324

אך אין הוא מדבר אודות האפשרות שהנרות יישארו חלקים נפרדים מן המנורה, שמציבים אותם על ראשי הקנים. והרי באופן כזה המנורה היא "מקשה", "מחתיכה אחת"¹⁸, ושום דבר אינו דבוק אליה.

לפי זה מובן גם מדוע מזכיר רש"י בסוף פירושו את הקנים ולא את הנרות.

ד. ההסבר מובן מסדר הפסוקים

כיון שאין מוצאים בפירוש רש"י בבירור¹⁹ את דעתו בענין זה, והוא אינו אומר על כך "איני יודע", כפי שהוא נוהג במקומות אחרים²⁰ שבהם משמעות הפסוקים אינה ברורה, יש לומר, שלפי דרך הפשט ההסבר פשוט כל כך, עד שרש"י אינו צריך לאמרו והוא ניכר ומובן בבירור מהפסוקים עצמם.

ההסבר לכך הוא:

הסדר בפרשת מלאכת המנורה הוא: תחילה²¹ מופיע הציווי "ועשית מנורת זהב... מקשה... ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו" (ובהמשך מפורט בתורה כיצד עושים את קני המנורה, גביעיה וכו', ובסיום: כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו כולה מקשה אחת זהב טהור). ורק לאחר־מכן כתוב: "ועשית את נרותיה שבעה... ומלקחיה ומחתותיה... ככר זהב טהור..." (וכך גם בפרשת ויקהל²², ששם מסופר כיצד נעשתה המנורה בפועל, כתובים כל הפרטים באותו סדר).

מכך שהציווי "ועשית את נרותיה..." כתוב לאחר פירוט רב של עשיית גוף המנורה ולאחר הציווי "כולה מקשה אחת...", מובן, שלפי פשוטו של מקרא, דרכו של רש"י בפירושו על התורה, "נרותיה" הם כלים נפרדים שאינם חלק מגוף המנורה²³, אלא מן הסוג של "מלקחיה ומחתותיה" המוזכרים מיד לאחר "נרותיה".

ה. הוכחה נוספת מפרשת פקודי

הוכחה נוספת לכך: בפרשת פקודי, שבה מסופר²⁴ כיצד הביאו את המשכן אל משה, נאמר²⁵: "את המנורה הטהורה את נרותיה..." – אם נאמר שהנרות היו נפרדים מהמנורה, מובן