24

הערות

1. 35. עיין שבועות (טו, א): אילימא ממין גדול (של בקר ולא של צאן – רש"י) כו' אלא גדולות במינן (מאותו המין שהיו שהביאו גדולות ולא קטנות – רש"י). וראה תוד"ה ללמדך שם, שקושיית הש"ס "מי איכא חשיבותא קמי שמיא" היא לא שאין צ"ל "גדולות במינן" – שהרי צ"ל "מיוחד שבעדרו" (יומא לד, ב) – כ"א ש"לא הי' לו להתפאר בכך" (וראה לקו"ש חי"ב ע' 10 שוה"ג להערה 3). אבל משם יש ללמוד רק בנוגע לדין שקרבן צ"ל "מן המובחר" (משנה מנחות רפ"ט. רמב"ם הל' איסורי מזבח רפ"א, פ"ב ה"ח, רפ"ו ורפ"ז), אבל לא בנוגע להדין ד"כל חלב לה'" שהוא הידור נוסף, למי ש"רוצה לזכות עצמו כו'" (ראה בארוכה לקו"ש שם ע' 130 הערה 11 ובשוה"ג לשם. לקו"ש חכ"ז ע' 8 ס"ב ואילך).
2. 36. כקושיית הגו"א כאן*. וראה בחיי כאן (פסוק ז' – "ועל דרך השכל") "מנחתו הצאן שהיא שפלה מכל בעלי חיים".
3. 37. לשון הכתוב תהלים כד, א.
4. 38. ראה חינוך (מצוה יח – בכור) "למען דעת כי הכל שלו כו' וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו מיד נותנו להקב"ה כו'".
5. 39. ברמב"ם ושו"ע שם, שהוא כדי "לזכות עצמו יכוף יצרו כו'" – אבל מובן, שאי"ז בשביל כפיית היצר סתם (בלי תוכן מיוחד), כ"א שמכיון שיש בנתינת כל חלב לה' ענין ההכרה דלה' הארץ ומלואה וכו' לכן יש לו לכוף יצרו ע"ז.
6. 40. להעיר מהפירוש במש"נ רם על כל גוים גו' השמים גו' (אבל באמת) בשמים ובארץ (לקו"ת שה"ש לו, ב. מ, ד. ובכ"מ).
7. 41. אף שקרבנו מתקבל כמו קרבן עשיר, דא' המרבה וא' הממעיט כו' (מנחות בסופה) – מכיון שלא הי' ביכלתו להרבות (ראה לקו"ש שצויין בהערה 35 (ע' 10)), ועד שיש מעלה בקרבן עני ד"נפש כי תקריב – כאילו הקריב נפשו" (ראה לעיל הערה 33) – מ"מ ע"פ הנ"ל קס"ד שחסר בזה הקיום דכל חלב לה'.
8. . אבל בפשטות אינו קושיא, לכאורה, כי מכיון שהבל הי' רועה צאן (פסוק ב) הביא מבכורות צאנו כו'. דלא מצינו חיוב להשתדל ולחפש (ולקנות) מין משובח יותר – מה שאין "בא לידו".