שיחה א

1שיחה א

במדבר

א. דברי רש"י ואבן עזרא על המילים "ושמרו את כהונתם"

בפסוק¹ "ואת אהרן ואת בניו תפקוד ושמרו את כהונתם והזר הקרב יומת", מסביר רש"י² את המילים "ושמרו את כהונתם" ואומר: "קבלת דמים וזריקה והקטרה³ ועבודות המסורות לכהנים". כלומר, רש"י סובר שב"כהונתם" הכוונה היא לעבודות הכהנים, ופירושם של המילים "ושמרו את כהונתם" הוא, שאין להתיר ל"זר" לבצע אחת מעבודות אלו⁴ ("והזר הקרב יומת")

לעומת זאת מפרש אבן־עזרא⁵ את המילים "ושמרו את כהונתם" באופן אחר: "שלא יבואו לידי פסלות". כלומר, הכהנים צריכים לשמור את עצמם (את כהונתם שלהם), שלא ייפסלו לכהונה (על־ידי טומאה וכדומה).

יש להבין: מנין לרש"י שיש להסביר את המילה "כהונתם" שלא כפשוטה (הכהונה עצמה, כפירושו של אבן־עזרא), אלא "עבודות המסורות לכהנים"⁶?

[לא יתכן לומר, שרש"י אומר כך מפני ההכרח שבסיום הפסוק "והזר הקרב יומת", המדבר אודות זר המבצע אחת מעבודות הכהנים, ולכן הכרחי לומר שגם בתחילת הפסוק מדובר על עבודת הכהנים. מפני שאם כך הוא הדבר, היה רש"י מצטט ב"דיבור המתחיל" גם את המילים של סוף הפסוק, או, לפחות רומז להן באמצעות הביטוי "וגומר".

ואמנם, סוף הפסוק איננו מחייב הסבר זה, שהרי ניתן לומר, ש"והזר הקרב יומת" איננו המשך לענין של "ושמרו את כהונתם", אלא ענין אחר].

כמו־כן יש להבין: מדוע מצטט רש"י ב"דיבור המתחיל" גם את המילים "ושמרו את", ואיננו מסתפק בציטוט המילה "כהונתם" בלבד, שאותה הוא מסביר?

1ב. הקשיים המתעוררים לפי פרש"י

תוך לימוד דברי רש"י נראה במבט ראשון ש"קבלת הדמים וזריקה והקטרה" הן דוגמאות ל"עבודות המסורות לכהנים". אך אם נאמר כך, אינם מובנים מספר דברים כדלהלן:

א) האריכות בדברי רש"י. (א) לשם מה מביא רש"י דוגמאות? היה עליו לומר בקיצור "עבודות המסורות לכהנים". (ב) אם הוא מפרט כדי לשלול את העבודות המתבצעות לפני קבלת הדמים, מתאימה יותר, לכאורה, ההתבטאות "מקבלה ואילך⁷ עבודות המסורות לכהנים". (ג) אם אמנם צריך לפרט דוגמאות, מדוע דוקא שלוש דוגמאות אלו?

ב) הסדר בדברי רש"י: תחילה הוא מציין את הדוגמאות, ורק אחר־כך "ועבודות המסורות לכהנים", בעוד שהיה צריך להיות להיפך: תחילה הכלל "עבודות המסורות לכהנים", ורק אחר־כך הפרטים "כגון קבלת דמים..."

ג) ועיקר: אם קבלה, זריקה והקטרה הן, כמוסבר לעיל, "עבודות המסורות לכהנים", היה צריך להכתב "ושאר עבודות המסורות לכהנים"?

מן האמור לעיל מובן, שרש"י מתכוון לומר ש"ושמרו את כהונתם" כולל שני סוגים שונים: (א) קבלת דמים וזריקה והקטרה" – עבודות שאינן "מסורות לכהנים". (ב) "ועבודות המסורות לכהנים" – סוג אחר.

ואם כך תמוה:

א) רש"י עצמו כבר אמר בתחילת פרשת ויקרא⁸ "מקבלה ואילך מצוות כהונה", וכיצד, איפוא, ניתן לומר ש"קבלת דמים וזריקה והקטרה" אינן מן ה"עבודות המסורות לכהנים"?

ב) אם יימצא הסבר לכך ש"קבלת דמים וכו'" אינן "עבודות המסורות לכהנים", הרי אין מובן: מנין לרש"י הוכחה שב"ושמרו את כהונתם הכוונה היא גם לעבודות שהן אינן "מסורות לכהנים"?

ג. ההכרח לכך שהכוונה היא לעבודות המסורות לכהנים

והביאור בזה:

ההכרח לכך שב"ושמרו את כהונתם" הכוונה איננה לעצם הכהונה (כפי' האבן עזרא) אלא ל"עבודות המסורות לכהנים": פסוק זה מופיע לאחר ההוראה על תפקיד ומינוי חדש לאהרן ובניו, כפי שרש"י⁹ מסביר "תפקוד" – "לשון פקידות...". אם "ושמרו את כהונתם" מכוון לכך שעל הכהנים להישמר "שלא יבואו לידי פסול" בכהונתם (כדברי אבן־עזרא), הרי אין זה תפקיד חדש¹⁰ – הן הם כבר הוזהרו על כך בפרשת 2אמור¹¹ בפירוט שמירת הכהן על כהונתו¹².

לפיכך סובר רש"י שהתפקיד החדש כאן הוא להיזהר שזר לא יבצע את ה"עבודות המסורות לכהנים". המילים "ושמרו... והזר הקרב יומת" מדברים אודות אותו תפקיד.

בכך יובן מדוע מצטט רש"י ב"דיבור המתחיל" גם את המילים "ושמרו את", שמבטאות לשון של ציווי לתפקיד, שהרי ההוכחה לפירושו היא מכך שהפסוק מפרט כאן את התפקיד החדש לאהרן ובניו.

ד. שאלה נוספת המתעוררת על הפסוק

רש"י מתרץ עוד קושי שמתעורר בפסוק:

גם הפסוקים הקודמים¹³ וגם הפסוקים הבאים¹⁴ מדברים על הלויים (עבודתם, מנינם ועוד), וכיצד איפוא מתאים לכאן הציווי לאהרן ובניו – הכהנים – "ושמרו את כהונתם"? מקומו של הפסוק הוא, לכאורה, לפני כן¹⁵, כאשר התורה אומרת "אלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים אשר מלא ידם לכהן", או במקום דומה לזה.

מכך מובן, שמן הנלמד על עבודת הלויים ניתן היה להסיק של"זר" מותרות עבודות מסויימות במשכן ובמקדש, ולכן מציינת התורה מיד "ואת אהרן ואת בניו תפקוד... והזר הקרב יומת".

ה. יש כאן מקום לטעות שעבודות מסויימות מותרות ללויים

והביאור בזה:

על האמור קודם־לכן¹⁶, שעל הלויים לשמור את "משמרת בני ישראל", מסביר רש"י: "שכולן היו זקוקין לצרכי המקדש אלא שהלויים באים תחתיהם בשליחותם...".

וכיוון שהלווים הם שלוחי כל בני ישראל "לצרכי המקדש" היה מקום לומר, שהעבודות בהן אנו מוצאים שגם ישראלים ביצעו אותן (כדלקמן), מותרות, או צריכות להיעשות, אחרי הקמת המשכן, על־ידי הלווים "תחתיהם בשליחותם".

וזוהי כוונת רש"י בכך שעל "ושמרו את כהונתם" הוא מפרט: "קבלת דמים וזריקה והקטרה", כי אצל עבודות אלה מוצאים, שכל בני ישראל בצעו אותן לפני כן (כפי שיוסבר להלן בסעיף ו), ולכן ניתן היה לחשוב שעתה מבצעים אותן הלויים "תחתיהם בשליחותם", ולפיכך כתובה מיד האזהרה "ושמרו את כהונתם והזר הקרב יומת".

בכל זאת אין רש"י מסתפק בכך, 3ומוסיף גם את הסוג השני "ועבודות המסורות לכהנים" – אלה הן העבודות שנמסרו מלכתחילה לכהנים – למרות שאין אפשרות לסברה שגם לזר (ללוי) מותר לבצען: כיוון שכאן מוכרח להאמר הציווי "ושמרו את כהונתם" בקשר ל"קבלת דמים וזריקה והקטרה", הרי ברור שהאזהרה "ושמרו את כהונתם" חלה על כל העבודות, גם אלה שהיו מלכתחילה "מסורות לכהנים", מתוך קל־וחומר.

ו. הסברא שעבודות אלו מותרות ללויים נובעת מדיני קרבן פסח

היכן מוצאים שבני ישראל עשו את העבודות המוזכרות לעיל, עד כדי כך שבגלל זאת קיימת אפשרות לסברא שעתה הן שייכות ללויים (בשליחות בני ישראל)?

דברים אלו מפורשים בפשוטו של מקרא¹⁷ בפרשת בא¹⁸:

בענין קרבן פסח במצרים נאמר הציווי "ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות... ואכלו את הבשר... צלי אש... על כרעיו ועל קרבו". רואים, איפוא^*, שבני ישראל עשו שלשה דברים: (א) "ולקחו מן הדם", הכוונה בכך היא (כפי שמסביר רש"י) ל"קבלת הדם". (ב) "ונתנו..." – במקום עבודת ה"זריקה"¹⁹. (ג) "צלי אש" – כעין עבודת ה"הקטרה"²⁰ על אש המזבח.

לפיכך ניתן היה לחשוב שגם אצל פסח דורות (הדומה לפסח מצרים, ואשר לכן נלמדות הלכות שונות בפסח דורות מפסח מצרים, כמובא בפירוש רש"י לפרשת בא²¹) שייכות עבודות אלו לבני ישראל²², והלויים עושים 4זאת "תחתיהם בשליחותם", כדי למנוע זאת מופיע מיד האזהרה "ושמרו את כהונתם, קבלת דמים וזריקה והקטרה...", כפי שהוסבר לעיל²³.

והשאלה: כיצד ניתן לחשוב שעבודות אלו יכולות להתבצע גם על־ידי לווים, בעוד שרש"י מסביר בפסוק המופיע לפני־כן ש"מקבלה ואילך מצוות כהונה" (כפי שצויין לעיל בסעיף ב') איננה קשה כלל, שהרי פסוק זה (ופירוש רש"י) אמורים לגבי עולה (ובדומה לכך גם בשאר הקרבנות הכתובים בתחילת ספר ויקרא), אך אין מצויין בפסוק שגם העבודות של פסח דורות (ושל מעשר²⁴) חייבות להיעשות רק על־ידי כהנים²⁵.

ז. ההוראה מכך בעבודת

ה':

אם ישנו הבדל כזה בין הסוגים השונים בתוך בני ישראל עצמם (שעליהם נאמר²⁶ באופן כללי, על כולם, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים..."), שאפילו עבודות שיש לבני ישראל קשר אליהן, אלא שהן "צרכי המקדש" שלהם, בכל זאת חל עליהם ציווי חמור של "והזר הקרב יומת" – לא רק שאין הדבר גורם לתוספת קדושה, אלא להיפך, הוא גורם לענין ההעדר של עצם מציאותם ("יומת"),

בודאי ובודאי וכל שכן כאשר מדובר על המחיצה וההפרדה שבין ישראל לעמים, שכאשר רוצים "לערב" (שלא באמצעות גיור כהלכה) "זר" אמיתי, זר באמת, אחד מן ה"עמים"^*, בתוך עם ישראל, תוך חישוב מוטעה, שאמנם יש כאן סכנה גדולה לעם ישראל, אך נעשית כאן טובה לגוי – הרי האמת היא בדיוק להפך: גם בשבילו זהו נזק עצום הוא הופך לתקלה גדולה לכולם, עד להיפך ממציאותו²⁷.

רק כאשר אין משנים את מעשיו של בורא העולם ונותן התורה, 5"המבדיל בין ישראל לעמים", ניתן להגיע לשלום האמיתי²⁸ ולטוב בעולם, לכל באי עולם²⁹.

(משיחת ש"פ במדבר תשל"ד)