שיחה א

37שיחה א

עקב ג

א מהפסוק ,ולמדתם אותם את בניכם" שבפרשתנוי למדו בגמ': דד נשים אינן במצות תלמוד תורה ,דאמר קרא ולמדתם אותם את בגיבם, בניכם ולא בנותיכם".

והנה אדה"ז בשולחנו י מביא הלכה זו ד,אשה אינה במצות ת"ת כו" וממשיך: ,וכשם שאינה במצות ת"ת לעצמה כך אינה במצות ת"ת לבני' ופטורה משכר לימוד בני' כו'. ומ"מ אם היא עוזרת לבנה או לבעלה בגופה ומאדה שיעסוק בתורה חולקת שכר עמהם ושכרה גדול מאחר שהם מצווים ועושים על ידה". ובסוף הסעי' מסיים ,ומכל מקום גם הנשים + חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן כו'".

וצריך להבין:

זה ש,חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן" הוא ת"ת דהנשים עצמן, וצ"ל בכל אחת ואחת. העזר לבנה או לד בעלה אינו ענין של לימוד כ"א ענין של עזר, השייכות שלה היא להשכר דת"ת של בנה ובעלה, אינו אלא בזו שיש לה בעל ובן* והם זקוקים לעזר,

אין כ"ז הלכה ודין מיוחד בנשים ב"א בכאו"א העוזר ** להמחוייב בת"ת שיעסוק בתורה (אלא שגם נשים בכלל),

ועפכ*ז הו"ל להקדים ולהתחיל ש,חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן"*, ולאח"ז ש,אם היא עוזרת כו"".

והנה לכאורה י"ל שכיון שכ' דפטורה משכר לימוד בני' -- רוצה לסיים עניני' ד,מ"מ אם היא עוזרת כו"". -- אבל הא גופא צ"ע למה סידר אדה"ז המשך דבריו כנ"ל והרי הו"ל להקדים המאוחר, כנ"ל.

ב. והנה בהל' ברכות השחרי כ' אדה"ז : שמטעם זה ש,חייבות ללמוד מצות שלהן לידע היאך לעשותן" נשים מברכות ברכות התורה (ומוסיף אח"כ עוד טעם) -- ומזה שמברכות ברכות התורה על לימודן, מוכח שלימוד הלכות הצריכות להן הוא אצלן ענין של לימוד התורה (ולא רק הכשר למצות שלהן).

וצלה"ב :

א) מאין המקור בגמרא דלימוד הנשים את ההלכות הצריכות להן הוא ענין בפ"ע, ענין של לימוד תורה, ולא -- רק הכנה לקיום מצות שחייבות בהן. ולכאו' פשטות הלימוד ד,ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם" משמע דאינן

*65) ומצוי בפרט בעזר במאד.

ד סו"ס מז וראה בהנסמן לעיל הערה 4.

388 לקומי

בלימוד התורה (כלל), וכל' אדה"ז <אשה אינה במצות ת"ת" ?

ב) יתירה מזו: אמרז"ל*: ,גשים במאי זכיין, באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנוי גברייהו כו'". ואם חיובן ללמוד הלכות הצריכות להן הו"ע של מצוה בפ"ע, לימוד תורה, מהי השאלה ,במאי זכיין", ובהמענה הול"ל דיש להן זכות של לימוד התורה (הלכות הצריכות) בעצמן (ולא רק +ד" איקרויי בנייהו כו'").

ג) במס' סוטהי מקשה הגמ' (בפיי ,אם יש לה זכות תולה לה"): ;זכות דמאי, אילימא זכות תורה הא אינה מצווה כו' *--- הרי דאין לנשים (מצ"ע) זכות תורה (אם לא מטעם דאקרוי כו' ואתנויי כו" כדמסיק שם בגמ').

ד) חיובן בלימוד ההלכות הצריכות להן הוא בכדי (כל' אדה"ז) ,לידע אותן", ,לידע האיך לעשותן" -- וא"כ לכאו', אשה הבקיאה בדינים שלה כו' ובמילא עפ"ז אין עלה חיוב ללמוד ההלכות ** לא שייך לחייבה בברהית מטעם זה,

וא"כ איך הביא אדה"ז (בטעם חיובן בברח"ת) טעם זה כטעם ראשון ועיקרי, והרי אינו שייך בכל הנשים (ולכל היותר הו"ל להביאו -- כטעם נוסף) :י?

8) ברכות יז, א. ועד"ז בסוטה כא, א,

09 שם.

0) ראה ברכ"י (להחיד"א) סי' מז אות ז: ,חייבות . . למען דעת הדינין שלהן ואי בקיאית בהן תו ליכא עייהו שום סרך חיוב ללמוד"י

1 וכן הקשה בשו"ת כית הלוי (ח"א סי' ו) על האגור (לפי הבנת המ"א). ומש*כ

עקטבב

ג. והביאור בזה:

אי' בגמ' * גבי נכרי * הלומד תורה : ,שנאמר אשר יעשה אותם האדם גו" כהנים לוים וישראלים לא נאמר כו למדת שאפי' נכרי ועוסק בתורה (;בשבע מצוות דידהו"*י) הרי הוא ככהן גדול". והנה חשיבות זו (ד;ה"ה כבה'ג") הנעשה בנכרי הלומד תורה דשבע מצוות בני נח, היא מצד מעלת לימוד התורה דוקא, וכמ"ש בתוס' יי ד,להכי נקט כה"ג משום דכתיי':: יקרה היא מפניגים ודרשי'יי מכה"ג הנכנס לפני ולפנים כו'", שזוהי מעלת התורה יי (אלא שבבנ"י ע"י לימוה*ת נעשה ,קודם לכה"ג", ונכרי העוסק בתורה הוא (רק *) ככה"ג 655

ולכאורה איגו מובן: התורה היא מורשה קהלת יעקב -- ניתנה רק לישראל ולא לנכרים. ומה שמותרים ללמוד תורה (אף כי ,נכרי שעוסק

שם בכונת האגור -- פשטות לשון האגור אינו משמע כן.

2) ב"ק לה, א. סנהדרין נט, א ע"ו ג, א,

3( כצ"ל -- ראה ס' חסרונות הש"ס -- ובדפוסים שינו מאימת הצענזאר.

4) סנה' שם:

5) ב"ק שם. ע"ז שם דייה ה"ה ככה"ג.

6) משלי ג, טו.

7) הוריות יג, א.

8 כן משמע גם ממרז"ל זה עצמ דאין לומר ש(הלימוד שלו הוא חלק בקיום המצות שלו ו)זה שנעשה ככהג הוא מצד גודל הענין דקיומם שבע מצות דידהו, כי א"כ כ"ש שכן צ"ל בקיום המצות ע"י ישראל, ולא מצינו זה בשום מקום. וראה לקו"ש ח"ז ע' 49 שוה"ג להערה 11 - אלא שמדברי התוס' מוכרח הוא, כבפניםי

9) ראה לקמן הערה 57 הטעם בזה (בפנימיות הענינים).

39בתורה חייב מיתה" י), הוא לפי שנצטוו לקיים ז' מצות ב"נ, במילא צריכים הם ללמוד הלכות אלו בשביל לידע האיך לעשות מצות, אבל מאין להם המעלה דעסק התורה (מעלה זו שאינה בקיום המצות)+

ועכצ"ל : מאחר שבפועל מחויבים ב"נ ללמוד הלכות דמצות אלו (-- כי בלא"ה לא יוכלו לקיימן), הנה אף שלימודם הוא בשביל קיום המצות, מ"מ, כיון שעכ"פ מחוייבים ללמוד תורה -- יש בהם גם הגדרים דלומד תורה, בולל מעלות הנ"ל.

בסגנון אחר: לימוד תורת ז' מצות ע"י בני גח, אף שאינו בא לכתחילה מצ"ע. כ"א בשביל דבר אחר -- קיום המצות -- היינו שהלימוד הוא הכנה מוכרחת (כעין הכשר) להמצות, מ"מ נעשה עי"ז ענין לעצמו -- לימוד התוּרה מצ"ע יי.

ולכן יש בו גם הענין הנפעל ט"י לימוד התורה -- ,הרי הוא ככבה"ג" יי (אף שאינו בקיום המצות).

עחָבב

59>

ד. דוגמא לדבר: לכמה דיעות :י (והלכה כמותן':): אחד מד' עבודות שמחשבה פוסלת בה, היא הולכת הדם להמזבח לזרקו. ומבאר הרגצובי': דאף שהולכה הכרחית היא (בגדו"ז) בשביל הזריקה שלאח"זיי, נעשה חשיבות בפ"ע והוי עבודה שמחשבה בה פוסלת **:

ה ועד"ז מובן בלימוד התורה דנשים*י: הא דחייבות ללמוד הלכות הצריכות להן, אם שהוא (לא מצד מצות לימוד התורה מצ"ע, כ"א) בשביל ,לידע האיך לעשותן" (היינו שהוא דבר הכרחי בשביל קיום המצות), בכ"ז נעשה הלימוד ענין בפ"ע. ולכן מברכות הן משו"ז ברכות התורה *י.

4020 לקוטי

ומאחר שלימוד הלכות (דמצות אלו) נעשה ענין ותכלית בפ"ע (של לימוד התורה), מובן יי ששוב אין הוא מוגבל רק לשעה ש,צריכה לידע היאך לעשותן" בפועל. ולכן גם האשה היו" דעת כבר הלכות הצריכות לה ויודעת ,האיך לעשותן", יש לה שייכות '* ללימוד התורה, ולכן יכולה לברך ברכות התורה.

ועפ"ז מובן מה שדייק אדה"ז וכתב בטעם דנשים מברכות ברה"ת טעם זה דוקא כראשון ועיקרי, שהרי בענין זה יש לנשים שייכות לתורה מצ"ע.

ו אמנם לפי הנ"ל, דחיובן של הנשים ללמוד הלכות הצריכות הוא (לא רק הכשר לקיום המצות שלהןי אלא גם) ענין של לימוד התורה - תגדלנה ביותר הקושיות דלעיל (סעיי אזב) 1

עקָבג

והביאור בזה:

אף שנתבאר שבלימוד ההלכות הצריכות להן יש ענין של לימוד התורה, בכ"ז מכיון שחיוב זה מסובב מחיובן במצות שלהן, הרי אין לומר ע'ז שהן ,במצות ת"ת", ובמילא אין שייך לומר שיקבלו ע"ז שכר כמצווה ועושה במצות ת"תי

וע'"ד המבואר:י בלימוד התורה דב" בשבע מצוות דידהו. דאף שיש בזה מעלת התורה כנ"ל, עד ש;הרי הוא ככה"ג", בכ"ז ,אין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושין אלא כמי שאינו מצווה ועושה".

ועפ"ז מובן מה שלא אמר בגמרא דנשים יש להן זכות תורה מצד זה שחייבות ללמוד הלכות הצריכות להן: הא דקאמר בגמ'" ד,הא אינה מצווה כו' נהי דפקודי לא מפקדא כו". הכווגנה בזה היא (לא שאין למצוא בנשים חיוב דלימוד התורה, כ"א) בנוגע (ל,זכות תורה" --) להשכר על מפקדא -- מצות לימוד התורה כ.מצווה ועושה", שדוקא שכר זה (דד זכות מצות ת"ת) .מגנא כולי האי".

ולכן בלימוד הלכות הצריכות להן אם כי יש לאשה בזה יוקר מעלת התורה כו', מ"מ אין היא ,מצווה ועושה", ואין לה זכות זו דתורה שישנה למצווה ועושה *5.

3 סוטה שם.

4 וכשמקשה ,אילימא זכות תורה הא אינה מצווה כו" הכונה גם על התורה שלומדת לדעת לקיים מצותי'. ועפי"ז יומתק גם הקס"ד ,אילימא זכות תורה" שהוא (גם ובעיקר) על ענין זה דתורה (יוקר התורה) שישנו בנשים (וראה לשון רש"י שם) ומ"מ 41זז אמנם בזה ש,היא עוזרת לבנה או לבעלה בגופה ומאודה שיעסוק בתורה חולקת שכר עמהם ושכרה גדול מאחר שהם מצווים ועושים על ידה". (חהו שמסיים גם בגמ' ,לעולם זכות תורה כו' באגרא כו'").

הביאור בזה: לכאו' אינו מובן למה היא חולקת שכר עמהם בלמוד תוד רתם מפני שעושים על ידה -- ה"ז בדוגמת נותן כסף לעני והעני קיים בכסף זה מצוה (כגון שקנה בו מוון לסעודות שבת, וכיו"ב) דלא מצינו בשום מקום דיש לנותן הצדקה חלק במצוות שעושה העני בכסף זה (כ*א רק שכר קיום מצות צדקה)1

והתירוץ בפשטות הוא: כשאדם נותן צדקה לעני, נעשו המעות של העני, ואח"כ -- כשהעני עושה מצוה במעות אלו -- הוא עושה המצוה בדילי'; אבל בנדו"ד, האשה עוזרת לבנה או לבעלה מלכתחילה בקיום המצוה של ת"ת -- היינו שהיא עושה פעולת השתתפות בענין ומצוה זה עוזרת בעצם המצוה ולכן חולקת שכר עמהם, מקבלת (חלק ב)שכר לימוד התורה של הבעל והבן *

דוגמא לזה מצינו במצות פו*ר: כתב הר"ן יי דאשה אע"ג שאינה מצווה בפרי' ורבי''י, ,מ"מ יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים

עטֶבב

1+

מצותו".

והביאור: קיום המצוה של הבעל הוא ע"י ,ודבק באשתו והיו לבשר אחד"'י, היינו שמצות פו"ר שהבעל מצווה עלי' נעשית דוקא ע"י שניהם. ומכיון שהיא מסייעת בהמצוה ,יש לה (ג"כ) מצוה"י.

ועד"ז הוא בנדו"ד, כשעוזרת בלימוד התורה הרי שהמצוה נעשית ב" פועל בהשתתפותה ו(גם) על ידה, לכן יש לה ג"כ מצוה.

ת. אמנם מדברי הר"ז עצמו אינו ברור הפי' ש,יש לה מצוח", די"ל בשני אופנים:

א) .יש לה מצוה (סתם)" -- היינו אף שבעצם אין עלי' הציווי לקיים פו"ר, מ"מ מכיון שהיא מסייעת לבעל לקיים מצוותו, יש לה ג"כ מצוה, אבל אין לה ה,מצוה רבה* > דפו"ר.

8 בראשית ב, כד.

9 וכ"ה בנוגע לברכת כהנים, שגם לבני ישראל השומעים את הברכות יש חלק בהמצוה, מאחר שהכהנים צריכים להם (כרל לקיים מצותם) -- שיהי' למי לברך (וראה חרדים (מ"ע כו' התלויות בפה כו' לקי מן בכל יום, פרק ד' אות יח): וישראל העומדים כו' ומכונים לבם לקבל ברכתם כו' הם גמי בכלל המצוה. וראה שע"ת לשו" או"ח סי' קכח ס"ק ב. ולהעיר מחי' הרשב"א (המיוחס להריטב"א) סוכה לא ב (ד"ה מאי לאו): דליכא חיוכא אישראל להתברך מצוה דכהן הוא),

וכדמוכח מהדין (שו"ע אוה"ז סי' קכח סעי' לח. מסוטה לח, ב) ,עיר כו' שכולה כהנים כו' למי מברכין לאחיהם שבשדות" - דבלא האי טעמא לא היו יכולים לבוך.

ועדיז יש לבאר בעוד כמה וכמה דעים והלכות, ונתבאר בארוכה בההתעדות. וראה לקו"ש חי"ז ע' 235 (ס"ד) ואילך.

₪0 תוס' שבת ד, א ד"ה וכי. גיטין

מא, ב ד"ה לא תהו.

4242 לקוטי

ב) ,יש לה מצוה" שבנדו"ד -- היינו חלק במצות פו"ר 'י.

ועד"ז מקום לספק בשכר שיש לה בשעוזרת לבנה לקיים מצות ת"ת.

והנה מלשון הגמרא ,פלגאן בהדייהו* (וכן לשון אדה"ז ,חולקת שכר עמהם" -- ולא נוטלת שכר), מוכח כאופן הב' דיש לה חלק במצות ת"ת ממש, והיינו כנ"ל : מכיון דמצות ת"ת של הבעל והבן. שמצווים בזה, נעשית בעזרתה ו(גם) על ידה, הרי יש לה חלק בקיום מצותו, הייגו חלק במצות ת"ת, ולכן שפלגאן בהדייהו" -- ,חןר לקת שכר עמהם" כמצווה ועושה, ,מד אחר שהם מצווים ועושים על ידה"'.

ועד"ז י*ל גם במצות פרי' ורבי', שבסיועה לבעלה לקיים מצות יש לה חלק במצוה זו.

1 לכאו" משמע דבפו"ר אין לה חלק במצות פו"ר, כי מהא ד(פטרתה תורה ו)אין לה הציוי ע"ז אף שא"א להמצוה להתקיים רק ע"י סיוע האשה, מוכח שהופקעה מ" שייכותה למצוה זו (דפו"ר) ואין לה אלא מצוה סתם -- אבל אינו מוכרח דייל הד פטור הוא רק מהציוי והחיוב (מטעם כל ,הוא ימשול בך", ואשה התובעת כו" (בראשית ג טז ובפירש"י שם, נדרים ב, ב. בר"ן ופי' הרא"ש שם) ולכן הגשים אין זה בידן ולכן לא חייבתן התורה ע"ז), אבל לא הופקעו משייכות לעצם המצוה:

2) וכהפס"ד בשו"ע יו"ד סי' רמו ס"א ובהגה"ה שם (והל' ת"ת לאדה*ז פ"ג ה"ד) : ,ומי שא"א לו ללמוד כו' יספיק לאחרים הלומדים ותחשב לו כאילו לומד בעצמו, ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא *עסוק בתורה כו' ויחלוק עמו כן"".

3 ראה גם לקו"ש ח"ח ע' 214 הערה 4. ומה שהר"ן כתב הלשון ,(יש לה) מצוה (סתם)" (ולא כתב מצות פו"ר), הוא כי מצד הסברא בלבד אין זה מוכרח (וראה לעיל

עקָבג

ט. אמנם עפ"י הנ"ל יש לדייק : מאחר שאם היא עוזרת לבנה או לבעלה חולקת שכר עמהם, הרי שיש לה חלק במצות ת"ת שלהם כמצווה ועושה -- ולמה לא הביא זה אדה"ז גם בהל' ברה"ת, עכ"פ כטעם נוסף על שמברכות ברכת התורה*.

ויובן זה בהקדים קושית המפר" שים* על הר"ן:

איתא בגמרא ** : ,ההיא דאתאי כו" (ותבעה את בעלה לגרשה כי לא היו לה בנים ממנו), אמר לה לא מיפקדתי אמרה לי' לא בעיא הך איתתא חוטרא לידה כו'", והקשו .אמאי לא קאמר משום דמסייע (כסברת הר"ן) דעדיף טפי". >

אך הביאור: הא דמסייעת לבעל לקיים מצותו כו' הוא דבר התלוי ברצונה: אם רוצה, יכולה היא להנשא ולסייע לאיש לקיים מצותו

הערה 41) ואין כחנת הר"ן אלא לפרש הלשון בגמרא מצוה בה יותר מבשלוחה.

4 אין הקושיא שיכתוב זה כטעם ראד שון ועיקרי (וכמו בהל' ת"ת) כי הרי צריך ליתן טעם לחיוב כל הנשים בברה"ת - גם אלה שאין להן בעל או בנים, אבל קשה למה לא הביאו כלל (ואפי' לא כסניף) ואין לומר שזהו מפני לשון הברכה ,לעסוק* -- בי י"ל דגם הענין דעוזרת ה"ז הת" עסקות בלימוד התורה ושייך בזה הלשון לעסוק.

גם אין לומר שזהו משום דלפי"ז קשה הנוסח .ונתן לנו את תורתו", כי (נוסף על מש"כ לעיל בהערה להערה 29) הוי כתב אדה"ז שם גם הטעם דפ' התמיד וגם ע"ז לכאו" יש להקשות כן.

65 חידושי אנשי שם (בשם ספר ווך תמים) שם.

6) יבמות סה, ב.

43ועִ'י זה יהי' לה חלק בקיום מצותו, אבל מצ"ע אינה מצווה ע"ז. ומובן שאינה יכולה לתבוע את בעלה בדין שיגרש אותה בכדי שתוכל לקיים מצוה זו, שהרי אין עלי' שום ציווי, ורק כאשר מסייעת לבעלה בפועל אז היא חולקת במצותו ומקיימת מצוה. ולכן טעגתה רק ,לא בעיא כו' חוטרא כו'" ד,כי הא ודאי כייפינן" **י

ועד"ז הוא בנדו"ד: הא דעוזרת לבעלה ולבני' שעי"ז .חולקת בשבכר", ה"ז דבר התלוי ברצונה (היינו שאם רוצה יכולה להשתתף במצות ת"ת דמצווה ועושה של הבעל ובני'). אבל חיוב אין עלי' בזה.

ועפ"ז מובן שלא הביא אדה"ז מה שעוזרת כו' אפילו לא כטעם נוסף שתברכינה ברכה"ת -- כי מכיון שאין עלי' שום חיוב ע"ז, א"א לומר אשר לכולי עלמא** תברך ברכות התורה על שיכולה לעזור לבנה ולבעלה במצות ת"ת שלהם.

אמנם בהל' ת"ת. שמבאר דאף ש,אשה אינה מצווה במצות ת"ת", מ"מ יש לה שייכות למצוה זו, מקדים ומביא ענין זה לראשונה, שהרי מצד דעוזרת כו' תהא שייכת א) למצות ת"ת ממש דמצווה ועושה, ב) ובכה''ת

עקֶבג

כולה, אשר ע"כ .חולקת* היא בשכר עמהס כמצווה ועושה.

משא"כ זה דחייבות ללמוד הלכות הצריכות להן, אף שמצד זה יש להן שייכות ממש אל התורה, כי בלימודן זה יש גם יוקר ומעלת התורה - מ"מ מכיון דזה בא להן כהסתעפות חיובן במצות שלהן (ולא שייכות ישירה לת"ת), אין להן בלימוד הלכות אלו המעלה דמצווה ועושה במצות ת"ת** כנ"ל, ולכן מביא זה לבסוף אחרי הענין דעוזרת כו'.

יו"ד. בפנימיות הענינים: הקב"ה וכנס"י נקראו, כביכול, איש ואשה*י. והנה תכלית בריה"ע היא ,מלאו את הארץ וכבשוה" *, לכבוש את העולם (מל' העלם) ולהמשיך בו אור האלקי שלמע' מהעולם (הטבפ).

ואיש (זה הקב"ה) דרכו לכבוש כו'" יי, כי אין בכחו של נברא לשנות בכח עצמו את הטבע, לכבוש העולם, זהו רק בכחו של הקב"ה בורא העולם.

והנה שליחות זו, לכבוש את העולם נעשית בפועל דוקא ע"י בנ"י ובכח התורה שניתנה להם, כי הד תורה גם בירידתה למטה היא למע' מהעולם ; שלכן ארז"ל " ,כל חפצים 444 לקוטי

לא ישוו בה"" -- ;אפי' חפצי שמים", כי המצוות (;,חפצי שמים') נתלבשו ממש בדברים גשמיים, אבל התורה גם לאחרי שנתלבשה בגשמיות כתיב יי ,הלא כה דברי כאש", ולכן היא למע' מחפצי שמים, כי היא בחי' ,שמים"** עצמן 'י.

4 משלי ח, יא,

5 ירמי' כג, כט. ברכות כב, א, וראה לקויש ח"ח ע' 352 ובהערה 6 שם.

6 ראה תו"א א, א ואילך ובכ"מ דתו"מ הם בחי' שמים וארץ.

7 וזהו שארז"ל (הוריות יג, א) דתעוסק בתורה קודם ויקר מכהי/ג שגכנס לפני ולפנים : ביהמ"ק וקה"ק הוא שלימות ה" קוושה שבעולם (להעיר מכלים פ"א מ"ו ואילך), אבל בכ"ז זוהי קדושה שב(ערך ה)עולם -- אלקות שנתלבש לפייע העולמות (ולהעיר מתניא פנ"ג); אבל התורה -- גם בירידתה למטה היא למע' מהתלבשות בעולם (ראה ד"ה ויאמר משה תש'"ד, וב" לקו>ש שם), ולכן ישראל הלומד תורה ומתייחד עם התורה הוא למע' גם משלימות הקדושה ש(נתלבשה) לפי"ע העולם.

משא"כ ב*נ הלומד תורה ה"ה רק ככה"ג (בכיף הדמיון) ולא למע' מזה (אף דיש לו בלימודו יוקר התורה כנ"ל כפנים סעיף ) כי אין להם שייכות למדרי' אלקות (ותורה) כפי שהיא למע' מן העולם. וראה לקו"ש היה ע' 12 הערה 49.

עקָבג

ובנ'י ע"י לימודן בתורה מתייחדים יי עם התורה ועי"ז נעשים בעהייב על טבע העולם לכובשו (ולכן ביכולתם לשנות טבע העולם, וכמארז"ל יי ע"פ לאזל גומר עלי).

ומכיון שבנ"י הם ה,מסייעים" בעבודה זו לכבוש את העולם -- אף שבעצם הכח (ה;מצוה") ע"ז בא מהקב"ה ע'י התורה -- נעשים הם שותפים עם הקב"ה במצוה ועבודה זז -- תכלית בריה"ע [וכמרז*ל" ,נעשה שותף להקב"ה במע"ב"] יי.

1 וי"ל שעד"ו הוא הביאור ע"פ נגלה בוה שדומם (קלף של תספילין, צמר של ציצית וכיו"ב) נעשה דבר שבקדושה (תשמישי קדושה, או תשמישי מצוה) -- דמכיון שדבר זה מטייע בקיום המצוה ה"ז ,מקבל" חלק ב(קדושת) המצוה.