235

יש להקדים ולהסביר, כמדובר פעמים רבות³⁷, שאנו מוצאים, שבמקום שהתורה מצוה על מצוה מסויימת, שקיומה כרוך בפעולה קודמת וכדומה, הרי גם הפעולה הקודמת היא בעלת חשיבות ושייכת למצוה עצמה. כיון שהיא הכרחית, ובלעדיה אין המצוה יכולה להיעשות, הרי זה כאילו ציותה התורה ביחד עם המצוה גם על פעולה זו.

באופן כללי זוהי המהות של מכשירי מצוה, ובמיוחד לפי דעת רבי אליעזר³⁸ שמכשירי מצוה דוחים שבת, בדיוק כמצוה עצמה, במקרים שהמצוה דוחה שבת.

יותר מכך נאמר בתלמוד הירושלמי³⁹, שעל ההכנה למצוות סוכה, לולב⁴⁰ וכדומה, מברכים את ברכת המצוה: אשר קידשנו במצוותיו וציונו לעשות סוכה, לעשות לולב⁴¹ ועוד⁴².

ענין זה, שמהות המצוה חלה גם על דברים אחרים שהכרחיים לקיום המצוה, מוצאים גם לגבי סיועם של אנשים לקיום תורה ומצוות, ולא רק לגבי פעולה. לדוגמא: בהלכות תלמוד תורה⁴³ נפסק "מי שאי אפשר לו ללמוד... יספיק לאחרים הלומדים ותיחשב לו כאילו לומד בעצמו"⁴⁴.

וכך גם לגבי נשים, בדומה להכשר מצוה כדלעיל, כפי שידועים דברי הר"ן^*, שלמרות שאשה אינה חייבת במצות פריה ורביה, "מכל מקום יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים מצותיה". כלומר, כיון שהבעל יכול לקיים את המצוה רק על ידי האשה, יש גם לה מצוה.

ואף כאשר סיועה של האשה למצות הבעל אינו הכרחי לעצם קיום המצוה, אלא היא רק מסייעת לאפשרותו לקיים את המצוה, נפסקת ההלכה⁴⁵, שלמרות שכשלעצמה אין היא חייבת במצוה זו – תלמוד תורה – הרי "אם היא עוזרת לבנה או לבעלה בגופה ומאודה שיעסוק בתורה חולקת שכר עמהם ושכרה גדול מאחר שהם מצווים ועושים על ידה"⁴⁶.

ה. השתתפות הקטן במצות החינוך היא על ידי קיום המצוה בשלימותה

אך בכל הדוגמאות המנויות לעיל, כולל מכשירי מצוה, שמברכים עליהם