116
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
פרשת בחקותי (מעל הטבע) לבין פרשתנו (על־פי טבע): בפרשת בחקותי, כשהברכה היא לבני ישראל, אין היא מוגבלה במגבלות הטבע. היהודי מתברך לפי צרכיו שלו, גם כאשר אין הסבר "תואם" את דרכי הטבע.
לעומת זאת בפרשתנו, כשהברכה היא לארץ, הרי היא בהתאם לארץ, שענינה הוא טבע, בדומה לנאמר13: "עוד כל ימי הארץ זרע... לא ישבותו – אך לא באופן שמעל לטבע14.
ד. הסיבה להבדל בין פרשת בחקותי לבין פרשתנו
רש"י מבאר בפירושו על "ונתתי מטר ארצכם"15 את הסיבה להבדל בין הברכות שבפרשת בחקותי לבין פרשתנו – "עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי":
הברכה בפרשתנו קשורה לארץ ולטבע, כי בני ישראל עשו כאן רק "מה שעליכם" – רק מה שהוטל עליכם, ואתם חייבים לעשות, אך לא יותר מכך. ולכן "אף אני", הקדוש־ברוך־הוא, אעשה (מדה כנגד מדה): רק "מה שעלי" אמנם תהיה ברכה, אך רק בהתאם לדרכי הטבע, ולא יותר מכך16.
לעומת זאת הברכות שבפרשת בחקותי נאמרות כשכר על כך שישראל ינהגו באופן של "בחקותי תלכו...", שמשמעותו כפירוש רש"י "שתהיו עמלים בתורה": לא רק ללמוד את ההכרחי, אלא "עמלים בתורה" יותר מן הנדרש במצות תלמוד־תורה17 – ולכן גם ברכת הקדוש־ברוך־הוא היא נעלית מן הטבע, ולא רק "מה שעלי".
ה. קיום המצוות בפרשתנו – באופן של גזירה
לכאורה ניתן לשאול על כך: על הפסוק שבפרשת תבא18 "השקיפה ממעון קדשך" מפרש רש"י: "עשינו מה
הערות
- 13. נח ח, כב.
- 14. וזה שפירש רש"י עה"פ (פרשתנו שם, טו) "ונתתי עשב בשדך, שתהי' גוזז תבואתך כו' ואינה פוחתת מדגנה" – (א) אי"ז שלא בגדר הטבע כ"אילני סרק כו'", (ב) כותב כן רק בפירוש הב': וגם בפירושו עה"פ (פרשתנו שם) "ואכלת ושבעת" כותב רק "ברכה מצוי' בפת בתוך המעים", דלא כבפ' בחקותי שמפרש ומפרט "אוכל קימעה והוא מתברך במעיו", כנ"ל הערה 6 (אבל ראה רא"ם פרשתנו שם). ולהעיר מרמב"ן פרשתנו (שם, יג) "לא יעשה הנסים תמיד לתת מטר הארץ בכל עת יורה ומלקוש וכו'". אבל י"ל שקורא הנ"ל נס רק בערך ההנהגה הרגילה עפ"י טבע, ובלשון הרמב"ן שם "כדרך מנהגו של עולם" (אבל בערך הברכה ד"אילני סרק וכו'" – שזהו היפך הטבע – הוא ענין שבטבע).
- 15. ומתורץ עפ"ז למה מעתיק רש"י גם תיבות אלו מן הכתוב (ראה לעיל הערה 3).
- 16. להעיר מפרש"י פרשתנו עה"פ (שם, כג) "והוריש ה', עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי" [וברא"ם שם: מפני שעשיתם את כל מצותיו מאהבה .. ונדמיתם לו בכל מדותיו .. ולפיכך הוצרכתי להטפל אני בעצמי להוריש הגוים כו']. ואכ"מ.
- 17. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 336 ואילך.
- 18. כו, טו.
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך לג ‹ נשא ‹ שיחה ב ‹ 51 לקו"ש חי"ט ע' 116
- כרך יז ‹ בחוקותי ‹ שיחה ב ‹ 325 לקו"ש חי"ט ע' 116
תורת מנחם 1
- מו - שנת תשכ"ו - חלק שני ‹ בס"ד. ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ו לקו"ש חי"ט ע' 116
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.