שיחה א

30שיחה א

20 לקוטי

כ' מנחם אב *

א בטעם הסמיכות של שבירת הלוחות למיתת אהרן בפרשתנו, אמרו רז" י, כי ,קשה מיתתן של צדיקים לפני הקב"ה כשבירת הלוחות".

והנה כשתורת אמת משווה ב' ענינים, ה"ז השוואה אמתית וכוללת. ז. אי שהשוואת ,מיתתן של צדיקים" ל,שבירת הלוחות" הוא לא רק בזה ששניהם קשים לפני הקב"ה, ולא רק בזה שגודל הקושי הוא שוה בשניהם, כי אם שהם דומים זה לזה גם בתוכנם (ואדרבה זהו הסיבה. והדמיון בגודל הקושי שבהם -- ה"ז המסובב).

וכיון שהם דומים זל"ז בתוכנם, הרי מובן שגם פרטי הענינים שמצינו ב-

שבירת הלוחות צ"ל דוגמתם במיתת צדיקים.

וצריך להבין : מה הוא הצד חשווה דשבירת הלוחות ומיתתן של צדיקים בכללות ענינם, ובמה הדמיון דהפרטים?

ב והנה אף ששבירת הלוחות היא צרה * ו,קשה לפני הקב"ה", מצינו שיש בה גם ענין למעליותא. הוכחה לדבר : כשהיו יוצאים ישראל למלחמה, הי יוצא עמהם הארון שבו מונחים שברי לוחות י. דלכאורה תמוה: הרי שברי הלוחות מזכירים חטאם של ישראל: ולא חטא סתם אלא חטא העגל שעליו נאמר+ ,וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" -- ש,אין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל"* -- ואיך יתכן, שבעת שבניי יוצאים למלחמה, שאז זקוקים ביותר ללימוד זכות ולהתעוררות רחמים ע"י 31מצות ומע"ט -- וע"ד מש"נ * כי תצא מחנה על אויבך גו' והי' מחניך קדוש גו' -- דוקא אז יקחו עמהם השברי לוחות, דבר המזכיר חטא העגל וכו'1

ומזה מוכח *', שדוקא בשברי הלוחות יש ענין של לימוד זכות על בנ"י היוצאים למלחמה; ולא עוד, אלא שהיא זכות גדולה ביותר, שהרי יוצאי מלחמה היו כולם צדיקים **', שאין בידם אלא מצות ומע"ט (ו;מי שהיי ירא מעבירות שבידו" נצטווה י

1 ראה פדר"א פמ"ו וילי"ש תשא רמז שצב : הלוחות לא נבראו מן הארץ אלא מן השמים. וראה אלשיך תשא לב, טו. לד, .

וראה תניא פני"ג : ,החקוקות בלוחות שבארון בנס ומעשה אלקים חיים [הוא עלמא דאתכסיא המקנן בעולם הבריאה כו']". ואף שבביהמ"ק היו לוחות האחרונות -- ראה סה"ש תשיג ע' קכג. ואולי עוד יל*פ בתגיא שהכוונה שהעשה*ד בלוחות היו חקוקות בגס (כמרז"ל מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין -- שבת קו, א) ומעשה אלקים חיים (כמש"ג ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון -- פרשתנו י, 7 322 לקוטי

ואף שבהלוחות מצד עצמם היתה מעלה נפלאה הנ"ל, בכל זאת אמרו חז"ל יי ; ,נסתכל (משה) בהן וראה שפרח כתב מעליהן, אמר האיך אני נותן להם לישראל את הלוחות שאין בהם ממש, אלא אאחוז ואשברם".

ולכאורה תמוה:

א) גם לאחר ,שפרח כתב מעליהם* עדיין נשארו במעלתם הנפלאה שהם +,מעשה אלקים" יי -- ואיך אמר עליהם משה ,שאין בהם ממש"1

ב) ,אין בהם ממש" -- טעם שלא יתנם לישראל (כ"א לגונזם וכיו"ב) אבל לא ענין דבזיון ,אשברם"?

ג) פשיטא דצ"ל ,אאחוז" ומאי קמ"ל (בפי' זה שאינו מזכיר שלקחם מהזקנים וכו') +

ד והביאור בזה בהקדם דוגמא לדבר :

גולמי חומר הכי יקר אינם חשובים עד כדי לקבל טומאה -- כ"א צ"ל נעשית כלי והכלי צ"ל גמורה בכל השלמות שעלה ברצון+י. לאחרי גמר מלאכת הכלי ונטמאה ואח"כ נחסר בשלמות ** הכלי, אף שכמובן מהנ"ל ה"ז ירידה גדולה ממעלתה, בכ"ז בטומאתה עומדת. ושבירתה (מתפקידה העיקרי -- דמשקה במוציא משקה:: וכו') זוהי תקנתה (ביטול הטומאה) *י.

והנה הלוחות היו לוחות אבן (שאפילו כלי גמור אינו מקבל טומאה *3) ועוד ועיקר אפילו בשר היורד מן השמים טהור הוא יי ועאכו"כ לוחות שמעשה אלקים המה -- אבל הוא ע"ד שאמרן שבגדי קודש מדרס לחטאת *:. והמדו" בר בנדו"ד הוא בירידה במעלה.

והנה נתינת הלוחות הייתה אל משה יי וע"מ להניחם בארון, למסרם לציבור. ולכן קודם ש,אשברם" הי' צ"ל ,אאחוז" -- שיהיו שלו לגמרי::.

בסגנון אחר (בפנימיות הענין):

מכיון שה;מכתב אלקים" הי' +חרות על הלוחות" -- באותיות החקיקה, היינו שה,מכתב" לא הי' דבר נוסף עליהם, כמו אותיות הכתיבה בדיו על הקלף, כ"א שה,מכתב אלקים* הי' ,מעצמן של הלחות אשר נחקק מהם ובהם"* -- הרי מובן כי העילוי שה,מכתב אלקים" פעל בהלוחות הוא באופן שנתעצם בהם בתכלית., היינו שעי"ז נעשה מציאותם האמיתית ה,מכתב אלקים" החקוק בהם.

ולכן, כאשר ,פרח כתב מעליהן* -- אף שנשארה בהם מעלתם מצד היותם ,מעשה אלקים". מ"מ -- ,אין בהם ממש" וראוי לשברם, היות וכבר

1 תשא לא, יה. וראה מדחז"ל עה"פ ד,ויתן" -- מתנה, 33נחקק ונתעצם בהם שאמיתיות מציאותם הוא ה,מכתב אלקים" והוא ,פרח מעליהן".

[יתרה מזו: ,פרח כתב מעליהן* (בפשטות) אין לפרש שפרח מהם גוף הכתב (האותיות עצמן) -- דא'כ מהו הל' ,לוחות שאין בהם ממש" -- ה"ז ,לוחות שאין בהם כלום". ועוד מכיון שהכתב הי' ,מעצמן של הלחות", הרי כל זמן שהלוחות היו שלימות (טרם שבירתן) הרי הי' שלם גם הכתב החקוק בהםי: -- אלא הכוונה שפרח ה,רוח קדוש" שהי' ,בקרב כל אות ואות" **.

ומזה מובן, שאמיתית המציאות של הלוחות היתה (לא רק גוף הכתב, אלא ובעיקר) הנשמה וה,רוח" שבהכתב. שלכן, כאשר פרח הרוח, הנשמה של הכתב (אף שגשארו האותיות בציורם) - ,אין בהם ממש].

ה. והנה דוגמת שתי המעלות דקדושה שהיו בלוחות הראשונים -- א) ה,מעשה אלקים" של הלוחות עצמם, ב) ה,מכתב אלקים" שהי' חרות עליהם -- יש דוגמתן גם באיש הישראלי *:, שהוא מורכב מגוף ונשמה: גופו של איש הישראלי הוא בדוגמת הלוחות עצמם שהיו ,מעשה אלקים", וכמוהם גם גוף הישראלי יש בו קדושה נפלאה"י; והנשמה שניתנה בו

4) אבל ראה חדא"ג מהרש"א פסתים פז בי

5) אלשיך שם לד, א, שם, ד (קרוב לסופו).

6) ראה רבינו בחיי שם הערה 412 אלשין פרשתנו ', א. ועוד.

זג) ראה תניא פמ"ט : .ובנו בחרת מכל

היא דוגמת ה;,מכתב אלקים" שהי' חרות על הלוחות. ובנשמה עצמה -- כמה בחי' הן זו לפגים מזו, ובכללות נשמה ונשמה לנשמתא "5 -- ע"ד הנ"ל יי ב,מכתב אלקים".

וכמו שהלוחות, עם היות שלכאורה הם ענין לעצמם גם מבלעדי המכתב אלקים שהי' חרות עליהם, שהרי מציאותם של הלוחות היתה קיימת קודם שנחרת בהם עשה"ד -- ובכ"ז הנה לאחרי שנחרתו בהם עשה"ד נתעלו בעילוי עצמי עד שכל מציאותם הוא ה,מכתב אלקים", ובאופן שכאשר ,פד רח" הכתב הרי הם דבר ,שאין בו ממש" ובאו לשבירת והפסד מציאותם, כנ"ל ג

כן הוא גם בנוגע לגוף הישראלי, דאף ש,אין התהוות שרש הגוף ועצמותו מנשמתו אלא מטיפות אביו ואמו"'*י; ועוד, התהוותו של הגוף קדמה להזמן שניתנה בו נשמתו -- מ"מ, לאחרי שהנשמה נתלבשה בהגוףי שלימות התלבשות זו היא -- שאין הנשמה דבר נוסף על עצמותו, אלא שהנשמה נעשית מהותו דהגוף. וכנאמר יי ,שחיי הצדיק אינם חיים בשריים כ"א חיים רוחניים שהם אמונה ויראה ואהבה".

עם ולשון הוא הגוף*. וראה בארוכה תורת שלום ע' 120 ואילך.

8 וח"ג קנב, א.

9) להעיר אשר הנשמה ה' שמות נק" ראו לה (מתאים להבחי" שבה) -- ב"ר ספייד, וראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ד, ה"ח -- וגם ב,המכתב"* היו טנת"א והרוח קדוש ששברום.

0) שער היחוד והאמונה פ"ו.

1 אגה"ק ביאור דאגרת זך, 344 לקוטי

וזהו הדמיון שבין ,מיתתן של צדיקים" לשבירת הלוחות -- כי שניהם נשתנו מכפי שהיו בתחילה וה;רוחניות" (הנשמה, ה,מכתב אלקים") נעשה כל מציאותם.

ו ע'פ כל הנ"ל יובן גם גודל העילוי שב,שברי לוחות". ושייכותו למלחמה -- וכנ"ל (ס"ב) שכשהיו יוצאים למלחמה הי' יוצא עמהם הארון שבו היו מונחים שברי לוחות :

תוכנה של מלחמת בנ"י הוא: אף שהיו דור דעה במדבר -- לעבור את הירדן*י ולכבוש נחלת גויםם יי ארץ כנען, לעשותה ארץ ישראל, ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, וכל כמה שלא נכבשה כל הארץ כולה:-- ה"ז מלחמת מצד וה* לכבוש נחלת גוים ולעשותה דירה לו ית'.

וההתעוררות (והכח) לזה באים מהשברי לוחות: כמו שהלוחות, שגם מצד עצמם היתה בהם המעלה ד" ,מעשה אלקים", עלו למעלה גדולה יותר, המעלה ד,מכתב אלקים", ועד כדי כך -- שכאשר ,פרחה" מהם מעלה זו, לא חי' בהם ,ממש",

ה"ז מעורר את היוצאים למלחמה, שלא דיים כלל בהמעלות וכו' שישנן בהם ע"ע שהם צדיקים וכו' כנ"ל כ"א מלחמת מצוה וחובה היא לאזור את כל הכחות לכבוש, ובל' הרמ-

2) שגוטל מזה ונותן לזה, ק"נ (לקויית שלח מו, א).

3 ראה פרש'"י עה"ת בתתלתו.

4 ראה רמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"א וה"ו.

ב"ם יי ;כל ארץ ישראל האמורה בתורה" -- שזהו כולל זה שציווה משה רבנו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו ב"נ כו" שיקבל אותן כו' מפני שציווה בהן הקב"ה בתורה כו' -- כל העולם נעשה דירה לו ית'.

זוהי ההוראה לכאו"א בעבודתו: אין לו לאדם להסתפק במה שעשה בעבודת ה' עד עתה. ואפילו אם כבר הגיע למדריגת צדיק, מצוה וחובה היא לעלות למדריגה נעלית יותר.

זה והנה הוראה זו שייכת גם לפשטות הענין ד,מיתתן של צדיקים":

ארז"ל *י ,צדיקים יי אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה'"ב שנא' * ילכו מחיל אל חיל וגו'". היינו, שעומדים בעלי' תמידית בעבודתם לקונם.

ואף שבכל ימות השנה ,אין להם מנוחה", הרי ביום היאָרצייט, יש אז עלי' יתרה. והטעם י"ל:

מבואר בכ"מ *י דבכדי לעלות למדריגה עליונה יותר, שהיא באי"ע למדריגתו הקודמת, ה"ז ע"י הקדמת ביטול ממדריגתו הקודמת. ובלשון אדה"זי ,שבע יפול צדיק . . ובין 35מדריגה למדריגה טרם שיגיע למדריגה עליונה ממנה הוא בבחי' נפילה ממדריגה הראשונה": ועד"ז ב;מיתתן של צדיקים":י, שה,מיתה" -- ביטול מציאותם הקודמת, היא ההק" דמה וההכגה לעלייתם מעוה"ז לג"ע -- עלי' שלא בערך .

ולכן בכל שנה ושנה ביום היאֶר" צייט, כאשר מתעורר הענין כמו שהי' בפעם הראשונה, יש עלי' נוספת ית" רה'י -- עלי' שלא בערך עליות הקודמות.

ומזה שאחז"ל ש,צדיקים אין להם מנוחה" (גם) בעוה*ב (ג"ע5), דלכד אורה ה"ז הלכתא לג"ע -- מוכח שגם זה שיש עליות לצדיקים בג"ע, נוגע -בעבודה עתה; והיינו, כי ע"י עליית הצדיק ,מחיל אל חיל", הרי זה סיוע ונתינת כח לכל השייכים אליו, לומדים תורתו וכו', בעבודתם הם לעלות ,מחיל אל חיל"'*:

ובפרט ביום היאָרצייט, שאז החד ליכה והעלי' ביתר שאת ויתר עזי

ח. עפ"ז מובן שמעלה יתרה ונפלאה בנוגע להסתלקות הקשורה בגלות (כאאמו"ר -- בעל ההילולא -- שנסתלק בגלות). והביאור :

1 ,כל מאן ונהית מדרגא קדמאה רהוה ביי קרי בי' מיתה* (זח"ג קלה, ב).

2) ראה תניא פל"ז (מח, אב

3 שזהו הטעם לאמירת קדיש (ביום זה) -- מפגי עליית הנשמה (אריז"ל הובא בלחם הפגים ובשיורי ברכה לשו"ע יו"ד סו*ס שע*ו)

4 ראה תו"א צח, ב וד"ה זה הים שם (ובכ"מ), שמפרש ,עוה"ב* במרז"ל זה על ג"ע וראה לקמן ע' 182.

5 ראה אגה"ק סי זך וביאורו.

מבואר בס' החנוך* אשר צער גלות ,שקול כמעט כצער מיתה, ש" נפרד האדם מאוהביו ומארץ מולדתו ושוכן כל ימיו עם זרים".

וענין נוסף בצער גלות שאין בצער מיתת, שצער גלות הוא צער <מיתה* שנמשך זמן רב. ולכן קיום התומ"צ בגלות למרות הצער הקשור בזה. היז מעלה יתִירה ונפלאה [ע"ד משאר" ז"ל * ,אילמלי נגדוהו לחנני' מישאל ועזרי' וכו'" -- אף שמסרו עצמם למיתה בכבשן האש 5].

ומזה מובן גם בנוגע להעלי' שלאחרי זה, דכיון ש,לפום צערא אגרא"*י, חרי העלי' שלאחרי ,צערא" וירידה כזו, היא דרגת עלי' גהולה בהעלי' ד,מיתתן של צדיקים".

ועד"ז גם בנוגע לסיוע ונתינת כח (כנ"ל ס"]) לכל השייכים אליו וע"ד מרז'ל * דבתר רישא גופא אזיל אף שהם נמצאים במקומות שונים [ובפרט ע'י לימוד תורתו, שאז הרי זה ,יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות" '*].

ועד"ז בכללות העבודה: ע"י עבודת העלי' ,מחיל אל חיל" בזמן הגלות -- דנשמה בגוף ודגלות זה בתוך גלות שע"י חטא עה"ד (שדגו בגירו" שין יי) ולאח''ז -- בתוך גלות ד,גלינו 36מארצנו"יי ובגלות זה עצמו בגלות משכונה ** לשכונה ובגלות זה עצמו -- בפרט בעבודת ימות החול %

עה"פ והמה כאדם. וראה רשימות הצ"צ לאיבה עה"פ הנ"ל (עי יד). 3 ראה אגה"ק סכ"ה (קמ, רע"א). 4 מכות יב, ב 5) ראה לקו"ת בלק עב, א. עב, ב

ה"ז הכנה להעבודה והדרגא דלמעלה מעליות יי -- עבודת יום השבת (ומנוחה), שנה השביעית שבת להוי', אלף השביעי ,יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים **.

6 סוף תמיד.