ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כז ויקרא שיחה ב

8

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה ב

א. "כל דבר שהוא לשם הא־ל הטוב... מן הנאה והטוב"

בסוף הלכות איסורי מזבח, לאחר שמונה הרמב"ם את סוגי השמנים הכשרים למנורה, ומסכם "אבל למנחות כולן כשירין"¹, הוא ממשיך ואומר בהלכה נפרדת²:

"ומאחר שכולן כשרין למנחות, למה נמנו? כדי לידע יפה שאין למעלה ממנו, והשווה, והפחות, שהרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו. הרי נאמר בתורה³ והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. והוא הדין בכל דבר שהוא לשם הא־ל הטוב שיהיה מן הנאה והטוב. אם בנה בית תפלה, יהיה נאה מבית ישיבתו. האכיל רעב, יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו. כסה ערום, יכסה מן היפה שבכסותו. הקדיש דבר, יקדיש מן היפה שבנכסיו, וכן הוא אומר⁴ כל חלב לה'⁵ וגו'".

יש להבין: את ההלכה שצריך להביא "מן המובחר" כבר ציין הרמב"ם לפני כן, בתחילת הפרק⁶: "לא כל דבר שאינו פסול מביא אותו לכתחילה... אלא כל שיביא לקרבן, יביא מן המובחר". ואת זאת לומדים, כפי שציין הרמב"ם בהלכות הקודמות⁷, מן הפסוק⁸ "מבחר נדריך (נדריכם⁹)". ואם כך, מהי ההלכה החדשה שהרמב"ם מוסיף ומחדש כאן, אשר (א) נלמדת מכך ש"נמנו" כל הדרגות וסוגי השמנים, (ב) קשורה לרצון האדם – "הרוצה לזכות עצמו", (ג) הוא מביא לכך הוכחות נוספות "הרי נאמר בתורה והבל..." ו"כל חלב לה'..."?

ב. דרגות שונות בדין של "מן המובחר"

בפשטות ניתן להסביר שבענין של "מן המובחר" בקרבנות יש מספר דרגות¹⁰, כפי שמובן מדברי הרמב"ם

הערות

1. פ"ז ה"ח־י.
2. הי"א.
3. בראשית ד, ד.
4. פרשתנו ג, טז.
5. בשו"ע יו"ד סו"ס רמח הועתק ל' הרמב"ם (מלבד התחלתו "ומאחר .. הפחות". "ויביא קרבנו .. והוא הדין") אף שבשינויים (וכדמוכח מזה שבב"י לטור שם בסוף הסימן העתיק ל' הרמב"ם כצורתו) – ונתבאר בההתועדות.
6. רפ"ז.
7. ראה יב, יא.
8. פ"ב ה"ח.
9. כצ"ל לכאורה כבכתוב.
10. נוסף על הדין "מובחרין" שכ' הרמב"ם בריש ההלכות (רפ"א), שי"ל שהוא פרט בתמימים, כמובן מזה שכללם ביחד "מצות עשה להיות כל הקרבנות תמימין ומובחרין שנאמר תמים יהי' לרצון זו מ"ע" (ועד"ז הוא בריש פ"ו שם). או שהוא ענין בפ"ע – ראה לקו"ש חי"ב ע' 130 בהערות. ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.