66
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ה. חרון האף היה בעולם למרות שהאריכו ימים
אך דרוש הסבר: בשביל מה צריכה התורה לכתוב נו"ן הפוכה, ולספר שבמשך עשרת הדורות עד אברם היה חרון אף של הקדוש־ברוך־הוא בעולם – הרי זה דבר המובן מעצמו: הם הרי חטאו כל כך הרבה, עבדו עבודה זרה15 וכדומה, ומובן16 שהקדוש־ברוך־הוא לא היה מרוצה מהתנהגותם והיה חרון אף בעולם?
ההסבר לכך הוא: כאשר לומדים בפרשה על דורות אלו ורואים שהאנשים האריכו ימים הרבה יותר ממאה־ועשרים שנה17, וקשה להבין: כיצד ייתכן שרשעים יאריכו ימים כל כך?
וניתן להגיע על ידי כך למחשבה שלמרות חטאיהם מצאה התנהגותם חן בעיני הקדוש־ברוך־הוא (מסיבה כל שהיא, כגון: עם אחד ושפה אחת לכולם, שלום. כבוד אב – כדברי רש"י כאן), והוא היה מרוצה מהם. מחשבה כזאת שוללת התורה על ידי כתיבת נו"ן הפוכה, שלא זו בלבד שהקדוש־ברוך־הוא לא היה מרוצה מהם, אלא להיפך: היה חרון אף של מקום. ואם כך, כיצד האריכו ימים כל כך? ע אלא, כך עלה ברצונו של הקדוש־ – ברוך־הוא, ואין אנו יודעים את הטעם לכך18.
או (בדרך הפשט): מובן והגיוני שאדם הראשון, יצור כפיו של הקדוש־ברוך־הוא צריך להאריך ימים ביותר (לולא חטא עץ הדעת), וככל שהדור מתרחק ממנו הוא חלש יותר ודמה יותר באורך־חייו לדורותינו.
ו. הדורות שלפני מתן תורה ניזונין בחסדו של הקב"ה
למרות שבפירוש, בדרך הפשט, אין רש"י מסביר כאן את הטעם לאריכות הימים של עשרת (או עשרים) הדורות, בכל זאת הוא רומז לכך בדרך הסוד שבתורה. וכאמור פעמים רבות שבפירוש רש"י מוסתר "יינה של תורה"19 – פנימיות התורה.
חז"ל אומרים20, שעשרים וששה הדורות שלפני מתן תורה היו ניזונין בחסדו של הקדוש־ברוך־הוא. מבואר בחסידות21 שהם ניזונו וקבלו השפעה
הערות
- 15. פרש"י ד, כו. י, ט. ועוד.
- 16. במכש"כ וק"ו מחטא עץ הדעת, ענין קין וכו'.
- 17. להעיר ממש"נ (בראשית ו, ג) "והיו ימיו מאה ועשרים שנה". אבל ראה פרש"י שם.
- 18. ופשוט שאין רש"י צריך לתרץ "למה דרך רשעים צלחה" (אבל צריך לשלול פי' מוטעה בהפרשה לומר שלא הי' חרון אף כו'). ועוד י"ל שגם קושית "מדוע דרך כו'" מתורצת "י ההודעה שהי' "חרון אף בעולם", כי פשוט שהחרון כו' מביא עונשין בעולם (אף שלא נתפרשו ראה פרש"י לעיל ד, טו. ה, כט). ובלאה"כ צל"פ כן וגם ע"ד הפשט ופשוטו ש"מ דאם לא תאמר כן – מהו תוכן הענין דחרון אף בעולם?
- 19. היום יום ע' כד.
- 20. פסחים קיח, א.
- 21. אוה"ת בראשית רפח, א. קונ' ומעין מאמר ח' ואילך. וראה בארוכה ד"ה ויהי בשלח בסה"מ תקס"ב (ע' קמו), תו"א, תו"ח ואוה"ת (ע' שסג). ועוד.
רש"י על בראשית ו׳:ג׳ - הטקסט מספריא
לא ידון רוחי באדם. לֹא יִתְרַעֵם וְיָרִיב רוּחִי עָלַי בִּשְׁבִיל הָאָדָם
לעלם. לְאֹרֶךְ יָמִים; הִנֵּה רוּחִי נָדוֹן בְּקִרְבִּי אִם לְהַשְׁחִית וְאִם לְרַחֵם, לֹא יִהְיֶה מָדוֹן זֶה בְרוּחִי לְעוֹלָם, כְּלוֹמַר לְאֹרֶךְ יָמִים:
בשגם הוא בשר. כְּמוֹ בְּשֶׁגַּם, כְּלוֹמַר, בִּשְׁבִיל שֶׁגַּם זֹאת בוֹ, שֶׁהוּא בָשָׂר וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נִכְנָע לְפָנַי, וּמָה אִם יִהְיֶה אֵשׁ אוֹ דָּבָר קָשֶׁה? כַּיּוֹצֵא בוֹ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה (שופטים ה') כְּמוֹ שֶׁקַּמְתִּי וְכֵן שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי (שם ו') כְּמוֹ שֶׁאַתָּה, אַף בְּשַׁגַּם כְמוֹ בְשֶׁגַּם;
והיו ימיו וגו'. עַד ק"ך שָׁנָה אַאֲרִיךְ לָהֶם אַפִּי, וְאִם לֹא יָשׁוּבוּ אָבִיא עֲלֵיהֶם מַבּוּל. וְאִם תֹּאמַר מִשֶּׁנּוֹלַד יֶפֶת עַד הַמַּבּוּל אֵינוֹ אֶלָא מֵאָה שָׁנָה, אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה (פסחים ו') – כְּבָר הָיְתָה הַגְּזֵרָה גְּזוּרָה עֶשְׂרִים שָׁנָה קֹדֶם שֶׁהוֹלִיד נֹחַ תּוֹלָדוֹת, וְכֵן מָצִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם. יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים בְּלֹא יָדוֹן, אֲבָל זֶה הוּא צִחְצוּחַ פְּשׁוּטוֹ:
לא ידון רוחי באדם MY SPIRIT SHALL NOT STRIVE AGAINST MAN — My Spirit shall not be in a state of discontent and shall not strive with Myself because of man.
לעולם ALWAYS — for a long time. Behold, My Spirit has been contending within Me whether to destroy or whether to show mercy: such contending (deliberation) shall not be forever — meaning, for a long time.
בשגם הוא בשר FOR THAT HE ALSO IS FLESH — This is the same as בְּשָׁגַּם — that is to say: because this quality is also in him viz., that he is only flesh, and yet he does not humble himself before Me; what would he do if he were of fire or of some other resisting matter! Similarly we find שַׁ for שָׁ, (Judges 5:7) עד שַׁקמתי דבורה “Until I Deborah arose”, where it is the same as שָׁקמתי; so also (Judges 6:17) שַׁאתה מדבר עמי “that it is thou who talkest with me”, where it is the same as שָׁאתה — so also here.
והיו ימיו וגו THEREFORE HIS DAYS SHALL BE etc. — For 120 years I will be long-suffering with them, and if they repent not I shall bring a flood upon them. If, now, you object, saying that from the birth of Japheth until the Flood there were only 100 years, remember that there is no “earlier” or “later” in the Torah (events are not always related in chronological order) (Pesachim 6b): the decree (regarding the Flood) was issued twenty years before Noah had any children — so we find in Seder Olam. There are many Midrashic explanations of the words לא ידון but this is transparently its plain sense.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
- ד - שנת תשי"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון ה'תשי"ב. לקו"ש חט"ו ע' 66
- סא - שנת תש"ל - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תש"ל לקו"ש חט"ו ע' 66
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

