284
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה לתלמידי מחנה קיץ ,גן ישראל" שיחיו - בבית הכנסת, אחוי תפלת מנחהה - יום א' פ5' שופטים, בדרייח אלול, היתשלייח.
א. [אמרו את הי"ב פסוקים ומאמרז"ל !].
הערות
- 1. נדפסו בחוברת ,י*ב פסוקים ומרז"ל* (ברוקלין, ה'תשלו).
- 2. מנהלי המחנה שי'.
- 3. בש"ט (הוצאת קה"ת) הוספות אות קכז-קכט. וש"נ.
- 4. ) שהרי גם ב"נ נצטוו בלשבת יצרה (ישעי' מה, יח. וראה תוד"ה לא תוהו גיטין מא, ב בתירוץ הב'. לקו"ש ח"ה ע' 159 הע' 63) ועל הדינין וכו' (סנה' נו, סע'א ואילך. וראה רמב"ן וישלח לד, יג). ואמחזיל (אבות ספ"ו) דכל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו.
- 6. ד,אני נבראתי לשמש את קוני" (קידושין בסופה).
- 6. ד,עולם" מלשון העלם והסתר -- לקו"ת שלח לז, ד. ובכ"מ.
- 7. להעיר מבינה לעתים דרוש לד. מדרש שמואל לאבות בהקדמה.
- 8. קדושים יט, ית.
- 9. תו"כ ופרש"י עה"פ.
רמב"ן על בראשית ל״ד:י״ג - הטקסט מספריא
וַיַּעֲנוּ בְּנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה הִנֵּה חֲמוֹר וּשְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ דִּבְּרוּ, אֲבָל הַזָּקֵן לֹא עָנָה אוֹתָם דָּבָר, כִּי בָּנָיו יְדַבְּרוּ בִּמְקוֹמוֹ בָּעִנְיָן הַזֶּה לִכְבוֹדוֹ, כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת הַדָּבָר לָהֶם לְקָלוֹן לֹא יִרְצוּ שֶׁיִּפְתַּח פִּיו לְדַבֵּר בּוֹ כְּלָל. וְיֵשׁ כָּאן שְׁאֵלָה, שֶׁהַדָּבָר נִרְאֶה כִּי בִּרְצוֹן אָבִיהָ וּבַעֲצָתוֹ עָנוּ, כִּי לְפָנָיו הָיוּ, וְהוּא הַיּוֹדֵעַ מַעֲנָם כִּי בְּמִרְמָה יְדַבְּרוּ, וְאִם כֵּן לָמָּה כָּעַס. וְעוֹד שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה רְצוֹנוֹ לְהַשִּׂיא בִּתּוֹ לִכְנַעֲנִי אֲשֶׁר טִמֵּא אוֹתָהּ, וְהִנֵּה כָּל הָאַחִים עָנוּ הַמַּעֲנֶה הַזֶּה בְּמִרְמָה, וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי לְבַדָּם עָשׂוּ הַמַּעֲשֶׂה, וְהָאָב אֵרֵר אַפָּם לָהֶם לְבַדָּם. וְהַתְּשׁוּבָה כִּי הַמִּרְמָה הָיְתָה בְּאָמְרָם לְהִמּוֹל לָהֶם כָּל זָכָר, כִּי חָשְׁבוּ שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי הָעִיר, וְאִם אוּלַי יִשְׁמְעוּ לִנְשִׂיאָם וְיִהְיוּ כֻּלָּם נִמּוֹלִים, יָבוֹאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כּוֹאֲבִים וְיִקְחוּ אֶת בִּתָּם מִבֵּית שְׁכֶם. וְזֹאת עֲצַת כָּל הָאַחִים, וּבִרְשׁוּת אֲבִיהֶם, וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי רָצוּ לְהִנָּקֵם מֵהֶם, וְהָרְגוּ כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה הַכַּעַס לְיַעֲקֹב שֶׁאֵרֵר אַפָּם עַל שֶׁהָרְגוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֲשֶׁר לֹא חָטְאוּ לוֹ, וְהָרָאוּי לָהֶם שֶׁיַּהַרְגוּ שְׁכֶם לְבַדּוֹ, וְזֶהוּ מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם", כִּי כֻלָּם הִסְכִּימוּ לְדַבֵּר לוֹ בְּמִרְמָה בַּעֲבוּר הַנְּבָלָה שֶׁעָשָׂה לָהֶם. וְרַבִּים יִשְׁאֲלוּ, וְאֵיךְ עָשׂוּ בְּנֵי יַעֲקֹב הַצַּדִּיקִים הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי. וְהָרַב הֵשִׁיב בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים (רמב"ם הלכות מלכים פי"ד ה"ט) וְאָמַר, שֶׁבְּנֵי נֹחַ מְצֻוִּים עַל הַדִּינִים, וְהוּא לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִין בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ לָדוּן בְּשֵׁשׁ מִצְוֹת שֶׁלָּהֶן, וּבֶן נֹחַ שֶׁעָבַר עַל אַחַת מֵהֶן נֶהֱרָג בְּסַיִף, רָאָה אֶחָד שֶׁעָבַר עַל אַחַת מֵהֶן וְלֹא דָּנוּהוּ לְהָרְגוֹ, הֲרֵי זֶה הָרוֹאֶה יֵהָרֵג בְּסַיִף, וּמִפְּנֵי זֶה נִתְחַיְּבוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם הֲרִיגָה, שֶׁהֲרֵי שְׁכֶם גָּזַל וְהֵם רָאוּ וְיָדְעוּ וְלֹא דָּנוּהוּ. וְאֵין דְּבָרִים הַלָּלוּ נְכוֹנִים בְּעֵינַי, שֶׁאִם כֵּן הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ חַיָּב לִהְיוֹת קוֹדֵם וְזוֹכֶה בְּמִיתָתָם. וְאִם פָּחַד מֵהֶם, לָמָּה כָּעַס עַל בָּנָיו וְאֵרֵר אַפָּם אַחַר כַּמָּה זְמַנִּים, וְעָנַשׁ אוֹתָם וְחִלְּקָם וֶהֱפִיצָם, וַהֲלֹא הֵם זָכוּ וְעָשׂוּ מִצְוָה וּבָטְחוּ בֵּאלֹהִים וְהִצִּילָם. וְעַל דַּעְתִּי הַדִּינִין שֶׁמָּנוּ לִבְנֵי נֹחַ בְּשֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁלָּהֶם אֵינָם לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִין בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ בִּלְבַד, אֲבָל צִוָּה אוֹתָם בְּדִינֵי גְּנֵבָה וְאוֹנָאָה וְעֹשֶׁק וּשְׂכַר שָׂכִיר וְדִינֵי הַשּׁוֹמְרִים וְאוֹנֵס וּמְפַתֶּה וַאֲבוֹת נְזִיקִין וְחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וְדִינֵי מַלְוֶה וְלֹוֶה וְדִינֵי מִקָּח וּמִמְכָּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כְּעִנְיָן הַדִּינִין שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל, וְנֶהֱרַג עֲלֵיהֶן אִם גָּנַב וְעָשַׁק אוֹ אָנַס וּפִתָּה בִּתּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁהִדְלִיק גְּדִישׁוֹ וְחָבַל בּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּמִכְּלַל הַמִּצְוָה הַזֹּאת שֶׁיּוֹשִׁיבוּ דַּיָּנִין גַּם בְּכָל עִיר וָעִיר כְּיִשְׂרָאֵל, וְאִם לֹא עָשׂוּ כֵן אֵינָן נֶהֱרָגִין, שֶׁזּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה בָּהֶם, וְלֹא אָמְרוּ (סנהדרין נז) אֶלָּא אַזְהָרָה שֶׁלָּהֶן זוֹ הִיא מִיתָתָן, וְלֹא תִּקָּרֵא אַזְהָרָה אֶלָּא הַמְּנִיעָה בְּלָאו. וְכֵן דֶּרֶךְ הַגְּמָרָא בְּסַנְהֶדְרִין (נט) וּבַיְּרוּשַׁלְמִי, אָמְרוּ בְּדִינִין שֶׁל נֹחַ, הִטָּה דִּינוֹ – נֶהֱרָג, לָקַח שֹׁחַד – נֶהֱרָג, בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל כָּל דִּין שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה שָׁלֵם מִמֶּנּוּ אִי אַתָּה רַשַּׁאי לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ, וְכָל שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאִי אַתָּה שָׁלֵם מִמֶּנּוּ אַתָּה רַשַּׁאי לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ, אֲבָל בְּדִינֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה שָׁלֵם מִמֶּנּוּ אַתָּה רַשַּׁאי לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ. נִרְאֶה מִכָּאן שֶׁרַשַּׁאי הַגּוֹי לֵאמֹר לְבַעֲלֵי הַדִּין, אֵינִי נִזְקָק לָכֶם, כִּי תּוֹסֶפֶת הִיא בְּיִשְׂרָאֵל "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" (דברים א יז), אַל תַּכְנִיס דְּבָרֶיךָ מִפְּנֵי אִישׁ (סנהדרין ו). וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יֵהָרֵג כְּשֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ קָצִין שׁוֹטֵר וּמוֹשֵׁל לִשְׁפֹּט אֶת אֲדוֹנָיו. וּמָה יְבַקֵּשׁ בָּהֶן הָרַב חִיּוּב, וְכִי אַנְשֵׁי שְׁכֶם וְכָל שִׁבְעָה עֲמָמִין לֹא עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וּמְגַלֵּי עֲרָיוֹת וְעוֹשִׂים כָּל תּוֹעֲבוֹת הַשֵּׁם הָיוּ, וְהַכָּתוּב צוֹוֵחַ עֲלֵיהֶן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת (דברים יב ב) "עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן" וְגוֹ', "לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת" וְכוּ' (שם יח ט), וּבְגִלּוּי עֲרָיוֹת "כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ" וְכוּ' (ויקרא יח כז), אֶלָּא שֶׁאֵין הַדָּבָר מָסוּר לְיַעֲקֹב וּבָנָיו לַעֲשׂוֹת בָּהֶם הַדִּין. אֲבָל עִנְיַן שְׁכֶם, כִּי בְּנֵי יַעֲקֹב בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי שְׁכֶם רְשָׁעִים וְדָמָם חָשׁוּב לָהֶם כַּמַּיִם, רָצוּ לְהִנָּקֵם מֵהֶם בְּחֶרֶב נֹקֶמֶת, וְהָרְגוּ הַמֶּלֶךְ וְכָל אַנְשֵׁי עִירוֹ כִּי עֲבָדָיו הֵם וְסָרִים אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ. וְאֵין הַבְּרִית אֲשֶׁר נִמּוֹלוּ נֶחְשָׁב בְּעֵינֵיהֶם לִמְאוּמָה, כִּי הָיָה לְהַחֲנִיף לַאֲדוֹנֵיהֶם. וְיַעֲקֹב אָמַר לָהֶם בְּכָאן כִּי הֱבִיאוּהוּ בְּסַכָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר "עֲכַרְתֶּם אוֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי", וְשֵׁם אֵרֵר אַפָּם כִּי עָשׂוּ חָמָס לְאַנְשֵׁי הָעִיר, שֶׁאָמְרוּ לָהֶם בְּמַעֲמָדוֹ "וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד", וְהֵם הָיוּ בּוֹחֲרִים בָּהֶם וּבָעֲטוּ בְּדִבּוּרָם, וְאוּלַי יָשׁוּבוּ אֶל ה', וְהָרְגוּ אוֹתָם חִנָּם, כִּי לֹא הֵרֵעוּ לָהֶם כְּלָל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם" (בראשית מ"ט:ה'). וְאִם נַאֲמִין בְּסֵפֶר "מִלְחֲמוֹת בְּנֵי יַעֲקֹב" (הוא ספר הישר), בָּא לָהֶם פַּחַד אֲבִיהֶם כִּי נֶאֶסְפוּ שְׁכֵנֵי שְׁכֶם וְעָשׂוּ עִמָּהֶם שָׁלֹשׁ מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת, וְלוּלֵי אֲבִיהֶם שֶׁחָגַר גַּם הוּא כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וְנִלְחַם בָּם הָיוּ בְּסַכָּנָה, כַּאֲשֶׁר יְסַפֵּר בַּסֵּפֶר הַהוּא. וְרַבּוֹתֵינוּ (ב"ר פ י) הִזְכִּירוּ מִזֶּה בַּפָּסוּק "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (בראשית מ"ח:כ"ב), אָמְרוּ, נִתְכַּנְּסוּ כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, חָגַר יַעֲקֹב כְּלֵי מִלְחָמָה כְּנֶגְדָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י שָׁם. אֲבָל הַכָּתוּב יְקַצֵּר בָּזֶה, כִּי הָיָה נֵס נִסְתָּר, כִּי אֲנָשִׁים גִּבּוֹרִים הָיוּ וּכְאִלּוּ זְרֹעָם הוֹשִׁיעָה לָמוֹ, כַּאֲשֶׁר קִצֵּר הַכָּתוּב בְּעִנְיַן אַבְרָהָם בְּאוּר כַּשְׂדִּים, וְלֹא הִזְכִּיר מִלְחֶמֶת עֵשָׂו עִם הַחוֹרִי כְּלָל. אֲבָל הִזְכִּיר בְּכָאן כִּי הָיָה חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם, וְלֹא נֶאֶסְפוּ כֻּלָּם לִרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב, כִּי הָיוּ נוֹפְלִים עֲלֵיהֶם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב. וְזֶה טַעַם "חִתַּת אֱלֹהִים", כִּי נָפְלָה עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד מִן הַגְּבוּרָה אֲשֶׁר רָאוּ בַּמִּלְחָמָה. וּלְכָךְ אָמַר (בראשית ל"ה:ו') "וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ", לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא נִפְקַד מֵהֶם וְלֹא מֵעַבְדֵיהֶם אִישׁ בַּמִּלְחָמָה:
משנה אבות ו׳ - הטקסט מספריא
שנו החכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ומרחקתו מן החטא. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עצה. ותושיה. בינה. וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה. אני בינה. לי גבורה. ונותנת לו מלכות. וממשלה. וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו. ומרוממתו. על כל המעשים:
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן. אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך. ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה). ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם. וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. והכהונה בעשרים וארבע. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. בתלמוד. בשמיעת האוזן. בעריכת שפתים. בבינת הלב. בשכלות הלב. באימה. ביראה. בענוה. בשמחה. בשמוש חכמים. בדקדוק חברים. ובפלפול התלמידים. בישוב. במקרא. במשנה. במיעוט שינה. במיעוט שיחה. במיעוט תענוג. במיעוט שחוק. במיעוט דרך ארץ. בארך אפים. בלב טוב. באמונת חכמים. ובקבלת היסורין:
המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך. ושקוי לעצמותיך. ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך. ואומר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך. ופגע בי אדם אחד. ונתן לי שלום. והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי. רבי. רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו. בני. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם. איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם. לא כסף. ולא זהב. ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר. והקיצות היא תשיחך. לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואומר. לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. תורה קנין אחד מנין. דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין. שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי. והארץ הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. ואומר. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך. אברהם קנין אחד מנין דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד מנין. דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש קנין אחד מנין. שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא ברא אלא לכבודו. שנאמר. כל הנקרא בשמי ולכבודי. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר. ה' ימלוך לעולם ועד.
אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך כד ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ג ‹ 281 לקו"ש חי"ד ע' 284
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.
- אגרות קודש כרך ג תרב גיטין מא, ב
- אגרות קודש כרך ו א'תקסא גיטין מא, ב
- אגרות קודש כרך יא ג'תרמד גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות כרך ל ויגש שיחה ב מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות כרך לז אמור שיחה ב מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות כרך ה וישלח שיחה א מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות כרך ה וישלח שיחה א מאותו ספר גיטין מא, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך ז בהר שיחה ב מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ח מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות כרך כ ויצא שיחה ג מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה יד מאותו ספר גיטין מא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, מבה"ח טבת ה'תשי"א גיטין מא, ב
- תורת מנחם שיחת* ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ה גיטין מא, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת כט גיטין מא, ב
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן מה גטין מא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת גיטין מא, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"א גיטין מא, ב
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב גיטין מא, ב