297

על כך ענתה חנה "ואשפוך את נפשי לפני ה'": לא רק שבקשתה ל"זרע אנשים" איננה "שכרות" של רצונות עצמיים ח"ו, כי אם להיפך, זוהי השתפכות של פנימיות הנפש, וזאת דוקא בעומדה "לפני ה'", כפי שנאמר⁴⁵ "בקשו פני (כי) את פניך ה' אבקש"⁴⁶. ולפנימיות הנפש אין רצון עצמי, היא כל־כולה "חבוקה ודבוקה בך".

בכך יובן גם נדרה המיידי בענין בקשתה, שאם "ונתת לאמתך זרע אנשים", אזי "ונתתיו לה' כל ימי חייו": כל חייו יהיו מוקדשים לה', כיון שבקשתה לזרע אנשים איננה לצרכיה שלה, אלא למען הקדוש־ברוך־הוא בלבד.

י. ההוראה

מכך יש לכל יהודי הוראה לעבודת ה' שלו בתפילת ראש השנה:

אין די בכך שפנימיותו של היהודי תהיה כדבעי, אלא יש להביא פנימיות זו לידי גילוי. לפיכך, כאשר מבקש היהודי בראש השנה על צרכיו הגשמיים, ואפילו הרוחניים, קיימת בנפשו בחינת "עלי הכהן" הטוענת כלפיו: "עד מתי תשתכרין...": מה מקום יש להרהורים בעניני העולם הזה וצרכים עצמיים עתה, בעת הכתרת המלך.

אך למרות כל זאת, צריך הוא להביא משאלות אלו, ודוקא בכך מתבטאת תשובה חנה, אפילו יהודי אשר בינתיים חושב על צרכיו בגלל אנוכיותו, הרי בעומקה של הבקשה קיים הענין של "ואשפוך את נפשי לפני ה'" – השתפכות של פנימיות הנפש, שהיא "חבוקה ודבוקה בך", מאוחדת עם עצמותו ית'.

וכשם שתשובת חנה תירצה לחלוטין את טענת עלי, עד כדי כך, שהוא הסכים עמה ואף נתן לה על כך ברכה והבטחה "ואלקי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו"⁴⁸ – כך ממלא גם הקדוש־ברוך־הוא את בקשתו של כל יהודי, לשנה טובה ומתוקה, כפשוטה, בטוב הנראה והנגלה, בבני חיי ומזוני (ובכולם) רויחי.