460
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"כמו אשר קניתי"8 – שהתורה משתמשת כאן בביטוי "כריתי", ולא בביטוי הנפוץ "קניתי" או "לקחתי", משום שקשור לכאן "לשון כרי": בכך נרמז שהקנין היה באופן של "כריתי" – "נטל יעקב כל כסף וזהב..."].
אך יש להבין:
(א) מדוע אין רש"י מסתפק בפירוש "כפשוטו", ומביא פירוש נוסף לפי "מדרשו" ואם "ועוד מדרשו" הוא פירוש שלישי, הרי יוצא, שאין הוא מסתפק גם ב"מדרשו" ש"מתיישב על הלשון", אלא מביא פירוש נוסף לפי מדרשו, הרחוק יותר מדרך הפשט, כיון שאין הוא מתיישב על הלשון"?
(ב) מדוע הפירוש השני – ש"אשר כריתי" הוא "כמו אשר קניתי" – הוא "מדרשו", והרי ישנם מספר פסוקים שבהם מילה משורש "כירה" מבוארת בפשטות כלשון קניה: בפרשת דברים9 " – "מים תכרו מאתם בכסף...", שרש"י מפרש זאת "תכרו, לשון מקח...". וכן בהושע10 "ואכרה לי בחמשה עשר כסף", שרש"י מבאר על כך "לשון סחורה...".
יותר מכך תמוה: בשני המקומות הללו, שאותם מפרש רש"י בפשטות, ואין הוא אומר "מדרשו", הוא מביא כהוכחה דוקא את פסוקנו – "אשר כריתי לי" – שבו הוא מפרש זאת כמדרשו11!
(ג) אף אם מן הפסוקים הללו אין להוכיח ש"כריתי" הוא מלשון מקח וסחורה, אך בכל זאת מכך שרש"י מביא הוכחה מ"אמר רבי עקיבא... כירה", הרי מובן, שאין זה דרש אלא פשוטו של מקרא, כפי שמוצאים לפני כן: על הפסוק12 "במאה קשיטה" אומר רש"י "קשיטה מעה. אמר רבי עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למעה קשיטה", ואינו אומר שפירוש זה הוא לפי "מדרשו". וכן מאוחר יותר – בפרשת בא13 ובפרשת ואתחנן14 – מפרש רש"י על המילה "טוטפות" –
טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים", ואינו אומר שזהו "מדרשו".
מכך רואים, שכאשר יש הוכחה לביאור מילה בתורה מביטוי השגור ב"כרכי הים", או ב"כתפי" וכדומה15, הרי ביאור זה הוא בדרך הפשט, לפי פירוש רש"י. ומדוע, אפוא, אומר רש"י על ביאור זה כאן, שזהו "מדרשו"?
הערות
- 8. וכן משמע מלשונו "ועוד מדרשו" – שאינו לשון הרגיל כ"כ ברש"י. וראה פרש"י וישב (לז, ב): ועוד נדרש בו. ועוד י"ל, דלפרש"י גם פי' הב' "ומדרשו" (אינו שולל פי' "כפשוטו" שהוא ענין חפירה, אלא) מוסיף על פי' הא'. ועפ"ז יומתק לשון "ומדרשו עוד כו'". וראה לעיל הערה *3.
- 9. ב, ו.
- 10. ג, ב.
- 11. וראה לקמן סעיף ב' קושיא ד' ובהערה 20.
- 12. וישלח לג, יט.
- 13. יג, טז.
- 14. ו, ח.
- 15. ראה של"ה תט, ב. הובא באוה"ת ואתחנן ע' שכז.
רש"י על בראשית ל״ז:ב׳ - הטקסט מספריא
אלה תולדות יעקב. וְאֵלֶּה שֶׁל תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, אֵלּוּ יִשּׁוּבֵיהֶם וְגִלְגּוּלֵיהֶם עַד שֶׁבָּאוּ לִכְלַל יִשּׁוּב, סִבָּה רִאשׁוֹנָה יוֹסֵף בֶּן י"ז וְגוֹמֵר, עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלְגְּלוּ וְיָרְדוּ לְמִצְרַיִם, זֶהוּ אַחַר יִשּׁוּב פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא לִהְיוֹת דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו. וּמִ"אַ דּוֹרֵשׁ תָּלָה הַכָּתוּב תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב בְּיוֹסֵף מִפְּנֵי כַמָּה דְבָרִים, אַחַת, שֶׁכָּל עַצְמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לֹא עָבַד אֵצֶל לָבָן אֶלָּא בְרָחֵל, וְשֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁל יוֹסֵף דּוֹמֶה לוֹ, וְכָל מַה שֶּׁאֵרַע לְיַעֲקֹב אֵרַע לְיוֹסֵף: זֶה נִשְׂטַם וְזֶה נִשְׂטַם, זֶה אָחִיו מְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ וְזֶה אֶחָיו מְבַקְּשִׁים לְהָרְגוֹ, וְכֵן הַרְבֵּה בִּבְ"רַ. וְעוֹד נִדְרָשׁ בּוֹ וישב, בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, קָפַץ עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף – צַדִּיקִים מְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, אָמַר הַקָּבָּ"ה לֹא דַיָּן לַצַּדִּיקִים מַה שֶּׁמְּתֻקָּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא שֶׁמְּבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה:
והוא נער. שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, מְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ, מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה יָפֶה:
את בני בלהה. כְּלוֹמַר וְרָגִיל אֵצֶל בְּנֵי בִלְהָה, לְפִי שֶׁהָיוּ אֶחָיו מְבַזִּין אוֹתָן וְהוּא מְקָרְבָן:
את דבתם רעה. כָּל רָעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְאֶחָיו בְנֵי לֵאָה הָיָה מַגִּיד לְאָבִיו, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אֵבֶר מִן הַחַי, וּמְזַלְזְלִין בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת לִקְרוֹתָן עֲבָדִים, וַחֲשׁוּדִים עַל הָעֲרָיוֹת, וּבִשְׁלָשְׁתָּן לָקָה: וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים בִּמְכִירָתוֹ וְלֹא אֲכָלוּהוּ חַי, וְעַל דִּבָּה שֶׁסִּפֵּר עֲלֵיהֶם שֶׁקּוֹרִין לַאֲחֵיהֶם עֲבָדִים – "לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף", וְעַל עֲרָיוֹת שֶׁסִּפֵּר עֲלֵיהֶם, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו וְגוֹ:
דבתם. כָּל לְשׁוֹן דִּבָּה פרלדי"ץ בְּלַעַז, כָּל מַה שֶּׁהָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר בָּהֶם רָעָה, הָיָה מְסַפֵּר:
דבה. לְשׁוֹן דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים (שיר ז'):
אלה תלדות יעקב THESE ARE THE PROGENY OF JACOB — And these are an account of the generations of Jacob: these are their settlements and the events that happened to them until they formed a permanent settlement. The first cause is found in the narrative, “Joseph being seventeen years old, etc. etc.” — it was through this incident that it came about that they went down to Egypt. This is the real explanation of the text and in it each statement finds its proper setting. The Midrash, however, explains that by the words, “These are the progeny of Jacob — Joseph”, Scripture regards all Jacob’s sons as secondary to Joseph for several reasons: first, the whole purpose of Jacob in working for Laban was only for Rachel, Joseph’s mother, (and all his children were born only in consequence of this); then, again, Joseph’s facial features bore a striking resemblance to those of Jacob. Further, whatever happened to Jacob happened to Joseph: the one was hated, the other was hated; in the case of the one his brother wished to kill him so, too, in the case of the other, his brethren wished to kill him. Many such similarities are pointed out in (Genesis Rabbah 84:5-6; Genesis Rabbah 84:8). Another comment on this verse is: וישב AND HE ABODE — Jacob wished to live at ease, but this trouble in connection with Joseph suddenly came upon him. When the righteous wish to live at ease, the Holy one, blessed be He), says to them: “Are not the righteous satisfied with what is stored up for them in the world to come that they wish to live at ease in this world too! (Genesis Rabbah 84:3)
והוא נער AND HE, BEING A LAD — His actions were childish: he dressed his hair, he touched up his eyes so that he should appear good-looking (Genesis Rabbah 84:7).
את בני בלהה WITH THE SONS OF BILHAH — meaning that he made it his custom to associate with the sons of Bilhah because his brothers slighted them as being sons of a hand-maid; therefore he fraternised with them.
את דבתם רעה THEIR EVIL REPORT — Whatever he saw wrong in his brothers, the sons of Leah, he reported to his father: that they used to eat flesh cut off from a living animal, that they treated the sons of the handmaids with contempt, calling them slaves, and that they were suspected of living in an immoral manner. With three such similar matters he was therefore punished. In consequence of his having stated that they used to eat flesh cut off from a living animal Scripture states, (Genesis 37:31) “And they slew a he-goat" after they had sold him and they did not eat its flesh whilst the animal was still living. And because of the slander which he related about them that they called their brothers slaves — (Psalms 105:17) “Joseph was sold for a slave.” And because he charged them with immorality (Genesis 39:7) “his master’s wife cast her eyes upon him etc.” (Genesis Rabbah 84:7).
דבתם THEIR REPORT — The word דבה always means in old French parleriz; English, gossip: whatever he could speak bad about them he told to his father.
דבה has the same meaning as the verb of the same root in (Song 7:10) “(דובב) making speak the lips of those that are asleep”.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.