ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה וישלח שיחה א

159

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־6 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

לשלמותו, ולכן חייבים בני נח לקיים את המצוות שלהם

– הן המצוות שבין אדם לחבירו, כדי שהעולם יתנהג בצדק וביושר, והן בין אדם למקום, כגון עבודה זרה וברכת ה',

– כי בכך הם מכינים את העולם לכך שישראל יוכלו לעבוד כראוי את עבודתם בתורה ובמצוות ולרומם את העולם המזוכך לדרגה שמעל לעולם, ולהופכו לעולם של תורה, דירה לה' יתברך.

ומשום כך חייב בן נח העובר על אחת ממצוותיו במיתה⁶⁴ – שהרי כל קיומם של בני נח הוא כדי להביא לידי כך שישוב העולם יהיה כראוי, ולפיכך, כאשר הם פועלים להיפך מכך, על ידי אי קיום מצוותיהם, מתבטל הבסיס לקיומם בעולם, וכאשר בטלה הסיבה, בטלה התוצאה⁶⁵.

לפי זה מובן, מדוע הגיע לאנשי סדום עונש מיתה, אף לשיטת הרמב"ם⁶⁶:

אמנם, בני נח לא היו חייבים במצות הצדקה, ואי־קיומה אינו יכול להיחשב להם ל"עוון", אך כאשר המצב של "יד עני ואביון לא החזיקה" הוא באופן כה חמור, שאינם מאפשרים גם לזולתם לתת צדקה, ויותר מכך, הם דנים את הנותן צדקה למיתה – התנהגות כזו היא בודאי "עוון", כי היא להיפך מישובו של עולם. ומשום כך, אם "הכצעקתה עשו" הרי מגיע להם עונש "כלה".

ט. ביטול כיבוד אב לצורך ישובו של עולם

לפי כל האמור לעיל אפשר להסביר, ולפחות לפי שיטת הרמב"ן, שמשום כך קיימת חובת כיבוד אב גם אצל בני נח, כי זהו ענין הנחוץ לישובו של עולם⁶⁷. כלומר, מצות כיבוד אב בשלמותה, וכענין בפני עצמו, ניתנה לישראל ב"מרה". אך כבר לפני כן נצטוו על כיבוד אב לפי הנחוץ לישובו של עולם⁶⁸.

וכיון שכיבוד אב לא היה אז ענין בפני עצמו, אלא חלק מהדרוש למען

הערות

64. בידי אדם או (עכ"פ) בידי שמים (ראה לעיל הערה 61).
65. ובמכש"כ מהא דבטל העיקר בטלה הטפלה (כלים ספי"ט).
66. גם י"ל (בדוחק עכ"פ), שמ"ש הרמב"ם שב"נ אינן מחוייבים בצדקה הוא רק עכשיו. אבל קודם מ"ת היו מחוייבים בצדקה* (ראה לעיל הערה 34 בענין כיבוד אב), ולכן בסדום – "יד עני ואביון לא החזיקה" נחשב ל"עון".
67. ראה ירוש' פאה פ"א ה"א (וראה גם חינוך מצוה לג): "דבר שהוא פריעת חוב" – והרי פריעת חוב נוגע לישובו של עולם עוד יותר מצדקה. וראה ג"כ פיה"מ פאה שם. ועפ"ז יומתק גם הל' (ב"ר פל"ט, ז. ועד"ז ברש"י ס"פ נח) "והלך לו לעת זקנתו" – כי עיקר הפריעת חוב בזה הוא כשאביו זקן.
68. ועפ"ז יומתק דיוק לשון רש"י כו"כ פעמים (במס' מגילה טז, סע"ב ואילך. וכן בפירושו עה"ת – נסמן לעיל הערה 30; 32) "כיבוד אביו" – ולא "מצות כיבוד אביו" (כל' המורגל בכ"מ) – כי אז עדיין לא היתה כיבוד אב כמצוה (בפ"ע) כ"א נכללת ב"דינין". ומה שבפדר"א פכ"ג נאמר "ולא שם על לבו מצות כיבוד אב" – י"ל: א) שהוא שיגרא דלישנא. ב) מכיון שזה נכלל במצות דינין, שייך גם ע"ז הל' "מצוה". ולהעיר מחולין צב, סע"א: שלשים מצות כו' – ובס' עשרה מאמרות (מאמר חקור דין ח"ג פכ"א) שהם פרטים בז' מצות ב"נ. (אלא שצע"ק לפי המבואר בפנים: למה לא נמנה כיבוד אב בחולין שם?).
. וי"ל, שלפי שיטת הרמב"ם כל הענינים ד"ישובו של עולם" (וצדקה בכללם) נכללים ב"פרו ורבו", שענינה – ישובו של עולם, כי "לא נברא העולם אלא לפרי' ורבי' שנאמר כו' לשבת יצרה" (גיטין מא, ריש ע"ב), ולכן לאחרי מ"ת שניטלה מהם מצות פו"ר (סנה' נט, ריש ע"ב) – פטורים הם מצדקה, משא"כ לפני מ"ת. והוא דלא כנ"ל בהערה 63.

מצוטט ב־6 עמודים

לקוטי שיחות 5

כרך ל ‹ חנוכה ‹ שיחה ב ‹ 212 לקו"ש ח"ה ע' 159
כרך ל ‹ ויגש ‹ שיחה ב ‹ 226 לקו"ש ח"ה ע' 159
כרך ו ‹ פקודי ‹ שיחה ב ‹ 236 לקו"ש ח"ה ע' 159
כרך יד ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ט ‹ 284 לקו"ש ח"ה ע' 159
כרך כא ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ו ‹ 324 לקו"ש ח"ה ע' 159

תורת מנחם 1

סב - שנת תשל"א - חלק ראשון ‹ שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"א לקו"ש ח"ה ע' 159

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.