תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז בחוקותי

שיחה ב

רשימת העמודים (12) מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

321שיחה ב

בחוקותי

א. "ופניתי אליכם" – "אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם"

מהפסוק¹ "ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם", מעתיק רש"י את המילים "ופניתי אליכם" ומפרש: אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם, משל למה הדבר דומה למלך ששכר פועלים וכו' כדאיתא בתורת כהנים.

ואינו מובן:

א) מה חסר בפירוש "אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם" שרש"י צריך להסבירו עם "משל .. למלך ששכר פועלים כו'"?

ב) לאידך גיסא: אם משהו לא מובן בפירוש – מה מוסיף כאן ה"משל (למלך ששכר פועלים וכו')", שאין בו לכאורה ביאור נוסף על הפירוש עצמו²?

ג) יתירה מזו: מוקדם יותר, בפרשת אחרי³, באיסור אכילת דם (ובדומה לכך בפרשת קדושים⁴, לגבי האיסור לתת מזרעו למולך), מפרש רש"י בדומה לפירושו כאן (אלא בהיפך הטובה):

ב "ונתתי פני – פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי ועוסק בו"⁵ ואינו מוסיף על כך שום משל⁶?

ד) במשל גופא – יש להבין את הלשון "משל למה הדבר דומה למלך ששכר פועלים", שלכאורה: שכירת פועלים אינה פעולה הקשורה דוקא למלך (וגם אינה מצד מעלתו כמלך); כל אדם יכול לשכור (ושוכר) פועלים – היה צריך איפוא לומר "משל לאדם⁷ 321ששכר פועלים⁸" והוא פונה מכל עסקיו ומשלם לפועל שעשה את המלאכה המרובה.

ב. חזרת רש"י על תוכן הפירוש של "ופניתי אליכם"

לכאורה היה אפשר להסביר זאת, בהקדם השאלה: מאחר ורש"י כבר פירש קודם לכן את תוכן הפירוש של "ונתתי פני" (ובדומה לו בפסוק "ואני אתן את פני") שהוא "פונה מכל עסקי כו'" – מדוע צריך רש"י לחזור כאן פעם נוספת על אותו פירוש⁹ [ובפרט שההבהרה ש"ונתתי פני" פירושו "פנאי שלי פונה אני מכל עסקי" נחוצה רק היכן שנכתב הלשון "פני" (ושם יש מקום לטעות שפירושו¹⁰ (רק) מלשון פנים¹¹), אך בפרשתנו¹² שנכתב "ופניתי אליכם", שפירושו: אני אפנה אליכם¹³ – כבר מובן ממילא, שהוא פונה משאר הענינים¹⁴]?

והביאור בזה, לכאורה: בפרשת אחרי באיסור אכילת דם (ועל דרך זה בפרשת קדושים לגבי נותן מזרעו למולך), מדובר אודות יחיד, ולפיכך מתאים לפרש "ונתתי פני, פנאי שלי פונה אני מכל עסקי ועוסק בו" – כי הקדוש־ברוך־הוא 322כביכול פונה מעסקי הרבים ועוסק עם היחיד¹⁵.

אמנם בפרשתנו, בה מדובר על כללות עם ישראל – "ופניתי אליכם" - מתעוררת השאלה: מדוע אומר הקדוש־ברוך־הוא "אפנה מכל (ולא – משאר) עסקי לשלם שכרכם" – כלום לא נכלל ב"עסקי" הקדוש־ברוך־הוא העיסוק עם בני ישראל לשלם שכרם עבור קיום התורה ומצוות?

לכן צריך רש"י לשוב ולפרש בפרשתנו, שהנאמר בה "ופניתי אליכם" (אף שמדבר על כללות עם ישראל) פירושו "אפנה מכל עסקי¹⁶ לשלם שכרכם"; וזה מוסבר באמצעות "משל למה הדבר דומה למלך ששכר פועלים וכו' כדאיתא בתורת כהנים"¹⁷ – ושם ההמשך: "ששכר פועלים הרבה והי' שם פועל אחד ועשה עמו מלאכה ימים הרבה נכנסו הפועלים ליטול שכרם ונכנס אותו הפועל עמהם", ואמר המלך כי תחילה יעשה חשבון עם ה"פועלים הרבה" וישלם להם, ואחר כך "אפנה לך"; ודוגמתו בנמשל, ש"היו ישראל בעולם הזה מבקשים שכר מלפני המקום ואומות העולם מבקשים שכר מלפני המקום, והמקום אומר להם לישראל בני אפנה לכם כו' אבל אתם חשבון רב אני עתיד לחשב עמכם".

וממשל זה מובן, אשר: א) ישנם פועלים נוספים שהקדוש־ברוך־הוא צריך לתת להם שכר, וגם זה נכלל בעסקים של הקדוש־ברוך־הוא. ב) אומות העולם הנם "פועלים הרבה", ובני ישראל, אומה אחת, נחשבים כפועל אחד. ג) השכר לאומות העולם הוא שכר גשמי בעולם הזה, ואילו לעם ישראל ישנו שכר רוחני לעולם הבא, כדברי המפרשים¹⁸.

ובזה גם מובן: א) מדוע גם ביחס לשכר של כללות עם ישראל, מתאים לומר "אפנה מכל עסקי" – שהכוונה בכך להבדיל בין תשלום השכר לעם ישראל, לשאר ה"עסקים" של הקדוש־ברוך־הוא שבהם נכלל העסק לשלם שכר להרבה אומות¹⁹ – כי ה"לשלם שכרכם" לעם ישראל הוא סוג שכר מיוחד שאינו בדומה ל"כל עסקי", ולשם כך צריך לפנות מהעולם הזה 323לעולם הבא. ב) מדוע נאמר "משל למלך כו', מכיוון שהמציאות של "שכר פועלים הרבה" קיימת על דרך הרגיל אצל מלך בהרבה ביותר.

ברם, קשה ללמוד כך בפירוש רש"י על פי פשוטו²⁰, משום שלפי זה היה לרש"י להעתיק מהתורת כהנים גם את המילים "הרבה והי' שם פועל אחד כו'" (או על כל פנים את המילה "(פועלים) הרבה") – שהינם עיקר בפירושו – ולא להסתפק בכך שמרמז להם בכתבו "וכו' כדאיתא בתורת כהנים".

חייבים אם כן לומר, שעיקר ההסבר הנחוץ לפירושו של רש"י "אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם" טמון במילים הספורות אותן מעתיק "משל למה הדבר דומה למלך ששכר פועלים" (ואילו משאר הפרטים של המשל, לא מיתוסף כל חידוש בהבנת פשט המקרא, ולכן מסתפק רש"י עם "וכו' כדאיתא בתורת כהנים")²¹.

ג. "והפריתי" בכמות, "והרביתי" באיכות

לאחר מכן מתעכב רש"י על המילים "והפריתי אתכם" ומפרש "בפריה ורביה" ו"הרביתי אתכם" – "בקומה זקופה".

ויש להבין: בפרשת בראשית²² פירש רש"י כי "פרו" פירושו "אחד מוליד אחד ולא יותר", ו"רבו" פירושו "שאחד מוליד הרבה" – מעתה כיצד מבאר רש"י כאן ש"והפריתי" משמעו גם "ורביה"²³?

יש המפרשים²⁴, כי כאן לא ניתן לפרש כמו בפרשת בראשית, כי "פרו" כלשעצמו (להיותו בטבע הבריאה לכן) אינו ברכה, ומכיוון שבפרשתנו מדובר 324על ברכות הקדוש־ברוך־הוא לעם ישראל, צריך לומר, ש"והפריתי" פירוש גם "ורביה", וממילא הפירוש של "והרביתי" אינו רביה (בכמות), אלא ריבוי באיכות – "בקומה זקופה"²⁵.

אך אין מובן: במה מתבטאת הברכה של "והפריתי, בפריה ורביה" – הרי לכאורה גם "אחד מוליד הרבה" אינה ברכה שהובדלה במיוחד עבור עם ישראל (שהרי הדבר קיים גם אצל אומות העולם)?

ד. מיקום הפסוק "ופניתי אליכם"

והביאור בכל זה:

הקושי במילים "ופניתי אליכם" הוא: אם מניחים כי הפירוש של "ופניתי אליכם" מקביל לפירוש של "ונתתי פני" שבפרשת אחרי (וכן "ואני אתן את פני" שבפרשת קדושים) – "פונה אני מכל עסקי לשלם שכרכם" – היה הדבר צריך להכתב בתחילת הפרשה, תיכף לאחר "אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם" כהקדמה לכל היעודים שבפרשה (או – לאחריהם, כחתימת הענין), כפי שאכן הוא בפרשת אחרי (וקדושים);

אך מזה שהפסוק אומר זאת באמצע הענין, בין שאר היעודים ועניני השכר הנמנים בו על קיום התורה ומצוות, היה ניתן לכאורה להוכיח, ש"ופניתי אליכם" בפרשתנו אין פירושו "אפנה מכל עסקי וכו'", אלא שכר פרטי מסויים ומיוחד על תורה ומצוות.

לכן צריך רש"י לפרש כי גם כאן פירושו "אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם"; ואת השאלה מדוע נכתב הדבר באמצע הפרשה ולא מיד בתחילת הענין כפתיחה לכל עניני הברכות והשכר – מסביר רש"י על־ידי "משל .. למלך ששכר פועלים" (כדלקמן).

ה. מלך שוכר פועלים – לעבודה נוספת

תופעה מובנת היא, כאשר סתם אדם, או אפילו שר, צריך לשכור פועלים (בשכר) כדי שיעשו עבורו מלאכה – לפי שאין ביכולתו להכריח מישהו לעבוד עבורו;

אולם, כיצד יתכן שמלך יצטרך לשכור פועלים? – הרי להיותו מושל ושולט על המדינה, חייב כל אחד מבני המדינה לעשות ולבצע את רצון וציווי המלך.

ומכך מובן, אשר אין המדובר כאן אודות ענינים אותם מחוייבים בני המדינה לעשות עבור המלך (או לטובת המדינה; שהרי עניינים אלה נעשים עוד בטרם ש"שכר פועלים"), כי אם על דברים שהם בבחינת תוספת ואין בהם חיוב והכרח עבור המלך (או מדינתו); ולכן – כדי שגם דברים אלו ייעשו, חייב המלך לשכור פועלים להם צריך לשלם שכר (מרובה)²⁶.

325וכן הוא גם בנמשל: הפרשה פותחת ב"אם בחוקותי תלכו", שפירושו, כפי שרש"י מפרש, "שתהיו עמלים בתורה" – לא רק לימוד התורה במידה המחוייבת, אלא "עמלים בתורה", יותר מהנדרש מפשטות המצוה של תלמוד תורה; ובדומה לכך "ואת מצותי תשמרו, הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים כו'"²⁷.

ואופן זה בקיום התורה ומצוות – יותר מהחיוב על פי תורה – הוא בדוגמת (המשל) "מלך ששכר פועלים", העושים עבודה כזו אשר אין בני המדינה מחויבים בה.

וממילא מובן, כי עבור אופן כזה בקיום התורה ומצוות צריכים בני ישראל לקבל שכר נוסף ומיוחד²⁸.

ו. שני סוגי השכר בפרשה

ובזה מובן מדוע "ופניתי אליכם" נאמר באמצע הפרשה:

מאחר ו"בחוקותי תלכו" משמעו – בתוספת יתר של "עמלים בתורה", ברור מאליו כי נכלל בזה קיום החיוב של לימוד התורה; וכנאמר במפורש "ואת מצותי תשמרו" (שמשמעו שמירת החיוב של כל המצוות, ולימוד התורה בכלל)²⁷. יוצא איפוא, כי על קיומם את "בחוקותי תלכו גו'" מגיע לבני ישראל שני סוגי שכר: א) עבור עצם קיום התורה ומצוות (באופן הרגיל, עד כמה שמחוייב), ב) שכר מיוחד עבור עמלים (בתורה), שהוא קיום התורה ומצוות בהוספה.

ובהתאם לכך מובטחים אחר כך שני סוגי השכר: קודם מבטיחה התורה את השכר עבור קיום התורה ומצוות באופן הרגיל, שבכללות הוא השכר של "ונתתי גשמיכם בעתם גו'"²⁹; ובהמשך, לאחר השכר הנ"ל, באמצע הפרשה, אומר הפסוק את סוג השכר השני (עבור עמלים בתורה כו') – "ופניתי אליכם", שעבור העבודה באופן של עמלים בתורה וכו' ניתנת להם דרגה חדשה ונעלית של שכר, שהוא באופן של "אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם"³⁰:

326על סוג השכר הראשון, המגיע עבור קיום התורה באופן רגיל (לפי החיוב), שכרכם" – כי (מעין) סוג זה של שכר מקבלים גם אומות העולם עבור קיומם את שבע מצוות בני נח³¹ (ועבור לימודם בתורה את הדינים בהם הנם מחוייבים);

מה שאין כן השכר המיוחד עבור אופן העבודה של עמלים בתורה וכו' (שהוא בדוגמת "מלך ששכר כו'"), שאינו קיים אצל אומות העולם – לכן ברכות אלו הנם באופן של "ופניתי אליכם, אפנה³² מכל עסקי לשלם שכרכם"³³.

[ואף שרש"י נוקט בלשון (התורת כהנים) "מלך ששכר פועלים" – לשון רבים – שגם הפועלים אחרים (הלא־יהודים) נשכרו על־ידי המלך, ובנמשל – שגם אצל האומות קיים אופן העבודה של לפנים משורת הדין (וממילא – גם שכר מיוחד) – 327זהו משום שביניהם ישנם חסידי^* אומות העולם³⁴ העושים יותר מהנדרש מהם³⁵; אך גם עבודתם זו³⁶ אינה מגיעה לדרגת העבודה הנוספת³⁷ של בני ישראל באופן של עמלים בתורה, ולכן מתייחד השכר לבני ישראל בכך ש"אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם" (שהקדוש־ברוך־הוא פונה מכל סוג אחר של שכר – אפילו מה"עסק" לתת שכר לחסידי אומות העולם)].

ז. הנולד עצמו יהיה "מוליד"

לפי זה מובנים דברי רש"י בהמשך הפסוק "והרביתי אתכם – בפרי' ורבי'":

היות והמדובר כאן לא על סתם שכר, אלא אודות שכר נוסף ומיוחד (ובאופן של "ופניתי אליכם") – עבור עם ישראל בלבד (ולא לאומות העולם) – אי אפשר לומר ש"והפריתי" פירושו "פריה" ו"הרביתי" פירושו "רביה", כי ברכה שכזו קיימת גם אצל אומות העולם³⁸; בהכרח אם כן לומר, ש"והפריתי" הוא ברכה מיוחדת שאינה על דרך הרגיל והיא באה כתוצאה מ"ופניתי אליכם".

לכן לומד רש"י כי "והפריתי" עצמו פירושו (לא רק פריה, אלא) גם רביה, "אחד מוליד הרבה"; זאת אומרת, לא רק שהמילה "והפריתי" כוללת את שתי הברכות של פריה ורביה (מוליד אחד ואחר כך – מוליד הרבה) – אלא זהו חידוש בעצם הברכה של "פריה", שה"והפריתי" עצמו הוא באופן של "רביה"³⁹:

ה"פרו" אצל אומות העולם משמעו רק באופן של "אחד מוליד אחד", אך לא בהכרח שאותו נולד אחד יהיה בעצמו "מוליד"; יתכן והוא יהיה עקר (או עקרה)⁴⁰. מה שאין כן הברכה של "והפריתי" אצל בני ישראל פירושה, כי מיד כאשר "אחד מוליד אחד" הרי אותו נולד "אחד" עצמו הוא בבחינת ריבוי ("רביה") – לפי שמאותו "אחד" יהיה המשך עד סוף כל הדורות. והוא בדומה 328לנאמר⁴¹ באברהם "וארב(ה) את זרעו ואתן לו (בן יחיד) את יצחק", משום שמיצחק הגיע מאוחר יותר ריבוי עצום [ועל אחת כמה וכמה שתהיה אצלם – הברכה שישנה גם באומות העולם "אחד מוליד הרבה" כפשוטו⁴²].

ומכיוון ש"והפריתי" כבר כולל "רביה" (ריבוי בכמות), חייבים לומר, שהנאמר בהמשך "והרביתי אתכם" בא להוסיף על כך ריבוי באיכות (כנ"ל סעיף ג'), וגם ריבוי זה הוא דוקא מצד "ופניתי אליכם"; ולכן מפרש רש"י "והרביתי אתכם, בקומה זקופה", כלומר: לא רק שתקויים ההבטחה "ורב יעבוד צעיר"⁴³, אלא יתירה מזו: מצד "ופניתי אליכם" יהיה הצעיר באופן של "והרביתי", הצעיר עצמו יהפוך ל"רב" – "בקומה זקופה".

ח. "עסק" ולמעלה ממנו בפנימיות הענינים

אך לכאורה עדיין אין זה "חלק": מלשון רש"י "אפנה אני מכל עסקי לשלם שכרכם" (ולא "שאר עסקי" וכיוצא בזה), מובן, שתשלום זה של שכר אינו נחשב כאחד מן כלל "עסקי" (של הקדוש־ברוך־הוא), ויש להבין: מדוע העיסוק לשלם שכר ליהודים אינו נכלל בין "עסקי" הקדוש־ברוך־הוא?

בהכרח איפוא לומר, שה"ופניתי אליכם" מבטא ענין עמוק יותר מאשר סתם טרדא הקיימת בענין של "עסק"⁴⁴.

הדבר יובן על־ידי ביאור תוכנו של "עסק" ומובנו בפנימיות הענינים: "עסק" אצל אדם למטה, משמעותו שהאדם שקוע בדבר נוסף, שאינו כפי שהוא לעצמו. כלומר טרדתו של האדם בעסק מורה על תנועה ובחינה של ירידה לגבי עצם מהותו (וממנה).

וכך הוא כביכול גם למעלה: הקדוש־ברוך־הוא אינו בגדר המשכה וגילוי כלל; ולכן כל ההשפעות וההמשכות מהקדוש־ברוך־הוא נקראות "עסקי" – לפי שהן באות ממדריגה של אור אלקי שבבחינת המשכה וירידה.

וזהו הפירוש "אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם":

התהוות העולמות⁴⁵, ואפילו הענין של שכר ועונש על דרך הרגיל ואפילו לעם ישראל, הוא רק מבחינת אורות וגילויים, ולכן נכלל כל זה ב"עסקי" של הקדוש־ברוך־הוא (כפי שעצמותו יתברך מצמצם עצמו בתנועה של המשכה, בעשר ספירות וכו')⁴⁶;

אך כאשר עבודת בני ישראל נעשית באופן של "עמלים בתורה" יותר מהנדרש מהם מצד הציווי – כלומר:

329קיום התורה ומצוות על ידם אינו כ"עסק" הנעשה רק בכחות הגלויים וחיצוניות הנפש, כי אם, הם שקועים בזה עם פנימיות הנפש (ולכן עושים יותר מהמחוייב)⁴⁷ – מעורר הדבר גם למעלה, שיהיה "ופניתי אליכם": הקדוש־ברוך־הוא פונה ליהודים עם פנימיותו ועצמיותו (שלמעלה מכל האורות וגילויים – "אפנה אני מכל עסקי"), עד שנעשה "ישראל וקודשא־בריך־הוא כולא חד".

ט. ע"י "עמלים בתורה" – היהודי בבחינת "משפיע"

ענין נוסף בזה:

גדר הנברא הוא היותו בבחינת "מקבל", אשר כן הוא גם בנבראים הנעלים ביותר; ואפילו אורות וגילויים הכי נעלים כללות עניינם הוא שהם מקבלים ממה שלמעלה מהם (וממילא לא שייך בהם אמיתיות הענין של "משפיע"); ואילו אמיתית הענין של "משפיע" – בלי שום שייכות לקבל – הוא רק בעצמות⁴⁸.

ולכן, כאשר יהודים לומדים תורה ומקיימים מצוות עד כמה שנצטוו, הם בבחינת "מקבלים" – הם מקבלים ומצייתים לציווי הקדוש־ברוך־הוא; אך כאשר הם "עמלים בתורה", יותר מהנדרש מצד הציווי, הרי זה ענין (גם) של "משפיע"⁴⁹, שהוא מתייגע ועושה בכח עצמו⁵⁰, ועל־ידי זה נעשה "דומה לבוראו"⁵¹ – שמתגלה בבני ישראל למטה שורשם בעצמות – וממילא גם השכר הוא מהעצמות, "ופניתי אליכם, אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם".

ולכן בא השכר (של "ופניתי אליכם") ומתגלה לכל לראש בברכה "והפריתי אתכם בפריה ורביה", שהיא ענין של השפעה – (כי בנוסף לכך שענין ההולדה בכלל הוא כח האין־סוף⁵², הרי) – משום שכאשר ההולדה היא תוצאה של "ופניתי אליכם" נעשה ה"והפריתי" גופא באופן של "פריה ורביה", ועל דרך הנ"ל, אשר גם כל הולדה פרטית ויחידה היא באופן של אין סוף עד סוף כל הדורות, כנ"ל.

י. השכר מעצמות – מתבטא גם בגשמיות

אך צריך להבין: בהמשך הברכות, לאחר "ופניתי אליכם", מונה הפסוק כמה וכמה עניני שכר בריבוי בענינים 330גשמיים – ולכאורה: איזו שייכות יש לריבוי בגשמיות ביחס לענין של "ופניתי אליכם" הבא מעצמותו יתברך?

והביאור בזה: אילו היה מדובר אודות שכר של אורות והשפעות המוגדרות בגדר של "בלי גבול" (או על כל פנים בגדר "גילוי"), ולכן אינם ביכולתם להתגלות למטה במעלתם ומדריגתם, אלא דווקא בדרך צמצום ומיעוט בהשפעה – או אז ברכה נעלית וגדולה יותר, הייתה מתבטאת ב"גילוי" נעלה יותר, ברוחניות הענינים;

אך מכיוון ש"ופניתי אליכם" הוא מעצמותו יתברך, שאינו מוגדר בשום גדר, לכן באה הברכה גם (ודוקא) בענינים גשמיים⁵³, בריבוי בגשמיות בטוב הנראה והנגלה בלי שום צמצומים, כפי שהוא מצד עצמותו יתברך⁵⁴. של העצמות, נעשה היהודי דבר אחד, כביכול, עם העצמות?

ב) אפילו את הענין של "ופניתי אליכם" גופא מגדיר רש"י "לשלם שכרכם" – זאת אומרת ענין של שכר – ולכאורה: המושג "שכר" פירושו דבר הניתן כגמול עבור עבודה, אך ה"פועל" וה"מלך ששכר כו'" נשארים שתי מציאויות נפרדות;

ואין מובן: מילא אם היה מדובר אודות שכר של גילויים, הרי כשם שאין שייך שבהם "יתגלה" עצמותו יתברך (אלא רק כפי שעצמותו יתברך עומד בתנועה של המשכה וצמצום), כך אין הם חודרים את העצם של יהודי עד כדי התאחדות עמו; אך מכיוון ומדובר כאן אודות "ופניתי אליכם" של העצמות – כיצד מתאים כאן הביטוי "לשלם שכרכם"?

יא. מדוע "ופניתי אליכם" יב. שתי דרגות ב"עמלים נחשב כ"שכר"? בתורה" וב"פניתי אליכם"

אך אחרי הכל עדיין אינו "חלק":

א) הן אמת שמצד עצמותו יתברך יורדת הברכה (גם) בריבוי בגשמיות – אך איזו תפיסת מקום יש לשכר זה לגבי העובדה שעל־ידי "ופניתי אליכם"

והביאור בזה: בעבודה של "עמלים בתורה" גופא – הנובעת מצד פנימיות ועצמות הנפש – קיימים שני אופנים⁵⁵:

א) שהאדם אכן עושה זאת מצד עצם נפשו, אך יש בזה חשבון ומבוקש – הוא רוצה להיות דבר אחד עם העצמות; ומכיוון שמעורב בזה הרצון שלו, זו גופא הוכחה שישנו כאן מקום 331כלשהו למציאות שאיננה עצמות – קיים "הוא"⁵⁶ הרוצה להתאחד עם עצמות.

ב) הוא עושה זאת בלי שום חשבון או מבוקש, אפילו לא כדי להתאחד עם העצמות (אלא רק לקיים את רצון העליון), וממילא אין בזה שום הגבלות; ובאופן עבודה זה אין כל מקום לאף מציאות מלבד עצמות.

ומצד שני אופנים אלה בעבודה – קיימים שני אופנים ב"ופניתי אליכם":

כאשר העבודה היא באופן הראשון, בה נשאר מקום כלשהו למציאות האדם (הרוצה להתאחד עם העצמות) הרי גם ה"ופניתי אליכם" (ההתאחדות בין ישראל ועצמות הנעשית על־ידי "עמלים בתורה") היא באופן שהיהודי נשאר במציאותו, וממילא נחשב הדבר כ"שכר".

[ולכן מפרטת התורה את היעודים הגשמיים הבאים מצד "ופניתי אליכם" – כי מכיוון שעדיין נשאר מקום למציאות שלו, ישנה תפיסת מקום כלשהי לצרכים שלו, גם צרכים גשמיים כו'⁵⁷].

אולם כאשר העבודה היא בתכלית השלימות, בלי שום מבוקש ותכלית – אזי הוא תכלית השלימות של "ופניתי אליכם", כנאמר בסיום הפרשה "ואולך אתכם קוממיות" – שהקומה של הקדוש־ברוך־הוא והקומה של עם ישראל נעשים קומה אחת⁵⁸, ישראל ומלכא בלחודוהי.

(משיחת ש"פ בהו"ב תשל"ז)

הערות

עמוד 321

1. פרשתנו כו, ט.
2. יש מפרשים בתו"כ (ראה קרבן אהרן. מלבי"ם. ועוד) שמדגיש "אבל אתם חשבון רב אני עתיד לחשב עמכם כו'", דהיינו שלישראל הוא שכר רוחני (בעוה"ב) – ולאוה"ע שכר גשמי (בעוה"ז), אבל ראה לקמן הערה 20.
3. יז, יוד.
4. כ, ג.
5. והוא בתו"כ אחרי וקדושים שם.
6. ופשוט שאין לתרץ שגם בתו"כ שם לא הובא משל – שהרי ידוע שרש"י מפרש פשש"מ ואין ענינו העתקת דרשת חז"ל וכו'. וגם כאן לא ציין לתו"כ רק בשביל ה"וכו'" – המשך המשל. וכן בפרשתנו לקמן בענין זה עצמו – עונש ע"ז שלא תשמעו לי – עה"פ (כו, יז) "ונתתי פני" פרש"י "פנאי שלי פונה אני מכל עסקי להרע לכם" ואינו מוסיף ע"ז "משל למלך כו'", אף שבתו"כ שם איתא "משלו משל למה"ד למלך כו'". ויתירה מזו: להלן שם הביא רש"י התו"כ "כמו שנאמר בטובה כו' כך כו' משלו משל למלך כו'", אלא שמקדים שהוא "אגדת תו"כ מפרשה זו", ומזה מוכח: א) שעה"פ כאן (הוא לא ש)רש"י מביא ("אגדה" אלא שהוא) פשש"מ, ב) גם בפסוק שם (יז) פירושו על "ונתתי פני" "פנאי שלי פונה אני מכל עסקי כו'", הוא פירוש והכרח בפשש"מ, והוא פי' אחר ממה שהביא לקמן אותו הענין (לכאורה) מ"אגדת תו"כ". ולהעיר גם על השינוי: בפירושו שם מעתיק מהכ' "ונתתי פני", משא"כ בהפי' שמביא מ"אגדת תו"כ" מעתיק מהכתוב "ונתתי פני בכם". וראה לקמן הערה 30.
7. ואף שי"ל (בפשטות) מכיון שהנמשל הוא הקב"ה לכן המשל הוא לא מאדם סתם אלא ממלך – הרי מצינו בכ"מ שכותב סתם "משל למהלך בדרך כו'" (פרש"י בשלח יד, כ), "משל לאדם כו'" (פרש"י שם יז ח, ועוד), אף שגם הם משלים להקב"ה – מלך. ועכצ"ל שכאן נוגע ומוסיף בתוכן הנמשל – ע"י שנמשל למלך דוקא.

עמוד 321

8. ולאידך מכיון שהמדובר במלך הול"ל שבא לשלם שכר לעבדיו, וע"ד שכתב בתו"כ בהעונש לקמן כו, יז (שהובא בפרש"י שם מ"אגדת תו"כ" כנ"ל) "משלו משל למלך שאמר לעבדיו פונה אני מכל עסקי כו'".
9. ובכל אופן צ"ע הטעם לכפל הפירוש בקדושים מכיון שכבר פירשו באחרי. ויתירה מזו בפרשתנו (כו, יז) כופל הפירוש על "ונתתי פני". וראה לקמן הערה 16.
10. להעיר מפרש"י תשא לג, יד. ואתחנן ה, ז.
11. ראה מפרשי רש"י (רא"ם וגו"א) אחרי וקדושים שם. בגו"א (קדושים שם), מפרש שגם לרש"י פירושו פני כמשמעו, אבל מזה שרש"י מקדים בתחילת פירושו "פנאי שלי", ולא כבתו"כ שם שכתב רק "פונה אני כו'", משמע, שלרש"י פי' ד"פני" שם הוא רק "פנאי" (ראה באר מים חיים בפרש"י אחרי שם. וראה תיב"ע שם "פנוייתא"). משא"כ בתו"כ שיש לפרש מל' פני כפשוטו (ולא כברא"ם). אבל ראה קרבן אהרן אחרי וקדושים שם. ובפרט ע"פ פרש"י תשא שם. וק"א לתו"כ פרשתנו כו, יז. ומה שלא פרש"י כהתרגום "רוגזי" (ראה רא"ם קדושים שם) וכפירושו באכפרה פניו (וישלח לב, כא) – י"ל, כי שם מוכרח הפי' ממש"נ "אכפרה", משא"כ בפ' אחרי וקדושים שנאמר "ונתתי פני" "ואני אתן את פני" ולהעיר מפרש"י נשא ו, כו [ולהעיר מפרש"י תהלים לד, יז. ועפ"ז יש להעיר במש"כ ברא"ם וגו"א בפ' אחרי וקדושים שם, ובק"א שם. אבל בפרש"י שם הביא הכתוב (קדושים כ, ה) "ושמתי (אני את) פני באיש ההוא" ולא הכ' לפנ"ז בהפרשה וגם לא דפ' אחרי לפנ"ז, ובכלל דובר כמ"פ שפרש"י בנ"ך אינו בדיוק גמור ע"פ פשש"מ כמו פירושו עה"ת. ואכ"מ]. ולהעיר מספר השרשים לרד"ק שורש פנה, שהכניס כולם בשרש אחד. ושם: ומזה נקראו פנים לפי שהם פונות הנה והנה. ולהלן שם, "ולפי שהכעס נראה בפנים כו'". ואכ"מ.
12. עוד שינוי בפרש"י פרשתנו לפירושו בפ' אחרי וקדושים שם: בפרשתנו מעתיק מהכתוב תיבת "אליכם" ובפ' אחרי וקדושים מעתיק רק "ונתתי פני" "אתן את פני". ולא "בנפש" או "באיש".
13. דדוחק גדול ע"פ פשש"מ לפרש כאן שהוא כמו (נשא ו, כה) "יאר ה' פניו אליך" ופרש"י שם.
14. בק"א לתו"כ מפרש שרז"ל באו לשלול שמלת פניתי הוא לא מל' פניי', שהרי כל הברכות הוא ע"י השגחת הקב"ה, אלא מל' הפנאה וירצה אפנה משאר עסקי. וראה לקמן הערה 30.

עמוד 322

15. ובפרט שממשיך בקדושים שם "באיש" ופרש"י (מתו"כ שם) באיש ולא בצבור (וראה פרש"י שם, ה). ובתו"כ מפרש גם בפ' אחרי "בנפש ולא בצבור".
16. וי"ל (ע"ד הנ"ל) שמטעם זה הוצרך רש"י לפרשו בפ' קדושים – אף שכבר פירש כן (באיסור דם) בפ' אחרי: בפ' אחרי שמדובר בהפרשה שם באיסור שחוטי חוץ כתיב (ה־ו) "למען אשר יביאו בנ"י גו' אל פתח אוהל מועד גו' וזבחו גו' לה' גו' וזרק הכהן גו' לריח ניחוח לה'". וכן בפסוק שלפנ"ז (פסוק ט') "ואל פתח אוהל מועד לא הביאו גו'". וא"כ י"ל שרק שם אפשר לפרש "פונה אני מכל עסקי", שהוא ענין הקרבת הקרבנות להוי' במקדש הוי' לריח ניחוח להוי'. משא"כ בקדושים אין המדובר ע"ד עסק מיוחד דהקב"ה ולכן ס"ד שאין לפרש שם "ואני אתן את פני" – "פונה אני מכל עסקי", ולכן הוצרך רש"י לפרשו גם שם.
17. ועפ"ז מובן גם בנוגע לתו"כ מה שרק בפרשתנו כתב "משל למה"ד למלך" ולא באחרי וקדושים.
18. נסמן לעיל הערה 2.
19. ובתיב"ע פרשתנו עה"פ: ואתפני מן אגר עממיא למשלמא לכון אגר עובדיכון טביא.

עמוד 323

20. נוסף על: א) הקושיא הנ"ל מדוע הוצרך לפרש עוה"פ לקמן (כו, יז) בנוגע לכלל ישראל. ב) בפרש"י בפשש"מ אא"פ לפרש שהשכר לבנ"י הוא שכר רוחני לעוה"ב – שהרי הן השכר שבהכתובים לפנ"ז והן השכר שבכתוב זה ובהכתובים שלאח"ז מפורש שהם שכר גשמי.
21. ברא"ם כאן: פי' דרך משל ששכרכם הרבה מאד וצריך פנאי כדי לעמוד עמכם בחשבון לפרוע לכם כל זכותכם כדאיתא בתו"כ משל כו'. אבל: א) ברש"י לא פי' כאן "פניתי" מלשון "פנאי" כבאחרי וקדושים (וראה לעיל בפנים סעיף א). ב) ברש"י לא הועתק "אבל אתם חשבון רב" שבתו"כ ורק מציין "וכו'" לתוכן המשל שבתו"כ.
22. א, כב.
23. בביאורי מהרא"י (והובא בש"ח) ועד"ז בבאר מים חיים (לפרש"י) משכיל לדוד (מנח"י): דא"כ אתכם ל"ל ה"ל למכתב והפריתי והרביתי אתכם כבכל התורה כמו (פרו) ורבו ויפרו וירבו אע"כ תרי מילי כתיבה הכא – אבל גם בישמעאל נאמר (לך יז, כ) "והפריתי אותו והרביתי אותו" ולא פרש"י כלום. ומש"כ בשפ"ח* ומשכיל לדוד – הרי לא נזכר כלל בפרש"י שם. וראה דברי דוד (להט"ז) כאן. ומ"ש בוישלח (לה, יא) פרה ורבה ופרש"י "ע"ש שעדיין לא נולד בנימין כו'" – י"ל בפשטות ש(ע"פ פרש"י) הכתוב עצמו מפרשו שם (פרה –) "גוי, בנימין, (ורבה –) גוים, מנשה ואפרים כו' (מלכים, שאול ואיש בושת משבט בנימין)". אבל עפ"ז יש לפרש עד"ז בלך שם, כדברי דוד ומשכיל לדוד, אלא ששם אין נרמז אפילו בפרש"י כנ"ל.
24. ראה באר יצחק בפרש"י כאן.
. ומש"כ "מלת אותו מיעוט כו' ולא בני קטורה" – מפורש הפכו לכאורה בחיי שרה כה, א־ד ובפרש"י שם. וראה ת"א שם. ואכ"מ.

עמוד 324

25. ראה גם רא"ם כאן.
26. ועפ"ז מובן מה שכ' פועלים ולא עבדים (כנ"ל הערה 8). ולהעיר מרמב"ם הל' מלכים פ"ד ה"ג: בעלי האומניות כו' ונותן שכרן כו' עבדים כו' ונותן שכרן או דמיהן (וראה לח"מ שם). ולהעיר מפ"ג ה"ד שם.

עמוד 325

27. ראה בארוכה לעיל ע' 336 ואילך שההכרח לפרש"י ש"בחוקותי תלכו" קאי על "עמלים בתורה" הוא, כי אם הכוונה ללימוד התורה סתם כפי החיוב ע"פ תורה "כשהוא אומר ואת מצותיו תשמרו הרי קיום המצות (כולל גם מצות ת"ת) אמור" (לשון רש"י ריש פרשתנו).
28. עפ"ז י"ל גם בתו"כ שלכן הביא כאן דוקא משל למלך ולא באחרי וקדושים.
29. בכללות כל הברכות דפרשתנו לגבי הברכות דפ' עקב (יא, יד ואילך) הם למעלה מהטבע – ראה בארוכה לקו"ש חי"ט ע' 116 ואילך. ולכן גם כמה פרטים שלפני הפסוק ד"ופניתי אליכם" מפורש שכר למעלה מהטבע. אבל בפרטיות, גם בפרשתנו גופא – ב' הענינים, כבפנים.
30. עפ"ז י"ל שזוהי גם כוונת רש"י לקמן "ונתתי פני בכם, פנאי שלי פונה אני מכל עסקי להרע לכם" – כי גם שם בא לתרץ מה שנאמר לאחרי כמה פסוקים של קללה (ולא כפירושו בפ' אחרי וקדושים שם)*, וגם אינו מקדים בהכ' "ואם עד אלה גו'"
. עפ"ז יובן גם השינוי דבפ' אחרי וקדושים מסיים "ועוסק בו" משא"כ בפרשתנו הן לפנ"ז בהשכר כתב כבכתוב שלאח"ז ובכמה פסוקים בהמשך התוכחה, וע"כ מבאר שזהו פני' מיוחדת "להרע לכם", כי נוסף על הקללות (שבפסוק טז) שבאים (בעיקר) מצד "אם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה" (ראה פרש"י שם), הוא "פונה מכל עסקי להרע לכם" שלא ע"ד הרגיל, "אם בחוקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם גו' להפרכם את גו'" (ראה פרש"י בכתוב) שהם עבירות שלא ע"ד הרגיל. אבל לאידך לא כתב רש"י בפשש"מ כבתו"כ (שמעתיק שם לקמן) "כמו שנא' בטובה ופניתי אליכם כך נאמר ברעה ונתתי פני משלו משל כו' ועוסק אני עמכם לרעה", כי לפרש"י ה"ופניתי אליכם" בטובה, "לשלם שכרכם", הרי זה מיוחד ומופלא לגבי השכר שלפנ"ז, שכתוצאה מזה (מ"ופניתי") באו כל פרטי השכר הנאמר בהכתובים שלאח"ז עד "ואולך אתכם קוממיות". משא"כ בהקללות "ונתתי פני" אין לומר בזה "כמו שנאמר בטובה" כי בפסוק שלאח"ז מפורש "ואם עד אלה לא גו' ויספתי ליסרה גו' שבע גו'", וכן בהפסוקים שלאח"ז מוסיף בהחטאים ובהקללות זו למטה מזו (פסוק כא־ב. כג־ד. כז־ח) וא"כ מובן ש"ונתתי פני" הוא לא רעה מופלאה ביותר (שהרי מוסיף אח"ז והרבה), רק לגבי הרעה שבהקללות לפנ"ז. וזהו עצמו הטעם שלא נאמר בהקללות "ופניתי אליכם" כמו שנאמר בטובה. ואולי י"ל שזהו החילוק בלשון רש"י שבעונש כתב "פונה אני מכל עסקי" (ועד"ז באחרי וקדושים שם) וב"לשלם שכרכם" כתב "אפנה מכל עסקי כו'": "פונה אני" הוא לשון הווה (רגע אחד), אפנה – עתיד (דבר ההווה תמיד**). ועפ"ז יובן גם מה שבפירושו "פונה אני מכל עסקי" מעתיק רק "ונתתי פני" ובפי' התו"כ מעתיק מהכתוב גם תיבת "בכם" כמו שהעתיק בטובה "ופניתי אליכם" – ראה הערה 33. "לשלם שכרכם" וכן שם "להרע לכם", כי גם בהפסוקים לפנ"ז בפרשתנו מדובר איך שהקב"ה עוסק בישראל.

עמוד 326

31. ראה רמב"ם הל' מלכים ספ"ח: ויש לו חלק לעולם הבא, אבל בתו"כ משמע (ראה הערה 2) ששכר שאר הפועלים הוא רק בעוה"ז. וי"ל שבתו"כ הכוונה לעיקר השכר או שמדבר ע"ד הרוב. – וראה הערה 20.
32. אפנה לסוג אחר של שכר.
33. ע"פ כהנ"ל מובן מה שהעתיק רש"י גם תיבת "אליכם", משא"כ באחרי וקדושים שם (כנ"ל הערה
. פרש"י בשלח טו, א. ויתרה מזה בפירושו ויצא כט, ג. כי בכיו"ב "לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד ובלשון עבר".
12. – כי: א) באחרי וקדושים שם עיקר הפירוש הוא ביאור התיבה "פני" שהוא "פנאי שלי" (כנ"ל בפנים). משא"כ בפרשתנו שאין הכרח לפרש תיבת "ופניתי". ב) לאידך: בפרשתנו ההדגשה "(ופניתי) אליכם – לשלם שכרכם" שהוא פני' ושכר מיוחד לישראל לגבי אוה"ע (עד שאומרים ע"ז "אפנה מכל עסקי" כנ"ל בהערה 30), משא"כ באחרי וקדושים שעיקר ההדגשה שהוא "פונה מכל עסקי" של הכלל כו'.

עמוד 327

*. ו"פועלים" ל' רבים הוא כי יש ע' אומות (רבים), ובני ישראל אומר אחת נקרא "פועל אחד" (תו"כ שם) לגביהם. וע"פ פס"ד הרמב"ם שם שזהו כשמקיימין ז' מצות בני נח כו', י"ל ד"פועלים" ל' רבים הוא כפשוטו, שקאי (גם) על חסידי אומות העולם עצמן. ובפרט ע"פ הגירסא (בכת"י התימנים) דהרמב"ם (שם בסופו) "אלא מחכמיהם".
34. ראה רמב"ם שם. ומדייק "ונזהר לעשותן וכו' אבל אם עשאן מפני הכרע כו' ואינו מחסידי אוה"ע כו'". ואכ"מ.
35. להעיר מדמא בן נתינה (קידושין לא, א).
36. כי בכלל (גם בקיום התומ"צ רק כפי החיוב) בנ"י ע"י שמקיימים "שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי" נעשו סגולה מכל העמים גו' "כהנים וגוי קדוש" (יתרו יט, ה־ו) – כחילוק דכהונה וקדושה לגבי חול.
37. ע"ד פשש"מ – כהנלמד (לפנ"ז) בהעילוי ד"עתה (ע"י נסיון העקדה) ידעתי כי ירא אלקים אתה" (וירא כב, יב) דאברהם אבינו. וראה בפרש"י שם שבזה תשובה לאומות.
38. וכיון ש"אפנה מעסקי" הרי כשנאמר "והפריתי שהוא בענין ד"בני" מובן שצ"ל לא פחות מאשר ב(ישמעאל) עסקי – גם "רבי". וראה רש"י שם יז, יט (ד"א).
39. ראה גם ראב"ע ורמב"ן כאן.
40. להעיר מעקב ז, יג: והרבך וברך פרי בטנך. ובפסוק יד: לא יהי' בך עקב ועקרה גו'.

עמוד 328

41. יהושע כד, ג.
42. שזה מובן במכש"כ מהנ"ל.
43. תולדות כה, כג.
44. ובפרט שאינו כותב כפירושו באחרי וקדושים שם "ועוסק בו" כנ"ל.
45. "כי לא היא עיקר האלקות מה שהעולמות מתהוים ממנו ומקבלים חיותם ממנו ית'" (תו"א צט, ב. לקו"ת שה"ש ח, א).
46. ראה תו"א ד"ה ארדה נא (טו, א ואילך). ובכ"מ.

עמוד 329

47. להעיר מלקו"ת (מטות פה, א) בהמעלה של דקדוקי סופרים על דברי תורה. וראה לקו"ש חי"א ע' 87.
48. ראה אוה"ת ויקרא ס"ע תצד ואילך.
49. להעיר מע"ז יט, א: בתחלה כו'.
50. להעיר מהמבואר בהמשך תרס"ו ד"ה ואברהם זקן ואילך, ד"ה אר"ע תרס"ז ואילך (ע' שצא), ועוד – דע"י עמלים בתורה בכח עצמו דוקא מוסיף ומחדש בתורה ומגיע בעצמות א"ס.
51. להעיר מלקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 22 ואילך, מה שהדירה בתחתונים לעצמותו ית' היא דוקא בעוה"ז התחתון ע"י העבודה באופן של התחדשות. וראה שם הערה 73, 74. ולהעיר גם מלקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 105, וש"נ.
52. ראה לקו"ת שה"ש מ, א. המשך שמח תשמח תרנ"ז בתחילתו. וראה לעיל ע' 166 שוה"ג להערה 56.

עמוד 330

53. וכידוע שעצמות שייך כביכול דוקא להגוף (תורת שלום ע' 12. ע' 120).
54. ע"פ הנ"ל מתורצת גם שאלת המפרשים מה שכל היעודים והשכר כאן הם יעודים גשמיים ולא שכר רוחני – הובאו כו"כ בארבנאל ריש פרשתנו. כלי יקר פרשתנו (כו, יב) – אבל ראה רמב"ם הל' תשובה רפ"ט.
55. ראה ד"ה ואתם תהיו לי תר"ס. ד"ה וזאת התרומה עת"ר. וראה שם סד"ה תקעו. ד"ה בסוכות. וראה ספר הערכים־חב"ד ח"א ע' שט, ע' שנג, ע' תפד־ה, וש"נ. ולהעיר גם מלקו"ש חי"א שם.

עמוד 331

56. ע"ד מש"כ בתניא פל"ה "אפי' הוא צד"ג עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים .. הוא דבר בפ"ע ירא ה' ואוהבו" וראה ג"כ שם פל"ז (מח, סע"א).
57. להעיר מרמב"ם סוף הל' מלכים: ובאותו הזמן כו' מעדנים מצויין כעפר כו' ולא יהי' עסק כו'.
58. שנכללים בתיבה אחת "קוממיות". ולהעיר מלקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 213. ולהעיר שבפרש"י שם פי' "בקומה זקופה" כפירושו כאן עה"פ "והרביתי אתכם". ועפ"ז י"ל שבפרטיות ב' ענינים הנ"ל ב"ופניתי אליכם" הם ב' הענינים המבוארים בהמשך הכתוב "והפריתי אתכם, בפרי' ורבי'. והרביתי אתכם, בקומה זקופה": מצד אופן הא' שאינו נעשה חד ממש עם עצמות, הר"ז בא בפועל בריבוי (בכמות) שמחוץ הימנו, פו"ר: אבל כאשר עבודתו היא בלי שום מבוקש ולמעלה ממדוה"ג, שאז ה"פניתי אליכם" הוא שנעשה כולא חד עם עצמות, ה"ז לא מחוץ הימנו אלא ריבוי (באיכות) בעצמו, ש"יש הנברא" הוא "יש האמיתי" (ולהעיר מביאוה"ז בשלח מג, ג) – "קומה זקופה".

מצוטט בעמוד אחד

לקוטי שיחות 1

כרך לה ‹ וישלח ‹ שיחה א ‹ 142 לקו"ש חי"ז ע' 322