121
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
תולדות
א. "מאה שערים"
מן הפסוק "ויזרע יצחק... מאה שערים"1 מצטט רש"י2 את המלים "מאה שערים", והוא מפרש: "שאמדוה כמה ראויה לעשות, ועשתה על אחת שאמדוה מאה. ורבותינו אמרו3 אומד זה למעשרות היה".
במבט ראשון נראה, ש"ורבותינו אמרו..." איננו פירוש נוסף ל"מאה שערים", אלא רק הסבר על הפירוש "שאמדוה כמה ראויה לעשות": מטרת האומד היתה לצורך המעשרות.
אך לפי זה תמוה: מה קשה כאן לרש"י בדרך הפשט, אשר עליו להבהיר על ידי מאמר רבותינו "אומד זה למעשרות היה"? הן זהו דבר רגיל4, אשר אף ילד מכירו: כאשר קונים שדה, מעריכים אותו כדי לדעת אם מחירו כדאי, וכן כאשר יש לחרוש ולזרוע בשדה וכו', מעריכים כמה תבואה הוא יכול להצמיח, כדי לדעת אם וכמה כדאי להשקיע בעיבודו. לשם מה צריך רש"י לפרש, שהאומד היה לצורך מעשרות?
ב
יש המפרשים5, שרש"י מיישב כאן את השאלה המובאת במדרש3: "והלא אין הברכה שורה על דבר שהוא במשקל...6 ומפני מה מדד אותה", ולכן הוא מבאר, כמדרש, שהאומד היה לצורך מעשרות.
אך קשה להבין כך בפירוש רש"י7,
הערות
- 1. פרשתנו כו, יב.
- 2. ראה לקמן ס"ג על דבר פרש"י שלפניו.
- 3. ב"ר פס"ד, ו.
- 4. אף שאינו מוכרח, ואפשר לקנות בהשערה בעלמא [ובפרט שדה, שלכן קרקעות אין להם אונאה (ב"מ נו, סע"א), כי "קרקעות הוא דבר השוה כל כסף" (הגהות מיימוניות הל' מכירה פי"ג סק"ד)], וכנרגש בחיי ילד אשר דבר שמתאוה אליו ביותר – "כל חפציך לא ישוו בה" – מ"מ דבר רגיל הוא, שכשקונים שדה מודדים אותה, ואין צריך לביאור על זה.
- 5. גו"א וש"ח. וראה גם רא"ם.
- 6. ראה גם תענית ח, ב. וש"נ.
- 7. וגם במדרש יש לומר, שהקושיא "מפני מה מדד אותה", אינה על אמידת השדה קודם שעשתה התבואה – כי אף שאין הברכה שורה על דבר שבמדה, הרי הוצרכו לאמוד את השדה בכדי לדעת אם כדאי לקנותה ולזרוע אותה* – כי אם, על מדידת התבואה לאחרי הצמיחה. [כי ממ"ש "וימצא גו' מאה שערים" מוכח לכאורה, שנוסף על אמידת השדה קודם שעשתה התבואה – "שערים" – מדד את התבואה ומצא שעשת מאה כמה שהאמידוה]. ועל מדידה זו מקשה: "והלא אין הברכה שורה כו' מפני מה מדד אותה". (ועפי"ז מובן: (א) דיוק לשון המדרש "מפני מה מדד אותה", ולא "מפני מה אמדוה". (ב) תירוץ המדרש "מפני המעשרות", ובהאומד שקודם הצמיחה אין כל תועלת למעשרות, כדלהלן סעיף ב'). אבל בפירש"י א"א לפרש כן. כי** (א) מלשון
- . נוסף לזה: מה שאין הברכה שורה, הוא על דבר שבמדה דוקא (ובלשון הש"ס: על דבר המדוד), אבל לא על דבר הנאמד, ובמילא אין שייך להקשות על אמידת השדה "והלא אין הברכה שורה על דבר שהוא במדה". (וראה גם אוה"ח כאן: "הגם שנמדד שנודע שיעור מאה שערים אעפ"כ ויברכהו ה'". הרי שהפלא ב"ויברכהו" הוא בזה שהברכה שרתה לאחרי שנודע שיעור מאה שערים (שגם לאח"ז הי' ברכה, וכדלקמן בפנים סוף סעיף ב'), אבל לא בהשראת הברכה לאחרי ששיערו).
- . נוסף על מה שבדרך הפשט א"צ לביאור גם רש"י "אומד זה למעשרות הי'" מוכרח דקאי אדלעיל מיני' (אומד ד"שערים" ולא "וימצא"). (ב) רש"י שטעלט זיך על התיבות "מאה שערים", ואינו מביא כלל תיבת "וימצא" (כבמדרש שם). (ג) בדרך הפשט, "וימצא" אין פירושו מדידה. וגם אין צורך במדידה בשביל למצוא כו' שהרי כשראה שחלק הכי קטן של השדה עשה ק' פעמים יותר מששיערו אותו (וממדידה הקודמת ידוע גודל השדה), ידע בדרך ממילא הסך־הכל של התבואה – "וימצא", וא"צ למדידה שני'. על המדידה שלאחרי הצמיחה, כי בפשטות הכתובים לא נמצא הענין ד"אין הברכה שורה על דבר שהוא במדה", והרי כל הקושיא שבמדרש "מפני מה מדד אותה" הוא מטעם זה.
בראשית רבה ס״ד:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא (בראשית כו, יב), אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, בָּאָרֶץ הַהִיא, בַּשָּׁנָה הַהִיא, הָאָרֶץ קָשָׁה וְהַשָּׁנָה קָשָׁה, וְאִלּוּ הָיְתָה יָפָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית כו, יב): וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים, מֵאָה כּוֹרִים. מֵאָה שְׁעָרִים, מֵאָה מִנְיָנִים. מֵאָה שְׁעָרִים, מְלַמֵּד שֶׁהֶאֱמִידוּ אוֹתָהּ וְעָשָׂת מֵאָה כַּמָּה שֶׁהֶאֱמִידוּהָ, וַהֲלוֹא אֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁהוּא בְּמִשְׁקָל וּבְמִדָּה וּבְמִנְיָן, מִפְּנֵי מָה מָדַד אוֹתָהּ, מִפְּנֵי הַמַּעַשְׂרוֹת.
משנה תורה, הלכות מכירה י״ג - הטקסט מספריא
המחליף כלים בכלים או בהמה בבהמה אפילו מחט בשיריים או טלה בסוס אין לו הונייה שזה רוצה במחט יותר מן השיריים אבל המחליף פירות בפירות בין ששמו אותם קודם המכירה בין ששמו אותם אחר מכירה יש להן הונייה.
הלוקח בדמים אכסרה כגון שחפן ממעות ואמר לו מכור לי פרתך באלו אף על פי שקונה בחליפין קנה ומחזיר הונאה כמו שביארנו והוא הדין ללוקח פירות אכסרה בסלע או בשתים שקנה ומחזיר אונאה בעל הבית שמכר כלי תשמישו אין לו הונייה שאלולי לא הרבו לו הדמים לא היה מוכר לו כלי תשמישו.
האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונייה יש לו עליו הונייה במה דברים אמורים בסתם שאין יודע כמה הונייה יש בו כדי שימחול ואין צריך לומר אם אמר לו על מנת שאין בו הונייה שהרי יש בו אבל במפרש אין לו הונייה שכל תנאי שבממון קיים.
כיצד מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני נותן במאתים יודע אני שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך הונייה אני מוכר לך אין לו עליו הונייה וכן לוקח שאמר למוכר חפץ זה שאני לוקח ממך במנה יודע אני ששוה מאתים על מנת שאין לך עלי הונייה אני לוקח ממך אין לו עליו הונייה.
הנושא והנותן באמונה אין לו עליו אונייה כיצד חפץ זה בכך וכך לקחתיו כך וכך אני משתכר בו אין לו עליו הונייה.
והנושא והנותן באמונה אם לקח כלים רבים או בגדים בממכר אחד לא יחשוב את הרע באמונה ואת היפה בשוה אלא זה וזה באמונה או זה וזה בשווין ויש לו להעלות על המקח שכר הכתף ושכר החמר ושכר פונדק אבל שכר עצמו מפני שהוא כפועל אינו מוסיף אותו על המקח אלא מפרש ואומר לו כך וכך אני משתכר.
העכו"ם אין לו הונייה שנאמר איש את אחיו ועכו"ם שהונה את ישראל מחזיר הונייה בדינין שלנו לא יהיה זה חמור מישראל.
אלו דברים שאין להם הונייה הקרקעות והעבדים והשטרות וההקדשות אפילו מכר שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף אין בהן הונייה שנאמר או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד יצאו הקרקעות ויצאו עבדים שהוקשו לקרקעות ויצאו שטרות שאין גופן קנוי אלא לראיה שבהן עמיתך ולא הקדש.
בד"א במוכר נכסי עצמו אבל השליח שטעה בכל שהוא בין במטלטלין בין בקרקעות חוזר ונראה לי שכן הדין באפוטרופוס שטעה בכל שהוא בין במטלטלין בין בקרקעות חוזר ואינו דומה לב"ד מפני שהוא יחיד.
בית דין שמכרו נכסי יתומים וטעו בין בקרקעות בין במטלטלין אם טעו בפחות משתות הרי זו מחילה כהדיוט טעו בשתות בטל המקח ואם רצו שלא לבטל הממכר ויחזירו ההונייה מחזירין לא יהיה כח הדיוט חמור מהן.
נראה לי שבית דין שמכרו קרקע או עבדים של יתומים שוה מנה במאתים אין הלוקח יכול לחזור בהן לא יהיה כח הדיוט חמור מכח היתומים וכן הדין באפוטרופוס שמכר קרקע ועבדים שאין הלוקח יכול לחזור בהונייה כדין ההדיוט.
האחין והשותפין שחלקו המטלטלין הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח ואין מחזיר כלום יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה ואם התנו ביניהם שיחלקו בשום הדיינין וטעו בשתות בטלה חלוקה שהדיינין ששמו ופחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל.
הבהמה והמרגלית והסייף וספר תורה הרי הן כשאר מטלטלין ויש בהן הונייה אין לך דבר שאין בו הונייה חוץ מארבעה דברים שמנו חכמים והוא שיהיה מוכר קונה בנכסי עצמו כמו שביארנו.
כשם שאין לקרקעות הונייה כך שכירות קרקע אין לו הונייה אפילו שכר טרקלין גדול בדינר בשנה או רפת קטנה בדינר בכל יום אין לו הונייה.
השוכר את הפועל לעשות עמו בין בקרקע בין במטלטלין אין לו הונייה מפני שהוא כקונה אותו לזמן ועבדים אין בהם הונייה.
שכרו לזרוע לו קרקע ואמר זרעתי בה זריעה הראוי בה ובאו עדים שזרע בה פחות מן הראוי לה הרי זה ספק אם יש לו הונייה מפני הזרע או אין לו הונייה מפני הקרקע לפיכך אין מוציאין מיד נתבע וכן אין משביעין אותו אלא שבועת היסת מפני צד הקרקע שיש כאן.
השוכר את הכלים או את הבהמה יש להם אונייה שהשכירות מכירה בת יומה היא ואם יש בה הונייה שתות או יותר בין שנתאנה שוכר בין שנתאנה משכיר הרי זה מחזיר הונייה ואפילו לאחר זמן מרובה.
נראה לי שהקבלן יש לו הונאה כיצד כגון שקבל עליו לארוג בגד זה בעשרה זוזים או לתפור חלוק זה בשני זוזים הרי זה יש לו הונייה וכל אחד משניהם בין קבלן בין בעל הבגד חוזר לעולם כמוכר.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שע דיני שיתוף בעירוב ט ב"מ נו, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות אונאה וגניבת דעת דיני אונאה וגניבת דעת ה ב"מ נו , ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות אונאה וגניבת דעת דיני אונאה וגניבת דעת ט ב"מ נו, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מדות ומשקלות והפקעת שערים דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים ט ב"מ נו, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רמו (ג) ב"מ נו, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב מהדו"ב לסי' רנב וסי' דש ומיהו ב"מ נו, ב
- שיעורי הלכה למעשה סיטון, פירושו ב"מ נו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שע דיני שיתוף בעירוב ב"מ נו, ב