שיחה ה

322שיחה ה

תרומה

א. נרות המנורה – "מקשה" או דבר נפרד

לגבי אופן עשיית "הנרות" של המנורה, יש מחלוקת בגמרא¹: לפי דעה אחת היו הנרות חלק מן המנורה, כי החובה לעשות את המנורה "מקשה"² ולא "פרקים (ממש)"³ כוללת את הנרות. לפי דעה שניה, היו הנרות דבר נפרד מן המנורה, אלא שכדי להדליקם היו מציבים אותם על קני המנורה, וסדר הטבתם וניקויים היה "מסלקן (מן המנורה) ומניחן באוהל ומקנחן..."⁴.

בגמרא קשורה מחלוקת זו עם המחלוקת הדנה אם הנאמר לגבי המנורה⁵ "ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה" כולל גם את ה"נרות" וגם הם "באות מן הככר", שלפי זה היו "מקשה", או שרק המנורה עצמה "באה מן הככר", ללא הנרות, ואז הנרות אינם "מקשה".

להלכה פוסק הרמב"ם⁶: "מנורה הבאה זהב תהיה כולה ככר עם נרותיה

ה ותהיה כולה מקשה .. שהנרות קבועין במנורה והם מכלל הככר".

ב. לפי רש"י אין תלות בין שתי המחלוקות

כבר דובר פעמים רבות על כך, שרש"י מפרש בפירושו על התורה לפי דרך הפשט, גם כאשר הדברים אינם תואמים להלכה, ושיטה זו בולטת בפירושו בעניננו.

כאמור, קושרת הגמרא בין המחלוקת אם הנרות הם "מקשה" לבין המחלוקת אם הם "באות מן הככר". וכפי שאומר הרמב"ן⁷: "על דעת כולם לא יבוא במשקל הככר אלא גוף המנורה במה שהוא עמה מקשה" – ולכן הוא מסביר, שלפי הדעה, בברייתא של מלאכת המשכן⁸, שהמלקחיים והמחתות "באות מן הככר", יוצא, שאלה אינם "כלים נפרדים" מן המנורה, אלא חלק מן המנורה. (מלקחיים – "הם שעושין על פי הנרות טס של זהב...", ומחתות – "הם ספלם שתחת כל נר ונר..."),

ואילו רש"י אומר, בפירוש על "ככר זהב טהור"⁵: "שלא יהיה משקלה על כל כליה אלא ככר...", ולפני כן⁹ הוא 323מפרש: "ומלקחיה הם "הצבתים...", "ומחתותיה, הם כמין בזיכים קטנים שחותה בהן..." – לפי דעתו יוצא, שגם הכלים הנפרדים מן המנורה כלולים בככר¹⁰,

ויש לומר שטעמו לכך הוא: הפירוש הפשוט¹¹ של: א) מלקחיים ומחתה – במספר מקומות בתנ"ך הם כלים נפרדים מן הדבר שמשתמשים בהם לצרכו – כגון המזבח¹². ב) "ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה"⁵, ש"אותה" – את המנורה – ואת "כל הכלים האלה"¹³ – כל הכלים המוזכרים בפסוקים¹⁴ – צריך לעשות מאותו "ככר זהב טהור"¹⁵.

לפי זה יוצא, שלפי רש"י לא תלוי הענין של "מקשה" בענין המידה של "ככר זהב טהור", ואם כך, העובדה שה"נרות" היו צריכים להיות כלולים ב"ככר" אינה מהווה הוכחה לכך שהם היו "מקשה" עם המנורה.

ג. רש"י אינו אומר בפירושו אם הנרות "מקשה" עם המנורה או

לא

במבט ראשון נראה, שרש"י סובר שהציווי "מקשה" לגבי המנורה כולל את ה"נרות": על "מקשה תיעשה המנורה"¹⁶ מפרש רש"י "שלא יעשנה חוליות ולא יעשה קניה ונרותיה איברים איברים ואחר־כך ידביקם¹⁷ .. אלא כולה באה מחתיכה אחת... ומפריד הקנים אילך ואילך". ואם אסור לעשות את הנרות "איברים איברים ואחר־כך ידביקם" פירושו של דבר, לכאורה, שצריך לעשותם מלכתחילה "מקשה" עם המנורה.

אך לאחר עיון מדוקדק רואים, שאין הכרח בכך: רש"י אומר רק זאת, שהקביעה "מקשה תיעשה המנורה" שוללת את האפשרות שהמנורה תיעשה באופן של "איברים איברים ואחר כך ידביקם", היינו שהיא תהיה מורכבת מחלקים נפרדים שדובקו יחד ועל כך אומר רש"י שבדיוק כשם שקני המנורה היו אסורים להיות "איברים איברים ואחר כך ידביקם", כך אסור גם "להדביק את הנרות למנורה, כי אז לא תהיה המנורה "מחתיכה אחת".

324אך אין הוא מדבר אודות האפשרות שהנרות יישארו חלקים נפרדים מן המנורה, שמציבים אותם על ראשי הקנים. והרי באופן כזה המנורה היא "מקשה", "מחתיכה אחת"¹⁸, ושום דבר אינו דבוק אליה.

לפי זה מובן גם מדוע מזכיר רש"י בסוף פירושו את הקנים ולא את הנרות.

ד. ההסבר מובן מסדר הפסוקים

כיון שאין מוצאים בפירוש רש"י בבירור¹⁹ את דעתו בענין זה, והוא אינו אומר על כך "איני יודע", כפי שהוא נוהג במקומות אחרים²⁰ שבהם משמעות הפסוקים אינה ברורה, יש לומר, שלפי דרך הפשט ההסבר פשוט כל כך, עד שרש"י אינו צריך לאמרו והוא ניכר ומובן בבירור מהפסוקים עצמם.

ההסבר לכך הוא:

הסדר בפרשת מלאכת המנורה הוא: תחילה²¹ מופיע הציווי "ועשית מנורת זהב... מקשה... ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו" (ובהמשך מפורט בתורה כיצד עושים את קני המנורה, גביעיה וכו', ובסיום: כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו כולה מקשה אחת זהב טהור). ורק לאחר־מכן כתוב: "ועשית את נרותיה שבעה... ומלקחיה ומחתותיה... ככר זהב טהור..." (וכך גם בפרשת ויקהל²², ששם מסופר כיצד נעשתה המנורה בפועל, כתובים כל הפרטים באותו סדר).

מכך שהציווי "ועשית את נרותיה..." כתוב לאחר פירוט רב של עשיית גוף המנורה ולאחר הציווי "כולה מקשה אחת...", מובן, שלפי פשוטו של מקרא, דרכו של רש"י בפירושו על התורה, "נרותיה" הם כלים נפרדים שאינם חלק מגוף המנורה²³, אלא מן הסוג של "מלקחיה ומחתותיה" המוזכרים מיד לאחר "נרותיה".

ה. הוכחה נוספת מפרשת פקודי

הוכחה נוספת לכך: בפרשת פקודי, שבה מסופר²⁴ כיצד הביאו את המשכן אל משה, נאמר²⁵: "את המנורה הטהורה את נרותיה..." – אם נאמר שהנרות היו נפרדים מהמנורה, מובן 325מדוע מונה אותם התורה בנפרד בתארה את סדר ההבאה²⁶,

אך אם הנרות היו "מקשה" אחת עם המנורה, אין מקום לומר שהביאו²⁷ את המנורה וגם את נרותיה, שהרי בהבאת המנורה מובאים הנרות בין כך בין כך! (כשם שאין לומר שהביאו את המנורה ואת הקנים, הגביעים וכדומה).

ו. השאלות על פירוש רש"י בפרשת ויקהל

לפי האמור לעיל, שלדעת רש"י בפירושו על התורה אין הנרות נכללים בציווי "מקשה", יובנו מספר שינויים (לעומת האמור כאן) ותמיהות המתעוררות על פירוש רש"י בפרשת ויקהל, כאשר מדובר שוב על מלאכת המשכן:

מן הפסוק²⁸ "ואת מנורת המאור ואת כליה ואת נרותיה" מצטט רש"י את המילה "נרותיה", ומפרש: "לוציני"ש²⁹ בלעז בזיכים שהשמן והפתילות נתונין בהן".

ואין מובן:

(א) על המילים "את נרותיה" בפרשתנו³⁰ שבה מוזכרים נרות המנורה לראשונה, מפרש רש"י: כמין בזיכין שנותנין בתוכן השמן והפתילות – ומדוע הוא חוזר על פירוש המילה נרות שוב בפרשת ויקהל, לאחר שכבר הוסבר בפרשתנו³¹?

(ב) התמיהה קשה אף יותר מכך: רש"י עצמו אומר בפרשת ויקהל³², 326מספר פסוקים קודם־לכן: "כבר פירשתי נדבת המשכן ומלאכתו במקום צוואתם",

– ומסיבה זו אין רש"י מפרש שם את רוב עניני נדבת המשכן ומלאכתו, אלא במקום שנוסף חידוש שאי־אפשר לדעת מ"מקום צוואתם"³³, כי הוא סומך על פירושו לפני כן,

ואם הוא כבר פירש את משמעות ה"נרות" ב"מקום צוואתם" – מדוע הוא חוזר על כך שנית?

(ג) מדוע מוסיף רש"י בתחילת דבריו "לוציני"ש בלעז", והרי, לכאורה, ניתן לשאול "ממה נפשך": אם אין די בפירוש "בזיכין..." ויש צורך בידיעת ה"לעז", צריך היה רש"י לציין זאת בפעם הראשונה כשהוא מפרש "נרות", בפרשתנו³⁴, ואם ההסבר "כמין בזיכין..." הוא מספיק, מדוע הוא מוסיף בפרשת ויקהל את ה"לעז"?

ז. דיוק נוסף בפירוש רש"י

כדי להבין זאת יש לשים לב לדיוק נוסף בפירוש רש"י, כדלהלן: כבר דובר פעמים רבות על כך שכל מילה ואות בפירוש רש"י על התורה היא מדוייקת ביותר, וזאת לא רק לגבי המילים שבפירוש עצמו, אלא גם המילים שהוא מצטט מן הפסוק ב"דבור המתחיל" הן מדוייקות לחלוטין.

אחד המקומות שבו בולט ענין זה הוא פירוש רש"י שלעיל: בפסוק הנ"ל – "ואת מנורת המאור ואת כליה ואת נרותיה ואת שמן המאור" – כותב רש"י שלושה קטעים שונים של "דבור המתחיל": (א) "ואת כליה, מלקחים ומחתות". (ב) "נרותיה, לוציני"ש... (כדלעיל)". (ג) "ואת שמן המאור, אף הוא צריך חכמי לב...".

ורואים כאן שוני בולט: ב"דבור המתחיל" הראשון והאחרון מצטט רש"י מן הפסוק גם את המילה "ואת", ואילו ב"דבור המתחיל" השני הוא מצטט את המילה "נרותיה" בלבד, ולא את המילה "ואת".

ח. "נרותיה" – מכלי המנורה

דבר זה מובן לפי האמור לעיל, 327שלדעת רש"י לא היו הנרות בכלל ה"מקשה":

כיון שלשיטתו ה"נרות" אינם חלק מן המנורה עצמה, צריך לומר, שכאשר התורה אומרת "(ככר יעשה) אותה את כל הכלים האלה"³⁵, אין הנרות נכללים ב"אותה" (במנורה), אלא ב"כל הכלים האלה" – הם מכלי המנורה.

אבל כאשר נאמר בפרשת ויקהל "ואת מנורת המאור ואת כליה ואת נרותיה", מתעוררת השאלה: הרי כבר נאמר "ואת כליה", והנרות נכללים בכך, ומדוע נאמר "ואת נרותיה" בנפרד?

כדי לתרץ זאת מפרש רש"י "ואת כליה" – "מלקחים ומחתות", ומיד לאחר־מכן הוא מצטט "נרותיה" ומשמיט את המילה "ואת", בהדגישו בכך שצריך להבין את הפסוק כאילו אין המילה "ואת" כתובה לפני "נרותיה", כי "נרותיה" זהו פרט של "ואת כליה"³⁶. כלומר, פירוש הפסוק הוא: "ואת כליה (שהם) מלקחים, מחתות, נרותיה".

ט. הנרות – עיקר המנורה

אך עדיין אין מובן: אכן, מדוע מפרידה התורה את "נרותיה" משאר כלי המנורה?

על כך אומר רש"י – "לוציני"ש בלעז", ששורש מילה זו בלעז הוא אור, והסיבה לכך שהנרות נקראים על־שם האור היא (כפי שאומר רש"י בהמשך) "בזיכים שהשמן והפתילות נתונין בהן", כלומר, מפני שבהם מתבטאת תכלית המנורה – יצירת אור³⁷ על־ידי הנרות "שהשמן והפתילות נתונין בהן"³⁸.

וכיון שהנרות הם כל עיקרה של המנורה מובן מדוע מפרידה התורה אותם משאר כלי המנורה³⁹.