שיחה א

258שיחה א

נצבים

א. דברי רש"י ל"אתם נצבים", והקושי

על המילים "אתם נצבים (היום)"¹ אומר רש"י: "מלמד שכינסם משה לפני הקדוש־ברוך־הוא ביום מותו להכניסם בברית".

אין מובן: מה מחדש רש"י באומרו "מלמד שכינסם... להכניסם בברית", והרי כתוב בפסוק באופן מפורש "אתם נצבים היום... לעברך בברית ה' אלקיך"?

יש המפרשים², שחידושו של רש"י איננו בענין של "להכניסם בברית", הכתוב בפסוק, אלא בכך ש"כינסם משה..."³: בפסוק נאמר רק "אתם נצבים", וייתכן שמשה לא אספם, אלא הם עמדו על מקומם, כפי שחנו סביב הארון. על־כך אומר רש"י "מלמד שכינסם משה לפני הקדוש־ברוך־הוא... להכניסם בברית", והוכחת רש"י לכך ש"כינסם" היא מ"להכניסם בברית" – שהרי כניסה לברית נעשית באמצעות העברה⁴, ולשם כך יש צורך בהתכנסות.

אך קשה להבין כך את דברי רש"י, כי: א) לפי זה צריך היה רש"י לצטט ב"דבור המתחיל" גם את המילים "לעבדך בברית", המהוות את ההכרה לדבריו. ב) רש"י לא היה צריך לאמר "להכניסם", אלא "להעבירם בברית", כלשון הפסוק, המוכיח ש"כינסם". ג) מלשון רש"י "מלמד שכינסם משה... להכניסם בברית" משתמע, שחידושו הוא במילים "להכניסם בברית", ולא שהן מהוות רק הוכחה לכך ש"כינסם".

ב. הפירוש השני והשלישי של רש"י

לאחר שרש"י מפרש את הפסוקים, עד לאחר "למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהי' לך לאלקים", הוא מוסיף שני ביאורים נוספים לפסוקנו: "ומדרש אגדה⁵: למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות... התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום... הרי אתם קיימין לפניו". אחר־כך הוא מסביר את המילה "היום" – "כיום הזה שהוא קיים...", וממשיך "דבר אחר⁶: אתם נצבים, לפי שהיו 259ישראל יוצאין מפרנס לפרנס ממשה ליהושע לפיכך עשה אותם מצבה כדי לזרזם...".

יש להבין:

א) מהו הקושי בפירוש הראשון שבגללו נזקק רש"י לפירוש אחר, שהוא מ"מדרש אגדה", ובמיוחד שרש"י מדגיש שזה "ומדרש אגדה", ועל הפירוש הראשון הוא מדגיש "עד כאן פירשתי לפי פשוטו של פרשה", וגם הפירוש השני אינו מספיק, והוא נזקק לשלישי, "ד"א אתם...".

מצד שני, כאמור פעמים רבות, פירושו הראשון של רש"י הוא העיקר, והשני קרוב מן השלישי לפשוטו של מקרא, ואם כך־קשה: במה רחוק הפירוש השלישי מפשוטו של מקרא, יותר מן השני?

ב) מכך שרש"י אינו מביא את הפירוש מ"מדרש אגדה" ואת הפירוש "דבר אחר.." מיד בפסוק הראשון של הפרשה, אלא על הפסוק "למען הקים..." מובן, שלשני הפירושים הללו יש קשר לכל הפסוקים עד "למען הקים...", ולא רק ל"אתם נצבים היום", כדברי רש"י "עד כאן פירשתי לפי פשוטו של פרשה ומדרש אגדה...". כלומר, "מדרש אגדה" מפרש את כל הפסוקים עד כאן באופן שונה, ולמרות זאת, אין רש"י מפרש את ההסבר לכל הפסוקים לפי "מדרש אגדה" ולפי "דבר אחר"⁷. ואין מובן: מדוע מפרש רש"י לפי "מדרש אגדה" רק את המילה "היום, היום הזה שהוא קיים...", ולא את כל הפסוקים⁸?

ג. מטרת הכינוס – "להכניסם בברית"

ההסבר לכך הוא: מכך שרש"י איננו אומר כלשון הפסוק "להעבירם בברית" אלא "מלמד שכינסם משה... להכניסם בברית", מובן, שאין הוא מפרש את דברי משה "אתם נצבים היום כולכם... לעברך בברית", המפורשים בפסוק, אלא הוא מחדש ענין אחר, הנלמד מן המילים "אתם נצבים היום".

באופן פשוט מופיעה פרשת "אתם נצבים היום כולכם" כהמשך לסיום הפרשה הקודמת "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם אתם ראיתם...", שהרי לו היתה כאן התכנסות נפרדת היה צריך להיכתב שוב בתחילת פרשתנו "ויקרא משה אל כל ישראל"⁹, וכדומה.

ובפשטות יש לומר, שהמטרה של "ויקרא משה אל כל ישראל" – כינוסם של כל ישראל בסוף פרשת "תבוא" היתה כדי לומר להם את הנאמר מיד אחר־כך בפרשה – "ויאמר אליהם אתם ראיתם... המסות הגדולות... ושמרתם 260את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם...", ורק כהמשך לכך בא הענין של "אתם נצבים היום...".

ועל כך מחדש רש"י ואומר "מלמד": מן המילים "אתם נצבים היום" יש להסיק "שכניסם משה לפני הקב"ה... להכניסם בברית" – מטרת הכינוס לא היתה כדי לומר להם את דבריו אשר בסוף פרשת תבוא, אלא "כינסם משה..." – להכניסם בברית"¹⁰.

ההכרח לביאור זה:

א) המילים "אתם נצבים" אינן נמצאות במקומן, לכאורה. לפני כן כתוב "ויקרא משה אל כל ישראל", כך שכל ישראל היו אז במעמד, ואם כן צריך היה משה להתחיל את דבריו במלים אלה¹¹. לו רצה משה מסיבה כל־שהיא (כדי להדגיש "לפני ה' אלקיך", וכדומה) לומר בכל זאת כאן צריך היה לומר "ואתם ניצבים" – בוא"ו החיבור, לאחר "אתם ראיתם... ותבואו..." – על כרחנו, איפוא שביטוי זה "מלמד" משהו.

ב) "אתם נצבים הים כולכם לפני ה' אלקיכם", ולכאורה, הם היו "נצבים לפני משה", כדי לשמוע את דבריו¹²?

ג) "היום" – הכוונה היא "ביום מותו", כי בסוף פרשה תבוא¹³ נאמר "ולא נתן ה' לכם לב לדעת .. עד היום הזה", ורש"י מסביר שם, שהיה זה כאשר נתן משה את ספר התורה לבני לוי, כמסופר בפרשת וילך, שהיה זה ביום מותו, ופרשת וילך התרחשה באותה תקופה כפרשת נצבים¹⁴. אם מטרת ההתכנסות היא כדי לומר להם "אתם ראיתם את כל אשר עשה... המסות הגדולות... ושמרתם..." – כדי לחזקם בשמירת התורה והמצוות, מדוע חיכה משה עד יום מותו, ולא אמר זאת לפני־כן, והרי משה התחיל לומר את "משנה תורה" "בעשתי עשר חודש באחד לחודש"¹⁵?

מכל האמור לעיל הכרחי לומר, שמטרת ההתכנסות "ויקרא משה אל כל ישראל" היתה כדי להכניסם בברית שבפרשתנו הנוגעת בעיקר לאחר שעברו את הירדן, כפי שאומר רש"י בהמשך פרשתנו¹⁶. ולכן דחה זאת משה עד "יום מותו", קרוב ככל האפשר לזמן שבו עברו ישראל את הירדן.

ד. ההסבר לשיתוף הטף בכינוס

לפי המוסבר לעיל, ש"אתם נצבים היום..." הוא המשך לקריאתו הקודמת של משה "אל כל ישראל", ומטרת ההתכנסות הוא "לפני הקדוש־ברוך־ 261הוא... להכניסם בברית", ודברי משה בסוף פרשת תבא הם כעין מאמר מוסגר, כהקדמה לכך, מובנים עוד שני פרטים בפשוטו־של־מקרא, שרש"י אינו מסבירם:

א) התורה מזכירה כאן את "טפכם". לכאורה, אין מצוי בתורה שמשה יקרא גם ל"טף" בכנסו את ישראל, לכל מטרה שהיא. יתר־על־כן: מאוחר יותר, בפרשת וילך¹⁷, כתוב "הקהל את העם האנשים והנשים והטף", ורש"י מסביר שם "למה באו לתת שכר למביאיהם". מובן, שלפי רש"י, אין זו הסיבה להבאתם בענין שבפרשתנו, כי רש"י היה אומר זאת כאן, בפעם הראשונה, ולא היה מסתמך על פירושו בפרשה מאוחרת יותר¹⁸.

אמנם, בפרשתנו צריך היה הטף להשתתף בהתכנסות כדי להיכלל בכריתת הברית הכללית, אך כיוון ש"אתם נצבים" הוא המשך הכינוס של סוף פרשת תבוא, יוצא, שהטף נכח גם בתחילת הכינוס, בדברי משה "אתם ראיתם... המסות הגדולות... ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם", והרי אין הם קשורים לכל זה, מפני שאינם חייבים במצוות¹⁹?

אך לפי ההסבר הנ"ל על רש"י, ש"ויקרא משה" היה "לפני הקדוש־ברוך־הוא .. להכניסם בברית", מובן, שהביאו את הטף מיד בתחילת הקריאה, כי מטרת ההתכנסות היתה להכניסם בברית, ו"אתם ראיתם..." זוהי הקדמה בלבד.

ב) לפני שמטילים על מישהו התחייבות מסויימת, או שבועה וכדומה, מוכרחים להקדים לכך הסברים. אי־אפשר להטיל על אדם התחייבות או שבועה וכדומה באופן מיידי, ללא הקדמה.

בעניננו, "אתם נצבים" היה למען "לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו..." – הטלת ברית ושבועה על כל יהודי, לסוגיו השונים של עם ישראל, וכיצד ייתכן שמשה לא הקדים הסבר כלשהוא לדבר גדול וחמור כל כך? שאלה זו קיימת גם אם "ויקרא משה אל כל ישראל" היה כדי לומר להם "אתם ראיתם...", וממילא התבצע הענין של 262"לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו", ובודאי, אם נאמר²⁰. ש"אתם נצבים" שבפרשתנו היה כינוס בפני עצמו.

אך לפי פירוש רש"י, שהמטרה היתה "כינסם משה לפני הקדוש־ברוך־הוא... להכניסם בברית", מובן, ש"אתם ראיתם... המסות הגדולות..." היווה הסבר והקדמה למטרה זו של "לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו".

ה. הצורך בפירוש "ומדרש אגדה"

אך לפי פירוש זה אינו ברור השימוש בביטוי "נצבים", שאיננו מצוי כל־כך. אם הכוונה היא להבהיר ש"כינסם משה לפני הקדוש־ברוך־הוא... "להכניסם בברית", מדוע כתוב הביטוי "נצבים", ולא הביטוי "עומדים" שמצוי יותר בתורה, וכפי שנאמר אף בעניננו בהמשך הפרשה²¹ "עמנו עומד היום"?

יתר־על־כן: לכאורה, אין ביטוי זה מתאים לפסוק גם מצד התוכן. "נצבים" הוא, בדברי רש"י²², "בקומה זקופה", לעומת "עומדים"²³. והרי "כינסם לפני הקדוש־ברוך־הוא... להכניסם בברית", ומובן, שהם עמדו בהכנעה ובהתבטלות, וכיצד מתאים לכאן המילה "נצבים", המורה על עוצמה וחשיבות²⁴?

לפיכך מביא רש"י פירוש אחר "ומדרש אגדה", שהדברים הם כהמשך לקללות, ו"התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלי' והרי אתם קיימין לפניו" – תוך הרגשת המלה "נצבים" המורה על עמידה איתנה.

לפי זה שונה לא רק משמעות המילה "נצבים", אלא גם משמעות המילה "היום":

מכיוון שאלה הם דברי פיוס על הקללות, יש לומר שהם נאמרו בסמוך לזמן התוכחה, ולפיכך אין סביר לומר שהיה זה ביום מותו²⁵, כי: א) כוונת 263התוכחה היתה לזרזם לקיום התורה ומצוות, והוא בודאי לא חיכה בענין זה עד יום מותו. ב) אין מסתבר לומר שביום מותו יאמר משה דברי קללה²⁶, להיפך, ביום מותו, בסמוך למיתתו ברך אותם²⁷.

לכן מסביר רש"י גם את המילה "היום" באופן שונה, כהמשך לפירוש זה של "אתם נצבים". אם ב"אתם נצבים" הכונה היא "הרי אתם קיימין לפניו... והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו", הרי הפירוש של "היום" הוא "כיום הזה שהוא קיים...". וכיוון שדברי הפיוס צריכים להיאמר בסמוך לתוכחה, מוסיף רש"י, שהפסוקים הסמוכים ביותר לכך "פרשה שלמעלה מזו פיוסין הם אתם ראיתם...".

ו. הקשיים על הפירוש השני, דההסבר לפירוש השלישי

אך גם בפירוש זה ישנם קשיים: א) לפי זה צריך היה להיכתב קודם "אתם נצבים", ואחר־כך "אתם ראיתם...", שזו משמעות עיקר הפיוס "לא עשה אתכם כלי' והרי אתם קיימין לפניו... והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם...

ב) אם הפרשה היא דברי פיוס של משה, מדוע באו "טפכם", שאינם מבינים את התוכחה, ולפיכך אין הם זקוקים לדברי פיוס?

לכך מביא רש"י פירוש שלישי "לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס לפרנס ממשה ליהושע לפיכך עשה אותם מצבה כדי לזרזם...", אשר לפיו מובן השימוש בביטוי "נצבים", ולא "עומדים", כיוון שהוא מורה גם על זירוז.

לפי פירוש זה: א) משמעות המילה "היום" היא "ביום מותו", כבפירוש הראשון, כי ענין זה כרוך במעבר מפרנס לפרנס, ב) מובן מדוע אמר משה תחילה "אתם ראיתם..." ורק אחר־כך "אתם נצבים היום", כי זה צריך היה להיאמר מכל הסמוך למיתתו, כאשר יוצאין מפרנס לפרנס. ג) מובנת הבאת הטף, אשר גם הם עוברים מפרנס לפרנס.

ז. ההסבר לסדר בין הפירושים

גם בפירוש זה ישנו קושי: כיון 264שהדברים קשורים ליציאה מפרנס לפרנס, צריך היה משה לאומרם מאוחר יותר, לאחר פרשת וילך, ממש בסמוך למיתתו, ומדוע אמרם כאן?

לפי הפירוש הראשון ש"כינסם... ביום מותו להכניסם בברית", קשור הענין לאחר מעבר הירדן, ולכן אין הכרח באמירת הדברים בסמוך למיתתו ממש, כיוון שבין כך ובין כך אין הם יכולים להיאמר בסמוך לענינם. אבל לפי הפירוש השלישי, שהדברים קשורים ליציאה מפרנס לפרנס, צריכים הדברים להיאמר ממש בסמוך ליציאה.

ולכן, למרות שהפירוש השני הוא "מדרש אגדה", הרי הוא קרוב יותר לפשוטו של מקרא מאשר הפירוש השלישי, שלפיו "אתם נצבים" הוא ענין בפני עצמו, שאיננו קשור ל"ויקרא משה אל כל ישראל" אשר בסוף פרשת תבוא²⁸: לעומת זאת, לפי הפירוש השני, הרי "אתם נצבים" אינו רק המשך לדברי משה "אתם ראיתם...", אלא זוהי מטרת הכינוס "לפייסן", ועיקר הפיוס הוא "אתם נצבים", כדלעיל, ובכך קרוב יותר ודומה יותר פירוש זה לפירוש הראשון שהמטרה של "כינסם משה" מוסברת בפרשתנו "להכניסם בברית".

ח. מיינה של תורה בפירוש רש"י זה

מיינה של תורה, אשר בפירוש רש"י זה: פרשת נצבים נקראת תמיד לפני ראש־השנה²⁹, והדבר נרמז במילה "היום" הרומזת לראש השנה³⁰.

על כך מפרש רש"י "מלמד שכינסם משה לפני הקדוש־ברוך־הוא ביום מותו להכניסם בברית": אמנם, בסוף פרשת תבוא כבר כתובים דברי משה לישראל "אתם ראיתם... המסות הגדולות... ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם" – קיום התורה והמצוות. אך למרות זאת, מטרת ההתכנסות "ביום מותו" – יום הדין – היא "להכניסם בברית", שזהו ענין הנעלה מהבנה ומהשגה שכלית³¹. בראש־השנה מתהווה הקשר ה"עצמותי" של ישראל עם הקדוש־ברוך־הוא – כינסם לפני הקב"ה", התאחדות והתכללות עם הקדוש־ברוך־הוא בעצמו, אף מעל לתורה ומצוות³².

למרות זאת, כהקדמה לכך, נאמרו הדברים שיביאו ל"ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם", כי התקשרות זו, שבה ישראל והקדוש־ 265ברוך־הוא כולא חד, באה באופן גלוי באמצעות התורה, כי התורה היא האמצעי המחבר בין ישראל לה'³³.

כנאמר בזוהר³⁴; "תלת קשרין מתקשראן דא בדא ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקודשא־בריך־הוא". לכאורה, בין שלושה דברים המתקשרים זה לזה קיימים שני קשרים בלבד, אבל לאחר שישראל קשורים עם הקדוש־ברוך־הוא באמצעות התורה, הם מתקשרים לה' גם מצד עצמם, התקשרות הנעלית מן הקשר שבאמצעות התורה³⁵. ונוצרים כאן שלושה קשרים (ישראל, התורה, הקדוש־ברוך־הוא, ישראל – כעיגול).

לפיכך הכרחית ההקדמה של "ושמרתם...", אך מטרת הכינוס ביום ראש־השנה היא ההתקשרות ה"עצמותית" בין ישראל לקדוש־ברוך־הוא.

אך אין די בכך: הברית, ההתקשרות ה"עצמותית", צריכה להגלות ברוחניות ובגשמיות, כך שיהא שפע של טוב גשמי מאת ה' בטוב הנראה והנגלה.

בדיוק כשם שהקדוש־ברוך־הוא דורש מישראל שקיום התורה (לקח טוב) והמצווה יתבצע בפועל, המעשה הוא העיקר, כך מבקשים ומקבלים ישראל מה' את השפע הטוב, היורד גם באופן גשמי, בטוב הנראה והנגלה – במעשה בפועל.

על כך נאמר הפירוש השני, ש"התחיל משה לפייסם" – משה, האמצעי המקשר בין הקדוש־ברוך־הוא לישראל, מביא לכך³⁶ ש"קיימין לפניו" ובאופן של "נצבים" – "בקומה זקופה" בגשמיות³⁷.

יותר מכך: "והקללות והיסורין מקיימין אתכן ומציבין אתכם לפניו" – הדברים הבלתי־ברוכים של העבר הופכים לברכות בגלוי, בטוב הנראה והנגלה.