שיחה ה

הערות

עמוד 63

1. 1. יש מפרשים (מנחת שי. מושב זקנים) דלא קאי על נו"ן דחרן, כ"א שיש נו"ן הפוכה לאחרי תיבת "חרן". אבל ממ"ש רש"י "הנו"ן הפוכה" – בה"א הידיעה – מוכרח שכוונתו להנו"ן שבתיבת חרן (וכמ"ש בס' הזכרון (להר"א בקראט הלוי), מהרי"ק, ועוד בכוונת רש"י). וראה פרש"י בהעלותך (י, לה) שכשהוא לאחרי התיבה אומר "מלאחריו".
2. 2. ראה מנחת שי שאינה "הפוכה" ממש, עיי"ש, ולפי' אחד – שהיא כפופה (ולא פשוטה) – אבל בפרש"י אא"פ לפרש כן, וכפי שדובר כמ"פ, שרש"י כתב פירושו (גם) בשביל בן ה' למקרא ולכן מובן שצ"ל בלשון ברור, וגם בנדו"ד: "הפוכה" – פירושו כפשוטו, השינוי הוא רק זה שנהפכה. והנה לכאורה עדיין אינו ברור כיון שבזה גופא " אפ"ל ב' אופנים: א) מימין לשמאל – שהיו"ד שבראשה של הנו"ן פשוטה הוא על צד ימין (ע"ד מ"ש במחזור ויטרי – בסופו); ב) מלמעלה למטה – היו"ד הוא בתחתיתו של הקו ואינו, כי לרש"י הפוכה פי' פשוט – מלמעלה למטה, ועד כדי כך שמספיק כתבו "הפוכה" – ראה פרש"י וירא (יט, כה). ושם מתרץ זה שלא נאמר "כל הערים" והחידוש הוא שבסלע אחד יושבות. אבל "הנו"ן (הפוכה)", שהיא של תיבת "חרן" (כבהערה הקודמת), היא נו"ן סופית כדינה, פשוטה. וראה לקמן ס"ג. ע
3. 3. כ"ה בכמה דפוסים. וראה לקמן הערה 7.
4. 4. כברד"ק כאן: כי בחרן אף הא־ל המיתו.
5. 5. לך טו, טו. (וראה רד"ק: ויש דרש אחר שעשה תשובה כו'). וכ"מ פשוטו של מקרא כאן – "פ פרש"י (יא, כח) המאורע באור כשדים ולאח"ז נאמר ויקח תרח גו' ויצאו אתם מאור כשדים – בעולם בכלל7. שהוא ע"ד פרש"י לפני זה (י, יא) במן הארץ ההיא יצא גו'.
6. . שמשמעות הנו"ן ההפוכה היא "עד

עמוד 64

1. 6. ראה פרש"י לך שם שבזמן ברית בין הבתרים (כבר) עשה תרח תשובה (ולא שנתבשר אברם עד"ז כבישמעאל שם)* והברית הי' בהיות תרח בן קמ שנים (רש"י בא יב, מ). ומה שפירש"י בד"ה "וימת תרח בחרן" – "שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברהם כבוד אביו .. שהרשעים אף בחייהם קרויים מתים כו'", היינו שאז הי' רשע** – והרי לפי פרש"י הנ"ל כבר עשה תשובה לפנ"ז, כשהי' אברהם בן שבעים שנה; ולאידך: ע"פ פרש"י שתרח עשה תשובה למה נצטווה אברהם "לך לך גו' מבית אביך"? וי"ל בהקדים התמי': כיון שתרח עשה תשובה:
2. 8. שמו"ר פט"ו, כו. וראה ב"ר פ"ב, ג.
3. 9. וירא כא, לג. וראה ג"כ פרש"י יב, ה. ולהעיר מבפרשתנו יא, כט: שכתת את צלמיו.
4. 10. גם את"ל (כנ"ל הערה 1) דפירוש "נו"ן הפוכה" הוא שישנו נו"ן לאחרי תיבת "בחרן", אינו מובן – שהרי נו"ן זה מרמז דהפירוש של "חרן" הוא מל' חרון אף.
5. 1. למה נתעכב (תרח) בחרן? 2) למה לא נזרק (ע"י נמרוד) לכבשן כמו הרן? ועכצ"ל – שהי' תשובתו בחשאי [ועד"ז בנוגע לאשור וכו' (ראה הערה " הקודמת)]. ועפ"ז גם יומתק ל' רש"י "שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו וכו'". " ויש להאריך בכהנ"ל. וראה לקו"ש ח"ה ע' 307 ואילך בכ"ז באו"א.
6. 7. בפרט להגירסא (ראה לעיל הערה 3) "חרון כו' בעולם". אבל גם אם לא גרסינן תיבת "בעולם" – צ"ל שכוונת רש"י היא שה"חרון אף של מקום" לא הי' על תרח, כ"א על הדור בכללותו, כיון שלא העתיק רש"י בתחילת הדיבור תיבת "תרח" (רק בחרן").
7. . וי"ל שיסודו של רש"י לפרש כן (ולחלק בין " תרח וישמעאל) הוא מהנאמר כאן ויצאו אתם מאור כשדים, וכבהערה הקודמת.
8. . אם גרסינן "ועוד" (כברמב"ן) לכאו' רק לפי פי' השני הי' רשע. אבל מפשטות ל' רש"י ("ועוד שהרשעים" ולא כ' "ועוד שהי' רשע כו'") משמע שפי' השני לא פליג על פי' הא' אם הי' רשע, אלא רק בהטעם למה קראו הכתוב מת.

עמוד 65

1. 11. ראה פרש"י (ב, ד) שלמדים מצורת האותיות.
2. 12. ואף שכ"ה גם באותיות הסופיות "ך", "ף", "ץ" – הרי באותיות הנ"ל יש ציור נוסף על הקו, שזה מורה שיש בהן עוד תוכן בהוספה להתוכן של "הפסק"; משא"כ באות נו"ן פשוטה שאינה רק קו " ארוך, היינו שזהו כל תוכנה.
3. 13. בשלח, טו, ז. ועוד.
4. 14. וראה ברש"י כת"י: לומר לך עד כאן עד אברם כו'.

עמוד 66

1. 15. פרש"י ד, כו. י, ט. ועוד.
2. 16. במכש"כ וק"ו מחטא עץ הדעת, ענין קין וכו'.
3. 17. להעיר ממש"נ (בראשית ו, ג) "והיו ימיו מאה ועשרים שנה". אבל ראה פרש"י שם.
4. 18. ופשוט שאין רש"י צריך לתרץ "למה דרך רשעים צלחה" (אבל צריך לשלול פי' מוטעה בהפרשה לומר שלא הי' חרון אף כו'). ועוד י"ל שגם קושית "מדוע דרך כו'" מתורצת "י ההודעה שהי' "חרון אף בעולם", כי פשוט שהחרון כו' מביא עונשין בעולם (אף שלא נתפרשו ראה פרש"י לעיל ד, טו. ה, כט). ובלאה"כ צל"פ כן וגם ע"ד הפשט ופשוטו ש"מ דאם לא תאמר כן – מהו תוכן הענין דחרון אף בעולם?
5. 19. היום יום ע' כד.
6. 20. פסחים קיח, א.
7. 21. אוה"ת בראשית רפח, א. קונ' ומעין מאמר ח' ואילך. וראה בארוכה ד"ה ויהי בשלח בסה"מ תקס"ב (ע' קמו), תו"א, תו"ח ואוה"ת (ע' שסג). ועוד.

עמוד 67

1. 22. איוב לה, ו־ז.
2. 23. אף שאאפ"ל שמעשה התחתונים אין להם שום תפיסת מקום (כדמוכח מזה גופא שהי' "חרון " אף של מקום"; וכן מעונשי דור המבול וההפלגה. וראה בארוכה תו"ח שם) – בכ"ז "מוותרים להם ביתר מכפי המדה והדין והמשפט כו'" (תו"ח שם).
3. 24. סנהדרין צז, סע"א. ע"ז ט, א.
4. 25. ראה אוה"ת בראשית שם. ולהעיר, דבמשנה אבות (פ"ה מ"ב) עשרה דורות כו' עשרה דורות מנח ועד אברהם כו' להודיע כמה ארך אפים לפניו – שהפי' בזה הוא (כמבואר במקומות שבהערה 21) שקבלו מבחי' "ארך אפים" שלמע' ד מהשתל' – כולל רק עד אברהם. וראה תקו"ז שם (בנוגע לאריכות ימים) ובגין דא באברהם אתמר כו'. וראה שם לפנ"ז ב' הנוסחאות – "ומאברהם" או "ומנח" (ובלקו"ת שם – "עד נח").
5. 26. לכאו' הי' אפשר לתרץ ע"פ מ"ש רש"י בבשלח (טו, ח): כשאדם כועס יוצא רוח מנחיריו כו' וכל אף וחרון שבמקרא אני אומר כן חרה אף כו' – אבל עדיין אינו מובן כ"כ (נוסף לזה שהתלמיד עדיין לא למד פ' בשלח): כדי להדגיש "חרן" מלשון חרון, הי' מתאים יותר לכתוב חרון (ולא חרון אף).
6. 27. שם.
7. 28. כפרש"י שם.
8. 29. תהלים סט, ד.
9. . ראה תקו"ז (ת"ע בסופו. וראה לקו"ת ברכה צג, ריש ע"ב) דאריכות ימים דדורות הראשונים היא מבחי' אריך אנפין.

עמוד 68

1. 30. לקו"ת להאריז"ל ר"פ ויצא. פ' וישב. תו"א וארא נח, ג. ועוד.
2. 31. לקו"ת שם פ' וישב. תו"א ויצא כא, ג. ועוד.
3. 32. לקו"ת שם. תו"א ותו"ח וארא (ביאור לד"ה לכן אמור). ובכ"מ.
4. 33. ד"ה והריחו תקס"ב (ע' סד). לקו"ת מסעי צ, ד. שה"ש לג, א. ובכ"מ. וראה אד"ר קל, ב. אד"ז רפט, א. רצד, א. וראה שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו (פי"ג ופכ"ה), וד"ה והוא כחתן תרנ"ז (פי"א ואילך) דיש ב' בחי' בריח: א) ריח דקרבנות שהוא ע"ד ריח המאכל (השייך לפה); ב) ריח דקטורת (שעליו נאמר (ברכה לג, י) "ישימו קטורה באפיך" (אף*)) שהוא ריח שהנשמה נהנית ממנו, בחי' עצם הנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף.
5. 34. ראה אוה"ת בראשית שבהערה 21 לענין ב' אלפים תורה. וראה בארוכה מקומות שבהערה הנ"ל.
6. 35. להעיר מבחיי כאן, דנו"ן הפוכה "יורה על התהו, ועד כאן נמנים שני אלפים תהו ומאברהם ואילך נמנים שני אלפים תורה וכו'".
7. . וראה לקו"ש ח"ה ע' 402 (בהערה 102), – דבפרטות, בריח עצמו: ריח דקרבנות הוא בנקב הימיני (חיין), ודקטורת – בשמאלי (חיין דחיין), עיי"ש. אבל בסידור שער התפילין (ט, ג) משמע ד"חרון אף" לא שייך לענין הריח שבאף (נקב השמאלי, בחי' חיין דחיין), אלא לענין נשימה שבו (נקב הימני, בחי' חיין). ואכ"מ.

עמוד 69

1. 36. ע"ז שם.
2. 37. תו"א ויחי (קג, ד) ד"ה ואני נתתי לך (וביאורו – באוה"ת תכט, א ואילך). תו"ח שמות (ד"ה ויאמר גו' למיילדות העבריות). ד"ה נ"ח תרנ"ט. ויגש תש"ד, ועוד.
3. 38. אוה"ת ראה ע' תרפא. ביאוה"ז להצ"צ ע' תנט.
4. 39. ראה אוה"ת וביאוה"ז שם דנו"ן פשוטה (דוקא) הוא שער הנו"ן.
5. 40. ראה שעהיוה"א (פי"א. פי"ב בהגהה) דתמונת האותיות מורה על ציור ההמשכה כו'.
6. 41. תו"א קי, ג. לקו"ת ראה כ, סע"ב. ביאוה"ז בהעלותך צ, א. מקומות שבהערה 38. ועוד. (משיחת ש"פ נח תשכ"ז)
7. 42. שם. וראה אוה"ת וביאוה"ז (להצ"צ) שם, שההמשכה למטה מטה המרומזת בנו"ן פשוטה, היא מצד גילוי שער הנו"ן שבו.
8. 43. ראה יג, ה.
9. 44. ויומשכו שמים חדשים, מקיפים חדשים* (ונעלים יותר, שאין שייך בהם יניקה ללעומ"ז).
10. 45. זכרי' יג, ב.
11. 46. שהוא בחי' מקיף ובחי' פני'. משמונה נסיכים ומבחי' רועה* (תו"א לד, א ואילך. יהל אור ע' תרטז), מלך ורב (סהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך פ"ג).
12. . ד"ה כי כאשר השמים (לקו"ת בסופו. ועוד).
13. . ובש"ס (סוכה נב, ב) נחשב בנסיכים – י"ל מפני שזהו העיקר בו.