327
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שלדעת רש"י לא היו הנרות בכלל ה"מקשה":
כיון שלשיטתו ה"נרות" אינם חלק מן המנורה עצמה, צריך לומר, שכאשר התורה אומרת "(ככר יעשה) אותה את כל הכלים האלה"35, אין הנרות נכללים ב"אותה" (במנורה), אלא ב"כל הכלים האלה" – הם מכלי המנורה.
אבל כאשר נאמר בפרשת ויקהל "ואת מנורת המאור ואת כליה ואת נרותיה", מתעוררת השאלה: הרי כבר נאמר "ואת כליה", והנרות נכללים בכך, ומדוע נאמר "ואת נרותיה" בנפרד?
כדי לתרץ זאת מפרש רש"י "ואת כליה" – "מלקחים ומחתות", ומיד לאחר־מכן הוא מצטט "נרותיה" ומשמיט את המילה "ואת", בהדגישו בכך שצריך להבין את הפסוק כאילו אין המילה "ואת" כתובה לפני "נרותיה", כי "נרותיה" זהו פרט של "ואת כליה"36. כלומר, פירוש הפסוק הוא: "ואת כליה (שהם) מלקחים, מחתות, נרותיה".
ט. הנרות – עיקר המנורה
אך עדיין אין מובן: אכן, מדוע מפרידה התורה את "נרותיה" משאר כלי המנורה?
על כך אומר רש"י – "לוציני"ש בלעז", ששורש מילה זו בלעז הוא אור, והסיבה לכך שהנרות נקראים על־שם האור היא (כפי שאומר רש"י בהמשך) "בזיכים שהשמן והפתילות נתונין בהן", כלומר, מפני שבהם מתבטאת תכלית המנורה – יצירת אור37 על־ידי הנרות "שהשמן והפתילות נתונין בהן"38.
וכיון שהנרות הם כל עיקרה של המנורה מובן מדוע מפרידה התורה אותם משאר כלי המנורה39.
הערות
- 35. ועד"ז בפ' תשא ל, כז. לא, ח. ויקהל לז, כד.
- 36. משא"כ "שמן המאור". שלכן מעתיק רש"י תיבת "ואת" בד"ה שלאח"ז – "ואת שמן המאור" – אף שלגוף פירושו שם אין נוגע תיבת "ואת". (משיחת ש"פ ויק"פ תשל"ז)
- 37. ואף שאין צריך לאורה (פרש"י בהעלותך ח, ב) – מ"מ מובן, שענינה של המנורה הוא אור וכמש"נ שמן למאור, ושמה מוכיח: מנורת המאור.
- 38. ובזה מתורץ ג"כ שינוי לשון רש"י בפרשתנו לגבי פ' ויקהל: בפרשתנו – "כמין בזיכין שנותנין בתוכן השמן והפתילות" (שמדבר ע"ד פעולת האדם – "שנותנין כו'"), ובפ' ויקהל – "בזיכים שהשמן והפתילות נתונין בהן" (מדבר ע"ד "השמן והפתילות (שהם) נתונין בהן"). כי בפרשתנו מבאר צורת הנרות ותפקידם ("כמין בזיכין כו'"), ובפ' ויקהל – שהנרות הם מקור ומקום האור (מפני "שהשמן והפתילות נתונין בהן").
- 39. ועפ"ז מובן מה שדוקא בפ' ויקהל מוסיף רש"י "בזיכים כו'" ולא בפ' תצוה שרק מביא ה"לעז" (כנ"ל הערה 31): בפ' תצוה מבאר פירוש התיבה, ולזה די הפירוש דה"לעז" של נרות שהוא ע"ש האור: משא"כ בפ' ויקהל שכוונת רש"י לבאר שהנרות הם עיקר המנורה (שלכן נפרטו בפ"ע), ולכן מסביר איך שהנרות הם ענין האור ("שהשמן והפתילות נתונין בהן").
רש"י על במדבר ח׳:ב׳ - הטקסט מספריא
בהעלתך. לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת הַמְּנוֹרָה לְפָרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים? לְפִי שֶׁכְּשָׁרָאָה אַהֲרֹן חֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים חָלְשָׁה אָז דַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּהֶם בַּחֲנֻכָּה לֹא הוּא וְלֹא שִׁבְטוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה חַיֶּיךָ שֶׁלְּךָ גְדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁאַתָּה מַדְלִיק וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת (עי' תנחומא):
בהעלתך. עַל שֵׁם שֶׁהַלַּהַב עוֹלֶה, כָּתוּב בְּהַדְלָקָתָן לְשׁוֹן עֲלִיָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ (שבת כ"א), וְעוֹד דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן שֶׁמַּעֲלָה הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב (ספרי):
אל מול פני המנורה. אֶל מוּל נֵר הָאֶמְצָעִי, שֶׁאֵינוֹ בַקָּנִים אֶלָּא בְּגוּף שֶׁל מְנוֹרָה (עי' מנחות צ"ח):
יאירו שבעת הנרות. שִׁשָּׁה שֶׁעַל שֵׁשֶׁת הַקָּנִים, שְׁלֹשָׁה הַמִּזְרָחִיִּים פּוֹנִים לְמוּל הָאֶמְצָעִי — הַפְּתִילוֹת שֶׁבָּהֶן — וְכֵן שְׁלֹשָׁה הַמַּעֲרָבִיִּים רָאשֵׁי הַפְּתִילוֹת לְמוּל הָאֶמְצָעִי, וְלָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ (עי' תנחומא):
בהעלתך WHEN THOU LIGHTEST [THE LAMPS] — Why is the section treating of the candelabrum put in juxtaposition with the section dealing with the offerings of the princes? Because when Aaron saw the dedication offerings of the princes, he felt distressed because neither he nor his tribe was with them in the dedication, whereupon the Holy One, blessed be He, said to him, “By your life! Your part is of greater importance than theirs, for you will kindle and set in order the lamps” (cf. Midrash Tanchuma, Beha'alotcha 5; see also Nachmanides).
בהעלתך lit., WHEN THOU MAKEST [THE LIGHTS] RISE — Because the flame rises upwards (עולה), an expression denoting “ascending” is used of kindling them (the lights), implying that one must kindle them until the light ascends of itself (Shabbat 21a). — Furthermore our Rabbis derived from here (from the expression בהעלתך) that there was a step in front of the candelabrum upon which the priest stood while preparing the lights (Sifrei Bamidbar 59).
אל מול פני המנורה OVER AGAINST THE CANDLESTICK — i.e. over against the central lamp which is not on one of the branches, like the others, but on the body (the central shaft) of the candelabrum itself (cf. Menachot 98b).
יאירו שבעת הנרות SHALL THE SEVEN LAMPS GIVE LIGHT — the seven lamps: this central lamp itself which naturally gave light over against the shaft (the פני המנורה) and the six lamps which were on the six branches, viz., the three on the east side of the central shaft should have their wicks turned towards the central one, and similarly the three on the west should have the ends of their wicks turned towards the central one (cf. Sifrei Bamidbar 59). And why was this? In order that people should not say: He (God) is in need of its (the candlestick’s) light (cf. Midrash Tanchuma, Beha'alotcha 5).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.