213
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כך מובן גם מהמסופר בפרשת יתרו18. בתחילה נאמר שם: "ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלקים... לאכל לחם...", ומיד לאחר מכן מופיע הפסוק "ויהי ממחרת", שעליו אומר רש"י "מוצאי יום הכפורים היה". וכיון שהמשמעות הפשוטה של "ויהי ממחרת" היא גם למחרת של "ויקח יתרו"19, יוצא, ש"ויקח יתרו" התרחש ביום כפור, כאשר משה רבינו ירד מהר סיני.
וכיון שבאותו יום הקריבו "עולה וזבחים", ובאו "לאכל לחם...", מובן, שדיני יום הכפורים לא חלו באותו יום כלל20.
ד. "והוא לשון הפעיל...
ותרגומו ואכניש"
לאחר שרש"י מסביר, ש"ויקהל משה" היה למחרת יום הכפורים, הוא ממשיך ואומר באותו "דיבור המתחיל"21: "והוא לשון הפעיל, שאינו אוסף אנשים בידים, אלא הן נאספים על־פי דיבורו. ותרגומו ואכניש".
אף כאן יש להבין:
א) מהו הקשר בין "והוא לשון הפעיל..." לבין "למחרת יום הכפורים", אשר מפני קשר זה כולל רש"י שני ענינים אלו22 ב"דיבור המתחיל" אחד23?
הערות
- 18. יח, יב־יג.
- 19. ומ"ש רש"י "ומהו ממחרת – למחרת רדתו מן ההר", כוונתו היא (כנ"ל הערה 16) ש"ממחרת" הוא גם למחרת רדתו מן ההר, אבל אינו בא לשלול את פירוש הפשוט ש"ממחרת" הוא למחר דפסוק הקודמו. (וראה גם בדעת זקנים מבעה"ת ובדברי דוד להט"ז, שהבינו כן בדברי רש"י). ומה שהוזקק רש"י לפרש ש"ממחרת" הוא גם למחרת רדתו מן ההר – כי מפשטות לשון הכתוב "ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם" משמע* שתיבת "ממחרת" מתייחסת [לא רק ל"וירא חותן משה גו'" שבפסוק שלאחריו, כי אם] גם ל"וישב משה לשפוט את העם" שנאמר בסמיכות ל"ויהי ממחרת". ומכיון שישיבת משה לשפוט את העם אינה תלוי' בהסעודה כ"א בירידתו מן ההר, לכן מפרש ש"ממחרת" פירושו – גם למחרת רדתו מן ההר.
- 20. ועפי"ז מיושב בפשטות מה שהקשה ברמב"ן (יח, יג) ובמפרשי רש"י שם. בדברי דוד להט"ז שם, ש"ויקח יתרו גו'" הי' בלילה שלאחרי היום דיוה"כ. ואף שהקריבו אז "עולה וזבחים" – הרי אפילו לאחרי מ"ת מצינו הקרבה (בבמה) בלילה (ראה זבחים קכ, א – עכ"פ לחד מד"א). ומקרא ילפינן דאסור בלילה (מגלה כ, ב). אבל ראה פרש"י (בשלח טז, ז, ח) דהתחלת הכנה לסעודה בערב (ומכש"כ – גם הקרבת כמה קרבנות לפני זה וג"כ בערב) ה"ז טרחא עד כדי כך שנחשב לעונש.
- 21. כ"ה ברוב דפוסי רש"י, בדברי דוד להט"ז ועוד. ובדפוס ראשון (וכן הובא גם בהרא"ם) הוא ד"ה חדש: ויקהל הוא ל' הפעיל כו'.
- 22. וגם כותב "והוא" בוא"ו המוסיף.
- 23. ועד"ז הקשה בדברי דוד להט"ז.
- . על פי דרך ההלכה (בנוגע לשבת) – ראה לקו"ש ח"ח ע' 50 ואילך ובהנסמן שם. וראה גם שם הערה 22.
- . אבל אי"ז מוכרח – שלכן כותב רש"י הפירוש "ומהו ממחרת למחרת רדתו מן ההר" רק לאחרי שמביא מה ש"שנוי' בספרי" שמוצאי יוה"כ הי' – כי עפי"ז יומתק יותר פירוש "ויהי ממחרת".
רמב"ן על שמות י״ח:י״ג - הטקסט מספריא
וַיְהִי מִמָּחֳרָת מִמָּחֳרַת הַיּוֹם שֶׁעָשׂוּ זֶה שֶׁנִּזְכַּר, יָשַׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, וְאָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא (כאן), מִמָּחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאֵין דַּעְתָּם לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה מִמָּחֳרָת רֶמֶז לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי יוֹם הַכִּפּוּרִים לֹא נִזְכַּר בַּכָּתוּב שֶׁיֹּאמַר עָלָיו מִמָּחֳרָת. וְגַם כֵּן אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיִּהְיֶה מִמָּחֳרָתוֹ מַמָּשׁ, כִּי לֹא אָכְלוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אִם הָיָה לָהֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה קֹדֶם שֶׁנִּצְטַוּוּ בּוֹ. וְעוֹד, כִּי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נִתְּנוּ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת וּמִמָּחֳרָתוֹ יָרַד מֹשֶׁה וְדִבֵּר עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר הַשֵּׁם אִתּוֹ בְּהַר סִינַי (שמות ל"ד:ל"ב), וְאֵינֶנּוּ יוֹם הַמִּשְׁפָּט שֶׁיַּעֲמֹד הָעָם עָלָיו מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב. וְגַם כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי בִּנְסֹעַ הַדְּגָלִים אָמַר "כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ" (במדבר י ל). אֲבָל הַכַּוָּנָה לַבָּרַיְתָא הַזּוֹ לוֹמַר שֶׁהָיָה זֶה אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי אֵין לָהֶם יוֹם פָּנוּי לְמִשְׁפָּט מִיּוֹם בּוֹאָם לְהַר סִינַי עַד אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה הַזֹּאת:
ואָמַר עוֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים, בַּעֲבוּר שֶׁיִּתְרוֹ עֲדַיִן לֹא יָדַע ה', כִּי מֹשֶׁה אָמַר אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם וְגוֹ' וַיַּצִּלֵם ה' (שמות י"ח:ח'), אֲבָל יִתְרוֹ הִקְרִיב לֵאלֹהִים וְכָכָה לֹא יִמָּצֵא בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, כַּאֲשֶׁר אֲפָרֵשׁ בע"ה (ויקרא א ט). וְכֵן כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים, וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים (להלן פסוק טו-טז), דִּבְרֵי מֹשֶׁה לְחָמִיו. וְיִתָּכֵן שֶׁאָמַר לוֹ כֵּן בַּעֲבוּר כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא (דברים א יז), כְּמוֹ שֶׁמַּזְכִּירִין רַבּוֹתֵינוּ תָּמִיד אֱלֹהִים זוֹ מִדַּת הַדִּין (בר"ר עג ג):
רש"י על שמות י״ח:י״ג - הטקסט מספריא
ויהי ממחרת. מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה, כָּךְ שָׁנִינוּ בְּסִפְרֵי וּמַהוּ מִמָּחֳרָת? לְמָחֳרַת רִדְתּוֹ מִן הָהָר; וְעַל כָּרְחֲךָ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלָּא מִמָּחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֲרֵי קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה אִ"אֶ לוֹמַר "וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי וְגוֹ'", וּמִשֶּׁנִּתְּנָה תּוֹרָה עַד יֹהַ"כִּ לֹא יָשַׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, שֶׁהֲרֵי בְי"ז בְּתַמּוּז יָרַד וְשָׁבַר אֶת הַלֻּחוֹת וּלְמָחָר עָלָה בְּהַשְׁכָּמָה וְשָׁהָה שְׁמוֹנִים יוֹם וְיָרַד בְּיֹהַ"כּ; וְאֵין פָּרָשָׁה זוֹ כְתוּבָה כַּסֵּדֶר, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר וַיְהִי מִמָּחֳרָת עַד שָׁנָה שְׁנִיָּה – אַף לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר יִתְרוֹ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בָּא, שִׁלּוּחוֹ אֶל אַרְצוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא עַד שָׁנָה שְׁנִיָּה – שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר כָּאן וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ, וּמָצִינוּ בְמַסַּע הַדְּגָלִים שֶׁאָמַר לוֹ מֹשֶׁה "נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם וְגוֹ'"(במדבר י כט), אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ" (שם לא), וְאִם זוֹ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, מִשֶּׁשִּׁלְּחוֹ וְהָלַךְ הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁחָזַר? וְאִם תֹּאמַר, שָׁם לֹא נֶאֱמַר יִתְרוֹ אֶלָּא חוֹבָב, וּבְנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ הָיָה, הוּא חוֹבָב הוּא יִתְרוֹ, שֶׁהֲרֵי כָתוּב "מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד'):
וישב משה וגו' ויעמד העם. יוֹשֵׁב כְּמֶלֶךְ וְכֻלָּן עוֹמְדִים, וְהֻקְשָׁה הַדָּבָר לְיִתְרוֹ שֶׁהָיָה מְזַלְזֵל בִּכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהוֹכִיחוֹ עַל כָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (פסוק יד) מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכֻלָּם נִצָּבִים:
מן הבקר עד ערב. אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? אֶלָּא כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם וּכְאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּבָּ"ה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיְהִי עֶרֶב וְגוֹ' (שבת י'):
ויהי ממחרת AND IT CAME TO PASS ON THE MORROW — This was really the day after the Day of Atonement: so have we learnt in Siphré (Mekhilta). Since the Day of Atonement is not mentioned anywhere in this section that deals with the Giving of the Law what is the force of ממחרת? i. e. in relation to what particular day in the history of the Law-giving is the term ממחרת, “on the morrow”, used? It means the morrow after he (Moses) descended from the Mount Sinai, and you must admit that it is impossible to say that this was any other day but the morrow after the Day of Atonement because, before the giving of the Torah, one could not say, (v. 16) “and I do make them know the statutes [of God and His laws]” (which are part of the Torah), and from the day when the Torah was given until the Day of Atonement Moses did not sit down to judge the people, since immediately after the Torah was given he ascended the mountain and descended only on the seventeenth of Tammuz when he broke the tablets in pieces. On the next day he again ascended the mountain early in the morning and stayed there eighty days, descending on the Day of Atonement (cf. Tanchuma כי תשא, Rashi on 33:11, Deuteronomy 9:18 and 10:1). Consequently this section is not written (placed) in its chronological order, for this paragraph commencing with ויהי ממחרת and ending with “Moses let his father-in-law go and he (Jethro) went his way into his own land” was not said before the second year after the Exodus. For even according to the view of one who says that Jethro came to Moses before the giving of the Torah (Avodah Zarah 24a) his dismissal into his own land did not take place until the second year, for it is stated here (v. 27) “Moses let his father-in-law go”, and we find in the account of Israel’s journey through the wilderness beneath their banners (which according to Numbers 10:11 began in the second year) that Moses said to him, (Numbers 10:29, 31) “We are journeying etc…. Forsake us not, I pray thee”. Now if this incident happened before the giving of the Torah (including Jethro’s departure) where do we find it related that he returned after he had let him go and he had taken departure? And if you object that there (in the section in Numbers which Rashi has quoted as evidence that Jethro’s departure took place in the second year) it does not mention Jethro at all but Hobab, and that the latter was not Jethro but the son of Jethro, then I reply that Hobab is identical with Jethro and not his son, because it is written, (Judges 4:11) “of the sons of Hobab, the father-in-law of Moses”.
וישב משה וגו׳ ויעמד העם MOSES SAT … AND THE PEOPLE STOOD He was sitting like a king and they all stood, and the thing was distasteful to Jethro in that he made light of the respect due to Israel. He therefore reproved him for this, as it is said (v. 14) “Why sittest thou only” — and they all stand! (Mekhilta)
מן הבקר עד הערב FROM MORNING UNTO EVENING — Is it really possible to say so — that Moses sat the whole day long? But the explanation is that any judge who gives a rightful decision as truth demands it, even though he spends but one hour on it, Scripture accounts it to him as though he had occupied himself with the Torah the whole day long, and as though he became co-partner with the Holy One, blessed be He, in the work of the Creation of which it is stated, “It was evening and it was morning” (cf. Mekhilta; Shabbat 10a).
רש"י על שמות ט״ז:ז׳ - הטקסט מספריא
ובקר וראיתם. לֹא עַל הַכָּבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן" נֶאֱמַר, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם, עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי הַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ לִתֵּן תַּאֲוַתְכֶם, וּבָשָׂר יִתֵּן, אַךְ לֹא בְּפָנִים מְאִירוֹת יִתְּנֶנָּה לָכֶם, כִּי שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן שְׁאַלְתֶּם אוֹתוֹ וּמִכָּרֵס מְלֵאָה, וְהַלֶּחֶם שֶׁשְּׁאַלְתֶּם לְצֹרֶךְ, בִּירִידָתוֹ לַבֹּקֶר תִּרְאוּ אֶת כְּבוֹד אוֹר פָּנָיו – שֶׁיּוֹרִידֵהוּ לָכֶם דֶּרֶךְ חִבָּה, בַּבֹּקֶר, שֶׁיֵּשׁ שָׁעוֹת לַהֲכִינוֹ וְטַל מִלְמַעְלָה וְטַל מִלְּמַטָּה, כְּמֻנָּח בְּקֻפְסָא (יומא ע"ה):
את תלנתיכם על ה'. כְּמוֹ אֲשֶׁר עַל ה':
ונחנו מה. מָה אֲנַחְנוּ חֲשׁוּבִין?
כי תלינו עלינו. שֶׁתַּרְעִימוּ עָלֵינוּ אֶת הַכֹּל, וְאֶת בְּנֵיכֶם וּנְשֵׁיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם וְעֵרֶב רַב. וְעַל כָּרְחִי אֲנִי זָקוּק לְפָרֵשׁ תַּלִּינוּ בִּלְשׁוֹן תַּפְעִילוּ מִפְּנֵי דַּגְשׁוּתוֹ וּקְרִיָּתוֹ, שֶׁאִלּוּ הָיָה רָפֶה, הָיִיתִי מְפָרְשׁוֹ בִּלְשׁוֹן תִּפְעֲלוּ, כְּמוֹ "וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה" (שמות י"ז), אוֹ אִם הָיָה דָגוּשׁ וְאֵין בּוֹ יוֹ"ד וְנִקְרָא תִלּוֹנוּ, הָיִיתִי מְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן תִּתְלוֹנְנוּ, עַכְשָׁיו הוּא מַשְׁמַע תַּלִּינוּ אֶת אֲחֵרִים, כְּמוֹ בַּמְּרַגְּלִים "וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה" (במדבר י"ד):
ובקר וראיתם AND IN THE MORNING YE SHALL SEE [THE GLORY OF THE LORD] — Not in reference to that glory of which it stated, (v. 10) “And behold the glory of the Lord appeared in the cloud” is this said, but thus, in effect, did he say to them: In the evening ye shall know that His hand has the power to give you your desire and He will give you flesh; but not with a radiant countenance will He give it to you, because you have asked Him something that is not proper (since one can exist without eating meat), and out of a full stomach (i. e. you really have meat for you have an abundance of cattle); but the bread for which you have asked out of necessity — when it falls in the morning you will behold the glory of the radiance of His countenance (His glory), because He will make it fall for you in a manner that is indicative of His love (Mekhilta) — in the morning, whilst there is yet time to prepare it, and there shall be dew above it and dew below it as though it were carefully packed in a chest (Yoma 75b).
את תלנתיכם על ה׳ this is the same as תלנתיכם] אשר על ה׳] YOUR MURMURINGS WHICH ARE AGAINST THE LORD.
ונחנו מה (lit., and we, what?) means AND WE, WHAT ARE WE accounted (of what importance are we?),
כי תלינו עלינו THAT YOU MAKE everyone MURMUR AGAINST US — your sons, and your wives, and your daughters and the mixed multitude. — And whether I like it or not I am forced to explain the word תַלִּינוּ in the sense of “you make (people) do something”, viz., murmur (i. e. what we call the Hiphil conjugation), because of its (the ל) be eshed and because of the קרי. For if it (the ל) were weak (i. e. without a Dagesh), I would explain it in the sense of “ye do something” (our Kal), just as, (Exodus 17:3) “And the people murmured (וַיָלֶן) against Moses”, or, if there was still a Dagesh but there was no י in it, so that it could be read תִלּוֹנוּ, I would explain it as meaning “ye put yourself in a state of murmuring” (our Niphal; cf. Rashi on Exodus 15:24). Now, however, it being as it is, it must imply “you make others murmur”, just as in the case of the spies it states, (Numbers 14:36) “And they made all the congregation to murmur (וַיַּלִּינוּ) against him” (where וַיַּלִּינוּ is the same grammatical form, so far as conjugation is concerned, as תַלִּינוּ, but as it has an object, כל העדה, it cannot mean “And they murmured”, and must necessarily mean “they made the congregation murmur).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יד שופטים שיחה ב מאותו ספר זבחים דף קכ".
- לקוטי שיחות כרך יח קרח שיחה א מאותו ספר זבחים קכ, א
- לקוטי שיחות כרך כו בא שיחה ג מאותו ספר זבחים קכ, סע"א