268
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שכאשר כותב "דורות העתידים" ולא "דורות הבאים", בכוונתו ללמדנו.
ז) החידוש בפירוש רש"י הוא לגבי משמעות המילים "איננו פה" בלבד – "דורות העתידים להיות". מדוע, אפוא, מצטט רש"י גם את המילים הקודמות "ואת אשר"? ולא זו בלבד שהוא מצטטן, אלא הוא אף מבארן בפירושו: "ואף עם", ובכך, לכאורה, אין הוא מחדש דבר.
ג. הקב"ה יכול, בפשטות, לכרות ברית עם הדורות הבאים
ההסבר לכל זה הוא:
רש"י אינו צריך להבהיר כיצד אפשרי לכרות ברית עם הדורות העתידים להיות, כי הדבר מובן מאליו: הקדוש־ברוך־הוא כרת את הברית, כנאמר19 במפורש בתורה "אשר ה' אלקיך כורת עמך היום", וכל אחד מבין שהקדוש־ברוך־הוא יכול לכרות ברית גם עם הדורות הבאים.
[הביטוי (בדבריו של משה) "אנכי כורת את הברית הזאת" – אין משמעותו שהברית נכרתה בין ישראל לבין משה. הברית נכרתה בין הקדוש־ברוך־הוא לבין ישראל – כולל משה. ומשמעות דברי משה "אנכי כורת..." היא שמשה ערך את ההכנות לכריתת הברית20.
ויש לומר, שכשם שכריתת ברית בכלל כרוכה בפעולה – כדברי רש"י* "עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בנתיים"21 – כך גם נעשתה פעולה מסויימת בכריתת ברית זו22, ופעולה זו בצע משה23.
הסבר זה פשוט כל כך, עד אשר אין רש"י צריך להבהיר שאין כאן סתירה בין הנאמר לפני כן "ה' אלוקיך כורת עמך..." לבין הנאמר מאוחר יותר "אנכי כורת..."24].
וזהו הטעם הפשוט לכך שרש"י אינו צריך להסביר כיצד אמר הקדוש־ברוך־הוא למשה את המצוות לכל הדורות, וכיצד חלה ברית בין הבתרים, שנכרתה עם אברהם אבינו, על הדורות המאוחרים יותר, כי בן החמש יודע בפשטות, שהקדוש־ברוך־הוא אינו מוגבל כלל ח"ו ובכוחו לצוות גם על הדורות המאוחרים יותר, ולפיכך אין זו קושיה בפשוטו של מקרא מלכתחילה.
ד. אופן כריתת הברית עם הדורות הבאים
כוונת רש"י באומרו "ואף עם דורות
הערות
- 19. כט, יא.
- 20. או י"ל דע"פ פשש"מ "אנכי כורת" קאי על הקב"ה, וכמו בכ"מ במשנה תורה: "ראה אנכי נותן גו'" – ר"פ ראה (וראה לעיל ע' 136). "ונתתי מטר גו' ונתתי עשב" – עקב (יא, יד־טו). ועוד.
- *. פרשתנו שם. וראה פרש"י לך טו, יד.
- 21. בינתים – נמצא גם בנוגע למקום וכמו סוכה פ"א מ"ז.
- 22. ועד"ז הוא ברלב"ג כאן. אלא שמסיים שהיא ההעברה בין ב' ההרים הר גריזים והר עיבל. וראה אברבנאל כאן מה שהקשה ע"ז.
- 23. ולהעיר מפרש"י ר"פ "שכנסם משה לפני הקב"ה להכניסם בברית". וברמב"ן "ויתכן שכרת עוד עמם ברית כברית הראשונה כו' ולקח חצי הדם כו'".
- 24. כמו שהקשה באלשיך כאן. ועוד.
משנה סוכה א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
תקרה שאין עליה מעזיבה. רבי יהודה אומר. בית שמאי אומרים מפקפק. ונוטל אחת מבינתים. ובית הלל אומרים. מפקפק. או נוטל אחת מבינתים. רבי מאיר אומר. נוטל אחת מבינתים. ואין מפקפק:
מצוטט בעמוד אחד
אגרות קודש 1
- כרך ח ‹ ב'רנא לקו"ש חי"ט ע' 268
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

