13

ח. הדוגמאות – הקדשת הדבר לקדוש־ברוך־הוא

בכך מובן מדוע מציין הרמב"ם את הדוגמאות של "בנה בית תפלה...", שלגביהן קיים אותו דין של "יהיה מן הנאה והטוב", ולא את הדוגמאות שבגמרא:

אין מדובר כאן על הידור מצוה, הידור בחפץ שמקיימים בו מצוה, אלא "כל דבר שהוא לשם הא־ל הטוב", כל דבר הדומה להקרבת קרבן על גבי המזבח, בכך שנותנים אותו "לשם הא־ל הטוב":

"בנה בית תפלה" – לקדוש־ברוך־הוא⁴¹, וכן "הקדיש דבר" – הרי אלו ענינים הניתנים על ידי האדם "לשם הא־ל".

וכן גם לגבי שתי הדוגמאות של "האכיל רעב... כסה ערום...": הגאון הרוגוטשובי⁴² מבאר שבמצות הצדקה יש שני ענינים – צדקה ש"הוה גדר מצוה", ו"צדקה בגדר כפרה". וזוהי כוונת דברי הרמב"ם בהדגישו את הפרטים "האכיל רעב .. כסה ערום", כי פרטים אלו במצות הצדקה, קשורים ל"צדקה בגדר כפרה"⁴³, כנאמר בפסוק⁴⁴ "פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכסיתו", שבו מפרט הנביא את הפעולות שצריך היהודי לבצע ביום התענית⁴⁵ לתשובתו ולכפרתו, בדומה לתכלית הקרבנות.

ט. "יכוף יצרו הרע" – תכלית עיקרית בקרבן

יש להסביר את הקשר שבין שני הענינים בדין של "יביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר" – (א) כדין לגבי "איסורי מזבח", הקשור דוקא ל"חפצא" של הקרבן ולהקרבתו על גבי המזבח, (ב) לגבי מעשה הגברא – "הרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו...":

עצם שלמות קדושת הקרבן לה', על ידי הקרבתו על גבי המזבח, היא הגורם לריצוי⁴⁶ ולכפרת האדם על ידי הקרבן.