ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח פינחס שיחה א

328

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ג. מדוע מביא רש"י פירוש

שני?

לאחר מכן ממשיך רש"י: "דבר אחר: כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה, נמסרו לו במנין, עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו מחזירים במנין". מובן מדוע מביא פירוש זה כ"דבר אחר" ולא כפירוש הראשון והעיקרי, כי לפי פירוש זה אין מובן הקשר שבין "שאו..." לבין "ויהי אחרי המגפה¹². אך מצד שני אין מובן: מהו הקושי בפירוש הראשון שבגללו מביא רש"י את הפירוש השני, שלפיו אין קושי זה¹³?

ד. כוונת רש"י במלים "ויהי..." כשלעצמן

ההסבר לכך הוא:

רש"י אינו בא לפרש כאן רק את הקשר בין "ויהי אחר המגפה" לבין "שאו...", כי את זאת, כאמור, כבר יודעים מפירוש רש"י בפרשת תשא ובמדבר, אלא כוונתו לפרש ענין מוקשה במילים "ויהי אחר המגפה וגו'" כשלעצמן:

בסוף פרשת בלק מסופר שה"נצמדים לבעל פעור" נענשו בשני אופנים: (א) "ויחר אף ה' בישראל – שלח בהם מגפה"¹⁴ ו"המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף"¹⁵. (ב) "ויאמר... שופטי ישראל הרגו איש אנשיו"¹⁶, כפי שמסביר זאת רש"י¹⁷: "כל אחד ואחד מדייני ישראל היה הורג שנים, ודייני ישראל שמונה¹⁸ רבוא ושמונה אלפים,

הערות

12. משכיל לדוד כאן. וראה שפ"ח (ומה שתי' דלפי' זה המנין שייך למש"נ לעיל "צרור את המדינים גו'" ועפמש"נ בפ' מטות (לא, ב) "נקום גו' אחר תאסף גו'" – הרי (נוסף לזה שאי"ז שייך ל"המגפה", הרי) עדיין לא למד התלמיד מש"נ בפ' מטות דמיתת משה תלוי' במלחמת מדין).
13. ומ"ש בשפ"ח "דלטעם ראשון קשה לא הי' לו למנות אלא המתים במגפה וממילא הי' יודע הנותרים" (ועד"ז הקשה במג"ע כאן) – כבר תירצו רש"י בפי' ר"פ במדבר (דלעיל בפנים) שהמנין הוא "מתוך חבתן", ובפרש"י תשא (דלעיל בפנים): "להודיע שהוא חביבה עליו", ולכן מונה הנותרים, ובזה מובן בפשטות מה שרש"י משנה כאן מל' המדרש, ובמקום "לידע כמה חסרו" כתב "לידע מנין הנותרות"* (ועד"ז משנה בתשא שם מל' המדרשים שצויינו בהערה 9). וגם להביאור דלקמן בפנים (ס"ה) שמנין הרועה אינו משום חביבות – כ"א בכדי להזהר בעתיד – ה"ז שייך רק ל"הנותרות" ולא לאלה שחסרו. ברע"ב ומשכיל לדוד כאן כ' דלפי' הא' קשה פתיחת הפרשה באמצע הפסוק – וצ"ע האם זו קושיא גם בלימוד ע"ד הפשט (וראה לקו"ש חט"ו ע' 459 ס"ב והערה 10). ועוד: קושיא זו (פתיחת הפרשה באמצע הפסוק) אינה מתורצת גם לפי' הב' (שהרי לפי זה תיבות "ויהי אחרי המגפה" אינן שייכות כלל להמנין, כבמשכיל לדוד כאן).
14. כה, ג ובפרש"י.
15. ס"פ בלק.
16. שם, ה.
17. וראה ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב.
18. כ"ה בדפוסים שלפנינו* ובל' רש"י שברמב"ן**. אבל בסנהדרין (יח, א): "שבעה רבוא". וכ"ה בירושלמי סנהדרין פ"א ה"ד. פ"י שם. ולכאורה כצ"ל ברש"י, וכמפורש החשבון בפרש"י יתרו יח, כא (ומה שלא פרט רש"י כאן גם "(שמונת אלפים) ושש מאות" – י"ל דלא חש לפרטם).
. ולהעיר מבמדב"ר ס"פ בלק (עה"פ "ויהיו המתים גו' ארבעה ועשרים אלף): "ללמדך בכל שעה שנופלים נמנים משל לזאב כו' חשוב כמה חסרו כו'".
. ובדפוס ראשון ושני דרש"י. וכן בכמה כת"י רש"י – ד"ה זה ליתא.
. ובהוצאת שעוועל (עפ"י כת"י): שבעה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.