2

אמור¹¹ בפירוט שמירת הכהן על כהונתו¹².

לפיכך סובר רש"י שהתפקיד החדש כאן הוא להיזהר שזר לא יבצע את ה"עבודות המסורות לכהנים". המילים "ושמרו... והזר הקרב יומת" מדברים אודות אותו תפקיד.

בכך יובן מדוע מצטט רש"י ב"דיבור המתחיל" גם את המילים "ושמרו את", שמבטאות לשון של ציווי לתפקיד, שהרי ההוכחה לפירושו היא מכך שהפסוק מפרט כאן את התפקיד החדש לאהרן ובניו.

ד. שאלה נוספת המתעוררת על הפסוק

רש"י מתרץ עוד קושי שמתעורר בפסוק:

גם הפסוקים הקודמים¹³ וגם הפסוקים הבאים¹⁴ מדברים על הלויים (עבודתם, מנינם ועוד), וכיצד איפוא מתאים לכאן הציווי לאהרן ובניו – הכהנים – "ושמרו את כהונתם"? מקומו של הפסוק הוא, לכאורה, לפני כן¹⁵, כאשר התורה אומרת "אלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים אשר מלא ידם לכהן", או במקום דומה לזה.

מכך מובן, שמן הנלמד על עבודת הלויים ניתן היה להסיק של"זר" מותרות עבודות מסויימות במשכן ובמקדש, ולכן מציינת התורה מיד "ואת אהרן ואת בניו תפקוד... והזר הקרב יומת".

ה. יש כאן מקום לטעות שעבודות מסויימות מותרות ללויים

והביאור בזה:

על האמור קודם־לכן¹⁶, שעל הלויים לשמור את "משמרת בני ישראל", מסביר רש"י: "שכולן היו זקוקין לצרכי המקדש אלא שהלויים באים תחתיהם בשליחותם...".

וכיוון שהלווים הם שלוחי כל בני ישראל "לצרכי המקדש" היה מקום לומר, שהעבודות בהן אנו מוצאים שגם ישראלים ביצעו אותן (כדלקמן), מותרות, או צריכות להיעשות, אחרי הקמת המשכן, על־ידי הלווים "תחתיהם בשליחותם".

וזוהי כוונת רש"י בכך שעל "ושמרו את כהונתם" הוא מפרט: "קבלת דמים וזריקה והקטרה", כי אצל עבודות אלה מוצאים, שכל בני ישראל בצעו אותן לפני כן (כפי שיוסבר להלן בסעיף ו), ולכן ניתן היה לחשוב שעתה מבצעים אותן הלויים "תחתיהם בשליחותם", ולפיכך כתובה מיד האזהרה "ושמרו את כהונתם והזר הקרב יומת".

בכל זאת אין רש"י מסתפק בכך,