24
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לומר, שהרמב"ם לומד זאת 35 מקרבן קין והבל, שהוא מציינו כהוכחה לדין זה:
הבל הביא מנחתו מן המובחר ("מבכורות... ומחלביהן") שבמין הצאן, אך לא הידר להביא ממין חשוב (בקר) 36, ואילו קין בחר ממין מובחר, פשתן – והנה "וישע ה' אל הבל (דוקא)...– ואל קין... לא שעה (כלל)"
זוהי הוכחה שב"כל חלב לה'", הכוונה היא שחובה להביא "מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו", אך לא מהמין המשובח ביותר.
ח. "לה' הארץ ומלואה" – על כל מין ומין
אך את זאת יש להבין: מהי מעלת המנחה "מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין", על פני מנחה מן המובחר שבמינים?
יש לומר, שההסבר הוא כך:
על־ידי הענין של "כל חלב לה'" מבטא האדם את הכרתו ש"לה' הארץ ומלואה" 37, ולכן הוא משיב לקדוש־ברוך־הוא את הראשון 38, והטוב ביותר שביכולתו 39.
וכיון ש"לה' הארץ ומלואה" כולל את כל מה שיש בעולם, הן מינים משובחים, והן מינים פשוטים – לכן אין הענין של "כל חלב לה'" מכוון רק למינים המשובחים
שאז לא ברור שבעלות הקדוש־ברוך־הוא היא על כל 40 מין ומין בבריאה (וכן יוצא, שמי שאין בידו מין משובח אינו יכול לקיים את "כל חלב לה'" 41) –
הערות
- 35. עיין שבועות (טו, א): אילימא ממין גדול (של בקר ולא של צאן – רש"י) כו' אלא גדולות במינן (מאותו המין שהיו שהביאו גדולות ולא קטנות – רש"י). וראה תוד"ה ללמדך שם, שקושיית הש"ס "מי איכא חשיבותא קמי שמיא" היא לא שאין צ"ל "גדולות במינן" – שהרי צ"ל "מיוחד שבעדרו" (יומא לד, ב) – כ"א ש"לא הי' לו להתפאר בכך" (וראה לקו"ש חי"ב ע' 10 שוה"ג להערה 3). אבל משם יש ללמוד רק בנוגע לדין שקרבן צ"ל "מן המובחר" (משנה מנחות רפ"ט. רמב"ם הל' איסורי מזבח רפ"א, פ"ב ה"ח, רפ"ו ורפ"ז), אבל לא בנוגע להדין ד"כל חלב לה'" שהוא הידור נוסף, למי ש"רוצה לזכות עצמו כו'" (ראה בארוכה לקו"ש שם ע' 130 הערה 11 ובשוה"ג לשם. לקו"ש חכ"ז ע' 8 ס"ב ואילך).
- 36. כקושיית הגו"א כאן*. וראה בחיי כאן (פסוק ז' – "ועל דרך השכל") "מנחתו הצאן שהיא שפלה מכל בעלי חיים".
- 37. לשון הכתוב תהלים כד, א.
- 38. ראה חינוך (מצוה יח – בכור) "למען דעת כי הכל שלו כו' וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו מיד נותנו להקב"ה כו'".
- 39. ברמב"ם ושו"ע שם, שהוא כדי "לזכות עצמו יכוף יצרו כו'" – אבל מובן, שאי"ז בשביל כפיית היצר סתם (בלי תוכן מיוחד), כ"א שמכיון שיש בנתינת כל חלב לה' ענין ההכרה דלה' הארץ ומלואה וכו' לכן יש לו לכוף יצרו ע"ז.
- 40. להעיר מהפירוש במש"נ רם על כל גוים גו' השמים גו' (אבל באמת) בשמים ובארץ (לקו"ת שה"ש לו, ב. מ, ד. ובכ"מ).
- 41. אף שקרבנו מתקבל כמו קרבן עשיר, דא' המרבה וא' הממעיט כו' (מנחות בסופה) – מכיון שלא הי' ביכלתו להרבות (ראה לקו"ש שצויין בהערה 35 (ע' 10)), ועד שיש מעלה בקרבן עני ד"נפש כי תקריב – כאילו הקריב נפשו" (ראה לעיל הערה 33) – מ"מ ע"פ הנ"ל קס"ד שחסר בזה הקיום דכל חלב לה'.
- . אבל בפשטות אינו קושיא, לכאורה, כי מכיון שהבל הי' רועה צאן (פסוק ב) הביא מבכורות צאנו כו'. דלא מצינו חיוב להשתדל ולחפש (ולקנות) מין משובח יותר – מה שאין "בא לידו".
משנה מנחות ט׳ - הטקסט מספריא
שתי מדות של יבש היו במקדש. עשרון וחצי עשרון. רבי מאיר אומר עשרון עשרון וחצי עשרון. עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לכל המנחות לא היה מודד לא בשל שלשה לפר. ולא בשל שנים לאיל. אלא מודדן עשרונות. חצי עשרון מה היה משמש שבו היה מודד חביתי כהן גדול. מחצה בבקר ומחצה בין הערבים:
שבע מדות של לח היו במקדש. הין וחצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין לוג וחצי לוג ורביעית לוג. רבי אליעזר בר צדוק אומר. שנתות היו בהין. עד כאן לפר. עד כאן לאיל. עד כאן לכבש. רבי שמעון אומר לא היה שם הין. וכי מה היה ההין משמש. אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שבה היה מודד למנחת כהן גדול. לוג ומחצה בבקר ולוג ומחצה בין הערבים:
רביעית מה היתה משמשת. רביעית מים למצורע. ורביעית שמן לנזיר. חצי לוג מה היה משמש. חצי לוג מים לסוטה. וחצי לוג שמן לתודה. ובלוג היה מודד לכל המנחות. אפילו מנחה של ששים עשרון. נותן לה ששים לוג. רבי אליעזר בן יעקב אומר. אפילו מנחה של ששים עשרון. אין לה אלא לוגה. שנאמר (ויקרא יד, כא) למנחה ולוג שמן. ששה לפר. ארבעה לאיל. שלשה לכבש. שלשה ומחצה למנורה. מחצי לוג לכל נר:
מערבין נסכי אילים בנסכי פרים. נסכי כבשים בנסכי כבשים. של יחיד בשל צבור. של יום בשל אמש. אבל אין מערבין נסכי כבשים. בנסכי פרים ואילים. ואם בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו. כשרין. אם עד שלא בלל. פסול. הכבש הבא עם העומר. אף על פי שמנחתו כפולה. לא היו נסכיו כפולין:
כל המדות שהיו במקדש. היו נגדשות. חוץ משל כהן גדול שהיה גודשה לתוכה. מדות הלח בירוציהן קדש. ומדות היבש בירוציהן חול. רבי עקיבא אומר מדות הלח קדש לפיכך בירוציהן קדש. ומדות היבש חול. לפיכך בירוציהן חול. רבי יוסי אומר לא משום זה. אלא שהלח נעכר. והיבש אינו נעכר:
כל קרבנות הצבור והיחיד טעונין נסכים. חוץ מן הבכור והמעשר. והפסח והחטאת. והאשם. אלא שחטאתו של מצורע ואשמו. טעונים נסכים:
כל קרבנות הצבור. אין בהם סמיכה. חוץ מן הפר הבא על כל המצות. ושעיר המשתלח. רבי שמעון אומר אף שעירי עבודה זרה. כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה. חוץ מן הבכור והמעשר והפסח. והיורש סומך ומביא נסכים וממיר:
הכל סומכין. חוץ מחרש שוטה וקטן. סומא ונכרי. והעבד והשליח והאשה. וסמיכה שירי מצוה. על הראש. בשתי ידים. ובמקום שסומכין שוחטין. ותכף לסמיכה שחיטה:
חומר בסמיכה מבתנופה. ובתנופה מבסמיכה. שאחד מניף לכל החברים. ואין אחד סומך לכל החברים. וחומר בתנופה. שהתנופה נוהגת בקרבנות היחיד. ובקרבנות הצבור. בחיים ובשחוטין. בדבר שיש בו רוח חיים. ובדבר שאין בו רוח חיים. מה שאין כן בסמיכה:
משנה תורה, הלכות איסורי המזבח א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה להיות כל הקרבנות תמימין ומובחרין שנאמר תמים יהיה לרצון זו מצות עשה:
וכל המקדיש בהמה שיש בה מום לגבי המזבח עובר בלא תעשה ולוקה על הקדשו שנאמר כל אשר בו מום לא תקריבו מפי השמועה למדו שזו אזהרה למקדיש בעלי מומין אפילו הקדישו לדמי [נסכים] לוקה שבזיון קדשים הוא:
המתכוין לומר שלמים ואמר עולה עולה ואמר שלמים לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוים לפיכך המתכוין לומר על בעל מום עולה והקדישו שלמים או שלמים ואמר עולה אע"פ שנתכוון לאיסור אינו לוקה מי שדימה שמותר להקדיש בעל מום למזבח והקדיש ה"ז קדוש ואינו לוקה:
השוחט בעל מום לשם קרבן לוקה שהרי נאמר בבעלי מומין לא תקריבו אלה לה' ומפי השמועה למדו שזה אזהרה לשוחט וכן הזורק דם בעלי מומין על המזבח לוקה שהרי נאמר בהן לא תקריבו (אלה) ליי' מפי השמועה למדו שזה אזהרה לזורק וכן המקטיר אימורי בעלי מומין על המזבח לוקה שנאמר ואשה לא תתנו מהם על המזבח אלו החלבים נמצאת למד שאם הקדיש בעל מום ושחטו וזרק דמו והקטיר אימוריו לוקה ארבע מלקיות:
אחד בעל מום קבוע או בעל מום עובר אם הקריבו עובר בכל אלו שנאמר לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום מפי השמועה למדו שזה אזהרה לבעל מום עובר כגון שהיה בבהמה גרב לח או חזזית אם הקריבה לוקה:
ולא קרבנות ישראל בלבד אלא אף קרבנות עכו"ם אם הקריבן והן בעלי מומין לוקה שנאמר ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה:
המטיל מום בקדשים כגון שסימא עינו או קטע ידו לוקה שהרי נאמר בקרבן כל מום לא יהיה בו מפי השמועה למדו שזה אזהרה שלא יתן בו מום ואינו לוקה אלא בזמן שבית המקדש קיים שהרי היה ראוי לקרבן ופסלו אבל בזמן הזה אף על פי שעבר בלא תעשה אינו לוקה:
הטיל מום בקדשים ובא אחר והטיל בה מום אחר השני אינו לוקה:
אחד המטיל מום בקדשים עצמן או בתמורתן חוץ מן הבכור ומן המעשר שהמטיל מום בתמורתן אינו לוקה לפי שאינן ראויין לקרבן כמו שיתבאר במקומו וכן המטיל מום בתשיעי של טעות עשירי אינו לוקה:
המקדיש בעלת מום למזבח אף ע"פ שלוקה הרי זה נתקדשה ותפדה בערך הכהן ותצא לחולין ויביא בדמיה קרבן וכן הדין בבהמת קדשים שנפל בה מום ומצות עשה הוא לפדות קדשים שנולד בהן מום ויצאו לחולין ויאכלו שנאמר רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר מפי השמועה למדו שהכתוב מדבר בפסולי המוקדשין שיפדו וכבר ביארנו בערכין שזה שנאמר ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנו קרבן לה' שהוא מדבר בבעלי מומין שנפדו:
מה בין בעלת מום קבוע לבעלת מום עובר שבעלת מום קבוע אם ילדה והיא קדש יפדה הולד ויצא לחולין אע"פ שהוא תמים כדי שלא יהיה טפל חמור מן העיקר ואם נתעברה קודם שתפדה וילדה אחר פדיון הולד חולין ואם מתה קודם שתפדה נפדית אחר שתמות שהרי לא חלה קדושה גמורה על גופה אלא על דמיה מפני שהיתה בעלת מום קבוע אבל המקדיש בעלת מום עובר או תמימה ואחר שהקדישה נולד לה מום קבוע אם מתה קודם שתפדה תקבר כשאר הקדשים התמימים מפני שהיא צריכה העמדה והערכה כמו שביארנו בערכין ואם נשחטה קודם שתפדה ה"ז נפדית כל זמן שהיא מפרכסת ואח"כ תאכל ואם ילדה יקרב ולדה נתעברה קודם שתפדה וילדה אחר שנפדית הולד אסור ואינו נפדה אלא כיצד יעשה סמוך לפדיון אמו מתפיס זה הולד לשם אותו הזבח לפי שאינו יכול להקריבו [מכח אמו] מפני שבא מכח קדושה דחויה:
כל פסולי המוקדשין כשיפדו מותר לשוחטן בשוק של טבחים ולמוכרן שם ולשקול בשרם בליטרא כשאר החולין חוץ מן הבכור ומן המעשר מפני שמכירתם בשוק מוסיף בדמיהן שאר הקדשים שדמיהן חוזרין להקדש שהרי מביא בדמיהם בהמה אחרת מוכרין אותן בשוק כחולין אבל הבכור והמעשר שאין דמיהם להקדש אלא נאכלין במומן כמו שיתבאר אין שוחטין אותם בשוק של טבחים ואין מוכרין אותם שם אפילו התפיס בכור לבדק הבית אינו נשקל בליטרא ולא ימכר בשוק שאינו יכול להתפיס אלא דבר הקנוי לו קנין גמור:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ז בחוקותי שיחה א מאותו ספר יומא לד, ב
- לקוטי שיחות כרך כז ויקרא שיחה ב מאותו ספר יומא לד, רע"ב
- לקוטי שיחות כרך כח (ערב) חה"ש שיחה א מאותו ספר יומא לד, א
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' האזינו, ז' תשרי ה'תשי"ד יומא לד, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ז יומא לד, סע"ב
- אור התורה במדבר כרך ד פרשת פינחס ונסכו רביעית יומא דף ל"ד סע"א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קפז [נז] יומא לד, ב
- רשימות מנורה מו"מ מונחת יומא לד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) פסקי הסדור ושם לד, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"ב יומא לד, ריש ע"ב

