235
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יש להקדים ולהסביר, כמדובר פעמים רבות37, שאנו מוצאים, שבמקום שהתורה מצוה על מצוה מסויימת, שקיומה כרוך בפעולה קודמת וכדומה, הרי גם הפעולה הקודמת היא בעלת חשיבות ושייכת למצוה עצמה. כיון שהיא הכרחית, ובלעדיה אין המצוה יכולה להיעשות, הרי זה כאילו ציותה התורה ביחד עם המצוה גם על פעולה זו.
באופן כללי זוהי המהות של מכשירי מצוה, ובמיוחד לפי דעת רבי אליעזר38 שמכשירי מצוה דוחים שבת, בדיוק כמצוה עצמה, במקרים שהמצוה דוחה שבת.
יותר מכך נאמר בתלמוד הירושלמי39, שעל ההכנה למצוות סוכה, לולב40 וכדומה, מברכים את ברכת המצוה: אשר קידשנו במצוותיו וציונו לעשות סוכה, לעשות לולב41 ועוד42.
ענין זה, שמהות המצוה חלה גם על דברים אחרים שהכרחיים לקיום המצוה, מוצאים גם לגבי סיועם של אנשים לקיום תורה ומצוות, ולא רק לגבי פעולה. לדוגמא: בהלכות תלמוד תורה43 נפסק "מי שאי אפשר לו ללמוד... יספיק לאחרים הלומדים ותיחשב לו כאילו לומד בעצמו"44.
וכך גם לגבי נשים, בדומה להכשר מצוה כדלעיל, כפי שידועים דברי הר"ן*, שלמרות שאשה אינה חייבת במצות פריה ורביה, "מכל מקום יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים מצותיה". כלומר, כיון שהבעל יכול לקיים את המצוה רק על ידי האשה, יש גם לה מצוה.
ואף כאשר סיועה של האשה למצות הבעל אינו הכרחי לעצם קיום המצוה, אלא היא רק מסייעת לאפשרותו לקיים את המצוה, נפסקת ההלכה45, שלמרות שכשלעצמה אין היא חייבת במצוה זו – תלמוד תורה – הרי "אם היא עוזרת לבנה או לבעלה בגופה ומאודה שיעסוק בתורה חולקת שכר עמהם ושכרה גדול מאחר שהם מצווים ועושים על ידה"46.
ה. השתתפות הקטן במצות החינוך היא על ידי קיום המצוה בשלימותה
אך בכל הדוגמאות המנויות לעיל, כולל מכשירי מצוה, שמברכים עליהם
הערות
- 37. בהבא לקמן ראה לעיל ע' 200 ואילך, וש"נ.
- 38. שבת קל, א.
- 39. ברכות פ"ט ה"ג.
- 40. שרק בסוכה וציצית נאמר "תעשו", משא"כ בלולב וכו' ומ"מ מברכין – ראה לקו"ש שם.
- 41. עיין לעיל שם הערה 56 שגם להבבלי שאין מברכין ס"ל דהוי מצוה.
- 42. ועיין לעיל שם יתירה מזו בהולכת דם למזבח שנעשה עבודה.
- 43. שו"ע יו"ד סרמ"ו ס"א וברמ"א שם. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ס"ד.
- 44. משא"כ ההמשך שם "ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה כו' ויחלוק עמו כו'" – שזהו מפני תורתו של הלומד כו' וברשותו.
- *. רפ"ב דקידושין.
- 45. הל' ת"ת לאדה"ז ספ"א. מסוטה כא, א. רמ"א שם ס"ו.
- 46. ראה בארוכה לקו"ש חי"ד ע' 37 ואילך.
שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ו:א׳ - הטקסט מספריא
כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, בֵּין עָנִי בֵּין עָשִׁיר, בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ בֵּין בַּעַל יִסוּרִים, בֵּין בָּחוּר בֵּין זָקֵן גָּדוֹל. אֲפִלּוּ עָנִי הַמְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, אֲפִלּוּ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים, חַיָּב לִקְבֹּעַ לוֹ זְמַן לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה (יְהוֹשֻׁעַ א, ח). וּבִשְׁעַת הַדַּחַק, אֲפִלּוּ לֹא קָרָא רַק קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּי ךָ (יְשַׁעְיָהוּ נט, כא) קָרִינָן בֵּיהּ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק א' וּסְמַ"ג עֲשִׂין י"ב). וּמִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמֹד, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל לִלְמֹד אוֹ מִפְּנֵי הַטְּרָדוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, יַסְפִּיק לַאֲחֵרִים הַלּוֹמְדִים. הַגָּה: וְתֵחָשֵׁב לוֹ כְּאִלּוּ לוֹמֵד בְּעַצְמוֹ (טוּר). וְיָכוֹל אָדָם לְהַתְנוֹת עִם חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְהוּא יַמְצִיא לוֹ פַּרְנָסָה וְיַחֲלֹק עִמּוֹ הַשָּׂכָר, אֲבָל אִם כְּבַר עָסַק בְּתוֹרָה אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר לוֹ חֶלְקוֹ בִּשְׁבִיל מָמוֹן שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ. (תא"ו נָתִיב ב' מִשַּׁ"ס דְּסוֹטָה).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך יד ‹ עקב ‹ שיחה א ‹ 41 לקו"ש חי"ז ע' 235
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

