51
ג. ויש לומר הביאור בזה:
כבר מפורש לעיל בפ' בחוקותי ריבוי הברכות המגיעות לבנ"י כשמקיימים תומ"צ. וכאשר לומדים ע"ד מצות ברכת כהנים, שיש ברכה מיוחדת שעל הכהנים לברך את בנ"י — מתעוררת השאלה: מהו החידוש בברכת כהנים לגבי הברכות שהקב"ה כבר הבטיח להם בתורתו11?
ואין לומר שכל החידוש בברכת כהנים הוא, שבה מתברכים גם אלה מבנ"י שמצד הנהגתם בשמירת התומ"צ אינם ראויים לברכה — כי פשיטא שיש חידוש בברכת כהנים גם לשומרי תומ"צ, המובטחים בכל הברכות המנויות בפ' בחוקותי; ואדרבה — מסתבר שלהם יתרון בברכה מיוחדת זו11.
וזהו הטעם שלא פירש רש"י "יברכך" כהפירוש (הראשון) בספרי, דקאי על "ברכה המפורשת" — דאדרבה, היא הנותנת שאאפ"ל (ע"ד הפשט) שזוהי הברכה דברכת כהנים: מכיון שזוהי ברכה "מפורשת" (שהקב"ה הבטיח בתורתו ברכה זו) — הרי מובן שאין זו הברכה שהכהנים מברכים את בני ישראל.
אמנם מטעם זה גם אין מקום לפרש "יברכך בנכסים" (או "בממון", או אפילו "בעושר") כבבמדב"ר ובתנחומא — כי גם ברכה זו כבר כלולה בברכות המנויות בפ' בחוקותי; ויתירה מזו — לעיל בפרשתנו12 נאמר שהשכר על נתינת מתנות כהונה הוא — "לו יהי' ממון הרבה".
ולכן פרש"י "שיתברכו נכסיך", והיינו, שבנכסים שיש לו להאדם כבר ("נכסיך"), תשרה ברכה מיוחדת, שיתברכו ויתרבו יותר מכפי מידתם וטבעם הם, והיינו ברכה והשפעה שלמעלה מדרכי הטבע. ע"ד שמצינו ביצחק — "וימצא בשנה ההיא מאה שערים"13, דאע"פ ש"הארץ קשה והשנה קשה", "עשתה על אחת שאמדוה מאה"14 — ברכה שלמעלה מדרך הטבע15.
וזהו החידוש בברכת כהנים לגבי הברכות דפ' בחוקותי, דעיקר הברכות דפ' בחוקותי הוא בענין ריבוי הטוב בכמות ("דיש מרובה"16) שיושפע לבנ"י ע"י קיום התומ"צ, משא"כ ברכה זו היא מיוחדת — שהנכסים שכבר נמצאים ברשותו של האדם, הם עצמם מתברכים ומתרבים17 פי כמה, באופן שלמעלה מהטבע18.
ואע"פ שכבר מצינו כעין ברכה זו גם בפ' בחוקותי, כפרש"י עה"פ19 "ואכלתם
הערות
- 11. ראה גם פענח רזא ומושב זקנים כאן (ותירוצם אינו ע"ד הפשט כלל).
- 12. ה, י ובפרש"י.
- 13. תולדות כו, יב.
- 14. פרש"י שם.
- 15. וראה לקו"ש ח"ה (ע' 122 ואילך), שי"ל, שלפירוש הב' ברש"י שם, "אומד זה למעשרות הי'", נתרבתה התבואה "מאה שערים" לאחרי שכבר צמחה (שהרי האומד למעשרות הוא לאחרי צמיחת התבואה).
- 16. רש"י בחוקותי כו, ה. וראה רש"י שם, י ד"ה וישן.
- 17. משא"כ בבחוקותי שהברכה בתבואה שכבר צמחה היא רק ש"הפירות יהיו משתמרין" (רש"י שם, י ד"ה ואכלתם), אבל לא ברכה וריבוי.
- 18. אף שגם הברכות דפ' בחוקותי הן (בכלל) למעלה מן הטבע (ראה בארוכה לקו"ש חי"ט ע' 116 ואילך. חי"ז ס"ע 325 ואילך) — מ"מ לא מצינו ברכה כזו, "שיתברכו נכסיך". [ואף שפרש"י (שם, ד) שאילני סרק "עתידין לעשות פירות" — הרי מדגיש "עתידין", שברכה זו תתקיים רק לעת"ל].
- 19. כו, ה.
רש"י על בראשית כ״ו:י״ב - הטקסט מספריא
בארץ ההוא. אַעַ"פִּ שֶׁאֵינוֹ חֲשׁוּבָה כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַצְמָהּ, כְּאֶרֶץ שִׁבְעָה גוֹיִם (בראשית רבה):
בשנה ההיא. אַעַ"פִּ שֶׁאֵינָהּ כְּתִקְנָהּ, שֶׁהָיְתָה שְׁנַת רְעָבוֹן (בראשית רבה):
בארץ ההיא בשנה ההיא. שְׁנֵיהֶם לָמָּה? לוֹמַר, שֶׁהָאָרֶץ קָשָׁה וְהַשָּׁנָה קָשָׁה:
מאה שערים. שֶׁאֲמָדוּהָ כַּמָּה רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת, וְעָשְׂתָה עַל אַחַת שֶׁאֲמָדוּהָ מֵאָה. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ אֹמֶד זֶה לְמַעַשְׂרוֹת הָיָה:
בארץ ההוא IN THAT LAND although it (Gerar) had not the sacred importance of Erez Yisroel proper — i. e., as the territory of the seven nations, and is therefore not as fertile as the Holy Land (cf. Ketubot 112a).
בשנה ההיא IN THAT YEAR although it was not a normal year, being a year of famine.
בארץ ההיה בשנה ההיא In that land and in that year. — Why is there mention of the two — that land and that year? To tell you that that soil was hard and that year was a hard one (Genesis Rabbah 64:6).
מאה שערים AN HUNDREDFOLD — for they had estimated how much it should have yielded and it yielded one hundred for every measure which they had estimated. Our Rabbis said that the estimate was made for the purpose of the tithe (Genesis Rabbah 64:6).
רש"י על ויקרא כ״ו:ה׳ - הטקסט מספריא
והשיג לכם דיש את בציר. שֶׁיְּהֵא הַדַּיִשׁ מְרֻבֶּה, וְאַתֶּם עֲסוּקִים בּוֹ עַד הַבָּצִיר, וּבַבָּצִיר תַּעַסְקוּ עַד שְׁעַת הַזֶּרַע (ספרא):
ואכלתם לחמכם לשבע. אוֹכֵל קִמְעָא וְהוּא מִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו:
והשיג לכם דיש את בציר AND YOUR THRESHING SHALL REACH UNTO THE VINTAGE — This means that there will be plenty of threshing-work so that you will be busy with it till the vintage, and with the vintage you will be busy till the time of sowing (Sifra, Bechukotai, Chapter 1 7).
ואכלתם לחמכם לשבע AND YE SHALL EAT YOUR BREAD TO THE FULL — This means, one will eat only a little and it will become blessed in his bowels (will fully satisfy him) (Sifra, Bechukotai, Chapter 1 7; cf. Rashi on Leviticus 25:19).
רש"י על ויקרא כ״ו:י׳ - הטקסט מספריא
ואכלתם ישן נושן. הַפֵּרוֹת יִהְיוּ מִשְׁתַּמְרִין וְטוֹבִים לְהִתְיַשֵּׁן, שֶׁיְּהֵא יָשָׁן הַנּוֹשָׁן שֶׁל שָׁלוֹשׁ שָׁנִים יָפֶה לֶאֱכֹל מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד (בבא בתרא צ"א):
וישן מפני חדש תוציאו. שֶׁיִּהְיוּ הַגְּרָנוֹת מְלֵאוֹת חָדָשׁ וְהָאוֹצָרוֹת מְלֵאוֹת יָשָׁן, וּצְרִיכִים אַתֶּם לְפַנּוֹת הָאוֹצָרוֹת לְמָקוֹם אַחֵר, לָתֵת הֶחָדָשׁ לְתוֹכָן (שם):
ואכלתם ישן נושן AND YE SHALL EAT STORE OF FORMER YEARS (lit., ye shall eat old that has become old) — This involves a promise that the fruits (grain) will be fit to keep the whole year and will even be of such good quality as to become old, so that the old grain that has grown old, that which is in its third year, will be better for food than that of the last year (Sifra, Bechukotai, Chapter 3 1; cf. Bava Batra 91b).
וישן מפני חדש תוציאו AND YE SHALL CLEAR OUT THAT OF THE FORMER YEARS BECAUSE OF THE NEW — because the threshing floors in the fields will be full of new grain while the granaries are still full of the old, so that you will have to clear the granaries out into another place in order to place the new fruit in them (for this requires a dry place to preserve them, while the old fruit has already become dry and may therefore be removed from the granaries) (Bava Batra 91b)
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.