122

כי בפירושו על התורה מיישב רש"י רק שאלות המתעוררות לפי הפשט. ובפשט הפסוקים אין מוזכר בשום מקום שאין הברכה שורה על דבר שבמדה.

מכך מובן, שבדבריו "ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות היה", אכן מתכוון רש"י לומר פירוש אחר על "מאה שערים", החולק על הפירוש "שאמדוה כמה ראויה לעשות ועשתה...".

כך מוכח גם מלשונו של רש"י "ורבותינו אמרו": אילו היה רש"י מתכוון לבאר על ידי מאמר רבותינו רק את פירושו הקודם, הוא היה אומר "ואמרו רבותינו" (המלה "ואמרו" תחילה), ואז הכוונה היא להמשך הפירוש הקודם: ועל כך אמרו רבותינו. לעומת זאת, הביטוי "ורבותינו אמרו" (המלה "ורבותינו" תחילה) מביע, שרבותינו חולקים ואומרים אחרת מן המובא לפני כן.

ב. פי מאה – לפני הצמיחה או אחריה

ההבדל בין שני הפירושים מובן בפשטות:

לפי הפירוש הראשון, "שאמדוה כמה ראויה לעשות...", ברור שהערכת השדה היתה לפני הצמחת התבואה, ולכן יוצא, שמשמעות המלים "מאה שערים" היא, כפי שמסיים רש"י: "ועשתה על אחת שאמדוה מאה", שהשדה הצמיח פי מאה מן ההערכה. ואילו לפי הפירוש "אומד זה למעשרות היה", נעשתה ההערכה לאחר צמיחת התבואה,

שהרי לפני הבשלת התבואה אין מעריכים את השדה לצורך מעשרות, כי מצוה זו חלה רק לאחר שהתבואה צמחה ונקצרה וכו', כיון שבמשך הזמן, עד שתבשיל התבואה, עלולים לחול שינויים בשדה התבואה – לשבח או לגריעותא – ועל ידי כך תשתנה גם הערכת כמות המעשר.

ולפי זה, הפירוש של "מאה שערים" הוא, שלאחר הבשלת התבואה ולאחר הערכתה, ואף לאחר מדידתה המדוייקת⁸, נוספה בה בבת אחת כמות של פי מאה – לאחר הצמיחה⁹.