277

לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת " יוסף אחרונים" – מחנה אחד, כנאמר בפירוש³⁴, שכאשר עשו "וישא את עיניו" הרי "וירא את הנשים ואת הילדים" – את כל המוזכרים לעיל, ולא מדובר על שני מחנות נפרדים, אשר השני שבהם היה יכול להימלט.

ורש"י מפרש, שכוונת הפסוק "והיה המחנה הנשאר לפליטה" היא "על־כרחו כי אלחם עמו", שעשו לא יוכל להרע להם בעל כרחו,

כי "ויחץ... לשני מחנות" – במחנה הראשון היו הצאן והבקר והגמלים, וכן ה"עם אשר אתו" – הרועים וכדומה, וב"מחנה הנשאר" היו ה"נשים והילדים" וה"עם" הקשור אליהם³⁵, כפי שנאמר במפורש לאחר מכן בענין "ויעבור את מעבר יבק"³⁶, שתי פעמים שונות של "ויעבור".

רק לאחר חציה זו ניתן להתפלל, עקב ההבטחות שהבטחתני³⁷, אשר לפיהן המחנה הנשאר יהיה לפילטה בודאי, לעומת הצאן וכדומה של " המחנה הראשון.

וכדי להוכיח את בטחונו של יעקב ונצחונו על עשו, ממשיך רש"י

התקין³⁸ עצמו לשלושה דברים" – שכל פעולה שנקט יעקב לצורך ההצלה היתה באופן של "התקין עצמו", כפי שיוסבר להלן.

ו. "התקין" – הכנה מיוחדת

הביטוי הנפוץ לגבי הכנת אדם לפעולה מסויימת, או כמה פעולות, הוא: "הכין³⁹ עצמו" וכדומה. ואילו כאן נאמר "התקין עצמו", וזה מדגיש ענין נוסף בהכנה:

"הכין" – זוהי הכנה כפשוטה אם על ידי מעשה אם על ידי הכנה נפשית לעשיית הפעולה, לתפלה וכדומה.

הביטוי "התקין" – מלשון תיקון⁴⁰ – אינו מבטא סתם הכנה, אלא את אופן ההכנה, הוא "מתקן" עצמו. האדם יוצר בעצמו את המוכנות לעשיית הפעולה.

וכך היה אצל יעקב. הכנתו לדורון ולתפלה ולמלחמה היה באופן של

התקין עצמו":

כפי שמפרש רש"י בענין המלחמה, יעקב כשלעצמו "וירא ויצר"⁴¹ והוא