279
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
נזקק ל"התקין עצמו". לגבי דורון – הוא היה שרוי בכעס שהיה צריך לכל זה42, אך "התקין עצמו". וכך גם לגבי תפלה, למרות ש"אני43 ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום " לי להמסר ביד עשו", בכל זאת התקין עצמו והתפלל והוסיף בתפלתו "היטב איטיב44 – היטב בזכותך איטיב בזכות " אבותיך".
ז. ההוכחות מדגישות את "התקין עצמו"
לפי זה מובן מדוע מביא רש"י את ההוכחות דוקא מפסוקים אלו, כי אין מדובר בהם על העובדה שיעקב התכונן לשלושה דברים אלו, אלא על־ידי שההכנה היתה באופן של "התקין עצמו".
"לדורון" – ותעבור המנחה על פניו" ומכך שרש"י מצטט את המילים "על פניו" מובן שגם הן חשובות לצורך ההוכחה – כי מפסוק זה לומדים "על פניו, אף הוא שרוי בכעס שהיה צריך לכל זה".
"לתפלה – אלקי אבי אברהם", ביטוי זה רומז להבטחת הקדוש־ברוך־הוא לאבות, כדלעיל.
וכך לגבי מלחמה, שעל כך מביא רש"י את ההוכחה מן הפסוק "והיה " המחנה הנשאר לפליטה": אמנם, יודעים שלפני כן "וירא, ויצר וכו'", אך בכל זאת יעקב "התקין עצמו" למלחמה, עקב בטחונו בהינצלות המחנה השני על־פי הבטחת הקב"ה –
והיה המחנה הנשאר לפליטה".
רש"י מציין את ההכנה "למלחמה" לבסוף, כי בענין זה היתה הפעולה של
התקין עצמו" הקשה ביותר בין שלושת הדברים, כי היה עליו להתגבר על "וירא ויצר" – חששו שמא יהרג או יהרוג אחרים41.
ח. כוונת ה"דורון" היתה לפני "תפלה"
אך עדיין בלתי מובן: מדוע מקדים רש"י "דורון" לפני "תפלה"? לכאורה היתה התפלה לפני כן.
ההסבר לכך הוא, שאמנם למעשה שלח יעקב את הדורון לאחר התפלה, אך משמעות הדורון – "למצוא חן בעיניך"45 – היתה הראשונה אצל יעקב, מיד לאחר ששלח את המלאכים לעשו, כפי שמפורש בתחילת הפרשה.
אמנם, בעת צרה מתפללים בראש ובראשונה אל הקדוש־ברוך־הוא שישלח הצלה וישועה מלמעלה, אך יעקב היה רגיל לומר, "היית אומר", כפירוש רש"י46, (ולא כביטוי הנפוץ
אמרת"47), "אחי הוא".
הערות
רש"י על בראשית ל״ב:כ״ב - הטקסט מספריא
על פניו. כְּמוֹ לְפָנָיו, וְכֵן חָמָס וָשֹׁד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל פָּנַי תָּמִיד (ירמיהו ו'), וְכֵן הַמַּכְעִסִים אֹתִי עַל פָּנַי (ישעיהו ס"ה); וּמִ"אַ עַל פָּנָיו, אַף הוּא שָׁרוּי בְּכַעַס, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְכָל זֶה (בראשית רבה):
The Midrash connects the word פניו in על פניו with פנים anger — he (Jacob) was also in an angry mood that it should be necessary for him to do all this (Genesis Rabbah 76:8).
רש"י על בראשית ל״ב:י״א - הטקסט מספריא
קטנתי מכל החסדים. נִתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתַי עַל יְדֵי הַחֲסָדִים וְהָאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי, לְכָךְ אֲנִי יָרֵא, שֶׁמָּא מִשֶּׁהִבְטַחְתַּנִי נִתְקַלְקַלְתִּי בְחֵטְא וְיִגְרֹם לִי לְהִמָּסֵר בְּיַד עֵשָׂו (שבת ל"ב):
ומכל האמת. אֲמִתַּת דְּבָרֶיךָ, שֶׁשָּׁמַרְתָּ לִי כָּל הַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטַחְתַּנִי:
כי במקלי. לֹא הָיָה עִמִּי לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא מִקְנֶה אֶלָּא מַקְלִי לְבַדּוֹ. וּמִ"אַ נָתַן מַקְלוֹ בַּיַּרְדֵּן וְנִבְקַע הַיַּרְדֵּן:
קטנתי מכל החסדים I AM TOO UNWORTHY OF ALL THE MERCIES (This may be rendered “I am small — unworthy — because of all the kindnesses) — My merits are diminished in consequence of all the kindness and truth which You have already shown me. For this reason I am afraid: perhaps, since You made these promises to me, I have become depraved (נתקלקלתי) by sin (another version of Rashi has נתלכלכתי, I have become defiled by sin) and this may cause me to be delivered unto Esau’s power (Shabbat 32a).
ומכל האמת [my merits are diminished in consequence] OF ALL THE TRUTH — of the true fulfillment (אמיתת) of Your promises — because You have already kept all the promises You made me
כי במקלי FOR WITH MY STAFF — I had with me neither silver nor gold nor cattle — only this staff of mine. The Midrashic explanation is, that he had placed his staff in the Jordan and Jordan had divided for him to pass over.
רש"י על בראשית ל״ב:י״ג - הטקסט מספריא
היטב איטיב. הֵיטֵב בִּזְכוּתְךָ, אֵיטִיב בִּזְכוּת אֲבוֹתֶיךָ (בראשית רבה):
ושמתי את זרעך כחול הים. וְהֵיכָן אָ"לֹ כֵן, וַהֲלֹא לֹא אָ"לֹ אֶלָּא וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ (שם כ"ח)? אֶלָּא שֶׁאָ"לֹ כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ (שם), וּלְאַבְרָהָם אָמַר וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם:
היטב איטיב I WILL SURELY DO [THEE] GOOD — The use of two words denoting “doing good” is intended to signify: היטב doing good to thee on account of your own merits, איטיב I will also do good to thee on account of your father’s merits (Genesis Rabbah 76:7).
ושמתי את זרעך כחול הים AND I WILL MAKE THY SEED AS THE SAND OF THE SEA — Where, indeed, did God promise him this? Did he not promise him only (Genesis 28:14) “And thy seed shall be as the dust of the earth"? But the explanation is that He had at the same time promised him (Genesis 28:15) “for I will not leave thee until I have done that which I have spoken about thee”, and to Abraham he had promised (Genesis 22:17) “and I will greatly multiply thy seed as the stars of heaven and as the sand which is upon the seashore”.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.