283
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
ראש השנה *
א. "אתם נצבים היום" – בראש השנה
על הפסוק "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם...1 אומר אדמו"ר הזקן2 שבמילה "היום" הכוונה היא לראש השנה, שאז "נצבים .. לפני ה' אלקיכם", ובאופן של "כולכם"3. כלומר, שכל עם ישראל מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך" ו"שואב מימיך" וכל הדרגות שביניהם, נצבים באופן של "כולכם", וכפי שהוא מפרש שם – "לאחדים כאחד"4.
כך נפעל הענין של "נצבים היום כולכם" מלמעלה, על־ידי שנצבים "לפני ה' אלקיכם",
וכפי שמוסבר בתורת החסידות5 על המלה "נצבים" – שהיא בנין נפעל, שבני ישראל "נצבים", – נעשים עומדים ומוקמים על־ידי הקדוש־ברוך־הוא,
אך בכל זאת נדרשת עבודת האדם, "קב שלו"6
ויש לומר שעל ידי כך הוא מקבל גם את "תשעה קבין של חבירו"6, שב"חבירו" הכוונה היא לקדוש־ברוך־הוא (כפי שרש"י מפרש במסכת שבת7 על הפסוק8 "רעך ורע אביך אל תעזוב", ש"רעך זה הקדוש־ברוך־הוא") כלומר שעל־ידי עבודתו ב"קב שלו" הוא זוכה בכל ה"עשרה קבין" – "קב שלו" ו"תשעה קבין של חבירו".
ב. יהודים פועלים בעבודתם "נצבים היום כולכם"
בפשטות הרי התחלת העבודה של יהודי בענין זה היא "ישראל קדשינהו לזמנים"9, ולכן אומרים בראש השנה "מקדש ישראל ויום הזכרון".
בנוסף לכך: על־ידי שיהודים מתאספים יחד "כאיש אחד בלב אחד"10, למטרה אחת ולענין אחד – הם גורמים על־ידי עבודתם להוספה בענין של "נצבים היום כולכם".
ובמיוחד כאשר ההתכנסות כרוכה גם בדבר גשמי שנהיה "דם ובשר
הערות
- 1. נצבים כט, ט־י.
- 2. בלקו"ת ר"פ נצבים. וראה זח"ב לב, ב.
- 3. להעיר שלפני מ"ת הי' ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד (רש"י יתרו יט, ב) נגד ההר (ראה בחיי), ולכן אז ניתנה התורה (תנחומא באבער עה"פ).
- 4. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 120 ואילך.
- 5. אוה"ת נצבים ע' א'קפט.
- 6. ל' חז"ל – ב"מ לח, א.
- 7. לא, א – ד"ה דעלך.
- 8. משלי כז, י. וראה פרש"י עה"פ. שמו"ר רפכ"ז.
- 9. ברכות מט, א.
- 10. ראה הערה 3.
- . הערת המו"ל: כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה. [צוה להכריז שאלו שעדיין לא נטלו ידיהם לסעודה – יטלו עכשיו. אח"כ צוה להכריז שיאמרו לחיים לפני השקיעה. ואח"כ שאל אם יש עדיין "נמושות". ואח"כ אמר:]
רש"י על שמות י״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
ויסעו מרפידים. מַה תָּ"לֹ לַחֲזֹר וּלְפָרֵשׁ מֵהֵיכָן נָסְעוּ, וַהֲלֹא כְבָר כָּתַב שֶׁבִּרְפִידִים הָיוּ חוֹנִים, בְּיָדוּעַ שֶׁמִּשָּׁם נָסְעוּ? אֶלָּא לְהַקִּישׁ נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים לְבִיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי, מַה בִּיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי בִּתְשׁוּבָה, אַף נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים בִּתְשׁוּבָה (מכילתא):
ויחן שם ישראל. כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד, אֲבָל שְׁאָר כָּל הַחֲנִיּוֹת בְּתַרְעוֹמוֹת וּבְמַחֲלֹקֶת:
נגד ההר. לְמִזְרָחוֹ, וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נֶגֶד, פָּנִים לַמִּזְרָח (שם):
ויסעו מרפידים AND THEY JOURNEYED FROM REPHIDIM — What does Scripture teach us by again expressly stating from where they set forth on the journey, for is it not already written (Exodus 17:1) that they had encamped at Rephidim and it is therefore evident that they set forth from there?! But Scripture repeats it in order to make a comparison with the character of their journey from Rephidim to that of their arrival in the wilderness of Sinai! How was it in the case of their arrival in the wilderness of Sinai? They were in a state of penitence (as shown by the unanimity with which they encamped before the mountain: cf. Rashi on the end of this verse)! Thus, too, their setting forth from Rephidim was in a state of repentance for the sin they had committed there (see Exodus 17:2) (Mekhilta).
ויחן שם ישראל AND THERE ISRAEL ENCAMPED as one man and with one mind — but all their other encampments were made in a murmuring spirit and in a spirit of dissension (Mekhilta).
נגד ההר BEFORE THE MOUNTAIN — i. e. at its east side (Mekhilta), for wherever you find the word נגד referring to a locality it signifies with the face towards the east of the place mentioned.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.