שיחה ה

259שיחה ה

ויצא

א. "ויעקב הלך לדרכו" – מעבר מתשרי לשנה כולה

ידוע פתגמם של רבותינו נשיאינו¹ – שמיד לאחר שמחת תורה ושבת בראשית² מתחילה עבודה של "ויעקב הלך לדרכו"³ – יהודי הולך לדרך ולסדר העבודה שלו, של כל השנה כולה.

וכבר הוסבר מספר פעמים⁴: במשך חודש תשרי עסוקים ישראל בעיקר בעניני קדושה, בחגים ובמצוות שבהם ובהכנות להם. לאחר חודש תשרי מגיעים ימי חול ועניני חול – רוב הימים הם ימי חול שבהם עסוקים רוב ישראל בעסק הפרנסה וכדומה.

מעבר זה מחודש תשרי לעבודת השנה כולה נרמז ב"ויעקב הלך לדרכו", כאשר הדגשת המילה "לדרכו" כוללת משמעות של שני קצוות. מצד

ה אחד נרמז בכך שהדרך שבה הולך היהודי במשך השנה כולה, בימי החול שלאחר תשרי, איננה כדרך של חודש תשרי, אלא היא "דרכו" – הדרך של האדם: ברוב זמנו הוא עסוק בפרנסה, אכילה שתיה ושינה⁵ וכדומה – דרך שאין רואים בה קדושה בגלוי. ובכך אין, לכאורה, שום הבדל בין יהודי לבין לא־יהודי.

מצד שני, באותה מילה "לדרכו" מודגש שזוהי "דרכו": הדרך שלו – דרך מיוחדת של יעקב אבינו, אשר הוא סלל אותה בשביל כל ישראל. כלומר, גם הדרך היום־יומית של יהודי, כל התנהגותו במעשיו הגשמיים, במאכלו ובמשקהו, במשאו ובמתנו וכדומה⁶, שונה מדרכו של לא־יהודי, להבדיל. גם כל זה נעשה באופן של יהדות "לשם שמים"⁷ ו"בכל דרכיך דעהו"⁸.

בכך מובן הקשר שבין "ויעקב הלך לדרכו" לבין חודש תשרי – שמכריזים, כנהוג במספר מקומות, את ההכרזה

ויעקב הלך לדרכו"⁹ – כי כוחו של 260היהודי לגרום לכך שב"דרכו", בעניני החולין¹⁰, יורגש שזוהי "דרכו" – הדרך המיוחדת של היהודי – נובע מן הקדושה והתורה והמצוות שקולט היהודי במשך חודש תשרי, החודש הכללי.

ב. דברי רבותינו נשיאינו מדוייקים ביותר

דברי רבותינו נשיאינו מדוייקים בתכלית הדיוק, ולכן צריך לומר, שהמעבר מחודש תשרי לסדר העבודה של השנה כולה מתואר במילים "ויעקב הלך לדרכו" לא רק מפני שהעבודה רמוזה במילים אלו בלבד, אלא שדרך זו וסדר עבודה זה מתאימים גם לענין שבו מופיעות מילים אלו בתורתנו, תורת חיים (מלשון הוראה בחיים), בפרשתנו בקשר ל"ויעקב הלך לדרכו".

ולא מובן: הפסוק "ויעקב הלך לדרכו" מדבר אודות הליכת יעקב מחוץ לארץ, מ"חרן" – "חרון אף של מקום בעולם"¹¹, אל ארץ ישראל, ארץ הקודש, יוצא, אפוא, שהליכת "יעקב לדרכו"¹² המתוארת בפסוק, הפוכה במשמעותה מההליכה המוזכרת לעיל של היהודי מעניני הקדושה של חודש תשרי לעבודת החולין של השנה כולה¹³?

ג. רדיפת לבן אחר יעקב – מתן כח ל"בירורים"

ההסבר לכך הוא: הפסוק "ויעקב הלך לדרכו" בא בסיום הסיפור על בריחת יעקב מלבן, על רדיפת לבן אחר יעקב, ועל הטענות והויכוח שהיו בין יעקב ללבן¹⁴, עד אשר "וישכם לבן בבוקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו..."¹⁵. כלומר, פסוק זה אינו המשך לעבודת יעקב בבית לבן, אלא לאחר שהוא כבר הלך מבית לבן בחרן, ולבן רדף אחריו.

וזהו הקשר בין "ויעקב הלך לדרכו" שבפרשתנו לבין ההכרזה בסוף חודש תשרי: המשמעות של רדיפת לבן אחר יעקב בפנימיותה היא נתינת כח ליעקב להכניע את עשו, כמסופר בהמשך על תלאות יעקב בפגישתו עם עשו, שהם "בירור" וזיכוך עשו. וזאת בדומה לחודש תשרי הנותן כח לעבודת הבירורים שבמשך השנה כולה.

261ד. שני סוגי הניצוצות שהיו אצל לבן, ודרכי בירורם

כדי להבין זאת יש להקדים את הסברו של המגיד ממזריטש¹⁶ שהסיבה (בפנימיות הענינים) לרדיפת לבן אחר יעקב היא, שיעקב אבינו השאיר אחריו אותיות התורה שעדיין לא הוציא אותן מלבן ולזאת רדף לבן אחר יעקב ליתן " לו את האותיות שנשארו אצלו וניתוסף פרשה אחת בתורה באלו האותיות¹⁷.

לא מובן¹⁸: "אותיות התורה" שהשאיר יעקב אצל לבן הן הרי " ניצוצות הקדושה שהיו בלבן, והרי מטרת שהותו של יעקב בבית לבן עשרים שנה היתה לברר את ניצוצות " הקדושה שהיו שם, ומדוע, אפוא, הוא השאיר ניצוצות אלו ולא ביררן? ומדוע היתה העלאתן דוקא באמצעות "וירדף אחריו"?

מכך מובן שבניצוצות הקדושה שהיו ברשות לבן היו שני סוגים: א) ניצוצות של יעקב שהיה יכול לברר באמצעות עבודתו. ב) ניצוצות שבירורם אינו יכול להיעשות על־ידי עבודת יעקב בלבד, אלא על־ידי רדיפת לבן אחר יעקב.

וזאת בדומה לשני סוגי מצוות: א) "סתם כל המצוות", כגון: סוכה, לולב¹⁹ וכדומה, שקיומן תלוי בדעתו ורצונו של האדם, המצוה נעשית על־ידי שהאדם רוצה ומעוניין לקיימה. ב) מצוות שקיומן אינו תלוי ברצונו ומחשבתו של האדם, אלא להיפך, הוא מקיימן דוקא שלא מדעתו, כגון: מצות שכחה וכדומה. (בדומה למוסבר לגבי

כבוד" ו"גדולה"²⁰).

הטעם הפנימי להבדל זה הוא: שרשן של המצוות התלויות במחשבתו ורצונו של האדם הוא למעלה בדרגה של כתר,

אריך אנפין", שזהו רצון העליון. ולכן הן קשורות גם למטה בדעתו ורצונו של המקיים ובאמצעות עשייתו הוא

ממשיך" את רצון העליון למטה. לעומת זאת, שרשן של המצוות שקיומן אינו תלוי במחשבה, כגון שכחה, הוא בדרגה התחתונה שבמאציל – הנעלית מרצון – ולכן הן נעלות גם למטה מדעת ורצון האדם, כמוסבר בלקוטי תורה²¹.

262כך יובן גם לגבי שני סוגי הניצוצות שהיו אצל לבן: הניצוצות שבירר יעקב במשך שהותו אצל לבן, היו מהסוג שצריך ויכול היה יעקב לברר על־ידי התעסקותו בהם בדעתו וברצונו. אך היו אצל לבן גם ניצוצות נעלים כל־כך, שיעקב לא יכול היה להעלותם על־ידי עבודתו ברצון ובדעת, ולכן הם נותרו ברשות לבן. בירורם הוא על־ידי כח עליון ("אתערותא דלעילא" [=התעוררות מלמעלה]).

ה. לבן – מחילת עוונות מלמעלה

הדרגה שממנה מגיע כח העליון בדרך "אתערותא דלעילא", רמוזה בשם "לבן", כפי שאומרים חז"ל²² על הפסוק²³ "הידעתם את לבן – הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עוונותיכם כשלג".

ההסבר לכך, כמבואר בתורה אור²⁴, הוא, שהענין של לבן דקדושה – דרגה של לובן העליון, "בחינת אור עצמותו ומהותו של אור־אין־סוף־ברוך־הוא" – הוא, בדרך משל, כמראה של הגוון הלבן, השונה משאר הגוונים: הגוונים האחרים נוצרים על־ידי מציאות של צבע הקובע את הגוון המסויים. ואילו הגוון הלבן הוא ראיית עצם הדבר ומהותו ללא צבע, "וכן הוא על־דרך משל אור־אין־סוף־ברוך־הוא בעצמו ובכבודו דלית ביה בחינת גוונין כלל".

זהו הקשר בין לבן לבין מאמר חז"ל שהוא "עתיד ללבן עוונותיכם כשלג", כי הליבון, מחילת העוונות, נגרם על־ידי המשכת עצמות אור־אין־סוף־ברוך־הוא הנעלה מ"סדר ההשתלשלות", וזוהי הדרגה של לובן העליון²⁵ – המקור והשורש – לאחר ריבוי ההשתלשלות של הלבן שלמטה.

זהו ההסבר לדברי חז"ל²⁶: תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, אין די בתשובה כשלעצמה, ודוקא יום הכיפורים – עיצומו של יום – מכפר, כי האדם אינו יכול להוריד למטה על־ידי עבודה של אתערותא דלתתא בלבד את הדרגה של לובן העליון, שממנה באה מחילת העוונות, כי דרגה זו נעלית מסדר ההשתלשלות. האדם אינו יכול לעשות זאת אפילו על־ידי עבודת התשובה, אלא המחילה באה מלמעלה בדרך של אתערותא דלעילא²⁵ ביום הכיפורים²⁷.

263ו. "וישכם לבן" הכנה

ל"ויעקב הלך..."

לפי האמור לעיל, שהדרגה של לובן העליון ש"ירד" ל"לבן גשמי"²⁸, אינה יכולה להימשך ולרדת לעולם באמצעות עבודת האדם ואתערותא דלתתא, כי אם רק על־ידי אתערותא דלעילא, מובן, שבירור וזיכוך הניצוצות הנמוכים יותר, שזיכך יעקב בבית לבן במשך עשרים השנים, לא הביא לידי גילוי דרגת לובן דקדושה ש"ירד" לתוך הלבן הגשמי, כי הוא " עשה זאת בכח עבודתו בדרך של אתערותא דלתתא. רק כאשר לבן רדף אחר יעקב בדרך של אתערותא דלעילא, באמצעות שרשו – הלובן העליון – כדי למסור את הניצוצות הנעלים שנשארו ברשותו (האותיות), רק אז נתגלתה אצל יעקב דרגת הלובן העליון שהיתה מוסתרת בלבן הגשמי שלמטה.

בכך מובן המשך הענין "וישכם לבן בבוקר וינשק לבניו ולבנותיו", כהכנה ל"ויעקב הלך לדרכו": לאחר הרדיפה של לבן – לובן העליון – נתגלה הלובן העליון שקיים באופן של "נשיקין ואתדבקות רוחא ברוחא"²⁹ לגבי כל אחד מבני ישראל – "וינשק לבניו ולבנותיו", שזוהי תכלית הדביקות " באלקות.

וזה הקשר שבין "וישכם... וינשק..." לבין "ויעקב הלך לדרכו": בדרכו של יעקב לארץ ישראל נתקל יעקב בעשו ו"התאבק" עם שרו של עשו – עבודת הבירורים – והכח לזה ניתן לו מ"וישכם לבן בבוקר" – מהשפעת הלובן העליון.

ז. המעבר מחודש תשרי לכל השנה – על־ידי אתערותא דלעילא

לפי האמור לעיל מובן הקשר שבין

ויעקב הלך לדרכו" לבין עבודת כל יהודי במעבר מחודש תשרי לעבודת כל השנה:

לאחר ימים של התעוררות ושל תשובה אצל כל יהודי בחודש אלול בימי הסליחות ובמיוחד בעשרת ימי תשובה, שאז מעוררים ו"ממשיכים" מלמעלה את השפע שאפשר להוריד באמצעות אתערותא דלתתא ועבודה עצמית, מתגלית דרגת לובן העליון בדרך של אתערותא דלעילא – "וישכם לבן בבוקר" – ביום הכיפורים (ולפיכך³⁰ בגדי הכהן הגדול ביום הכיפורים היו בגדי לבן³¹ המראים על גילוי אור־אין־סוף ממש), כמבואר ב"לקוטי תורה"³² על הפסוק "ביום הזה יכפר עליכם לפני ה'", שמתעורר

פנימיות רצונו יתברך" הנקרא "כארז 264בלבנון" מפני שהוא "מלבין עוונותיהם של ישראל" –

ואז "וינשק לבניו ולבנותיו": דרגה זו משפיעה על כל ה"פרצופים העליונים", עד לכדי הפיכת הרע שבנפש הבהמית הנקראת "בניו ובנותיו", ש"זדונות נהפכים לזכיות

33 ו ממש" .

לכן מתחילה מיד לאחר יום־הכיפורים, לאחר ה"המשכה" הנעלית של דרגת לובן העליון, העבודה של "ויעקב הלך לדרכו", כמבואר בדרושי חסידות³⁴.

אבל עיקר העבודה של "ויעקב הלך לדרכו" מתחילה לאחר חודש תשרי, " לאחר שדרגת לובן העליון מתגלית בחג־הסוכות ובשמיני עצרת ובשמחת תורה, שאז ניתן ליהודי הכח לעבודה של "ויעקב הלך לדרכו" – לעבודה בעניני החול³⁵, לברר את הניצוצות ולהעלותם לקדושה³⁶ באמצעות עבודה של "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" "בכל דרכיך דעהו".