275

והמות נתתי לפניך... ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" [וכן ההמשך "לאהבה... לשמוע בקולו... כי הוא חייך..."] – כבר כתוב, ובפירוט, בפסוקים הקודמים: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע"¹², כלומר, "זה תלוי בזה. אם תעשה טוב הרי לך חיים ואם תעשה רע הרי לך מות"¹³, כפי שמפרשת התורה אחר־כך¹⁴ "אשר אנכי מצוך היום לאהבה... וחיית ורבית... ואם יפנה לבבך... הגדתי לכם..." –

מדוע, אפוא, חוזרת על כך התורה כאן שוב¹⁵?

מסביר רש"י שהחידוש כאן מודגש במילים "ובחרת בחיים", שאינן כתובות לפני־כן.

ומהו החידוש? על כך מביא רש"י משל – "כאדם האומר לבנו... ומעמידו על חלק היפה ואומר לו את זה ברור לך", דבר המסביר שיש אפשרות שגם לאחר ש"מעמידו על חלק היפה" נדרשת אמירה "את זה ברור לך" (כדלהלן).

וכך בעניננו: הענין של "אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים" שבפסוקנו הוא הענין של "אומר לו" שלאחר "מעמידו על חלק היפה" – לאחר שהתורה מסבירה בפסוקים הקודמים ש"אם תעשה טוב, הרי לך חיים", צריכה לבוא ההוראה "ובחרת בחיים".

ה. דרוש זרוז מיוחד לבחירה ב"חיים"

מן הנאמר במשל שיש צורך לאחר נתינת "חלק יפה" ל"העמיד" "על חלק היפה", מובן, שמדובר כאן אודות סוג נחלה שקשה לדעת במבט שטחי מהו ה"חלק היפה" שבה, ולכן הנותן צריך להצביע "על חלק היפה".

[בכך אפשר להסביר את הדיוק במשל "כאדם האומר לבנו..." (ולא – "לחבירו"¹⁶):

ודאותו של המקבל בכך שהנותן "מעמידו על חלק היפה" תלויה בידיעתו שני דברים – (א) שהנותן יודע בברור שזהו חלק היפה¹⁷. (ב) שהנותן מעוניין בטובת המקבל בכל ליבו, ומוכן לתת לו את החלק היפה שבנחלתו – והוודאות של שני פרטים אלו מודגשת במשל: (א) החלק הוא ב"נחלתי", נחלת הנותן, והוא מכירו היטב. (ב) הוא נותנו "לבנו", והאב מוכן לתת לבנו, יותר מכל אחד אחר, את החלק היפה.

כך גם בנמשל, לגבי הקדוש־ברוך־הוא וישראל: כדי שישראל יקבלו ש"חיים" ו"טובה" הם "זה תלוי בזה" –