14
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ולכן, ככל שהאדם פועל יותר בכיוון של "יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר" בנתינתו לה', כך מוסיף הדבר לשלמות הכפרה והריצוי של האדם47, אשר גורמת ההקרבה על המזבח – "לזכות עצמו". כשם שאנו מוצאים סוגים שונים בריצוי של הקרבן, הקשורים לכוונת האדם – כיפר ולא כיפר48, וכן הבדל בין ריצוי החטאת לבין ריצוי העולה49, ועוד50.
דבר זה יובן יותר לפי דברי המפרשים, ובמיוחד לפי דברי הרמב"ן על התורה, בענין טעמי מצות קרבן:
הרמב"ן51 מבאר את הטעם לכך שהקרבנות מכפרים, "שיחשוב האדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלקיו בגופו ובנפשו וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו, לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה .. דמו (דהקרבן) תחת דמו, נפש תחת נפש"52.
ואם כך, מובן, שהענין של "יכוף יצרו הרע" אינו פרט צדדי בהקרבת הקרבן על גבי המזבח, או פרט נוסף בענין הקרבן, אלא זוהי כל מהותו של הקרבן, "יכוף יצרו הרע", וזהו הבסיס לכל ענין הריצוי והכפרה על ידי הקרבן.
י. מנחה – "כאילו הקריב נפשו"
לפי זה יש לבאר את הטעם לכך שהדין של "יכוף יצרו .. ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר" נלמד דוקא מן השמנים למנחות:
מהות הקרבן היא53 התמסרותו של היהודי לקדוש־ברוך־הוא, על ידי "כופה יצרו הרע" וכו'. אך מתי נעשה הדבר באמת ובשלמות? כאשר התמסרותו לקדוש־ברוך־הוא היא מוחלטת, ללא כל חישובים, ודוקא אז הכפרה היא שלמה.
וזוהי הסיבה, שהדבר נלמד דוקא מן השמנים למנחות, כדברי חז"ל54 שדוקא לגבי קרבן מנחה נאמר "ונפש כי תקריב" – "אמר הקדוש־ברוך־הוא מי דרכו להביא מנחה, עני, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני" – דוקא בקרבן מנחה. האדם איננו מביא שור שמן וגדול, אלא קרבן דל שבדלים,
הערות
- 47. להעיר מפרש"י (ד"ה וצריכי) – יומא לד, רע"ב; ע, סע"ב.
- 48. ראה זבחים ו, א ואילך.
- 49. שם ז, סע"א ואילך.
- 50. ראה לקו"ש חי"ב ע' 13 ואילך.
- 51. פרשתנו א, ט. וראה גם של"ה מס' תענית (ריא, ב) מרקנטי.
- 52. וראה לעיל ע' 9 ואילך. ובכ"מ.
- 53. וכידוע הפי' ב"אדם כי יקריב – מכם קרבן להוי'" (קונטרס לימוד החסידות פי"ב. ד"ה ושאבתם תש"א (בסה"מ קונטרסים ח"ב) פ"ג. באתי לגני השי"ת פ"ב. ועוד. וראה לקו"ת פרשתנו ד"ה אדם כי יקריב וביאורו).
- 54. מנחות קד, ב. הובא בפרש"י פרשתנו ב, א.
רש"י על ויקרא ב׳:א׳ - הטקסט מספריא
ונפש כי תקריב. לֹא נֶאֱמַר נֶפֶשׁ בְּכָל קָרְבְּנוֹת נְדָבָה אֶלָּא בַּמִּנְחָה, מִי דַּרְכּוֹ לְהִתְנַדֵּב מִנְחָה? עָנִי. אָמַר הַקָּבָּ"ה, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ (מנחות ק"ד):
סלת יהיה קרבנו. הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי מִנְחָה סְתָם, מֵבִיא מִנְחַת סֹלֶת, שֶׁהִיא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבַּמְּנָחוֹת וְנִקְמֶצֶת כְּשֶׁהִיא סֹלֶת, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן; לְפִי שֶׁנֶּאֶמְרוּ כָּאן חֲמִשָּׁה מִינֵי מְנָחוֹת, וְכֻלָּן בָּאוֹת אֲפוּיוֹת קֹדֶם קְמִיצָה חוּץ מִזּוֹ, לְכָךְ קְרוּיָה מִנְחַת סֹלֶת:
סלת. אֵין סֹלֶת אֶלָּא מִן הַחִטִּין, שֶׁנֶּאֱמַר סֹלֶת חִטִּים (שמות כ"ט), וְאֵין מִנְחָה פְּחוּתָה מֵעִשָּׂרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת … לְמִנְחָה (ויקרא י"ד) — עִשָּׂרוֹן לְכָל מִנְחָה:
ויצק עליה שמן. עַל כֻּלָּהּ:
ונתן עליה לבנה. עַל מִקְצָתָהּ — מַנִּיחַ קֹמֶץ לְבוֹנָה עָלֶיהָ לְצַד אֶחָד. וּמָה רָאִיתָ לוֹמַר כֵּן? שֶׁאֵין רִבּוּי אַחַר רִבּוּי בַּתּוֹרָה אֶלָּא לְמַעֵט; דָּ"אַ: שֶׁמֶן עַל כֻּלָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִבְלָל עִמָּהּ וְנִקְמָץ עִמָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, וּלְבוֹנָה עַל מִקְצָתָהּ, שֶׁאֵינָהּ נִבְלֶלֶת עִמָּהּ וְלֹא נִקְמֶצֶת עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר עַל כָּל לְבֹנָתָהּ, שֶׁלְּאַחַר שֶׁקָּמַץ מְלַקֵּט אֶת הַלְּבוֹנָה כֻּלָּהּ מֵעָלֶיהָ וּמַקְטִירָהּ (ספרא):
ויצק, ונתן, והביאה. מְלַמֵּד שֶׁיְּצִיקָה וּבְלִילָה כְּשֵׁרִים בְּזָר (שם):
ונפש כי תקריב AND WHEN A PERSON (or “A SOUL”) WILL OFFER — Nowhere is the word נפש employed in connection with free-will offerings except in connection with the meal-offering. For who is it that usually brings a meal-offering? The poor man! The Holy One, blessed be He, says, as it were, I will regard it for him as though he brought his very soul (נפש) as an offering (Menachot 104b).
סלת יהיה קרבנו [AND WHEN A PERSON WILL OFFER A MEAL OFFERING] HIS OFFERING SHALL BE OF SIFTED FINE FLOUR — i. e. if one says, “I take upon myself the obligation to bring a מנחה”, without further defining it, he must bring that which is termed “the meal-offering of fine sifted flour” (מנחת סלת) which is that mentioned first among the different meal-offerings) since the קומץ is taken from it whilst it is yet flour (whilst in the case of other meal-offerings this is done after they have been baked), as is explained further on in this section (cf. Menachot 104b). — Because there are five different meal-offerings enumerated here all of which had to be brought ready baked beforẹ the קמץ was taken of them with the exception of this, therefore this alone is technically termed “a meal-offering of flour’ (though the others too had to be made of sifted fine flour).
סלת — The term סלת always denotes “fine flour of wheat”, as it is said, (Exodus 29:2) “fine flour (סלת) of wheat” (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 10 2). No meal-offering is ever less than one tenth part of an ephah of flour, as it said, (Leviticus 14:21) “and one tenth deal of flour … for a meal-offering”, i. e. there must be a tenth part for every kind of meal-offering (cf. Menachot 99a).
ויצק עליה שמן AND HE SHALL POUR OIL UPON IT — upon the whole of it (of the flour) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 10 14),
ונתן עליה לבנה AND PUT FRANKINCENSE THEREON — upon a part of it: he lays a fistful of frankincense upon one side of it. And what reason have you (lit., what do you see) to say so? Because there is a rule: when in the Torah a רבוי, i. e. a term usually intended to include a particular detail) follows one of a similarly inclusive character, the latter implies a restriction). Another explanation of why I say that oil has to be poured upon the whole meal-offering is, because it (the oil) has to be mingled with it (the מנחה) and has to undergo the קמיצה (the taking of a fistful of the mass) together with it, as it is stated, “[and he shall take thereout by grasping a fistful] of the flour thereof and of the oil thereof”; frankincense, however, has to be put only upon a part of it, since it is not mingled with it and has not to undergo the קמיצה together with it, because it is said immediately afterwards, “besides (i. e. in addition to) all the frankincense thereof” (cf. Rashi on that passage), — which implies that after he had taken the קמץ he picks all the frankincense from off it and offers it (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 10 14-18; cf. also Sota 14b)
. … ויצק ונתן … והביאה AND HE SHALL POUR … AND HE SHALL PUT … AND then HE SHALL BRING IT [TO AARONS SONS] — This teaches us that the pouring of the oil and the mingling it (with the flour) is valid even if done by non-priests (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 10 19: Menachot 9a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 26 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל לך לך שיחה א מאותו ספר זבחים ו, א
- לקוטי שיחות כרך לב ויקרא שיחה ב מאותו ספר זבחים ו, א
- לקוטי שיחות כרך ד תצא שיחה א מאותו ספר זבחים ו, ב
- לקוטי שיחות כרך טו ויחי שיחה ד מאותו ספר זבחים ו, א
- לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה ג מאותו ספר זבחים ו, א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' וארא, כ"ד טבת, ה'תשכ"ג זבחים ו, ב
- לקוטי שיחות כרך לד הוספות עקב מאותו ספר מנחות קד, א
- לקוטי שיחות כרך ז בחוקותי שיחה א מאותו ספר יומא לד, ב
- לקוטי שיחות כרך יב ויקרא שיחה ב מאותו ספר מנחות קד, ב
- לקוטי שיחות כרך טו בראשית שיחה ד מאותו ספר מנחות קד, ב
- לקוטי שיחות כרך טו בראשית שיחה ד מאותו ספר יומא לד, ב
- לקוטי שיחות כרך טז שמות שיחה ג מאותו ספר מנחות קד, רע"א
- לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה ד מאותו ספר מנחות קד, ב
- לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה ד מאותו ספר מנחות קד, ב
- לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ז מאותו ספר מנחות קד, ב
- לקוטי שיחות כרך כז ויקרא שיחה א מאותו ספר מנחות קד, ב
- לקוטי שיחות כרך כז ויקרא שיחה א מאותו ספר מנחות קד, ב
- לקוטי שיחות כרך כח (ערב) חה"ש שיחה א מאותו ספר יומא לד, א
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' האזינו, ז' תשרי ה'תשי"ד יומא לד, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ז מנחות קד, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ז יומא לד, סע"ב
- אור התורה במדבר כרך ד פרשת פינחס ונסכו רביעית יומא דף ל"ד סע"א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קפז [נז] יומא לד, ב
- רשימות מנורה מו"מ מונחת יומא לד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) פסקי הסדור ושם לד, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"ב יומא לד, ריש ע"ב