134
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
14 לקוטי דמו ואמוריו. כו' והבשר נאכל לבעלים", שזוהי פעולת הקדושה החיובית -- שחל על האדם לעשותה משנתקדשה הבהמה.
אולם בנוגע לבע"מ א'"מ, איך שייך,
לומר בזה ,יהי' קודש", היינו איך אפשר לעשות בה פעולה חיובית של קדושה -- הרי אין מקריבין בע"מ ע"ג המזבח.
לכן מוסיף רש"י ,ולא שיקרב בעל מום (שהיא פעולה חיובית של קדושה עיקרית, בפשטות) אלא יאכל בתורת מעשר", שגם זאת היא פעולה חיובית של קדושה -- ,יהי' קודש".
אבל אין זה מספיק, כי לאכלו ,בתורת מעשר" אפשר רק לאחר שחיטה (והשחיטה בבע"מ אינה חלק מפעולת הקדושה של מעשר) -- ולא מיד כשד <חלה עליו קדושה".
ולכן מוסיף רש"י ,אסור ליגזז וליעבד", שבקדושה זו צריך ליזהר תיכף משנתקדשה.
אמנם מובן שאין זה מספיק -- כי אינה פעולה חיובית אלא שלילית ,אסור ליגזז וליעבד". ולכן ענין הראשון הוא ,יאכל בתורת מעשר". כנ"ל.
ה. מענינים מופלאים בהלכה שבפרש"י דילן:
עדיין צלה"ב קדושה זו בבע"מ אשר ,יאכל בתורת מעשר*" מה ענינה: נאכל ל,שני ימים ולילה אחד"::, הוא רק בתם ולא בבע"מ; נאכל רק בכל העיר (ירושלים) *י, ג"ז הוא רק בתם, אבל
בחוקותי ג
בעי"מ ,נאכל בכל מקום" *י, גם בחו"ל.
ואיזה דין מיוחד באכילת מעשר בעל מום שעל ידו תיקרא אכילה זו -- אכילה ,בתורת מעשר" ?
[ואין לומר שהכוונה היא מה ,שאין נמכרין באטליז ואין שוקלין בליטרא'זי כי (נוסף שלכמה דיעות הוא מדרבנן (בבע"מ), הרי) (א) זהו רק ענין שלילי (ב) ועיקר -- אי"ז דין באכילת מעשר *יי, ומלי רש"י * ,שיאכל בתורת
8 רמבין הל' בכורות רפייה. רא*ש שם ס"א, חנוך מצוה שסא, וראה פרש"י זבתים עה, ב ד"ה ופרכינן. וראה ברמב"ם הלי בכורות שם ה"ו, לענין איסור מכירה בכלל במעשר בע"מ.
-- הו"ל לרש"י לפרשו ולא -- לרמזו, 0) וגם אם לזה הי' כונת רש"י הו"ל
הערות
- 4. ובחים פ"ה מ"ח
- 5. רמבים הל' בכורות פ"ו ה"ך.
- 6. ואין לומר שיש מצוה באכילתו כמו בקקי"ל שהנאכלים לישראל יש מי"ע באכילתן לבעלים (רש"י פסתים נט, א ד"ה בשאר ימות השנה. רמביין בסהמיצ בהשלמות מ"ע א) -- שהרי פסוקים המובאים בהנ"ל הוא רק בקק"ל כאלו שנקרבים ע*ג המזבח. וכדמוכח (שאין מצוה באכילת בע"מ שאאינו נקרב) גם מהברכה שהיא לאכול את הזבח (רש"י ברכות שם. תוספתא ספ"י דפסחים. וראה רשיי פסחים קכא, א במשנה).
- 7. בכורות לא, א. תמורה ח, א.
- 9. בדוחק הי" אפ"ל ש,יאכל בתורת מעשר* כוונתו שאין למוכרו לאחר, כ"א לאכלו בעצמו, אבל (נוסף ע"ז שלפי"ז הוא רק ענין שלילי ו,יהי קודש* משמעותו ענין חיובי כנ"ל בפנים, הנה): א) אין זה רמז שיבינו בן חמש למקרא, ב) הול"ל בפשטות -- בעליו יאכלנו (ע''ד פרש"י בתם) או כיו"ב, ג) עפי"ז -- לדעת רש"י -- איסור מכירה בבע"מ בין חי בין שחוט הוא מדאורייתא, וחידוש דלא כמשמעות סוגיי הגמרא (בכורות לא, ב ואילך) וראה בהנסמן בהערה הקודמת
הטקסט של רמב"ם הלכות בכורות ו כ אינו זמין בספריא.
פסחים קכ״א א - הטקסט מספריא
חַד תָּנֵי אַפִּיגּוּל, וְחַד תָּנֵי אַנּוֹתָר.
מַאן דְּתָנֵי אַפִּיגּוּל — מִשּׁוּם חֲשֵׁדֵי כְהוּנָּה. מַאן דְּתָנֵי אַנּוֹתָר — מִשּׁוּם עֲצֵלֵי כְהוּנָּה.
חַד אָמַר כְּזַיִת וְחַד אָמַר כְּבֵיצָה. מַאן דְּאָמַר כְּזַיִת — כְּאִיסּוּרוֹ, וּמַאן דְּאָמַר כְּבֵיצָה — כְּטוּמְאָתוֹ.
מַתְנִי׳ בֵּירַךְ בִּרְכַּת הַפֶּסַח — פָּטַר אֶת שֶׁל זֶבַח. בֵּירַךְ אֶת שֶׁל זֶבַח — לֹא פָּטַר אֶת שֶׁל פֶּסַח, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא זוֹ פּוֹטֶרֶת זוֹ וְלֹא זוֹ פּוֹטֶרֶת זוֹ.
גְּמָ׳ כְּשֶׁתִּמְצָא לוֹמַר, לְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: זְרִיקָה בִּכְלַל שְׁפִיכָה. וְלֹא שְׁפִיכָה בִּכְלַל זְרִיקָה.
לְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא: לֹא שְׁפִיכָה בִּכְלַל זְרִיקָה, וְלֹא זְרִיקָה בִּכְלַל שְׁפִיכָה.
The Gemara explains that there is no dispute between Rav Huna and Rav Ḥisda concerning the reason for the prohibition. One of these two Sages teaches his explanation with regard to the case of piggul, mentioned in the mishna; and the other one teaches it with regard to notar.
The Gemara elaborates: The one who teaches it with regard to piggul maintains that the reason is due to suspected priests. As a result of enmity, a priest might cause the offerings to become piggul. To dissuade priests from doing so, the Sages instituted that one who touches piggul is rendered ritually impure, which ensures that the offending priest also suffers from his actions. He who teaches this explanation with regard to notar claims that the reason is due to lazy priests, to prevent sloth among the priests. The Sages decreed that notar causes ritual impurity, to ensure that the priests ate the sacrificial meat within the allotted time.
It was stated above that Rav Huna and Rav Ḥisda disagree with regard to the size of the meat that confers ritual impurity. One of them said that an olive-bulk of meat contracts ritual impurity, and one of them said that only an egg-bulk contracts ritual impurity. The Gemara explains the reasoning behind this debate. The one who said that an olive-bulk contracts ritual impurity maintains that the ritual impurity of notar and piggul is similar to its prohibition. Since notar and piggul are prohibited when they are an olive-bulk, the same applies to their ritual impurity. And the one who said that sacrificial meat becomes ritually impure when it is an egg-bulk maintains that it is similar to its ritual impurity. In other words, just as the minimum size of ritual impurity for other types of meat is an egg-bulk, the same applies to piggul and notar.
MISHNA: If one recited the blessing over the Paschal lamb, which is: Who sanctified us with His mitzvot and commanded us to eat the Paschal lamb, he has also exempted himself from reciting a blessing over the Festival offering. The blessing for the Festival peace-offering of the fourteenth of Nisan is: Who sanctified us with His mitzvot and commanded us to eat the offering. However, if he recited the blessing over the Festival offering, he has not exempted himself from reciting a blessing over the Paschal lamb. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: This blessing does not exempt one from reciting a blessing over this one, and that blessing does not exempt that one, as there is a separate blessing for each offering.
GEMARA: The Gemara explains the opinions of the tanna’im in the mishna. When you analyze the matter you will find that according to the opinion of Rabbi Yishmael, sprinkling of the blood on the altar is included in the more general category of pouring. In other words, the blessing over the Paschal lamb, whose blood is poured, includes the Festival peace-offering, whose blood is sprinkled, as sprinkling is included within the general category of pouring. But conversely, pouring is not included in sprinkling. Consequently, when one recites the blessing over the Festival peace-offering, he has not exempted himself from reciting a blessing over the Paschal lamb.
By contrast, according to the opinion of Rabbi Akiva, these are two separate mitzvot: Pouring is not included in sprinkling, and sprinkling is not included in pouring. Therefore, Rabbi Akiva maintains that each offering requires its own blessing.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.
- שארית יהודה חידושים על גמרא סימן א פסחים קכא, א
- אגרות קודש כרך ב רה בכורות לא, ב
- אגרות קודש כרך ב רעו בכורות לא, ב
- לקוטי שיחות כרך יא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה מאותו ספר בכורות לא, ב
- לקוטי שיחות כרך יא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה מאותו ספר בכורות לא, ב
- לקוטי שיחות כרך יב בחוקותי שיחה ב מאותו ספר בכורות לא, א