117

שגזרת עלינו, עשה אתה מה שעליך לעשות, שאמרת: אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם".

כלומר, "ונתתי גשמיכם בעתם"¹⁹, שמעל לטבע, הוא השכר על כך ש"עשינו מה שגזרת עלינו", שהוא, לכאורה, אותו ענין של "עשיתם מה שעליכם", שעליו מדבר רש"י כאן בפרשת עקב?

את זאת מבהיר רש"י בפירושו עצמו על ידי השינוי וההוספה בלשונו: אין הוא אומר "עשינו מה שעלינו", כפי שנאמר בפרשת עקב, אלא "עשינו מה שגזרת עלינו". כלומר, השכר איננו על קיום המצוות באופן שמקיימים את המשפטים או העדות שהשכל האנושי יכול להבינם ולהסכים להם²⁰, אלא על קיום המצוות כפי שמקיימים חוקים או גזירות, באופן של ביטול השכל העצמי – וכלשון רש"י²¹ "גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה".

וכיון שקיום המצוות הוא על ידי הכוחות הנעלים משכל האדם (וטבעו)²², לכן גם השכר עליהן, הוא באופן של "ונתתי גשמיכם בעתם", באופן שבו אתם מתנהגים – ברכה שמעל לטבע, כדלעיל.

ו. זמן הגשמים מותאם לרצון המבורך

ההבדל הבסיסי שדלעיל בין הברכות שבפרשת בחקותי לבין פרשתנו הוא הסיבה גם להבדל שבפירוש הביטוי "בעתם", "בעתו", בשני המקומות:

בפרשת בחקותי, כאשר ברכת הגשמים היא בעיקר לבני ישראל – "גשמיכם", באים הגשמים בהתאם לרצון ישראל – והזמן הטוב ביותר של ירידת גשמים ליהודי הוא בזמן שבו אין הוא הולך כלל ברחוב. לכן מפרש רש"י "בעתם, בשעה שאין דרך בני אדם לצאת, כגון בלילי שבתות", למרות שאם די בזמן מועט כל־כך של גשמים (רק "לילי שבתות") הרי זה למעלה מדרך הטבע.

אך בפרשתנו, כאשר הברכה היא (בעיקר) לארץ, ("ארצכם"), לפי מגבלות הארץ והטבע, הרי גם "בעתו" – התאמת זמן הגשמים²³ – הוא באופן טבעי, "בלילות" סתם, לילות רבים במשך השבוע, ולא רק "בלילי שבתות", שאם די בכך זה ענין נסי.

ז. ההסבר להבדל שבפירוש הביטוי "בעתו" "בעתם"

הבדל זה קשור גם לפירוש הביטוי