "הדורות הבאים", הרי למרות שהכוונה היא לדורות שעדיין לא הגיעו, בכל זאת מדגישים בו בזמן גם את הקשר שלהם לדור הקודם – הם באים כהמשך לו – הם יוולדו מהדור שכבר ישנו.

כלומר, הדור הזה "מחייב" את מציאותו של הדור שלאחריו, ויוצא, שהדור הבא קיים כבר מפני הדור הזה, אלא שבזמן הדור הזה אין הדור הבא קיים בפועל.

[וזאת, בדומה לדברי הרמב"ם³⁴ "זה שקראו אותו חכמים העולם הבא, לא מפני שאינו מצוי עתה... אלא הרי הוא מצוי ועומד שנאמר... ולא קראוהו עולם הבא, אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו קיימים בו בגוף ונפש" – ה"עולם הבא" הוא "מצוי ועומד" גם עתה, והוא נקרא "(עולם הבא" רק מפני שהוא בא כתוצאה של חיי העולם הזה, נשמה בגוף].

272לעומת זאת, משמעות הביטוי "עתידים להיות" הוא לגבי דברים שכלל אינם קיימים עתה, לא רק שאינם נמצאים בפועל, אלא שעצם מציאותם צריכה "להיעשות". כלומר, אין הם באים כתוצאה של הדור הקודם.

ולכן מדייק רש"י ביותר ואינו אומר "דורות הבאים", משום שאז ניתן היה לחשוב שהברית עם "אשר איננו פה" נכרתה משום "דורות הבאים" – משום שהם כתוצאה והמשך של דור ההווה, בדומה לפירוש שכריתת הברית עם הדורות הבאים היא משום "ברא כרעיה דאבוה".

ועוד: אילו היה נכתב ביטוי זה לא היה ברור, ואולי אף היו מוציאים מן הכלל את הגרים, שהם אינם נכללים ב"דורות הבאים" משום שאין הם המשך ותוצאה, תולדה, של דור ההווה³⁵.

ולפיכך אומר רש"י "העתידים להיות", ובכך מודגש שמציאותם תתחדש בעתיד. ומובן מאליו שכריתת ברית היתה מוכרחה להיות עם הדורות העתידים עצמם ולא משום שהם תוצאה והמשך של דור ההווה.

וכן ברור שנכללים בכך גם הגרים, שגם הם "עתידים להיות"³⁶.

ח. אל ליהודי להירתע מפני

"אתם המעט..."

מפירוש רש"י זה נלמדת הוראה מופלאה לגבי ענין שדובר עליו מספר פעמים:

ייתכן שלפעמים יהודי יפול ברוחו, ויחסר לו חיזוק בהתנהגות בדרך התורה והמצוות, ובמיוחד ביציאתו לעולם כדי להפיץ יהדות וכדומה, משום ש"אתם המעט מכל העמים"³⁷ –

התשובה לכך היא: כל זה כאשר מדובר על כמותו של עם ישראל, אשר כמות היא מוגבלת בזמן ובמקום, ומבחינה זו יהודים בזמן ובמקום מסויים הם "מעט מכל העמים".

אך כיון שהעיקר אצל יהודים היא איכות רוחנית, תורה ומצוות, הרי כאשר יהודי קשור לקדוש־ברוך־הוא באמצעות התורה והמצוות, שהוא למעלה מזמן ומקום, הרי אז הוא קשור באמת ובפועל עם כל היהודים שבכל העולם ושבכל הדורות³⁸.

273ודבר זה מודגש בדברי רש"י "ואף עם דורות העתידים להיות" בדיוק כמו עם הדור ש"נצבים היום". כאשר נכרתה הברית בין הקדוש־ברוך־הוא לבין ישראל עמדו כל היהודים שבכל הדורות ביחד, כולם מציאות אחת. מכך מובן שכאשר יהודי קשור בגלוי עם הקדוש־ברוך־הוא, בברית – על ידי קיום התורה והמצוות בפועל, נצבים אתו כל היהודים שבדורו ושבכל הדורות, כולם ביחד "קומה אחת שלימה"³⁹.

ואז הרי היהודים אינם "מעט" גם בכמות. להיפך, היהודים רבים מאוד גם בכמות, ואל להם להבהל, גם מבחינת הכמות, אפילו מכמות גדולה ביותר של גויים, ולהיפך, תפול עליהם אימתה ופחד" –

כאשר "אתם נצבים היום כולכם" – "לאחדים כאחד"³⁹, שהיהודים נצבים כולם ביחד בגלוי, הרי אז "אתם נצבים קיימים ועומדים, והיינו שזוכים בדין"⁴⁰,

וזה מביא לכתיבה וחתימה טובה בראש השנה לכל אחד ואחת מישראל, בטוב הנראה והנגלה.