שיחה א

265שיחה א

א. דברי רש"י ל"והיה המחנה הנשאר לפליטה", לפי המפרשים

מן הפסוק¹ "ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה", מצטט רש"י ב"דיבור המתחיל" השני את המילים "והיה המחנה הנשאר לפליטה", ומפרש: "על כרחו כי אלחם עמו", ולאחר מכן הוא ממשיך "התקין עצמו לשלושה דברים...", כדלהלן.

זה שרש"י נזקק להתעכב על מילים אלו מן הפסוק ולפרשן – כשלכאורה מובנת משמעות הפסוק בפשטות², שעל־ידי החלוקה לשני מחנות, הרי גם אם יתקיף עשו ויכבוש את המחנה האחד, יוכל המחנה האחר " להימלט –

הרי זה³, כדברי מפרשי רש"י⁴, תמוה הביטוי "והיה", שממנו נראה ש"המחנה הנשאר" יהיה ודאי "לפליטה". ועל כך ניתן לשאול: אפילו על ידי חלוקה לשני מחנות, עדיין אין בטחון שהמחנה השני יינצל בודאי, אלא יש לו סיכויי הצלה טובים יותר,

ולפי זה צריך היה להשתמש בביטוי של ספק "אולי", במקום "והיה"?

רש"י מתרץ זאת ומסביר שאכן, משמעות הביטוי "והיה" היא "על־כרחו", ולא כפי שמסבירים ה"אבן־עזרא" ומפרשים אחרים ש"והיה" פירושו "אולי יהיה", שכן הישארות המחנה השני לפליטה היא ודאית "כי אלחם עמו" – בלי לאפשר לעשו להכניע את המחנה השני.

אך פירוש זה אינו מובן:

א) מנין הודאות המוחלטת⁵ שהמחנה השני⁶ ישאר לפליטה⁷ אם

אלחם עמו"⁸? אף אם הכוונה היא⁹, שבזמן מלחמת יעקב עם עשו על 267המחנה הראשון יוכל המחנה השני להינצל על ידי מנוסה – עדיין אין ודאית הישרדותו של המחנה השני¹⁰. על ידי החלוקה "לשני מחנות" רק " מתאפשרת הזדמנות טובה יותר להצלה ופליטה על ידי "אלחם עמו", כאמור.

ב) מהי כוונת הביטוי "על כרחו", ולשם מה חשובה ההדגשה שזה "על־כרחו" – נגד רצונו של עשו? כאן חשוב להדגיש רק שעל ידי "אלחם עמו" יינצל המחנה השני בודאי. "

הרמב"ן מסביר, שבטחונו של יעקב¹¹ נבע מכך ש"יעקב יודע שאין זרעו כולו נופל ביד עשו, אם כן ינצל המחנה האחד על כל פנים" – אך אין לפרש כך את כוונת רש"י, כי אז תלויה הודאות בסיבה אחרת, ולא " בטעם "כי אלחם עמו", כפי שרש"י מפרש ומדייק בפירושו. –

ב. התירוץ לכאורה והפרכתו

לכאורה ניתן היה לתרץ שאלה אחת על ידי רעותה – ולפחות בדוחק גדול: במילים "על כרחו" אין רש"י מתכוין לומר שהפליטה תהיה ודאית, אלא הוא מסביר שאופן הישארות הפליטה יהיה

על כרחו", כי "אלחם עמו"¹².

ולפי זה, בנוסף לעיקר ש"על כרחו" זוהי וודאות, מתעוררת השאלה על קביעה זו עצמה: מהי ההוכחה בפסוק, לפי פשוטו של מקרא, לכך ש"אלחם עמו"?

לפי האמור לעיל, שכוונת רש"י בפירושו היא להדגיש את הוודאות של

המחנה... לפליטה", הוא מוכיח זאת מדיוק הביטוי "והיה" הנאמר בפסוק, ובאמרו "כי אלחם עמו" הוא רק מסביר את הטעם לוודאות. ואילו לפי האמור יוצא, להיפך, שעיקר כוונתו של רש"י היא לפרש ולחדש שמדובר כאן על

אלחם עמו" ולכן יהיה "המחנה הנשאר לפליטה" באופן של "על כרחו"

ולכן אין שום הוכחה בפסוק.

ג. השאלות על המשך פירוש רש"י "התקין

עצמו..."

בהמשך אומר רש"י "התקין עצמו לשלושה דברים, לדורון לתפלה ולמלחמה. לדורון – ותעבור המנחה על פניו¹³, לתפלה – אלקי אבי אברהם¹⁴, למלחמה – והיה המחנה הנשאר לפליטה".

269ואין מובן כאן: א) מדוע מציין רש"י כאן את כל שלושת הפרטים, כאשר בפירושו כאן מדובר רק על הכנתו למלחמה? את זאת ש"התקין עצמו" גם "לדורון לתפלה" יודעים רק מן הפסוקים שבהמשך, המדברים על כך במפורש, כפי שמצטטם רש"י.

ב) אף אם נאמר, שחשוב לדעת בפסוק המדבר אודות הכנת יעקב למלחמה, שאין זה האמצעי היחיד שבו הוא נוקט, ואף לא האמצעי הראשון – אלא, להיפך, תחילה הוא נוקט בדורון " ובתפלה, אך בכל זאת אין מובן מדוע קשור הדבר, ומהווה המשך לפירושו "על כרחו כי אלחם עמו"?

ג) יותר מכך: אף אם רש"י רוצה, מסיבה כל שהיא, לפרט, שיחד עם הכנתו למלחמה, התכונן יעקב גם " לדורון ולתפלה (ועל כך דרוש הסבר, כדלעיל, כי פרטים אלו מוזכרים בהמשך הפרשה במפורש) ניתן לשאול מצד שני: לשם מה חוזר רש"י ואומר ש"התקין עצמו" – גם ל"מלחמה", לאחר שכבר הסביר לפני כן, שיעקב אמר "אלחם עמו" – לכאורה, צריך היה רש"י להוסיף רק "התקין עצמו (גם) לדורון ולתפלה".

לדברי הרא"ם¹⁵ מתכוין רש"י בהמשך פירושו "התקין עצמו לשלושה דברים" להביא הוכחה לפירושו שמשמעות המילים "והיה המחנה הנשאר לפליטה" היא "על כרחו כי אלחם" – כיון שחז"ל¹⁶ אומרים ש"התקין עצמו לשלושה דברים", והפרט של ההכנה למלחמה אינו מפורש בפסוק, הכרחי להסביר שמשמעות המילים "והיה המחנה הנשאר לפליטה" היא ההכנה למלחמה.

אבל רש"י אינו אומר ש"התקין עצמו..." הוא מאמר חז"ל, או מדרש,

אלא להיפך – מפשטות דברי רש"י מובן, שלאחר שיודעים ש"אלחם עמו", יודעים שלפי פשוטו של מקרא

התקין עצמו לשלושה דברים" – כולל מלחמה.

ד. שאלות נוספות על כך

הסבר נוסף דרוש להמשך הפירוש

התקין...":

א) הסדר של שלושת הדברים שמזכיר רש"י בפירושו – "לדורון לתפלה ולמלחמה"¹⁷ – הפוך מסדר הפסוקים שמביא רש"י מיד כהוכחות¹⁸: "ותעבור המנחה על פניו" 272– "לדורון" – כתוב לאחר הפסוק "אלקי אבי אברהם" – לתפלה – ל המופיע מיד לאחר הפסוק "והיה המחנה..." – מלחמה. מדוע משנה רש"י את הסדר שבתורה¹⁹?

ב) בנוסף להוכחות שמביא רש"י בפירושו מן הפסוקים, מוצאים במדרש הוכחות מפסוקים אחרים: "תפלה²⁰ – הצילני נא מיד אחי²¹, לדורון – ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה²², למלחמה – וישם את השפחות... והוא עבר לפניהם..."²³. ובמקום אחר²⁴ במדרשים מובאת " ההוכחה ל"דורון" – "דכתיב²⁵ ויקח מן הבא בידו מנחה", "למלחמה דכתיב²⁶ ויחץ את העם אשר אתו"²⁷.

לפי זה אין מובן פירוש רש"י: ממה נפשך, מכך שאת ההוכחה הראשונה

"דורון" מביא רש"י מ"ותעבור המנחה על פניו" – שילוח המנחה בפועל – ולא מן הפסוקים הקודמים, החל מ"ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו" וכדומה, שבהם מדובר על הכנת המנחה, מובן, שרש"י רוצה להביא את ההוכחות מן הפסוקים המתארים את ביצוע הענינים בפועל, ולא מן הפסוקים המדברים אודות ההכנות.

ולפי זה, צריך היה רש"י להביא גם

לתפלה" ול"מלחמה" הוכחות מן הפסוקים המתארים את הביצוע למעשה: לגבי תפלה – "הצילני נא מיד אחי מיד עשו", ולגבי מלחמה – "וישם את השפחות... והוא עבר לפניהם", כפי שמפרש רש"י שם "אם יבוא אותו רשע להילחם ילחם בי תחילה". ולא היה צריך להביא הוכחות מהתחלת התפלה "אלקי אבי אברהם" ולא מדברי יעקב על הכנתו למלחמה –

והיה המחנה...".

ואילו לא רצה רש"י לציין את המעשים בפועל אלא את הכנתו – "התקין עצמו לשלושה דברים", הוא צריך היה לצטט כהוכחה לענין ה"דורון" את הפסוק הקודם, כדלעיל.

ג) רש"י כבר אמר שכוונת פסוק זה "והיה המחנה הנשאר לפליטה" היא "אלחם עמו", ולשם מה הוא מבאר שוב בסוף פירושו, שההוכחה

"התקין עצמו... למלחמה" היא 274מפסוק זה – "והיה המחנה הנשאר לפליטה"²⁸?

ד) מהו הדיוק בביטוי "התקין", ולא "הכין" וכדומה²⁹.

ה. מדובר בשתי פעולות " שונות של "ויחץ"

ההסבר לכל זה הוא:

מפשוטם של הפסוקים שבהמשך נראה, שלאחר שהמלאכים חזרו והודיעו ליעקב שעשו "הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו", התכונן יעקב ראשית־כל למלחמה – "ויחץ את העם... ויאמר אם יבוא עשו...", לאחר מכן הוא התפלל "ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם...", ולאחר מכן הוא התחיל להכין מנחה לעשו³⁰.

אך הדבר אינו ברור: מובן בפשטות, שכאשר יהודי שומע שבאים להילחם עמו, הוא מתפלל, בראש ובראשונה, אל הקדוש־ברוך־הוא, ורק לאחר־מכן הוא מתחיל לפעול בדרך הטבע. כיצד ייתכן אפוא לומר, ובמיוחד לגבי יעקב אבינו, שהוא התכונן תחילה למלחמה, ורק לאחר מכן הוא התפלל³¹?

הכרחי איפוא לומר, שגם יעקב נהג כך, וכדלהלן. ודברי הפסוק "ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן... ויאמר אם יבוא עשו... והיה... לפליטה" הם הקדמה והסבר לתפלתו,

כי בשמעו את שמועת המלאכים

הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו", אז "ויירא יעקב מאד ויצר לו", וזה גרם ל"ויחץ את העם...", אשר לאחר מכן מובנת תפלתו. ורק לאחר מכן, למחרת, כאשר ראה יעקב "והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש", רק אז "ויחץ את הילדים..."³².

המילים "ויחץ את העם" שבפסוק זה, אינם מכוונים לאותו "ויחץ" הנאמר בהמשך³³, כפי שרואים בפשטות, שכאן היה "ויחץ את העם... ואת הצאן...", ובהמשך הוא חצה רק את "הנשים ואת הילדים", ולא לשני מחנות.

כאן נאמר "ויחץ... לשני מחנות" למטרה של "אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה", ובהמשך נאמר "ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה (ומיד לאחריהן) ואת 277לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת " יוסף אחרונים" – מחנה אחד, כנאמר בפירוש³⁴, שכאשר עשו "וישא את עיניו" הרי "וירא את הנשים ואת הילדים" – את כל המוזכרים לעיל, ולא מדובר על שני מחנות נפרדים, אשר השני שבהם היה יכול להימלט.

ורש"י מפרש, שכוונת הפסוק "והיה המחנה הנשאר לפליטה" היא "על־כרחו כי אלחם עמו", שעשו לא יוכל להרע להם בעל כרחו,

כי "ויחץ... לשני מחנות" – במחנה הראשון היו הצאן והבקר והגמלים, וכן ה"עם אשר אתו" – הרועים וכדומה, וב"מחנה הנשאר" היו ה"נשים והילדים" וה"עם" הקשור אליהם³⁵, כפי שנאמר במפורש לאחר מכן בענין "ויעבור את מעבר יבק"³⁶, שתי פעמים שונות של "ויעבור".

רק לאחר חציה זו ניתן להתפלל, עקב ההבטחות שהבטחתני³⁷, אשר לפיהן המחנה הנשאר יהיה לפילטה בודאי, לעומת הצאן וכדומה של " המחנה הראשון.

וכדי להוכיח את בטחונו של יעקב ונצחונו על עשו, ממשיך רש"י

התקין³⁸ עצמו לשלושה דברים" – שכל פעולה שנקט יעקב לצורך ההצלה היתה באופן של "התקין עצמו", כפי שיוסבר להלן.

ו. "התקין" – הכנה מיוחדת

הביטוי הנפוץ לגבי הכנת אדם לפעולה מסויימת, או כמה פעולות, הוא: "הכין³⁹ עצמו" וכדומה. ואילו כאן נאמר "התקין עצמו", וזה מדגיש ענין נוסף בהכנה:

"הכין" – זוהי הכנה כפשוטה אם על ידי מעשה אם על ידי הכנה נפשית לעשיית הפעולה, לתפלה וכדומה.

הביטוי "התקין" – מלשון תיקון⁴⁰ – אינו מבטא סתם הכנה, אלא את אופן ההכנה, הוא "מתקן" עצמו. האדם יוצר בעצמו את המוכנות לעשיית הפעולה.

וכך היה אצל יעקב. הכנתו לדורון ולתפלה ולמלחמה היה באופן של

התקין עצמו":

כפי שמפרש רש"י בענין המלחמה, יעקב כשלעצמו "וירא ויצר"⁴¹ והוא 279נזקק ל"התקין עצמו". לגבי דורון – הוא היה שרוי בכעס שהיה צריך לכל זה⁴², אך "התקין עצמו". וכך גם לגבי תפלה, למרות ש"אני⁴³ ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום " לי להמסר ביד עשו", בכל זאת התקין עצמו והתפלל והוסיף בתפלתו "היטב איטיב⁴⁴ – היטב בזכותך איטיב בזכות " אבותיך".

ז. ההוכחות מדגישות את "התקין עצמו"

לפי זה מובן מדוע מביא רש"י את ההוכחות דוקא מפסוקים אלו, כי אין מדובר בהם על העובדה שיעקב התכונן לשלושה דברים אלו, אלא על־ידי שההכנה היתה באופן של "התקין עצמו".

"לדורון" – ותעבור המנחה על פניו" ומכך שרש"י מצטט את המילים "על פניו" מובן שגם הן חשובות לצורך ההוכחה – כי מפסוק זה לומדים "על פניו, אף הוא שרוי בכעס שהיה צריך לכל זה".

"לתפלה – אלקי אבי אברהם", ביטוי זה רומז להבטחת הקדוש־ברוך־הוא לאבות, כדלעיל.

וכך לגבי מלחמה, שעל כך מביא רש"י את ההוכחה מן הפסוק "והיה " המחנה הנשאר לפליטה": אמנם, יודעים שלפני כן "וירא, ויצר וכו'", אך בכל זאת יעקב "התקין עצמו" למלחמה, עקב בטחונו בהינצלות המחנה השני על־פי הבטחת הקב"ה –

והיה המחנה הנשאר לפליטה".

רש"י מציין את ההכנה "למלחמה" לבסוף, כי בענין זה היתה הפעולה של

התקין עצמו" הקשה ביותר בין שלושת הדברים, כי היה עליו להתגבר על "וירא ויצר" – חששו שמא יהרג או יהרוג אחרים⁴¹.

ח. כוונת ה"דורון" היתה לפני "תפלה"

אך עדיין בלתי מובן: מדוע מקדים רש"י "דורון" לפני "תפלה"? לכאורה היתה התפלה לפני כן.

ההסבר לכך הוא, שאמנם למעשה שלח יעקב את הדורון לאחר התפלה, אך משמעות הדורון – "למצוא חן בעיניך"⁴⁵ – היתה הראשונה אצל יעקב, מיד לאחר ששלח את המלאכים לעשו, כפי שמפורש בתחילת הפרשה.

אמנם, בעת צרה מתפללים בראש ובראשונה אל הקדוש־ברוך־הוא שישלח הצלה וישועה מלמעלה, אך יעקב היה רגיל לומר, "היית אומר", כפירוש רש"י⁴⁶, (ולא כביטוי הנפוץ

אמרת"⁴⁷), "אחי הוא".

281לא זו בלבד שיעקב רצה אחוה בלבד, אלא למצוא חן בעיניך, ולפיכך "וישלח יעקב מלאכים... ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך – שאני שלם עמך ומבקש אהבתך"⁴⁸, ואין זו עת צרה.

רק לאחר ששבו המלאכים וספרו, " שזהו "עשו הרשע"⁴⁶ ולא "אחי הוא", התפלל יעקב "הצילני נא...", ולאחר מכן שלח לו את הדורון, בכוונה לפייסו על ידי כך.

ט. יש צורך בשלושת הדברים

אך עדיין אין ברור סגנונו של רש"י "התקין עצמו לשלשה דברים", שהרי, לכאורה, צריך היה לומר "התקין עצמו לדורון לתפלה ולמלחמה", כלשון הגמרא במספר מקומות⁴⁹ "מניינא למה לי"?

וההסבר לכך הוא:

גם לאחר שהמלאכים הודיעו ליעקב " שאין "אחי הוא" אלא "נוהג עמך כעשו הרשע ועודנו בשנאתו", היו אצל יעקב שלוש אפשרויות בבת אחת:

מצד עשו, ייתכן שדי בשליחת דורון ופיוסו על ידי כך, כפי שהיה מובן ליעקב מכך שרבקה שלחה לומר לו⁵⁰ שיבוא לארץ ישראל,

שהרי, לכאורה, תמוה: כיון שעשו הרשע "עודנו בשנאתו", כיצד שלחה רבקה לומר ליעקב שיבוא? זוהי, אפוא, הוכחה לכך, שלמרות שעשו

עודנו בשנאתו", בכל זאת בטלה חמת עשו, ואין סכנה של "אשכל גם שניכם יום אחד"⁵¹, וניתן להסיר את שנאתו על ידי דורון,

לעומת זאת, מצד יעקב, הרי הוא חשש "שמא... נתלכלכתי בחטא", וייתכן שהמצב של "עודנו בשנאתו" עדיין מספיק כדי להוות סכנה, בדומה לנאמר לגבי לוט, שחטא ישיבתו בסדום גרם ל"ויקחו את לוט"⁵² – ולפיכך נזקק יעקב גם לתפלה "אלקי אבי אברהם" בזכות אבותיך.

וכיון שפעולת ההצלה שעל ידי תפלה אפשרית בשתי דרכים – (א) כפי שהקדוש־ברוך־הוא הצילו מיד לבן –

אלקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי... ויוכח אמש"⁵³. (ב) הצלה שיש בה צורך במלחמה, כהצלת לוט⁵⁴, שאברהם צריך היה להילחם כדי להצילו, ולפיכך התכונן יעקב גם למלחמה.

284י. שלושת הדברים ביחד – היפך הטבע

על פי יינה של תורה שבפירוש רש"י יש להוסיף הסבר על כך שיעקב "התקין עצמו" לכל שלושת הדברים בבת אחת. וזהו גם הדיוק בלשונו של " רש"י "התקין עצמו לשלשה דברים", כי ההכנה לשלושה דברים ביחד היא ההיפך מהטבע, ויש צורך ב"התקין עצמו", צריך להתכונן ולהשתנות. כי כל אחד משלושת הדברים הללו הפוך מן האחר: דורון הוא ענין של קירוב וחסד, מלחמה – ריחוק וגבורה. שני אלה הם בין בני־אדם, ואילו תפלה היא בקשת רחמים מלמעלה. ולפיכך, לעמוד בכל שלושת הכיוונים הנוגדים בבת אחת, אי אפשר לפי טבע האדם – ואפילו לא לפי טבע הקדושה של הנפש האלקית, אלא יש צורך בענין של "התקין עצמו", שינוי הטבע.

יא. למען הנצחון יש לרכז את שלושת הקוים ביחד

אך דבר זה עצמו דורש הסבר – מדוע צריך היה יעקב לנהוג בכל שלושת הכיוונים בבת אחת?

זה יובן לפי הסבר תורת החסידות⁵⁵ על הפסוק⁵⁶ "ונאספו שמה כל העדרים" על פי המשל של מלחמה גשמית, שההצלחה במלחמה מושגת על ידי שמציבים "כל ג' מחנות שלו נגד מחנה וחלק אחד של השונא", שאז

יתגבר בודאי עליו", ואחר כך "יעשה כן למחנה ב' של השונא...".

וכך הוא גם בעבודת ה', שכדי לנצח במלחמת היצר, יש לעורר "כל ג' מדות דקדושה (אהבה, יראה ורחמים) לעומת מדה אחת דקליפה ועל ידי זה בודאי יפילו וינצחו אותה". וזוהי המשמעות של "ונאספו שמה כל העדרים" – "שהם אהבה ויראה ורחמנות דקדושה".

כשם שכך הדבר במלחמת היצר אצל כל יהודי כפרט, כך גם בעבודת ישראל בגלות בכלל, אשר בגלות יש מספר סוגים כלליים – גלות ישמעאל וגלות אדום (עשו) – שאמנם לכל סוג גלות יש אופן עבודה מסויים המתאים לו (ישמעאל חסד דקליפה, עשו גבורה דקליפה⁵⁷), אך בכל זאת, הדרך הבטוחה ביותר לעמוד בגלות ועד כדי נצחון עליה היא לרכז את כל שלוש מדות הקדושה ביחד.

וכיון שהכוח לעבודה זו של ישראל, סימן לבנים, נובעת מ"מעשה אבות", לכן מוצאים אצל יעקב, בחיר האבות, התכללות של כל שלוש המדות בשני סוגי הגלות:

286כהכנה לשהותו בבית לבן, ענין הקשור לגלות בבל⁵⁸ – ונאספו שמה כל העדרים. ובדומה לכך בעבודת בירור וזיכוך עשו, גלות אדום, שהיתה באופן של "התקין עצמו לשלשה דברים" – שלושת הכיוונים של חסד (דורון) גבורה (מלחמה) ותלמוד תורה ורחמים (תפלה) – ביחד.

יב. ההוראה: מלחמה נגד עשו בכל הכוחות

מכל האמור לעיל נלמדת הוראה " לעבודתו הרוחנית של כל יהודי:

כאשר צריך להציל ילדים יהודיים מדרך החינוך של עשו אין להסתפק בדרך הרגילה כפי שהיהודי רגיל בעבודת ה', אלא יש צורך ב"התקין עצמו" – להשתפר ולהשתנות. כי כאשר פועלים מתוך חישובים ושכל והגיון, בהתאם לעבודה מסויימת כנגד עשו, אי אפשר להיות בטוחים שניתן יהיה לנצחו ולהציל את כל מי שיש להציל מידיו.

רק כאשר פועלים ללא חישובים, באופן של "על כרחו", בכל הכוחות ביחד, "התקין עצמו" – אז מצליחים להתגבר על עשו עד שיקויים היעוד

ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה"⁵⁹, בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.