78

ב. ההקרבה בפסח מצרים – יצרה מעלה מיוחדת במקום

יותר מכך: בדיני הפסח אנו מוצאים חידוש מיוחד בענין דין במה:

בפסח מצרים נצטוו ישראל "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר"¹⁹. בפשטות, כוונת הציווי היא לשמור על ישראל מפני ה"משחית"²⁰, כי ה"משחית" לא שלט בהם בהיותם בתוך בתיהם.

אך בתוספתא אנו מוצאים¹, שדבר זה נחשב כחומרה בפסח מצרים לעומת פסח דורות – "פסח מצרים נאמר בו¹⁹ ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, מה שאין כן בפסח דורות .. (ויותר מכך²¹) פסח מצרים מקום אכילה שם היתה לינה פסח דורות אוכלים במקום אחד ולנין במקום אחר". מכך מובן, שהציווי "לא תצאו" קשור לדיני הקרבן – בקרבן פסח מצרים חל דין מיוחד, שיש להישאר במשך כל הלילה בבית שבו הקריבו ואכלו את הקרבן²².

דין זה הוא חידוש מיוחד לעומת ההקרבה בבמה: לגבי במה (קטנה) אין אנו מוצאים שיש דין מיוחד במקום, או בבית, שבו הקימו את הבמה²³, לגבי במה קטנה אין חלים הדינים של "מחיצות" ואין קיים פסול של "יוצא"²⁴. לעומת זאת, במזבח שבמשכן, ובמיוחד במקדש, יש דין מיוחד לגבי מקום המזבח, הקשור ל"מחיצות" וכדומה²⁵, ועל־אחת־כמה־וכמה בבית המקדש, שבו מקום המזבח "מכוון ביותר"²⁶.

לפי זה יוצא, שבפסח מצרים, שבו יצרה ההקרבה בבית הלכה מיוחדת לגבי המקום, שהקרבן היה חייב להיאכל דוקא בבית שבו נשחט, שבו נזרק הדם^*, וגם הלינה היתה חייבת להיות במקום האכילה, כדלעיל, – הרי בבית שבו נעשה הפסח חלה "מעין" מעלת המזבח שבמשכן ובמקדש.

ג. בזריקת הדם – העיקר בפעולה; בפסח מצרים – חשוב "מה שמונח"

ענין זה, שבפסח מצרים היה כעין המזבח שבמשכן ובמקדש, אשר חלים