8
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
עצמו: יש סוג של "מובחר" מינימלי שהכרחי לקרבן, ובלעדיו אסור להקריבו, למרות שאיננו בעל מום,
בדומה לדברי הרמב"ם בפרק ב'11 "ארבעה חוליים אחרים (מי שבלובן עינו יבלת שאין בו שער, אם נגממו קרניו וכו') אם נמצא אחד מהם בבהמה, אין מקריבין אותה, לפי שאינה מן המובחר12 והכתוב אומר מבחר נדריך".
למעלה מכך יש סוג של "מובחר", שאיננו שולל רק בהמה שנמצא בה אחד מחוליים אלו וכדומה, האסורה למזבח13, אלא אף, ובעיקר, "שה כחוש וכעור"14, שאינו בכלל היפה והטוב. שאף אם חסר בענין זה של "מובחר", אין להקריבו מלכתחילה. כדברי הרמב"ם בתחילת פרק ז', שצויינו לעיל, "לא כל דבר שאינו פסול מביא אותו לכתחילה. כיצד? היה חייב עולה, לא יביא שה כחוש וכעור ויאמר הרי אין בו מום, ועל זה נאמר15 וארור נוכל... אלא כל שיביא לקרבן, יביא מן המובחר"16.
כפי שמובן גם מדברי הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות17 "מי שנדר שור או איל או כבש או עגל וכיוצא בהם, לא יביא כחוש ביותר שבאותו המין... ואינו חייב להביא היפה השמן ביותר שאין שם למעלה ממנו, אלא יביא הבינוני. ואם הביא הכחוש יצא ידי נדרו". שם מדובר אודות נדר, והרמב"ם אינו מציין שם שיש להביא את היפה והשמן משום "מבחר נדריכם".
ובסוף הלכות איסורי מזבח מחדש הרמב"ם, ש"הרוצה לזכות עצמו, יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר" – לא זו בלבד שלא יביא כחוש וכעור, או בינוני
הערות
- 11. ה"ח.
- 12. אבל "הזקן .. החולה כשהוא רועד מפני חוליו וכשלון כחו" הרי"ז מום (ולא רק אינו מן המובחר) – רמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ז הי"ב.
- 13. ראה פ"ג הי"א בהל' איסורי מזבח: נמצאו כל האיסורין למזבח הרי הן י"ד ואלו הן בעל מום ושאינו מן המובחר כו'. אלא שבפ"ב שם מסיים "ואם הקריבן יראה לי שהורצו". ולהעיר מקרית ספר (להמבי"ט) שם ד"מבחר נדריך דכתיב למצוה הוא ולא לפסול". ולפ"ז לכאורה לא הוי גדר אחר ממ"ש ברפ"ז שם. וראה לקמן הערה 16. ועצ"ע.
- 14. בגדר כחוש בקדשים – ראה ציונים לתורה (להר"י ענגל) כלל יג. צפע"נ (המלוקט) הל' איסורי מזבח רפ"ז. וש"נ. לקו"ש חי"ב שם.
- 15. מלאכי א, יד.
- 16. בקרית ספר לרמב"ם הל' שגגות פ"ב הט"ו כ' (דהרמב"ם מפרש בגמ' (מנחות סד, א) נמצא כחושה בבני מעיים כלומר שנמצא טריפה בבני מעיים) ונקיט כחושה דכחושה נמי פסולה משום הקריבהו נא לפחתך היכא דאית שמינה (וכברש"י שם ד"ה אפי' נמצאת). וברמב"ם הל' איסורי מזבח פ"ב ה"י כ' הטעם דהקריבהו נא לפחתך לגבי טריפות האסורות. וראה צפע"נ המלוקט שם. בהנסמן בהערה 14.
- 17. פט"ז ה"ד.
משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ז׳:י״ב - הטקסט מספריא
ועוד יש שם שלשה מומין אחרים ואלו הן:הזקן שהגיע להיות רותת ורועד כשהוא עומד החולה כשהוא רועד מפני חוליו וכשלון כחו אבל הטריפה כשר באדם ופסול בבהמה וכן יוצא דופן כשר באדם ופסול בבהמה:
משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ז׳ - הטקסט מספריא
לא כל דבר שאינו פסול מביא אותו לכתחילה כיצד היה חייב עולה לא יביא שה כחוש וכעור ויאמר הרי אין בו מום ועל זה נאמר וארור נוכל וגו' אלא כל שיביא לקרבן יביא מן המובחר:
וכך היו עושין בזמן המקדש מביאין אילים ממואב ומביאין כבשים שגביהן רחבים מחברון ומביאין עגלים מן השרון וגוזלות מהר המלך ומביאין יין מקרחיין והלוטיין וסולת ממכמש ויוחנה ומביאין שמן מתקוע:
כל העצים החדשים כשרים למערכה ולא היו מביאין משל זית ולא משל גפן משום ישוב ארץ ישראל ובאלו היו רגילין במורביות של תאנה של חדשים שאינן ביישוב ובשל אגוז ובשל עץ שמן והגזרין שעשה משה אמה אורכן ואמה רחבן ועביין כמחק גדיש של סאה וכמותן עושין לדורות:
וכיצד היו עושין בזריעת חיטי המנחות והנסכים נר חצי השדה בשנה ראשונה וזרע חציה ובשנה שנייה נר החצי שזרע בראשונה וזרע החצי האחר קודם לפסח שבעים יום ואם לא היתה השדה עבודה חורש ושונה ואח"כ זורע ובורר החיטים יפה יפה ואחר כך שף את החיטים ובועט בהן הרבה עד שיתקלפו:
כל החיטים של מנחות טעונות שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה שף אחת ובועט שתים שף שתים ובועט שלש נמצאו שלש שיפות וחמש בעיטות וחוזר חלילה עד שיגמור שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה כדי שיתקלפו הרבה וחושב ההובאה וההולכה בשיפה אחת להחמיר ואחר כך טוחן ומרקד יפה יפה:
היין מביא ענבים מן הרגליות מן הכרמים העבודים פעמים בשנה ודורך וכונסין אותו בחביות קטנות ואין מניחין אותן אחת אחת ולא שתים שתים אלא שלש שלש ואינו ממלא את החבית עד פיה כדי שיהיה ריחו נודף ואינו מביא לא מפי החבית מפני הקמחין העולה על פני היין ולא משוליה מפני השמרים אלא משלישה ומאמצעה של אמצעית:
היה הגזבר יושב והיין יוצא מן הנקב שבצד החבית כיון שיראה שינוי השמרים מתחיל לצאת פוסק ואינו לוקח ומאימתי מביא מאחר מ' יום לדריכתו עד שתי שנים או יתר מעט ואם הביא יין ישן מכמה שנים הרי זה כשר והוא שלא יפסד טעמו:
תשעה מינין בשמן מפני שינוי מעשיו כיצד זית שגרגרו בראש הזית ובררו אחת אחת וכתשו ונתנו לסל השמן שיצא ממנו הוא הראשון חזר אח"כ וטענו בקורה השמן שיצא ממנו הוא השני ואם חזר אחר שטענו וטחנו וטענו שנייה השמן שיצא ממנו הוא השלישי זיתים שמסקן כולן בערבוביא והעלן לגג וחזר ובירר גרגר גרגר וכתשן ונתנן לסל השמן שיצא ממנו הוא הרביעי ואם טענו בקורה אח"כ השמן שיצא הוא החמישי וחזר וטחן וטען פעם שנייה השמן שיצא הוא הששי זיתים שמסקן וטענן בתוך הבית עד שילקו והעלן ונגבן ואחר כך כתש ונתן לסל השמן שיצא הוא השביעי חזר וטען בקורה השמן שיצא הוא השמיני חזר וטחן וטען פעם ב' השמן שיצא הוא התשיעי:
אף על פי שכולן כשירין למנחות הראשון אין למעלה ממנו ואחריו השני והרביעי ושניהן שוין ואחריהם השלישי והחמישי והשביעי ושלשתן שוין ואחריהם הששי והשמיני ושניהם שוין והתשיעי אין למטה ממנו:
אין כשר למנורה אלא ראשון ורביעי ושביעי בלבד שנא' כתית למאור אין כשר למנורה אלא היוצא מן הכתוש בלבד אבל למנחות כולן כשירין:
ומאחר שכולן כשרין למנחות למה נמנו כדי לידע יפה שאין למעלה ממנו והשוה והפחות שהרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו הרי נאמר בתורה והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע י"י אל הבל ואל מנחתו והוא הדין בכל דבר שהוא לשם האל הטוב שיהיה מן הנאה והטוב אם בנה בית תפלה יהיה נאה מבית ישיבתו האכיל רעב יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו כסה ערום יכסה מן היפה שבכסותו הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו וכן הוא אומר כל חלב ליי' וגו':סליקו להו הלכות איסורי המזבח:
משנה תורה, הלכות שגגות ב׳:ט״ו - הטקסט מספריא
היו לפניו שתי בהמות של צבור אחת כחושה ואחת שמינה והיתה חובת היום באחת בין חטאת בין עולה ושגג ושחט השתים אם שחט כחושה בתחלה ואח"כ שחט השמינה פטור מקרבן חטאת ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה ושחוט לכתחלה אבל אם שחט השמינה תחילה ואחר כך הכחושה חייב חטאת על התוספת נמצאת הראשונה השמינה טריפה בבני מעיים אע"פ שלא ידע שהיא טריפה בעת ששחט הכחושה ולא לזה נתכוון הואיל ונשחטה האחרונה כמצותה הרי זה פטור מחטאת וכן הפורס מצודה להעלות דגים מן הים בשגגה והעלה תינוק עם הדגים בין ששמע שטבע תינוק בין שלא שמע הואיל והעלה תינוק הרי זה פטור מחטאת אף על פי שלא היתה כוונתו אלא לצוד מפני שהיה שוגג וכן כל כיוצא בזה:
משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ב׳:י׳ - הטקסט מספריא
בהמה שנולד בה אחת מן הטרפיות האוסרות אותה באכילה אסורה לגבי המזבח הרי הוא אומר הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך ואף על פי שאינה ראויה לקרבן אין פודין אותה שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים אלא ירעו עד שימותו ויקברו:
מצוטט ב־5 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כז ‹ י'תעח לקו"ש חכ"ז ע' 8
לקוטי שיחות 2
- כרך טו ‹ בראשית ‹ שיחה ד ‹ 24 לקו"ש חכ"ז ע' 8
- כרך יט ‹ עקב ‹ שיחה ג ‹ 107 לקו"ש חכ"ז ע' 8
תורת מנחם 1
- נח - שנת תש"ל - חלק ראשון ‹ שיחת יום שמחת תורה, ה'תש"ל לקו"ש חכ"ז ע' 8
משולחן הארי אוצר החסידים 1
- הלכות שבת ‹ שם בקו"א סק"ה לקו"ש חכ"ז ע' 8
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.
- אגרות קודש כרך ג תצה מנחות סד, ב
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יד מאותו ספר מנחות סד, ב
- לקוטי שיחות כרך כז ויקרא שיחה ב מאותו ספר מנחות סד, א
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק שלישי (א) מנחות סד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכח דין חולה בשבת מנחות סד, א

