שיחה ב

129שיחה ב

בחוקותיג

א בדיני מעשר בהמה שבסוף פרשתנו עה"פ י ,לא יבקר בין טוב לרפ" פרש"י : ,לא יבקר וגו' -- לפי שנאח מר : וכל מבחר נדריכם יכול יהא בורר ומוציא את היפה ת"ל לא יבקר בין טוב לרע בין תם בין בע"מ חלה עליו קדושה ולא שיקריב בעל מום אלא יאכל בתורת מעשר ואסור ליגזז וליעבד".

והנה תחלת פירושו של רש"י ,לפי שנאמר . . ת"ל לא יבקר בין טוב לרע" מקורו בתו"כ *. אמנם ידוע שאין דרכו של רש"י להעתיק דרשת רז"ל אא"כ מוכרחת היא להבנת פשוטן של כתוד בים ; ומה שבנדו"ד מביא רשי דחשת התו"כ י"ל בפשטות :

בפשוטן של כתובים אי"מ למה הוצרך הכתוב להזהיר* .לא יבקר בין טוב לרע": דין מעשר בהמה מפורש בכתוב הקודם ,כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהי' קודש לה'*, שפשוטו -- שהסדר צ"ל שהבהמות עוברות תחת השבט והעשירית קדושה -- ולא שבורר ומוציא אחת מתוך עשר (ונוסף ע"ז -- יעבור (ולא --

יעבירו) מעצמו משמע), הרי כבר ידוע שאין להאדם לבקר ולברור איזו תהי' קודש -- ולמה צריך הכתוב להזהיר ,לא יבקר גו'*! לכן פרש"י ,לפי שנאמר וכל מבחר נדריכם". ולכן אפשר הקס"ד ש,יהא בורר ומוציא את (העשירי שיהי') היפה -- ת"ל לא יבקר בין טוב לרע".

אמנם עפי"ז אי"מ סיומו ,(ת"ל לא יבקר בין טוב לרע) בין תם בין בעל מום חלה עליו קדושה", הרי לאו סיפא רישא וכו':

א) הקס"ד הוא רק דעליו לברור ולהוציא את היפה ולכן נאמר ,לא יבקר", אבל מנא לן לומר.ד,וכל מבחר נדריכם"י, הוא לעיכובא ולא חלה קדושה (כלל) באם לא הוציא את היפה --- שלשלול זה מסיים .בין תם בין בע"מ חלה עליו קדושה"1

ב) פתח ב יפה" ומסיים ב,תם*1

6 אף שרש"י לא הביא דרשת הגמ'י (בכורוּת נת, ב) ,אמותיהן מבתוץ כן" וגועות ויוצאות לקראת אמם ולפקינהו אינהו יעבור כתיב ולא שיעבירוהו". וכמו שהקשה במשכיל לדוד על ;' רש"י ,מוציאן בפתח". אבל בפשטות -- ,מוציאן" הוא לאו דוקא ,מוציאן בידים ואפ"ל רק גרם הוצאתן (תו"ת כאן). ובפרט שרש"י לא מפיק פ" תיבת ד,(כל אשר) יעבור" (שמשמעותו מעצמו) מפשוטו, ובכלל לא עסיק בפירושו (שלכן לא העתיק תיבת ,יעבור") ורק מפרש תיבות ,תחת השבט".

13010 לקוטי

דהנה עכצ"ל שבהקס"ד ש,יהא בורר ומוציא את היפה" דוקא -- אין הכוונה לשלול בעל מום, שהרי בע"מ לא תיסק אדעתן למעטי' מטעם ;כל מבחר נדריכם", כי שם המדובר מבין אלו .אשר תדירו לה'?, ובע"מ אסור להקדישו ולהקריבו לה''י -- אינו בסוג ,נדריכם" בכלל; אלא הכוונה בוה י היא שיקח בהמה יפה כפשוטו (שמינה) ולא פחותה ורעת' מראה

ד) אמור כב, יט ואילך. ובפרשיי שם כב ,ג' פעמים להזהיר על הקדשן כן"".

68 וכן פ' הר"ש משאנץ בתו"כ. וב" ביאור הרי"פ פערלא (בסהמ"צ להרס*"ג) ח"א עשה פו בסופו (שיח, ג). וראה לקמן הערה 2

אבל להעיר מלשון הרמב"ם ריש הל' איסורי מזבה ,מ"ע להיות כל הקרבנות תמימין ומובחרין שנא' תמים יה" לרצון כו'* (ועד"ז בריש פ"ו שם). ואולי גם ,מובחרין" נכלל ב,תמים יהי'". או שזהו פרט נוסף, ובתיבת ,מובחרין" כונתו עד מ"ש בפ"ב ה"ח (שם) אד' חוליים אחרים כו' אין מקריבין אותה לפי שאינה מן המובחר והכתוב אומר מבחר נדריך* (ואין לומר שזהו בע"מ, כי הרי מסיים שם ,ואם הקריבן יראה לי שהורצו" ואילו בבע"מ נא' ,תמים יהיי לרצון, לא לרצון יהי' לכם" -- אמור שם, כ"כא). ורפי"יז שם ,לא יביא שה כחוש וכעור ויאמר הרי אין בו מום כו' אלא כל שיביא כו' מן המובחר*. וכדמוכת (ש,מבחר" \,בע"מ" הם בב' סוגים נפרדים) גם מפ"ג הי"א (שם): ,האסורין למזבח הרי הן י"ך כו' בע"מ, ושאינה מן המובחר". וראה ברי"פ פערלא שם (שיז, ג ואילך). ובהערה 11.

0 היעו בעיקר שאינה יפה (שמינה) ולא שיש בה איזה צד שלילי, כי זקן וחולה ומזוהם נתמעטו מקרבן (פרש"י ויקרא א, יו*ד, מבכורות מא,

א. תו"כ עה"פ).

בחוקותי ג

(על דרך כחושה )3 - וא'כ -

0) להעיר (בדרך ההלכה) מפרש"י מנחות (סד, א ד"ה אפי' נמצאת) דבכחושה יש איסור ד,הקריבהו נא לפחתך" (מלאכי א, ח). וראה בהערה הבאה.

1) ומפרש"י זה * משמע ולפי האמת בלא לימוד ך,לא יבקר* הי' צריך ליקח מן המובחר היינו בהמה יפה (-- שמנה), ועדיז בשאר קרבנות (דלא נאמר בהם מיעוט). אבל ראה גו"א בפרש"י (פרשתנו כז, יו"ד) : .דלגבי הקרבה אין חילוק בין כחוש ושמן". וראה ומב"ם שבהערה 8. ובסוף הל' איסורי מזבח ,ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר כו' יקדיש מן היפה" (וראה שו"ע יו*ד סו"יס רמח). וראה שו"ת צפע"ג (נ. י. תשיייד) סי' רעד (חלקו נעתק בצפע"ג עה"ת שם). ביאור הרי"פ שם. ציונים לתורה כלל יג.

אבל להעיר שברמב"ם (ובשו"ע) שם א) מתחיל ,הרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע כו'" שבזה יש לפרש שאם מכוין לבו לשמים (ואינו יכול להביא יותר) מצוה בזה כמו בזה -- ראה מנחות בסופו. תוס' שבועות טו, א ד"ה ללמדך (וראה בארוכה לעיל ע' 10 הערה 3, וע' 13 ואילך) ב) מסים ,וכן הוא אומר כל חלב להי" ולא הביא הכתוב ,מבחר נדריכם". אך "ל שבנוגע לקרבנות סמך ע;"ז שכבר הביא ,מבחר" בפ"ב ה"ח שם (וברפ'יז שם). וכאן הביא ,כל חלב לה'", לפי שמדבר ב,כל זבר שהוא לשם האיל" או י"ל (שלדעת הרמב"ם) ,מבחר נדריכם" שולל רק ,שה כחוש וכעור" (רפ"ו שם) ו,חוליים אחרים" (שבפ"ב שם)** וכיו"ב (היינו היפך היפה והמובחר). ו,כל חלב לה'* מרבה גם ,מן היפה המשובת 131א) מהו הסיום ;בין תם בין בעל מום חלה עליו קדושה" -- ,תם" <בעל מום* מאן דכר שמי'. ב) מכיון דפי' הכתוב ,לא יבקר בין טוב לרצי -הוא שלא יבקר את היפה מתוך השאר שבעדרו שאינם יפים (אבל שניהם ראויים להקרבה) -- מנלן מכתוב זה כי <בין תם בין בעל מום חלה עלין קדושה".

ג) גם צלה"ב: בתחילת פירושו, מעתיק רק התיבות ,לא יבקר", ותיבות <בין טוב לרע" מרמז ב,וגו' *, ובאמצע פירושו מעתיק גם ,בין טוב לרע"?

ד) כן צלה"ב בסיום דברי רש"י :

אריכות לשונו ,ולא שיקריב בעל מום* לכאורה מיותרת היא, שהרי כבר מפורש בתורה לפנ"ז' ,כל אשר בו מום לא תקריבו גו' ":י.

ה) מנ*ל לרש"י בפשש"מ ב' הפר"

(לא' רק שלילת האינו יפה

בחוקותי ג

טים שבפירושו ש,יאכל בתורת מעשר ואסור לגזוז וליעבד" *י.

ב. והביאור בזה:

תיבת ,(לא) יבקר" אפשר בה ב' פירושים :

א) בירור. ובנדו"ד -- לבקר ולהוציא בהמה א' מתוך העשר שבעדרו,

ב) מל' ,בקורת" *י, ובנדו"ד פירושה (לא שיברר אחד מתוך השאר, אלא) לעשות בקורת בכל עדרו. והיינו שכל אחת מהעדר של עשר בהמות (שממנו יהי' העשירי קודש) תהי' מבוקרת.

וע"פ דרך ההלכה מותר לעשות בקורת בתוך עדרו, היינו שיכול ,לשדי בי' מומא בכולי עדרי' "*: (ובמילא יהי' העשירי בע"מ). ומזה מובן (בפשטות) גם לאידך גיסא שיכול לבקר

3 ואין לומר שמה שרשיי מביא ב' פרטים אלו הוא (לא לפי שמרומזים ב" פשש"מ, אלא) כי זה הדין במעשר בע"מ (לפי האמת), ומכיון שכ' ש,חלה עלין קדושה" (ולכן הוצרך לשלול ,ולא שיקריב בע"מ" כני"ל בהערה הקודמת) מסיים ,שיאכל בתורת מעשר ואסרו לגזוז כו'" כי אלה הדברים שבקדושת מעשר שישנם בבע"מ כמו בתם -

כי עפי"ז לא הי' צריך . להביאו כלל, כ"א לכתוב ,.חלה עליו קדושה אבל לא שיקריבו בע"מ" והי' מובן ששאר הדברים שבקדושת מעשר ישנם בו (שהרי גם במעשר תם לא הביא (בפרש"י הקודמו) כל פרטי דיגיו), 132- 132 לקוטי את עדרו שתהיינה כולן יפות (ובמילא תהי' העשירית בהמה יפה).

והנה בפשטות הכתובים באם ;לא יבקר בין טוב לרע" פירושו מלשון בירור, היינו שמזהיר שלא יברר אחת מהעשר שתהי' היא טובה וקודש, הרי כבר נאמר ,כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהי' קודש" דמזה מובן כנ"ל, שאין לברר בהמה אחת מן השאר שבעדרו:

ולכן מסתבר יותר ש,לא יבקר" הוא מל' בקורת, היינו ש,לא יבקר" את כל הבהמות שבעדרו קודם שיעשרן -- שתהיינה כולן כפי רצונו.

לא יבקר ולכן מע-

אולם רש"י בא לפרש כי הוא מל' בירור ולא בקורת. תיק בפירושו ,לא יבקר" ותו לא, שהרי בעיקר מפרש תיבות אלו אלא שההכרח לפירושו -- הוא מהנאמר אחרי זה -- ,בין טוב לרע". זאת הוא מרמז ב,וגו'" :

לפנ"ז כשמדבר בהפרשת בהמה לקרבן נאמר'י ,לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב". ועפ"ז, בפסוק דידן, אם נפרש ,לא יבקר", שלא יעשה בקורת בעדרו -- למה נאמר רק ,לא יבקר בין טוב לרע", הי' לו להוסיף כבלפנ"ז גם ,בין רע לטוב", שהרי כמו שאין לבקר את עדרו שתהיינה כל הבהמות יפות, כמו"כ צריך להזהיר שלא יבקר שתהיינה כולן רעות *י,

מובן במכש"כ - קס"ו שמעכב בדיעבד, וצריך

בחוקותיג

וכיון שנאמר רק ,לא יבקר בין טוב לרע" ותו לא -- מוכח ש,לא יבקר* פירושו הוא לא יברר. ואם תאמך, מהיכא תיתי לומר שאפשר לברר ולהוציא את היפה שיהא הוא העשירי, מפרש רש"י ,לפי שנאמר וכל מבחר נדריכם, יכול יהא בורר ומוציא את היפה -- ת"ל לא יבקך" *5.

ולכן אין הכתוב מוסיף ,בין רע לטוב", כי מאחר שנאמר ,כל אשר יעבור גו' העשירי יהי' קודש גן'* אין מקום לומר שאפשר לברר ולהוציא את העשירי שיהא קודש כנ"ל, אם לא מפני שכתוב, ,כל מבחר נדריכם* שפירושו (לברר ולהוציא את הויפה, לכן צ"ל (רק) ,לא יבקר בין טוב לרע", שלא יהא בורר ומוציא את היפה.

ג. אמנם עדיין קשה: כיון ש,לא יבקר בין טוב לרע" נאמר רק לשלול שלא נלמד מ,וכל מבחר נדריכם" שצריך לבקר -- הרי הי' מספיק לכתוב ,לא יבקר" ותו לא, שגם אז הי' מוכרח לפרש שהמדובר הוא בביקור היפה::

להשמיענו שאם עבר ועשה כל העדר בהמות רעות שחל ע"ז קדושת מעשר, ועדמש"כ בלבוש האורה בפרש"י פסוק יו"ד.

8 ומזה שהכתוב בא לשלול הקס"ר שצריןך לברר את היפה -- לכאורה שוב אין מקום לומר (לדעת רש"י) שלא יבקר הוא לאו, כי זהו רק שלילה, שאינו מחויב לבקר. וראה לקמן הערה 22.

133(כי בלעדי הכתוב ,וכל מבחר נדריכם", שכוונתו על היפה, אין צירך לשלול שלא יברור את העשירי, מאחר שכבר נאמר ,כל אשר יעבור גו'". כנ"ל). וא'כ תיבות .בין טוב לרע" מיותרות הן.

ומזה מכריח רש"י ש,בין טוב לרעי מרבה. עוד. ענין* -- ,תם ובע"מ". ובא הכתוב לומר:' ,בין תם בין בע"מ חלה עליו קדושה". ואף שאין בע"מ קרב לגבי המזבח, וקדושת המעשר היא ,ליקרב למזבח כו' ", מ"מ למדנו ממה שנאמר ,לא יבקר בין טוב לרע"* (שפי' גם תם ובע"מ, כנ"ל) שגם בע"מ ,חלה עליו קדושה":*,

הבקורת דלהוציא מן העדר הפסולין הנ"ל, ואף שלא הובא הנ"ל (דבכורות) בפרש"י, הרי א) גם בפשש"מ נתמעטו כמה בהמות מהקרבה (ראה פרש"י ויקרא א, ב. ג, 06 ב) באם לא ה' הלימוד דגם בע"מ חלה עליו קדושה וכו' הרי ה" נשאר האיסור להקדיש ולהקריב בכל הפסולין שבפ' אמור שם.

0) ואי"ז דרשה אחת עם התחלת הפי" רוש כמו שצירפו כמה מפרשי התו"כ כל דברי רש"י לפי' התו"כ (ששם הובא ורק לא יבקר בבירור היפה -- כתחלת דברי רש"י).

1) ותיבות ,בין טוב לרע" -- הן העתקת ל' הכתוב בפנים פרש"י -- כבכ"מ בפרש"י עְה"ת (ראה לקו"ש חי"א ע' 58 סיג ובהערה 22 שם).

2) ועפ"ז נמצא דלפרש"י (בפירושו עה"ת) אין בהכתוב ,לא יבקר בין טוב לרע" איסור לאו. בנוגץ להוציא את היפה הוא רק שלילה שא"צ לבקר ובנוגע לבע"מ בא הכתוב לומר ש,חלה גליו קדושה"י

ולא כמ"ש בביאור הרי"פ פערלא שם (שיח, ר) דמתיבת ,בין תם בין בע"מ" ואילך הוא פ" אחר וכמו ,דבר אחר" בפרש",

בחוקותיב

אלא שקדושתו היא ,לא שיקרב בע"מ אלא יאכל בתורת מעשר ואסור ליגזז וליעבד". כדלקמןי

ד והביאור בזה: בקדושת העשירי (בין תם ובין בע"מ) נאמר -- ,יהי" קודש". וכן בכתוב לפנ"ז ,העשירי יהי" קודש לה'" (בהוספת תיבת ,יהי ") מזה משמע דנוסף על עצם חלות הקדושה על הבהמה צריך ש,יהי" קודש" -- צ"ל החלות ביחד עִם הוי' דקדושה, היינו שתיכף כשנתקדשה הבהמה תיעשה בה פעולת יי קדושה *:3.

וכמו שפרש"י על .יהי' קודש" (הנאמר לפנ"ז בתם) -- ,נקרב למזבח

ולהתחלת פירושו שבא לשלול להוציא את היפה אי"ז לאו. ולפי' השני שקאי על תם ובע"מ היא לאו, עיי"ש שקו"ט בארוכה בזה שלדעתו זהו מחלוקת, דהתו"כ כאן הס"ל דטוב פי' יפה, הוא רק שלילה (לומר דלא קפיו להיות ממבחר). וגמי דילן (בכורות לו, ב, נג, ב) ס"ל דהוי אזהרת לאו, ופי טוב ורע הוא תם ובע"מ, וכ"ה דעת הספרי ראה (יב, יא). ועייגייכ צפעייג (מהדו"ת עז, ב. השמטות להלי ערכין ע' 83. נעתקו בצפע"ג עה"ת כאן, ובפ' ראה שם). ושם: מחלוקת רש"י ותוס' (בכורות נח, רע"ב) בבירר את היפה, אם עבר על ,לא יבקר".

3) עפ"ז יש לתרץ פרש"י בבהר (כה,י יב): תהי' בהויתה תהא, ול"ק זה +בתהי* שבכתוב שלפניו --

אלא -- בפעם הא' שנאמר ,תה" הוא כפשוטו, שצ"ל פעולה (וקדשתם -- בב"ד ואומרים כו', שם פרש"י כה, י) וכשנשגה עוה"פ -- ה"ז לדרשה דבהוויתה תהא,

*23) ובפרט שרש"י לא הביא על ,יה" קודש" הרשת התו"כ כאן <מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר", ועד"יז שאר הדרשות שבגמרא (בכורות נג, ב, נח, ב) 13414 לקוטי דמו ואמוריו. כו' והבשר נאכל לבעלים", שזוהי פעולת הקדושה החיובית -- שחל על האדם לעשותה משנתקדשה הבהמה.

אולם בנוגע לבע"מ א'"מ, איך שייך,

לומר בזה ,יהי' קודש", היינו איך אפשר לעשות בה פעולה חיובית של קדושה -- הרי אין מקריבין בע"מ ע"ג המזבח.

לכן מוסיף רש"י ,ולא שיקרב בעל מום (שהיא פעולה חיובית של קדושה עיקרית, בפשטות) אלא יאכל בתורת מעשר", שגם זאת היא פעולה חיובית של קדושה -- ,יהי' קודש".

אבל אין זה מספיק, כי לאכלו ,בתורת מעשר" אפשר רק לאחר שחיטה (והשחיטה בבע"מ אינה חלק מפעולת הקדושה של מעשר) -- ולא מיד כשד <חלה עליו קדושה".

ולכן מוסיף רש"י ,אסור ליגזז וליעבד", שבקדושה זו צריך ליזהר תיכף משנתקדשה.

אמנם מובן שאין זה מספיק -- כי אינה פעולה חיובית אלא שלילית ,אסור ליגזז וליעבד". ולכן ענין הראשון הוא ,יאכל בתורת מעשר". כנ"ל.

ה. מענינים מופלאים בהלכה שבפרש"י דילן:

עדיין צלה"ב קדושה זו בבע"מ אשר ,יאכל בתורת מעשר*" מה ענינה: נאכל ל,שני ימים ולילה אחד"::, הוא רק בתם ולא בבע"מ; נאכל רק בכל העיר (ירושלים) *י, ג"ז הוא רק בתם, אבל

בחוקותי ג

בעי"מ ,נאכל בכל מקום" *י, גם בחו"ל.

ואיזה דין מיוחד באכילת מעשר בעל מום שעל ידו תיקרא אכילה זו -- אכילה ,בתורת מעשר" ?

[ואין לומר שהכוונה היא מה ,שאין נמכרין באטליז ואין שוקלין בליטרא'זי כי (נוסף שלכמה דיעות הוא מדרבנן (בבע"מ), הרי) (א) זהו רק ענין שלילי (ב) ועיקר -- אי"ז דין באכילת מעשר *יי, ומלי רש"י * ,שיאכל בתורת

8 רמבין הל' בכורות רפייה. רא*ש שם ס"א, חנוך מצוה שסא, וראה פרש"י זבתים עה, ב ד"ה ופרכינן. וראה ברמב"ם הלי בכורות שם ה"ו, לענין איסור מכירה בכלל במעשר בע"מ.

-- הו"ל לרש"י לפרשו ולא -- לרמזו, 0) וגם אם לזה הי' כונת רש"י הו"ל 135מעשר" משמע שיש ענין חיובי באכילתו יי]

ובהכרח לומר שפרש"י הוא כפשוטו ממש -- שהאכילה צ"ל ,בתורת מעשר" -- שמדאורייתא צריך לכוון שהוא אוכל מעשר. ולכאורה חידוש גדול הוא, ולא אשתמיט במק"א.

וּ מיינה של תורה שבפרש"י:

מבואר בחסידות : שבהזיכוך שבדברים הגשמיים ועלייתם לקדושה ישנן כמה מדרי', ומהן:

דברים גשמיים ש(רק) הוכנו לעשיית מצוה טרם שנעשית בהם המצוה, כגון צמר שהוכן לציצית. קלף לתפילין, וכו' ; למעלה מזה -- הדברים הגשמיים אחרי שנעשית בהם המצוה, אשר הזי-

לרש"י לפורטו, ובפרט שמפרט איסור גיזה ועבודה.

1 ואף שבש"ס (בתמורה שם) נאמר הל' ,נאכל בתורת מעשר* לענין ש,אין נמכרין באטליז ונשקלין בליטרא" כו' הרי קשה לפרש כן בפירוש רש"י עה*ת (גם עיד ההלֶכה בפרש"י) שבא לפרש ולא לסתום. ועיי' בפרש"י סנה' (קיב, ב) ד"יה לעולם בבעלי מומין שכ' ,שיש להם שם ליוזי , . בהמת בכור ומעשר" (משא"כ לדעת התוס' בכורות לא, א ד"ה חוץ שגרס הא ד,אין נמכרין" גם בסנה).

ויש לפרש בחילוק הסוגיות : בתמורה סיל דזה ש,אין שוקלין בליטרא וכו'" הוא מהיית, משא"כ בסנה' דס"ל דאיסור אין גמכרין כו' ואין שוקלין כו' הוא רק מדרבנן (ולכן (לגירסת רש"י) לא הובא שם).

2 ראה שערי אורה נה א ואילך.

בחוקותי ג

כוך הנעשה בהם בעת קיום המצוה ע"י קיום המצוה (שאז הוא הזיכוך הכי נעלה) רישומו נשאר בהדבר גם אחרי קיום המצוה.

ובזה גופא חילוק : אינו דומה רושם הזיכוך שנשאר בדברים אשר לאחר עשיית המצוה הם ,תשמישי קדושת" ', לאלו שאין בהם קדושה לאחר עשיית המצוה, וכמו ,תשמישי מצוה" יי וכו'.

[ויתירה מזה, גם בדברים שאין המצוה נעשית בהם עצמם אלא שעל ידם נעשית מצוה. כגון: ממון הניתן לצדקה, הנה אף שאין במעות אלו שום קדושה (הם חולין כמקודם), מ"מ אינו דומה ממון זה לאחר שקיימו בו מצות צדקה, לכמו שהי' קודם שנתנוהו לצדקה. ועוד פעולה נפלאה שנעשית עי"ז -- שממון צדקה זה מעלה כל הממון שממנו נתרם*י.

ולכאורה עפ"ז -- בנדו"ד העשירי מעלה עמו כל התשעה. ועצ"ען.

והטעם בזה: זהו החידוש שבמ"ת .העליונים ירדו לתחתונים והתחתונים יעלו לעליונים" *:. והיינו שהזיבוך הנעשה בדבר הגשמי בעת עשיית המצוה נקבע בו (רישומו) גם לאחר עשיית המצוה *:.

וענין זה מרומז בפרש"י: מעשר

3 מגילה כו, ב.

5 שמו"ר פיייב, ג. תנחומא וארא טו.

136156 לקוטי בהמה תמימה שנאמר ע"ז ,יהי' קודש", הנה הקדושה הנעשית בה נראית בה בגלוי אח"כ -- קריבה ע"ג המזבח, דמה ואימורי' וכו'. אמנם בבהמה בעלת מום. שאין מקריבין אותה ע"ג המזבח, לכאורה לא נראה בה קדושה אחר שחלה עלי' קדושת מעשר. ורק שאסור לגוזזה ולעבוד בה (שזהו רק ע"ד אסור לבזות וכו'), אבל באופן חיובי לא נראית בה קדושה. משא"כ לפירש'י -- מכיון שנתקיימה בה מצות מעשר ו;חלה עליו קדושה", נשארה בה קדושה שבאה לידי ביטוי בגלוי גם לאח"ז, .יאכל בתורת מעשר", שכשאוכלו -- עליו לכוין שהוא אוכל מעשר; כנ"ל.:

זז עוד ענין ביינה של תורה שב" פרש"י דילן:

ידועיי בענין ,סור מרע" ואעשה טוב" שעיקר המשכת קדושת אלקות הוא ע"י ,ועשה טוב" -- מצות עשת דוקא, אלא שבכדי להמשיך אלקות יי מצות עשה, צ'ל תחלה ,סור מרע", ו,כמשל המלך ב"ו שרוצים לעשות לו דירה נאה שצריכין לפנות ההיכל מכל לכלוך וכו' ואח"כ לסדר שם כלים נאים כו'*"*'.

וזהו שמרמז יי רש"י בסדר הענינים :

8 לקו"ת בלק שם, וראה שם פ' צו טז, סע*א ואילך.

9 בפשטות צריך להקדים .שיאכל כו'"

בחוקותי ג

,שיאכל בתורת מעשר (ואח"כ) אסור ליגזז וליעבד". מתחלה מבאר עיקר המכוון שבעבודה -- ,יאכל בתורת מעשר", שהוא ענין חיובי -- ועשה טוב. שבזה מתבטאת בחי' הקדושה בגלוי כנ"ל ; ואח"כ מדבר ע"ד ,סור מרע", שהוא הקדמה וטפל להמשכת אלקות. -- .אסור ליגזז וליעבד".

והיינו, אף שסדר הדברים בפועל הרי תחלה צ"ל הזהירות ב;סור מרעי שלא יהיו דברים בלתי רצויים, ואח"כ העבודה ב,עשה טוב", אבל בפרש"י - .ינה של תורה", שבו מודגשת הפנימיות שבכל דבר, מדגיש העיקר והמכוון שבעבודה + -- לעשות לו יתי דירה בתחתונים ע"י ועשה טוב, ואח"כ מבאר אשר קודם לזה צ"ל העבודה ד,סור מרע".

עוד י"ל (ע'פ פשט שברמז זה): מקדים הודאי -- יאכל, ואח"כ הספק -- שבאם יהי' צמר הראוי להגזז ועבודה הראוי' להיעשות ע"י בהמה זו -- אסור ליגזז וליעבד.

והנה אף ש,סור מרע" -- .איסור גיזה וכו'*, הוא רק הקדמה והכנה להמשכת הקדושה בגילוי ע"י ו,עשה

-- כי ,יהי קודש" משמעותו ענין חיובי, בזה ייר לקודמו (תם) שפרש-י (גם) בענין דאכילה.

137טוב" -- ,יאכל בתורת מעשר", מ"מ בשרוגי -- דהיעו הזהירות גם בצ"ל הזהירות ד,סור מרע". דוקא בכל ענינים (שנראים לכאורה כ)טפלים.

הפרטים. ומבאר רש'י שזה בב' ה- וע'י עבודה בסדר זה תהי' אח"כ ענינים: איסור גיזה ואיסור עבודה, הזהירות צ"ל הן ב,עבודה* הנעשית בגוף הבהמה -- דהיינו בענינים עקריים ; והן ב,גיזה" שהיא בשערות 7 שהשערות הן את בשרו הטפל ל- 1 עירובין ד, בי

כדבעי ההמשכה שע"י ועשה טוב, לעשות לו ית' דירה בתחתונים.