שיחה ט

276שיחה ט

שופטים

שיחה לילדי מחנות קי\ שיי, יוס ג' פ' שופטים, ב' אלול, אחר תפלת המנחה, היתשל"ז.

[אמרו את הי"ב פסוקים ומאמרז"ל:].

277(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

278(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

279(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

280(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

281(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

282(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

283בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו. [ניגנו את הניגון ,הושיעה את עמך". אמורו עוה"פ את הפסוק ,תורה צוה גו".

ב"ק אדמו"ר שליט"א נתן להמדריכים שי' מטבעות של עשר סנט לחלק להילדים שי', ב' מטבעות לכ"א, א' לתת לצדקה היום. והב' בשביל עצמם].

284שיחה לתלמידי מחנה קיץ ,גן ישראל" שיחיו - בבית הכנסת, אחוי תפלת מנחהה - יום א' פ5' שופטים, בדרייח אלול, היתשלייח.

א. [אמרו את הי"ב פסוקים ומאמרז"ל !].

285(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

286(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

287(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

288אמת'ע און פולקאָמנע ' גאולה.

289(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

290פון אידישקייט,

[ניגנו את הניגון ,עוצו עצה ותופר"].

291- כן תהי' לנו, בקרוב ממש. [ניגנו את הניגון ,.הושיעה את עמך"].

יב כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן ובקש -- שהמדריכים שיחיו יתנו לכאו"א מהילדים שיחיו: השיחה לילדי מחנות קיץ יומיים שיחיו דיום ג', ב' אלול ה'תשל"ז (תרגום באנגלית), וכן שתי מטבעות של עשר סענט: א' לתת לצדקה, והב' -- לעשות בה כטוב בעיניהם.

אח"כ צוה לומר (עוה"פ) את הפסוק * ,תורה צוה גו'". אח"כ בקש לומר ובקול רם* ,כתיבה וחתימה טובה'.

292בהמשך לברכת השנה שבודאי קבל בעתו ובזמנו, אביעה בזה ביחוד תודתי הלבבית עבור מסירת המפתח על ידי ב"כ מהאורחים מ... שנמסר לי בשמו ובשם המועצה בעת ההתועדות דערב ראש השנה, גם מלאתי ידי השליח למסור לכ' אישית הכרת תודתי וגם איזה דברים שנאמרו באותו מעמד בקשר עם מסירת המפתח, על פי הפתגם הידוע של הבעל שם טוב, שכל ענין ומאורע בחיי האדם יש בו הוראה ולימוד בעבודת האדם לקונו.

וכאן בקיצור:

מפתח ענינו בשנים, לפתוח ולנעול, זאת אומרת, שיש דלת ושער שלפעמים צריכים להיות פתוחים ולפעמים סגורים. ובחיי האדם הם שני העמודים, הקו דסור מרע, שצריך לנעול דלת בפני השפעה בלתי רצוי', וקו דעשה טוב, שצריך לפתוח להשפעות טובות. ועניו זה חל על כל אחד ואחת, הפרט והכלל. שכל אחד ואחד, אפילו אם מעמדו ומצבו :נעלה ביותר, הרי מבקש אל תביאני לידי נסיוז, להיות נזהר מהשפעה בלתי רצוי", ולאידך הרי הטוב הוא בלי גבולי, כי קשור עם עצם הטוב השי"ת שהוא אין סופי, וצריך להשתדל תמיד להוסיף בטוב, וכפסק חכמינו ז"ל מעלין בקדש.

...ומהּ שמדייק במכ' האחרון -- ברמב"ם הל' ע"ז פ"ו ה"ט: מפני שהיי זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות כו', דבאשרה אין ענין ע'ז ממש - לא נלפענ"ד, כי בהלכה זו אין הנידון ע"ד אשרה, כ"א באילן סתם (אלא שלא רצה לדלג ולקצר הכתוב, בשביל תיבה אחת, ולכן העתיק גם תיבת אשרה. ועוד -- שהרי נטיעתה אסורה בכ"מ). אבל עיין במשנה (ע"ז מח, א) מחלוקת ר"ש ות"ק. וראה ג"כ מו"נ ח"ג פכ"ט ופל"ז.

ב) ומה שר"ל דאשרה היא בדוגמת מצבה, שרק אח"כ שנא ה"א, משא"כ בימי האבות -- צ"ע מנ"ל הא. וחידוש גדול הוא גם במצבה, סניגור יהפך לקטיגור מפני השוטים (יעויין ע"ז נד, ב). ואין למדין מן החידוש. ובפרט שלא מצינו בשום מקום שנטעו האבות וכו' אילנות לשם הי ועפ"ז - דאשרה תמיד שנואה היתה -- יובן ויומתק מה שנתלבטו רז"ל (סוטה י, א) להוציא קרא דויטע אשל גו' ויקרא שם גו' -- מפשוטו. וצע"ק בזח"א מט, א.

293ג) מה שיש לדייק ברמב"ם שם הוא מש"כ: אע"פ שעשאוי לנוי כו': (א) מהיכא תיתא לחלק (באור שמח מציין להמכילתא: אעשה לפניו מקדש נאה. ואולי כוונתו לתרץ קושיא זו. ודוחק). (ב) אם יש סברא לחלק -- מנ"ל דאין נפ"מ ואע"פ שעשאו לנוי לוקה.

וייל דהחילוק הוא, דבאם עשאו לנוי -- הוא בטל להמתנאה על ידו, וכמו נוי סוכה (סוכה י, א). ובכ"ז הדין דלוקה, דכל עיקר דרך העכו"ם בזה הי' באופן שהאילן טפל ובטל להמזבח שלהם כדי שיתקבצו שם העם.

ובהנ"ל מובן עוד דיוק ברמב"ם שם:

ד) התיבות ,כדי כו' העם" לכאורה מיותרות הן. דלמאי נפ"מ. ועפהנ"ל מובן, דמזה למדין דאף לנוי וליופי אסור. ואכמ"ל.

ובודאי עינו טובה גם בשל אחרים ומשפיע גם על חבריו בכיוון זה.

ועל הנמצא בצבא בפרט עליו לעשות ככל התלוי בו בחיזוק כל עניני הצבא, ואנשי הצבא בכלל זה כמובן, שהעושה אחרת הרי בוגד הוא, וככל הדבוים האלה ממש ועוד במדה גדולה יותר בהנוגע לשמירת התורה והמצות בתוככי מסגרת הצבא, כיון שתורתנו תורת חיים ובמצותי' נאמר וחי בהם, שהוספה בכל זה מוסיפה תוספת חיים כח ועוז בצבא וכל גרעון ח"ו בתורה ומצותי' מביא לחלישות ורפיון ידים ופוגע בבטחון הפלוגה בה נמצא, ועל ידי זה בכללות הצבא. אלא שמפני החשך הכפול ומכופל של הגלות ישנם טועים בזה, כיון שאין התוצאות נראות תומ"י על אתר. והרי דברים ק"ו, שכיון שבכל עת ובכל מקום מצווה כל אחד ואחת מבני ישראל על התורה והמצוה, על אחת כמה וכמה אנשי הצבא שנצטוו במיוחד והי' מחניך קדוש.

יחד עם זה מובן גם כן שאף שנמצאים בצבא בתנאים מיוחדים, כמו שכותב, שאין מסייעים -- ואולי עוד יותר מהעדר סיוע -- בשמירת התורה והמצוה, הנה כיון שנותן התורה ומצוה המצוה ציוה על קדושה מיוחדת במחנה הצבא, בודאי נותן האפשריות לכל או"א למלא את זה שהרי אין

הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. (ממכתב כ"ד מנ"א, ה'תשי"ז) 294במענה על מכתבו מכ"ב אייר, נהנתי לקרות בו אשר משתדל הוא להשפיע על סביבתו בצבא בנוגע לענינים דיראת שמים, ובטח יתחזק ויוסיף אומץ בזה לימים יבואו, ומרובה מדה טובה ממדת פורעניות, שאם ארז"ל שבעקבתא דמשיחא הנה אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, הרי עאכו"כ שצריך להוסיף ביותר וביותר בהמשכת הברכה בכל יום ויום, לא לבד לבטל את הקללה ר"ל, אלא שעוד להוסיף אור וחיות ולקרב את קץ גלותינו, כאו"א כפי יכולתו.

ומה שכותב שמרגיש הוא בעצמו שאין הדברים יוצאים מן הלב כו' וכו', הנה א) ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שאסור לדבר לשון הרע על אחד מבני ישראל ובמילא גם ,לא" על עצמו הוא. ב) גם אם נכונה טענתו הנה אין הסביבה והמושפעים שלו מחוייבים לסבול ולהיות חסרים עי"ז. ודיו ההיזק שגורם לעצמו ע"י הנ"ל, מבלי שיוסיף עי*ז עוד הפסד של אחרים. ובמילא ' ח'ו מלהפסיק בתעמולה ודברים של התעוררות שאומר ואדרבה -- להוסיף ביאור בזה, כנ"ל, אלא שביחד עם זה צריך הוא לייגע את עצמו באופנים המתאימים לנפה"א שלו, והנה"ב והגוף הגשמי אשר ידע אינש בנפשי' מצבו ומעמדו עכ"פ במקצת, ובמילא יוכל למצוא אמצעים פעילים להביאו למטרה הדרושה, ונשעין על פסק רז"ל יגעתי ומצאתי תאמין, הנה בטח יצליח בזה. ובפרט שזכות הרבים, שמעוררם לתורה ומצות, מסייעתו. ותהי' זאת נחמתו במצבו, נשען על הסברת הרמב"ם המובאה בכמה מקומות בדא"ח, אשר בעצם הנה כל איש הישראלי חפץ הוא למלאות רצון השי"ת אלא שיצרו הרע נלחם עמו ולפעמים אונס אותו שלא להתנהג כדבעי, ועיין ג"כ בתניא פרק מ"א (נ"ח ע"א) וז"ל: אבל יחוד נפשו והתכללותה באור ה' להיות לאחדים בזה חפץ כל אדם מישראל באמת לאמיתו לגמרי בכל לב ובכל נפש מאהבה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל לדבקה בה', ע"כ בהנוגע לעניננו. ואחכה לבשו"ט, אשר ממשיך עבודתו לקרב לבן של ישראל לאביהם שבשמים, ומרגיש לאט לאט ג"כ הטבה במצבו הוא.

6-2

ובודאי למותר לעוררו, אשר כמו בצבא בשר ודם בעיקר תלוי במשמעת דקבלת עול, ואם אפילו. בזמן הראשון אינם מבינים כ"כ ההכרח בזה הרי במשך זמן קצר כל מי ששכל בריא לו יווכח לדעת ההכרח בזה אפילו כלפי 295מפקד בו"ד בערכו, מכש"כ וק"ו ועאכו"כ שכן הוא בהנוגע לכל אחד מישראל שהם צבאות השם יתברך בהנוגע לפקודות של המצביא הראשי הוא ממה"מ הקב"ה, וכמו שבמשל הרי אין מדרך המצביא הראשי לבוא לכל אחד ואחד מהחילים ולמסור לו הפקודה בלי כל ממוצע אלא מוסרם הוא ע"י פקידים הקרובים במעמדם ומצבם להחיל, וכיון שהוא נתמנה מהמצביא הראשי הרי שלוחו של אדם כמותו, עד"ז הוא גם בנמשל אשר מקבלי התורה והתנאים והאמוראים מורי הוראה בישראל ע"פ חוקי תורתנו תורת ד' על ידם נמסרים הוראות ממה"מ הקב"ה, וכמו שבמשל המשמעת והקבלת עול היא לא לדכא להשפיל ולהזיק את החיל אלא אדרבה ככל שיהי' יותר חזק בהמשמעת וקב"ע תוקדם עלייתו מדרגא לדרגא וטוב יהי' לו בכל עניניו, עד"ז אלא שכ"פ ככה כן הוא בהנוגע לקבלת עול מלכות שמים המביא לקב"ע תורה וקב"ע מצות בחיי היום יומים והאריכות בזה אך למותר, וכיון שזכה לידיעת אור תורת החסידות עכ"פ במקצת ויודע הדרכותי' ומנהגיי עליו להתנהג בזה גם בצבא ומוטלת עליו האחריות והזכות להכיר את חבריו בקבוצה ובפלוגה את כל זה ולשמש סמל ודוגמא איך נצר ממשפחה שממנה בא ואיך זה זכה להיות איזה זמן בכותלי ישיבת תומכי תמימים מתנהג ופועל, ואין לך דבר העומד בפני הרצון, ואם ירצה באמת תצליח שליחותו זו בידו.

בודאי יש לו קביעות עתים בתורה בכל יום הן בתורת הנגלה והן בתורת החסידות והעיקר בהלכות הצריכות בחיי היום יומים. (ממכתב 1 תמוז תשט"י

יבקש בהמזכ' העתק הנוסח לאנשי צבא באה"ק ת'ו. הנקודות: פתגם הבעש"ט שכל ענין שרואים כו' -- הוראה במילוי תפקיד האדם, עאכו"כ ענין תמידי (הנמשך כו"כ זמן).

נקודת הצבא ויסוד קיומו -- קב"ע. אפילו בפקודה שכלית - אסור לחכות במילואה עד שיתבונן ויבינה בשכלו (ועי"ז יכול לסכן כל הצבא והמלחמה) -- כ"א העיקר ה,נעשה", כך הוא גם בנוגע לחייל שהוא חכם גדול בתכסיסי מלחמה -- מוכרח נעשה קודם לנשמע.

כ"ז הוא אפילו אם המפקד הוא בעל מום ר"ל ומלא חסרונות וכו' ובלבד שיש לו ,סמיכה" (שהועמד כמפקד) ע"י הגענעראל ראשי.

וכנ"ל בקיום כ"ז תלוי גורל כל המדינה. ואם במפקד בו"ד (בשר ודם) כך עאכו"כ בממה"מ הקב"ה. (ממכתב תשכ-ט -- בערך) 296...זה לא כבר נזדמן בשיחה כאן להדגיש, אשר למרות שאמרו רז"ל בהנוגע ליוצא בצבא, שכנגד יצה"ר דברה תורה, שלכאורה תוכן הענין שכשיוצא בצבא יש להקל באיזה פרטים, הנה האמת הוא להיפך, .א. שהנמצא בצבא עליו להוסיף בעניני זהירות וקדושה, וכמ"ש והי' מחנך קדוש. ועוררתי בהנוגע למקור הקדושה הוא תוה"ק, כוונתי לקב"ע בלימודה. ואם בהנוגע לכל החילים הדברים האמורים, עאכו"כ לחברי הרבנות שהם צריכים להיות טופח ע"מ להטפיח. ותקותי שאף שמסיים במכתבו שכשישתחרר ממשמרתו יוכל שוב ללמוד יותר, ההדגשה היא בהמלה ,יותר", כיון שזמנו יהי' יותר ברשותו, אבל גם עתה יש לו קביעות עתים בכל יום בלימוד התורה, ובטח כיון שנודע לו ע"ד תורת החסידות, גם

שיעור בתורת החסידות ומשפיע גם על חבריו בכגון דא... (ממכתב ה' תערי, תעוי"ח)

6-2

מכתבו מיום ג' בכסלו, שנתאחר קצת דרך הילוכו, נתקבל. ומוסג"פ מאמר* שלמדו כאן ברבים בשבת מברכים חודש כסלו, היינו התחלת המאורעות של השבועות האחרונים, אשר בו ימצא מענה וגם השקפתי על כמה מהנקודות שנגע בהן במכתבו.

ורצוני להוסיף, אשר הגישה שבזמן מאורעות מיוחדים אין השעה מתאימה להשתדלות באותם הענינים אשר אודותם דובר במכתבינו הקודמים, מכתביו אלי והמענה שלי, מובן שאין היא נכונה לדעתי, ואדרבה. כי אם בימים כסדרם, כשהעולם כמנהגו נוהג, ענין התורה והמצוה חיוני הוא להפרט וכן להכלל דעמנו בני ישראל, על אחת כמה וכמה בשעת הפרעות בסדר החיים ופשיטא כשההפרעות הן עקריות ומשפיעות על עצם בעית הקיום.

ואופייניוות הן הוראות תורתנו**, אשר בצבא בעת מלחמה: א) אין על אנשי הצבא להתענות אפילו לא בתור תפלה לנצחון המלחמה -- כיון שזהו מחליש כח הגוף שעל ידו מתנהלת המלחמה, (אבל במקום זה: בעת מלחמה מקבלים ע"ע תענית להתענות לאחרי הנצחון והשלום). ב) צריך להוסיף קדושה במחנה הצבא, וגם שלא בעת מלחמה, נוסף על הנוהג בחיים הרגילים. במלים אחרות, אשר מצב של חירות דורש הוספה וזהירות יתרה בשמירת תורת חיים, שניתנה לנו על ידי ה' איש מלחמה ה' שמו, ובזה תלוי הנצחון 297של המלחמה אפילו במלחמה כזו אשר גם ע"פ תורה נזקקים לחיל ולכח ולרכב.

פשיטא אשר צדק בכתבו שבימים כאלו אין משמיעים הזכרת עוונות, ח"ו, אבל אין כן הענין בהנוגע למה שכותב אודות תוכחת מוסר, שאדרבה בעת מלחמה ובמחנה צבא בכלל -- ההכרח בזה גדול יותר.

והחילוק פשוט: הזכרת עוונות -- ה"ז ענין שבעבר, תוכחת מוסר והוראת דרך חיים -- ענינה ההוה והעתיד.

ובנוגע לצבא -- הרי הנקודה היסודית של הנהגת מלחמה והנהגת צבא בכלל, היא נקודת הקבלת עול ומשמעת מוחלטת של הקטן כלפי הגדול ושל הנמצא למטה לגבי הנמצא למעלה ממנו, משמעת עאינה נובעת מדיון קודם עד שמבין הפקודה והענין בשכלו הוא, אלא דוקא משמעת שיסודה הקדמת נעשה לנשמע. ובודאי לדכוותי' אין צורך בביאור נוסף עד הנמשל.

בברכה לימי חנוכה מאירים את חשבת הליל והגלות, עדי נזכה לקיום היעוד להודות ולהלל לשמו הגדול במקדש השלישי בגאולתנו האמתית על ידי משיח צדקנו ובהוקרה

(ממכחב א' טבת, תשי"ז)

בנועם קבלתי הד"ש שלהם בכתב, נוסף להדו"ח שקבלתי מאנשי חב"ד שי' על דבר ביקורם אצלם.

ויהי רצון שבתור חיילים המייצגים צבאות ה', עם ה' אלקי הצבאות, ילכו מחיל אל חיל בזה על ידי חיי יום-יום על פי תורת ה' ומצותי', אשר זה מוסיף בהליכה מחיל אל חיל גם בתור אנשי צבא במובן הפשוט. וכמו שנאמר: ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך, והי" מחנך קדוש; ואם בכל מקום וזמן הדברים אמורים, מכל שכן בארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.

298וכיון שבכל עניני טוב וקדושה תמיד יש מקום להוספה, מאחר שאיןסופיים הם להיותם קשורים בהקדוש ברוך הוא שהוא אין-סוף, יהי רצון שיהי' כן אצלם לדוגמא חי' ולמופת לכל חיילי בני ישראל בכל מקום שהם.

(ממכתב ז' תמוז, ה'תשל"ה)

בנועם נתקבל מכתבו בשם כל חיילי הבסיס והיחידה, שיחיו, בו כותב ע"ד ביקור שלוחי חב"ד בקשר עם מבצעי תפילין ומזוזה וכו', ומההתרשמות וההתעוררות והעידוד שקבלו מזה.

ויהי רצוז מה' אלקי צבאות שזכות קיום מצוותיו וזכות הגנתם על ארצנו הקדושה ועם קדוש היושב בה תעמוד להם שעצם היותם על המשמר יפיל אימה ופחד ויראה על כל אויב ואורב -- יראה המבטלת אפילו מחשבה של תגות.

והרי סגולה מיוחדה למצות מזוזה ששכרה, כלשון הכתוב, ה' ישמור צאתך ובאך מעתה ועד עולם, וכן מצות תפילין, עלי' נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.

ולקראת חג האורים הבע"ל, שמצותו הדלקת נרות חנוכה ,על פתח ביתו מבחוץ", ובאופן דמוסיף והולך, והוראתם -- הוספה בנר מצוה ותורה אור בחיי היום-יום, בבית ובחוץ, יהי רצון שיהי" כן אצלם במעשה בפועל, שהמעשה הוא העיקר, ויאיר ה' מזלם ג"כ באופן דמוסיף והולך, בכל

עניניהם בגשמיות וברוחניות גם יחד. (ממכתב יו"ד כסלו, ה'תשל"ז)

הנני מאשר קבלת מכתבו, ושמחתי לכתבו על דבר הטבת בריאותו. ויהי רצון שתהי' רפואתו קרובה וגם שלמה, היינו כפשוטו, שיחזור לאיתנו ויה" בריא ושלם לגמרי.

ומובן אשר לא יוגרע על ידי זה מהציון לשבח שניתן לו בעד הגנתו בחרף נפש על עם הקודש בארץ הקודש, הגנה בגופו ממש, כוונתי להעניו, בסגנון חכמינו ז"ל, ,מיעוט חלבי ודמי" שנגרם על ידי הפצע וכו'. שזהו מסירת גפש בפועל, ולא רק ברצון ובכוח. וזכות זו אשר הקריב מדמו להגנה, כנ"ל, על עם הקודש בארץ הקודש, קיימת גם לאחרי החלמתו ורפואתו, ותעמוד לו כל ימי חייו בזה ובבא.

ואם בציון לשבח הניתן על ידי בשר ודם, אפילו כשמונח בקופסה, אין זה גורע מזכותו של מקבל הציון שהצטיין וזכה לאות זה, על אחת כמה 299וכמה בציון בבשרו ודמו של האדם, שבכגון זה נאמר ,בדמיך חיי, בדמיך חיי", שזכות זו קיימת ועומדת לעד גם לאחרי הרפואה בשלמותה מבלי רושם בבשר הגשמי.

ויהי רצון שמתוך בריאות הנכונה, בריאות הגוף ובריאות הנפש גם יחד, יזכור ויספר נפלאות ה' ונסיו, ובמצב של שלום על פי המיועד ,ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו' והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם".

(ממכתב זאת חנוכה, היתשללדד)

6-2

קבלתי הפ"ש ממנו, וכבקשתו אזכירו בתפלה לרפואה קרובה ורפואה שלימה.

נהניתי לשמוע אשר אינו נופל ברוחו ח"ו ואדרבה מתחזק בבטחונו בה' אלקי הצבאות, המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית, והוא עצם הטוב, ומטבע הטוב להיטיב, אף שנסתרו דרכיו מבינת אדם ילוד אשה. ויהי רצון שיבשר טוב, בטוב הנראה והנגלה גם לעיני בשר.

ארשה לעצמי, ומוצא אני גם זכות לעצמי, לכתוב אליו הבא לקמן, אחרי שהגין בגופו, כפשוטו, על העם הקדוש היושב בארץ הקודש.

דהנה אחרי שיחלים ויתרפא, בעזרת השם הרופא כל בשר ומפליא לעשות, ויכנס למסלול החיים, אפשר אשר ירגיש קושי להסתגל לתגובת האנשים אשר בסביבתו, אשר הרואים אותו והשינוי בגופו אולי מקצתם יסתכלו בו באופן מיוחד וכו'.

אבל כל איש ישר הולך ומכיר את האמת ומודה על הטובה, בודאי שתגובתו המידית היא אשר לפניו איש אשר הגין עליו (על המסתכל) ועל בני ביתו במסירת נפש ממש, ועד אשר נחתם בגופו אות וסימן תמידי למסירת נפש זו, אות המעיד ומעורר על הקשר שבין אדם לחברו ועד להעמיד עצמו בסכנה בשביל טובת חברו וסביבתו, ולא רק בחרף נפש כי אם גם בחפץ לב. והעושה זה בפועל, הרי זה גופא הוכחה על מעלה יתרה אשר בו הניכרת גם בציוז בגופו.

ויהי רצון, אשר בזכות המסירת נפש אשר הראה הוא וכמה וכמה מחבריו שליט"א, יזכה ויזכו ונזכה כולנו יחד לקיום היעוד ובקרוב: ,ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו' והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם".

בברכה לרפואה קרובה ולבשורות טובות בכל האמור (ממכחב כ"ק אדמו"ר שליט"א) 300...הנה כבר פסקו חז"ל (אבות פ"ג מ"ה) כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה הן. והנכתב ונרשם בצבאות הוי' בפועל (ולא רק בכח שזהו אצל כל בנ"י) בדרך ממילא הוא יוצא ביד רמה.

וכבר נתבאר ענין צבא הוי' בהמשך מאמרי ההסתלקות.