274
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אלקיך... כי הוא חייך ואורך ימיך...".
ועל כך מביא רש"י: (א) משל – "כאדם האומר לבנו...", שהאב אינו מסתפק באמירה "בחר לך חלק יפה בנחלתי", אלא "מעמידו על חלק היפה". (ב) הוכחה מן הכתוב שהקדוש־ברוך־הוא "מעמיד" את ישראל "על חלק היפה" – "ועל זה נאמר... הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך".
ג. השאלות על כך
אך עדיין אין מובנת ההרחבה בדברי רש"י:
א) לשם מה עליו להביא משל "כאדם האומר לבנו..." – רש"י יכול היה לומר דברים אלו מיד בנמשל, שהקדוש־ברוך־הוא "מעמיד" את ישראל "על חלק היפה"? ואדרבה – בנמשל מובן הענין, לכאורה, טוב יותר מאשר במשל:
לגבי התורה והמצוות שבנמשל הכרחית הצבעת הקדוש־ברוך־הוא שאלה הם "חיים" ו"חלק היפה", כי בעולם נראה פעמים רבות ש"דרך רשעים צלחה"10 ו"הצדיקים מצטערים בעולם הזה"11, ולכן צריך להבהיר שהרשעים "סופן לדחות באחרונה"11, והצדיקים "סופן לשמוח באחרונה"11.
ואילו כאשר מדובר בבחירת חלק יפה של נחלה גשמית, קל הרבה יותר לראות מה יפה ומה אינו יפה, ואין כל כך צורך ב"מעמידו על חלק היפה".
ב) לאחר "ומעמידו על חלק היפה" ממשיך רש"י "ואומר לו את זה ברור לך", ומכך מובן, שלאחר שהאב "אומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על חלק יפה", עדיין יש צורך בפעולה נוספת – אמירת "את זה ברור לך". ואין מובן: (א) מדוע יש צורך בכך? (ב) היכן מוצאים אמירה זו בפסוק – בנמשל?
ג) בסוף דבריו אומר רש"י "ועל זה נאמר .. הנחת ידי על גורל הטוב..." – (א) הוא מתבטא "ועל זה נאמר", ביטוי שבא לפרש את הפסוק בתהילים, ולא "וכמו שנאמר" וכדומה – ביטויים המביאים הוכחה לפירוש הפסוק הנדון. (ב) הוא מציין שפעולת "מעמידו על חלק היפה" נעשית באופן של "הנחת ידי על גורל הטוב...",
והשאלות על כך הן: א) רש"י מפרש את פשוטו של מקרא של הפסוק הנדון, ומדוע הוא אומר "ועל זה נאמר (בתהילים)..."? ב) מהי הכוונה ב"הנחת ידי"?
ד. "ובחרת בחיים" – כאמירת "את זה ברור לך"
ההסבר לכך הוא:
הקושי שרש"י מתכוון לענות עליו בפירושו הוא:
הענין הכתוב בפסוקים אלו – "החיים
הערות
- 10. ירמי' יב, א.
- 11. לשון הספרי ר"פ ראה*. וראה רש"י תולדות כז, כט.
- . ואולי ספרי זה הוא המקור (עכ"פ) לכללות פרש"י זה. וכן משמע קצת בפרש"י תהלים שם (ד"ה תומיך).
רש"י על בראשית כ״ז:כ״ט - הטקסט מספריא
בני אמך. וְיַעֲקֹב אָמַר לִיהוּדָה בְּנֵי אָבִיךָ, לְפִי שֶׁהָיוּ לוֹ בָנִים מִכַּמָּה אִמָּהוֹת, וְכָאן, שֶׁלֹּא נָשָׂא אֶלָּא אִשָּׁה אַחַת, אוֹמֵר בְּנֵי אִמֶּךָ (בראשית רבה):
ארריך ארור ומברכיך ברוך. וּבְבִלְעָם הוּא אוֹמֵר מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר? הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּתָם יִסּוּרִים וְסוֹפָן שַׁלְוָה וְאוֹרְרֵיהֶם וּמְצָעֲרֵיהֶם קוֹדְמִים לִמְבָרְכֵיהֶם, לְפִיכָךְ יִצְחָק הִקְדִּים קִלְלַת אוֹרְרִים לְבִרְכַת מְבָרְכִים; הָרְשָׁעִים תְּחִלָּתָן שַׁלְוָה וְסוֹפָן יִסּוּרִין, לְפִיכָךְ בִּלְעָם הִקְדִּים בְּרָכָה לִקְלָלָה (בראשית רבה):
בני אמך THY MOTHER’S SONS — Jacob, however, said to Judah (49:8) “Thy father’s sons (shall bow down to thee]”, because he had sons by several wives, but here, because he (Isaac) had but one wife he said “thy mother’s sons” (Genesis Rabbah 66:4).
ארריך ארור ומברכיך ברוך THEY THAT CURSE THEE SHALL BE CURSED AND THEY THAT BLESS THEE SHALL BE BLESSED — But in the case of Balaam Scripture says (Numbers 24:9) “Blessed be everyone that blesseth thee and cursed be every one that curseth thee”. The explanation is: the righteous have sufferings first and happiness afterwards, so that in point of time those who curse and afflict them (cause them suffering) come before those who bless them (cause them happiness) — therefore Isaac, a righteous man, invokes a curse upon those who themselves curse before he invokes a blessing upon those who bless. The wicked however have happiness first and suffering afterwards; therefore Balaam, a wicked man, invokes the blessing before the curse (Genesis Rabbah 66:4).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- מה- שנת תשכ"ו - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ו לקו"ש חי"ט ע' 274
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

