שיחה ה

הערות

עמוד 459

1. 1. פרשתנו נ, ה. – בתנחומא שם: כשמת יצחק כו' מה עשה הביא כל כספו וזהבו. ועד"ז בשמו"ר שם. ובפסיקתא רבתי (פ' א') "כל זהב שסיגל מימיו וכל ממון שהי' לו". אבל בתנחומא באבער וישלח (יא): כיון שהעבירו בניו וצאנו לא"י עמד ומכר כל מה שהביא בידו מחוצה לארץ כו' אמר לעשו כו'. ולהעיר מפרש"י סוטה שם ד"ה זבינתי' "כשמכרת הבכורה".
2. 2. וכ"ה בתיב"ע כאן: דחפרית לי. ראב"ע כאן (וברמב"ן מט, לא: בקברי אשר כריתי לי שכבר כרה לו הקבר להחזיק בו). רד"ק (בספר השרשים) שרש כרה.
3. 3. מקורו מר"ה כו, א. וראה גם סוטה יג, א. וש"נ וכ"פ ברד"ק שם בשם י"מ. וראה לקמן הערה 44. ובת"א באופן אחר: בקברי די אתקנית לי. – בכמה דפוסים איתא בסוף פי' זה – בחצע"ג – "ב"ר" אבל כמדובר כ"פ רוב מ"מ אלה (ואולי – כולם) הם הוספות (הבחור הזעצער?) ולא תמיד מכוונות.
4. *. כ"ה בדפוסי רש"י (כולל דפוס ראשון ושני), ובכו"כ כת"י רש"י. ובא' מכת"י רש"י (ה"א רמב): ד"א אמר ר' עקיבא כשהלכתי לכרכי הים כו'.
5. 4. בכת"י רש"י הנ"ל: "ומדרשו לשון כרי כמו שמפורש למעלה" ותו לא (וכוונתו בפשטות לפרש"י ויגש מו, ו. וראה לקמן הערה 50).
6. 5. להעיר מפרש"י בראשית ג, ח: ואני לא באתי כו' ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו. אבל כאן: מתיישב על הלשון.
7. *. להעיר דע"פ כת"י רש"י הנ"ל (הערה *3) רק הפירוש (הג') "לשון כרי כו'" הוא "ומדרשו", משא"כ פי' הב' אינו דרש כ"א "ד"א" בפשוטו.
8. 6. וראה לקמן הערה 50.
9. 7. וכן משמע קצת מב"ר שם (אשר לקחתי לי אין כתיב כאן. וראה פי' מהרז"ו שם). ובשמו"ר שם (קניתי אין כתיב כאן). וראה מדרש הגדול ובחיי כאן.
10. . טול זה כו'*4.
11. . ראה תנחומא פרשתנו ו. ובב"ר (פ"ק, ה) מסיים "הכרתי עלי'". וראה בהנסמן שם. ובשמו"ר (פל"א, יז) מסיים "כרי של דנרין".

עמוד 460

1. 8. וכן משמע מלשונו "ועוד מדרשו" – שאינו לשון הרגיל כ"כ ברש"י. וראה פרש"י וישב (לז, ב): ועוד נדרש בו. ועוד י"ל, דלפרש"י גם פי' הב' "ומדרשו" (אינו שולל פי' "כפשוטו" שהוא ענין חפירה, אלא) מוסיף על פי' הא'. ועפ"ז יומתק לשון "ומדרשו עוד כו'". וראה לעיל הערה *3.
2. 9. ב, ו.
3. 10. ג, ב.
4. 11. וראה לקמן סעיף ב' קושיא ד' ובהערה 20.
5. 12. וישלח לג, יט.
6. 13. יג, טז.
7. 14. ו, ח.
8. 15. ראה של"ה תט, ב. הובא באוה"ת ואתחנן ע' שכז.

עמוד 461

1. 16. וע"ד פרש"י וישלח שם שמביא רק תיבת "קשיטה".
2. 17. משפטים כא, לג. וכ"ה בראב"ע כאן.
3. 18. תולדות כו, כה. וראה ראב"ע שם.
4. *. כ"ה ברוב הדפוסים, כולל דפוס א' וב', וכו"כ כת"י רש"י. ובכמה כת"י רש"י (כולל הנ"ל הערה *3) מוסיף עוד ומביא גם התיבה שלאחרי' "בור". וראה לקמן בפנים. "
5. 19. דהרי "אשר קניתי" שבפרש"י אינה דוגמא מלשון הכתוב (בירמי' יג, ד "אשר קנית". וברות ד, יו"ד "קניתי לי") כ"א פי' "כריתי" דכתוב זה.
6. 20. בפרש"י סוטה שם ד"ה ואין כירה: "כמו ואכרה לי בחמשה עשר כסף", ובחדא"ג שם: דעיקר הראי' הוא מכרכי הים אלא שרש"י בא לומר כאן דלא תימא שהיא מלה זרה כו'. אבל קשה לפרש עד"ז בפרשי עה"ת, כי במקום שרש"י מביא ראי' לפירושו מדחז"ל ולא מקרא, כותב "לא מצאתי לו חבר" וכיו"ב. ובנדו"ד הרי נאמר עוד ב' פעמים כנ"ל (בפ' דברים ובהושע). ובאם כוונתו לשלול שלא תימא שהיא מלה זרה הרי אדרבה דוקא אז הי' מביא הפסוקים וכותב ומצאתי לו חבר כו'". "

עמוד 462

1. 21. וכפרש"י לפנ"ז (פרשתנו מז, כט): "ושלא יעשוני מצרים ע"א". והרי "מכיון שבא יעקב " למצרים באה ברכה לרגליו והתחילו לזרוע וכלה הרעב" (פרש"י ויגש מז, יט).
2. 22. פרשתנו מז, ל.
3. 23. שם, לא. וראה שם, כט.
4. 24. ראה רמב"ן וכלי יקר (שם, לא). ועוד.
5. 25. וראה לקמן הערה 49.
6. 26. ובפרט שבדברי יעקב ליוסף וגם בדבריו להשבטים לא נאמר זה בקרא, ורק "וקברתני בקבורתם" (של אבות) – (שם, ל), "קברו אותי אל אבותי" (מט, כט) – שג"ז לכאורה טעם מספיק לפרעה (ראה רמב"ן ח"ש כג, ד: הי' המנהג להיות להם בתי קברות איש לבית אבותיו), ומזה שיוסף לא אמר דברי אביו שבקרא לפנ"ז ואמר ענין אחר* אשר כריתי לי" מובן, שבזה טעם חזק יותר שיקבלו פרעה.
7. 27. ועפ"ז יומתק זה שכתב רש"י "כפשוטו" ולא מפורש "חפרתי" – כי אין כוונתו (רק) לפרש תיבת כריתי" (שפי' חפרתי), כ"א (גם) תוכן הכתוב אשר כריתי לי" שהוא כפשוטו – שיעקב בעצמו טרח וכרה הקבר "כמו כי יכרה איש" (כדלקמן בפנים ובהערה הבאה).
8. 28. ולהעיר דבירושלמי ב"ק (פ"ה ה"ו) אין לי אלא בשחפר לקח ירש ניתן לו במתנה מנין שנאמר או כי יכרה איש בור. וי"מ שהוא מצד הלשון יכרה" לשון מכירה וכו' (ראה פי' ר"א פולדא. תו"ת משפטים שם). וע"פ הנ"ל יומתק ביותר המבואר בפנים, שכוונת רש"י הוא לא (רק) לתיבת יכרה".
9. 29. דהרי נאמר לפנ"ז "וכי יפתח איש בור".
10. 30. להעיר מפרש"י שמות ב, יד. פרש"י נח ט, כ.
11. . אף שמובן שג"ז אמר יעקב אלא שאינו מפורש בכתוב, כמו שמצינו בכ"מ.

עמוד 463

1. 31. שאין הכוונה שרק באופן זה (איש) חייב – אלא שדבר הכתוב בהווה, כפי' רש"י בכמה " כתובים בפ' משפטים.
2. 32. וגם "יפתח איש" יל"פ – שקשור בהשתדלות בכח. או שבפעם הא' הוא למיעוטי קטן. ולהעיר מב"ק נא, א.
3. 33. להעיר מתנחומא (באבער) תולדות ז, אגדת בראשית פ"מ: מנין שהי' יצחק גבור בכח ראה כמה בורות חפר כו'.
4. 34. עפ"ז יומתק ביותר מה שלא הביא הכתוב שבפ' תולדות: ויכרו שם עבדי יצחק גו'.
5. 35. משא"כ ברמב"ן הנ"ל (הערה 2), ההדגשה בהחפירה היא "להחזיק בו".
6. 36. אבל אין להקשות: מכיון שהי' מערה ומוכן לבית הקברות למה הוצרך יעקב לחפור קבר – כי י"ל שצריך לעשות חלל לכל קבר בפ"ע (ע"ד ב"ב ק, ב במשנה).
7. 37. להעיר מרד"ק שם "כי יתכן שיעקב אבינו כו' כרה וחפר קברו בחייו".
8. 38. בפרש"י תולדות (כז, ב) "אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש לאחרי כן כו' שמא לפרק אמי כו'", ולפי"ז כשהי' יעקב בן קיח שנה עד קכח שנה (קודם בואו למצרים שהי' בן קל שנה (ויגש מז, ט)) יתכן שדאג [כי לפרש"י הי' רבקה בת קכג שנה (בערך) כשמתה, שהרי כשהי' יעקב בדרך מבית לבן הוגד לו על אמו שמתה (פרש"י וישלח לה, ח), והי' צט שנה בערך אחר לידת יעקב (ראה רש"י ס"פ תולדות), ורבקה היתה בת כג שנה כשנולד יעקב (ראה פרש"י תולדות כה, כ. שם כו)] וחפר קבר – אבל דאגה אינה שייכת לכאורה לחפירת קבר. ועוד ועיקר: לדעת יעקב הי' צ"ל שני חייו – כשני חי אבותיו (ויגש מז, ט) – ק"פ, ועכ"פ קע"ה שנה.
9. 39. ראה תנחומא שם "וכי חופר קברות הי' יעקב".
10. *. להעיר מוירא (כא, ל) "חפרתי את הבאר" ומפורש בתולדות (כו, טו) "הבארות אשר חפרו עבדי אביו".

עמוד 464

1. 40. משא"כ ברד"ק שם (להפי' י"מ ש"אשר כריתי" הוא ענין קנין): ואע"פ שאברהם קנה אותו הרי הוא כאילו קנהו.
2. *. חיי שרה כג, ט. טז. ובפרש"י.
3. 41. וישלח לג, יט. ובפרש"י. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 182 ואילך.
4. 42. ועפ"ז מובן גם פרש"י בדברים שם שכתב "לשון מקח" סתם, וכן בהושע "לשון סחורה", ואין מדגיש שהוא לקיחה.
5. *. להעיר אשר "כריתי" כפשוטו – הוא ע"י שהעפר משנה מקומו ועושה שנים: בור בקרקע וכרי ע"ג הקרקע.
6. 43. להעיר מפרש"י מקץ (מא, נו) "שבר לשון מכר ול' קנין".
7. 44. וע"פ הנ"ל יובן מה שהביא רש"י המאמר דר"ה "אר"ע* כשהלכתי לכרכי הים היו קורין כו'" ולא דסוטה שם מאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק "אין כירה כו'" [משא"כ בפ' דברים שם מביא: שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה] – ובפרט שזהו תוכן הסוגי' בסוטה שם (קבורת יעקב במערת המכפלה וקנייתו מעשו), משא"כ בר"ה** – כי [נוסף על הפשוט, דבר"ה מסיים "למאי נ"מ לפרושי אשר כריתי לי" משא"כ בסוטה שם (אף שגם שם מפרש הכתוב בקברי אשר כריתי גו') – הרי]: (א) ע"ד הפשט אין לומר כבסוטה "אין כירה (בכ"מ בתורה) אלא לשון מכירה" מפני שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה. (ב) אין לומר "אין כירה אלא כו'" שהרי בכמה מקומות פירושו – חפירה (וכן בנדו"ד לפי' הא'. וראה לעיל הערה 8) (ג) כוונת רש"י כאן שהוא שינוי רשות (וזה אפשר לפרש (גם) בר"ה כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה, כי פי' לשון מקח בכלל). משא"כ בסוטה שהוא בהמשך ל"פשיטותא מי זביני א"ל אין דכתיב בקברי אשר כריתי וא"ר יוחנן כו' אין כירה אלא לשון מכירה כו'", שמפרש שכירה דכתוב זה אינו אלא לשון מכירה***. משא"כ בדברים****: (א) אין נוגע המאמר דר"ה דוקא שבא "לפרושי אשר כריתי לי". (ב) אין פירוש אחר וצריך להגדיל שמוש התיבה בפי' זה – "שכן בכרכי הים קורין", ולא להמעיטו – " "כשהלכתי (פעם) לכרכי הים היו קורין כו'". [ולהעיר מת"א לדברים שם (ברוב הנוסחאות): "תכרון מנהון". ולפ"ז י"ל (ובפרט שמשנה מתרגומו בתחילת הכתוב "תזבנין מנהון") שפירושו מלשון חפירה [וכדמוכח גם מזה שבתולדות (כו, כה) ת"א "וכרו". וכן במשפטים שם "יכרה"] שיכרו המים בקרקע שלהם (וכ"פ בש"ך עה"ת דברים שם – אבל לא ע"ד הפשט). אבל דוחק גדול הוא, דנוסף ע"ז דלשון "מאתם" אינו מתיישב עפ"ז, י"ל שהתרגום משנה כיון שהכתוב משנה – "תשברו" (ואח"כ) "תכרו". ואכ"מ]. וראה לקמן הערה 46, 47.
8. . בר"ה "אמר רבי". וצ"ל שלרש"י גירסא אחרת בגמרא. וכהובא בדק"ס שם.
9. . ומה"ט דוחק לומר שהביא מר"ה שהוא בסדר מועד – לפני סוטה שבסדר נשים.

עמוד 465

1. 45. להעיר מהראי' בב"ר שם לפי' "אשר הכרתי עלי'" – "בקברי אשר לקחתי לי אין כתיב כאן כו'".
2. 46. עפ"ז יש להוסיף ביאור בזה שהביא רש"י "אר"ע כשהלכתי כו'" דר"ה ולא דסוטה – כי תוכן הסוגיא דר"ה הוא בפי' תיבות ששמע ב"בכרכי הים" וכו'. משא"כ בסוטה, שהמאמר "אין כירה כו' שכן בכרכי הים כו'" הובא רק כראי' שכירה הוא לשון מכירה* (ובפרט, שבחולין שם ליתא במאמר דר"י "שכן בכרכי הים כו'").
3. . ובפשוטו י"ל: מאמר ר"י משום ר"ש בן " יהוצדק הובא גם בחולין (צב, א), ושם: אין כירה אלא לשון מכירה שנאמר בקברי אשר כריתי לי וא"כ מובן שאין רש"י מביאו כאן שהרי ר"י מביא ראי' מכתוב זה. וראה חדא"ג דלעיל הערה 20.
4. . או י"ל שלאחר שכבר הביא בפרשתנו "אר"ע כו'" כתב שם בקיצור "שכן כו'".

עמוד 466

1. 47. משא"כ בפ' דברים שם אין זה כוונתו ולכן לא כתב ע"ז "מדרשו" (נוסף על הפשוט שאין פי' אחר שם. וראה לעיל הערה 44), וצע"ק מדוע כ' שם (ובהושע) "כרכי הים".
2. *. וע"ד "חלקת השדה אשר נטה שם אהלו" (וישלח לג, יט).
3. 48. ראה גם משכיל לדוד כאן. ועפ"ז יומתק מה שכתב רש"י "שהביא מבית לבן" (נוסף על הפשוט שהי' ריבוי גדול) להורות על חשיבות מערת המכפלה שבא"י בעיני יעקב, שכל כסף שהביא מחו"ל נתן בשביל זה, כפרש"י ויגש מו, ו (ובזה גם (דא"ג) התנצלות כלפי פרעה שלא יחשוב שמה שצוה לקוברו בא"י הוא מפני שלילת מצרים, אלא הוא מצד מעלת א"י לגבי חו"ל בכלל).
4. 49. לפי כהנ"ל אולי י"ל שפי' רש"י בפסוק לאח"ז (נ, ו) כאשר השביעך, "ואם לא בשביל השבועה לא היתי מניחך", כוונתו (גם) שפרעה לא קיבל ההסברה ד"אשר כריתי לי".
5. 50. וזה שבפרש"י ויגש שם לא כתב ע"ז ומדרשו, כי שם אינו בא לפרש הכתוב "אשר כריתי לי" אלא להביא ראי' שמה שרכש בפדן ארם נתן הכל לעשו. וכמדובר כמ"פ – מפרש רש"י לפעמים פסוק רק ע"פ פי' אחד שפירש בכתוב אחר. "
6. . ועוד: ע"פ פרש"י סוטה שם "כשמכרת הבכורה", הרי בפשטות הי' המכירה דבכורה בשביל נזיד עדשים כו' (ראה רד"ק שם (בסופו) להפי' ד"אשר כריתי לי" הוא ענין קנין "מפני שקנה חלק עשו בנזיד עדשים"). ופשיטא שאי"ז קנין חשוב כו'.

עמוד 467

1. 51. ואולי י"ל שלכן בת"א כתב "דאתקנית לי" " ובתיב"ע "דחפרית לי" – אף שבכלל ת"א קרוב יותר לפירוש התיבות משא"כ תיב"ע שמפרש תוכן לי. (משיחת ש"פ ויחי תשל"ב) הכתובים וגם ע"פ דרז"ל – כי חפרתי אינו מתיישב על הלשון כ"כ (תיבת "לי") ולכן ת"א "דאתקנית לי", ובתיב"ע מפרש ההדגשה בתוכן דברי יוסף אשר כריתי לי" ולכן מתרגם "דחפרית לי" שעפ"ז מובן גודל חשיבות הקבר אצל יעקב (משא"כ דאתקנית לי" שאינו מורה על חשיבות מיוחדת). ולהעיר שבתולדות ומשפטים שם (לרוב הגי') בתיב"ע "וחפסו" "יחפס". וראה פי' יונתן בהנ"ל.