265

ברוך־הוא כולא חד, באה באופן גלוי באמצעות התורה, כי התורה היא האמצעי המחבר בין ישראל לה'³³.

כנאמר בזוהר³⁴; "תלת קשרין מתקשראן דא בדא ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקודשא־בריך־הוא". לכאורה, בין שלושה דברים המתקשרים זה לזה קיימים שני קשרים בלבד, אבל לאחר שישראל קשורים עם הקדוש־ברוך־הוא באמצעות התורה, הם מתקשרים לה' גם מצד עצמם, התקשרות הנעלית מן הקשר שבאמצעות התורה³⁵. ונוצרים כאן שלושה קשרים (ישראל, התורה, הקדוש־ברוך־הוא, ישראל – כעיגול).

לפיכך הכרחית ההקדמה של "ושמרתם...", אך מטרת הכינוס ביום ראש־השנה היא ההתקשרות ה"עצמותית" בין ישראל לקדוש־ברוך־הוא.

אך אין די בכך: הברית, ההתקשרות ה"עצמותית", צריכה להגלות ברוחניות ובגשמיות, כך שיהא שפע של טוב גשמי מאת ה' בטוב הנראה והנגלה.

בדיוק כשם שהקדוש־ברוך־הוא דורש מישראל שקיום התורה (לקח טוב) והמצווה יתבצע בפועל, המעשה הוא העיקר, כך מבקשים ומקבלים ישראל מה' את השפע הטוב, היורד גם באופן גשמי, בטוב הנראה והנגלה – במעשה בפועל.

על כך נאמר הפירוש השני, ש"התחיל משה לפייסם" – משה, האמצעי המקשר בין הקדוש־ברוך־הוא לישראל, מביא לכך³⁶ ש"קיימין לפניו" ובאופן של "נצבים" – "בקומה זקופה" בגשמיות³⁷.

יותר מכך: "והקללות והיסורין מקיימין אתכן ומציבין אתכם לפניו" – הדברים הבלתי־ברוכים של העבר הופכים לברכות בגלוי, בטוב הנראה והנגלה.