שיחה א

1שיחה א

בראשית

א דובר כ"פי, דאף שעיקר ענינו של פרש"י עה"ת הוא לבאר פשוטו של מקרא, כמודגש בדברי רש"י עצמו בכו"כ מקומות *י, מ"מ כלולים ונר" מזים בפירש"י גם ,ענינים מופלאים" של שאר חלקי התורה, כמבואר בשליה :, גם ,רזין דאורייתא". וכידוע ' פתגם אדמוה"ז ש,פרש"י על החומש הוא יינה של תורה"

ומובן, דמכיון שהדברים אמורים בשייכות לכללות פירושו על התורה, עאכו"כ שכן הוא בנוגע להפיסקא הראשונה + שבפרש"י עה"ת. ובכלל הרי מצינו בהתחלת כו"כ ענינים שמודגש בהם עיקר תוכנם <. ומובן ג"כ, שהד ,יינה של תורה" (וההוראה) שישנו בפיסקא זו (להיותה התחלת הפי' לכל תושב"כ) אינו רק בענין פרטי, כ"א בענין כללי השייך לכללות התורה ומצותי'.

בחלק תושבע"פ כללי רש"י בנוגע לפ" רשיי שבגמ'. 3) היום יום ע' כד. וראה בארוכה

אמ"ב ש,יינה מיי"ש,

ובודאי גם רש"י מצא כמה מפרשי התורה שקדמוהו, אבל לא ע"פ שיטתו (רק פשש"מ כו') -- אף שמזכיר רק אחדים (מדרשים, רימ הדרשן ועוד).

6 וזהו ג"כ טעם הפנימי דענין הר"ת, שר"ת הוא מן התורה (שבת קה, א).

שער הק"ש ספנ"ג ואילך (ובכ"ד) של תורה" הוא רזין דאורייתא,

ב. רש"י מתחיל פירושו* עה"ת : ,אמר ר' יצחק לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישרד אל ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים ", שאם יאמרו או"ה לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם ובר" צונו נטלה מהם ונתנה לנו".

ההוראה (ה,יינה של תורה" י) שבזה מובנת בפשטות :

אין האדם צריך להתרשם משום דבר המנגד לקיום התומ"צ. ולכן כשאו"ה באים בטענה לבנ"י שאינם צריכים לקיים את ציוויי התורה, להיותם (לדעתם) היפך השכל והיושר וכו' (כמו טענתם בדבר כיבושה של ארץ ישראל -- שגם זה הי' ציווי הקב"ה). אין לבנ"י להתרשם מזה כלל, ואדרבת עליהם להתחזק בקיום התומ"צ י, ול 22 לקוטי

ענות להם שזהו ,רצונו" של הקב"ה, וע"י קיום התומ"צ ממלאים רצונו וכו'. ובמילא אין נוגע בזה מה ששכלו של בו"ד אין משיגו וכו'.

ברם זוהי הוראה כללית מכללות תוכן הפי'; ומובן שגם בפרטי הד" ברים שבפרש"י (ובפרט בפיסקא הראשונה) ישנן הוראות (ובנדו"ד -- כלליות).

והנה פרט עיקרי ויסודי בפרש"י זה הוא הכתוב שמביאו ;כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", כי הרי הוא הוא היסוד לשלילת טענתם -- וברור שפרט זה בא להורות הוראה כללית בעבודתו ית'.

וצלה"ב :

א) מהי ההוראה.

ב) מהו הדיוק בתיבת <כח (מעשיו) גו" -- הרי הכוונה בזה להסביר שהידיעה שזהו ,מעשיו" של הקב"ה, היינו שהוא ברא את העולם וכו', מחייבת שבידו וברשותו ית' ,לתת להם נחלת גוים" -- ומה בא ללמדנו ה,כח" שבמעשיו של הקב"ה?

ג) ל' הרגיל ביותר בכיו"ב הוא ,אמר" (כמש"נג כ"פ גם בפרשתנה וכההמשך בפסקא זו עצמה .אומרים להם") ,דיבר" ,סיפר" -- ולא ,הגיד".

(לא לבנ"י -- ,עמו" -- כ"א) לאו"ה (ואף שייל שהפי' הוא שהגיד לעמו שידעו הם מה להשיב לאו"ה (וראה לקו"ש שם סיו)) -- הוי העיקר חסר מן הכתוב והול"ל ,כח מעשיו הגיד לבני אדם* וכיו"ב, אלא שיש בזה ב! עננים : א) ,כח מעשיו הגיך לעמו (בתור הכנה לפעוד לתו -- בעתיד) לתת להם נחלת גוים. ולא יקשה בעיני עמו -- איך ניתנה להם נחלת אחרים, כג"ל. ב) וגם ,שאם יאמרו או"ה כו" נוע מה להשיב להם. ולהעיר מפרש"י (ח"ש כג, ד): ומ"א כו

בראשית אצ

ג. ויובן בהקדים ביאור עניז ארץ ישראל ברוחניות: מעלתה של ארץ ישראל היא כנאמר *: .ארץ אשר גו' עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", היינו שההשגחה העליונה היא בה באופן גלוי (יותר מבכל הארצות *י), ז, א. שגם בגשמיות א"י ועניני' ,נרגש" אור אלקותו ית' בגילוי יותר. ועוד: מכיון ש,עיני ה"א בה", הרי לא יתכן בה -- מצ"ע (לולא בחירת האדם) -- רע והיפך הקדושה -- כי הרי הקב"ה הוא ,טהור עינים מראות רע"

מזה מובן שבחינת ,א"י" ברוחניות, בעבודת האדם לקונו, היא מורה ורוד מזת לשלימות העבודה בקיום התומ"צ -- המשכת גילוי אלקות ושלילת הרע וכו'. ומרומז זה גם בהשם ,ארץד ישראל": אמרז"ל יי ,למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה": וגם .ישראל* מורה על ענין התורה (ומצות), כידוע *: שישראל ר"ת ;יש ששים רבוא אותיות לתורה" (שבה -- וע'י צירופי אותיות אלו -- נתבארו כל המצות).

אמנם כמו שהוא בפשטות הענינים, שהייתה א"י בחלקו של שם ואח"כ 3כבשה הכנעני+: ובכדי להחזירה ול הפכה (--ארץ כנען--) לארץ ישראל הי' צ"ל תחלה כיבוש הארץ מהשבעה גוים, כמו"כ יובן ברוחניות, שנוסף על כללות בחינת ;ארץ ישראל? בע" בודה ברוחניות ישנו גם ענין של שכיבוש הארץ? ברוחניותי

והענין הוא: נוסף על כללות העבודה דקיום התומ"צ עצמן (שזהו"ע ,א"י" ברוחניות), נצטווה כאו"א ,כל מעשיך יהיו לשם שמים"*5 ו/בכל דרכיך ד" עהו"'י -- היינו לעבוד את ה' לא רק ע"י שהוא מתפלל ולומ תורה ומ" קיים מצוותיו ית', כ"א גם בכל דרכיו ומעשיו שעושה בכל כ"ד שעות היוםי גם אותן שעושה לצורך גופו ובשביל תועלתן הגשמיית; ועבודה זן צ"ל בדרגא הכי נעלית%, עד -- שכל עניניו הגשמיים הם בטלים ומיוחדים באלקות, המציאות שלהם נתהפכה לקדושה ו,הגשמיות" שבהם אינה נרגשת אצלו כלל -- ולא רק מפני ריבוי האור דקדושה המאיר בו, בהיותו כל כולו נתון ומסור לאלקות בבחי' +דעהו* התקשרות והתחברות *י, אלא משום שהדבר הגשמי עצמו נהי' אצלו ענין של קדושה.

[וענין ,הכיבוש" צ"ל גם בזה שלא יסתפק בזה שעובד את ה' בעת הת" עסקותו בדברים גשמיים, אלא שמדי פעם בפעם הוא גם ,יגזול" מהזמנים הנתונים וקבועים לאכילה שתי' שינה וכו' וכובשם ללימוד התורה ולקיום המצות].

בראשית א

ועפ"ז יומתק פתגם רבותינו נשיאינו יי, במענתם לשאלת במה שרצו לעלות לא"י: ,מאך דאָ ארץ ישראל" (עשה כאן ארץ ישראל), שי"ל שכוונתם בזה היתה לא רק ש,יעשו" בחי' א"י ברוחניות -- עשי' וקיום התומ"צ, כ"א גם העבודה רוחנית דכיבוש א"י (- וכדיוק הלשון ,מאֶך דאָ א"י", היינו העשי? דהמציאות של ,דאָ" לא"י -- ,כיבוש") גם הארציות של חו"ל גופא, ז.א, שגם התעסקותו בעניני הרשות וצרכיןו הגשמיים תהי? באופן דלעשות ,רצונו של מקום? -- גילוי אורו ורצונו ית' בהענינים (שכל מציאותם מקום כפשוטו -- עני" נים) הגעומיים.

ד אולם מצינו שבדרך הליכתם של בנ'"י לכבוש את ארץ ישראל הי חטא המרגלים. וטענתם היתה, שאא"פ לכבוש את א"י, ,בי חזק הוא ממנן" יי, ואמרז"ל :: (שהמרגלים אמרו) ,כביכול אפי' בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם", שגם הקב"ה כביכול אינו יכול לכובשה.

ולכאורה אי"מ: איך חל שינוי מן הקצה אל הקצה ממש -- במצבם ה- 44 לקוטי

רוחני של המרגלים, שמתחילה <כשרים היו"*:, ואח*כ כפרו ביכולת ה'? וגם: הרי הם עצמם אמרו בשעת קלקלתם גופא שהקב"ה הוא ה,בעל הבית", ומכיון שכן איך לא האמינו שביכולתו ית' לכבוש את א"י?

והביאור בזה (בעבודה רוחנית) י"ל: תוכן טענתם הי' -- איך אפשר לכבוש א"י, היינו, כנ"ל, לעבוד את ה' גם ב/כיבושם" של הענינים הגעשמיים והתהפכותם לקדושה ממש, עד שאין מציאות להענינים גשמיים מצ'"ע - והרי הקב"ה הוא שברא את הגוף וכל הענינים הגשמיים, והוא עצמו ציוה בתורתוי: ,ונשמרתם מאד לנפשותיכם"; וגם דין הוא (ברמב"ם 6 ד,היות הגוף בריא ושלם מדרכי (עבודת") השם הוא": (ידועה'י תורת הבעש"ט עה"פ*י) ,כי תראה חמור שנאך וגו' עזוב תעזוב עמו" שצריכים ל,עזוב", לעזור להגוף ולא לשברו; וגם (ידוע מ"ש הה"מ ממזריטש 6 ,אַז ס'איז ווערט אַ קליין לעחילי אין גוף ווערט אַ גרוישער לאַך אין דער נשמה" (כשנעשה נקב קטן בהגוף, נעד שה נקב גדול בהנשמה); ו(אמרז"ל 6 .אין סומכין על הנס" היינו שהטבע וגשמיות העולם קבע הקב"ה בגדר של מציאות ותפיסת מקום -- וא"כ הרי הענינים הגשמיים וכו' הם ;כליו*

זחא קיאו

בראשית א

של הקב"ה וההתעסקות בהם ג"כ רצון ה', ואיך יהי' ביכולת של נפה"א, אף שהיא חלק אלק' ממעל ממש" לכבוש אותם, לבטל ,מציאותם* ושיהי' בהם אך ורק ענין הקדושה - והרי זהו היפך הטבע שהטביע הקב"ה.

ונוסף לזה: מכיון שהקב'"ה ברא טבע העולם באופן כזה שיש להם ,תפיסת מקום" לעצמם, הרי לכאורה רצונו של הקב"ה בגשמיות העולם הוא בה,גשמיות" שבזה, וא"כ איך אפשר להמשיך שם רוחניות וקדושה -- והרי לכאו' אינם ,כלים" לזה,

היינו מכיון שהקב"ה הוא כל יכול הגביל כביכול את עצמו שאף שהוא ,בעה"*ב" אינו יכול להוציא את ,כלין* וע"ד מרז"ל שנשבע הקב"ה כו' ולכן, כביכול, אין יכולת לשנות : ולכן טענו המרגלים שבנ"י צריכים להישאר במדבר, ושם לעבוד את הוי' ע'י קיום התומ"צ (אבל לא העבודה דד כיבוש. א"י").

ובטענתם זו (להשאר במדבר) מרומזת ג"כ כוונתם הנ"ל :

המדבר, בפשטות, הוא אינו מקום ישוב בנ"א, אינו ראוי לזריעה*" ואין בו מים** וכו" -- וברוחניות הוא זמן ומצב שאין האדם (צ"ל -- ע"פ טבע) עסוק בענינים הגשמיים **, ישו-

2 ב"ב עד, א ורק רבה בב"ח ה" יכול להפר.

4 שם ב, ב.

5 עקב ח, ט.

5בו של עולם יי.

וזוהי טענת המרגלים: עבודת ה' שייכת רק בקיום התומ"צ וזה צ'ל ,במדבר" -- בעת שהוא פנוי מעסקיו בצרכי גופו ההכרחיים ;

אבל בארץ העמים. היינו כשמוכרח הוא לעסוק בהענינים הגשמיים. הנה מכיון שהם ,כליו" של הקב"ה, הרי אא לכובשם תחת ממשלת הקדושה ולבטל את הגשם לגמרי.

אבל באמת טעות גדולה טעו בזה, כי תכלית כוונת הבריאה של הענינים הגשמיים, ותכלית כוונת ציווי ה' לעסוק בהם, כנ"ל, היא בכדי להמשיך בהם קדושה -- כי ,נתאוה הקב"ה להיות לו (ית') דירה בתחתונים" *5. וכל ,תפיסת מקום" של הענינים הגשמיים היא רק בכדי שעי"ז יתמלא רצון ה' לעשות מ,תחתונים" (ענינים גשמיים) דירה לו ית'. וכמארז"ל *: שכל עניני העולם נבראו ,בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית". ובמילא מובן ש(מצד תכלית הכוונה) ה"ה ,כלים* לאור הקדושה, ולכן לא זו בלבד שבנ"י יכולים, אלא הם גם מחויבים, לכבוש את ארץ העמים, ולעשותה כולה ארץ ישראל, וכנ"ל, כי עי"ז

בראשית א

דוקא ממלאים רצונו של מקום לעשות מ,התחתונים" -- שאין תחתון למטה הימנו -- דירה לו ית' (יותר מהעבודה בעניני קדושה מעיקרא).

ה. והנה ע"ד טענת המרגלים -- ממנה ,נשתלשלה" -- גם טענתם של האו"ה (שבפרש"י):

בשאדם לומד ומתפלל ומקיים מצות, ואינו עסוק בישובו של עולם, אז אפשר שיסכימו האומות שבח בשעה עליו להרגיש את האור האלקי והקדושה, אבל בעסקו בישובו של עולם, טוענים הם, שאז אין שייך עבודת ה', ובמילא -- בזמנים אלו צריכים להתנהג באופן ,המתאים? לציורם של הענינים הגשמיים מצ"ע; ולכן אומרים .או"ה לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים"., בי בענינים גשמיים (ארץ שבעה גוים) אין לערב בהם את ענין הקדושה בעבודת ה', מאחר שגם להם גדר וטבע בפ"ע שהוקבע בהם ברצונו של הקב"ה - ,ברצונו נתנה להם".

ואדרבה: להם משפט הקדימה % על עניני התומ"צ, כדמוכח מסדר הענינים בתורה: התחלתה ב,בראשית גו'י, בריאת העולם ועניניו, ואח"כ (לאחר אריכות של יותר מ;חומש?" שלם) בא הציווי הראשון על המצות - ,החודש הזה לכם וגו"

אבל כל טענתם טעות ושקר, כי הרי תכלית הכוונה והרצון בהענינים הגשמיים הוא רק, כנ"ל, לעשות מהם ובהם ,דירה לו (ית') בתחתונים".

0 והוא בדוגמת ,אקדמי" טענית"" דהיצה*ר (זח"א קעט, ב. ראה קה"ר עה"פ (ד, יג) טוב ילד מסכן וגו'. וראה שו"ע אדמוה"ז סוסי"ד מהדו"ת).

66 לקוטי

עפ"ז מובן דיוק הלשון +כח מעשיו הגיד לעמו גו'":

בכדי להסיר טענת ותלונות אן"ה אינה מספיקה הידיעה שב,מעשיו וגו" בלבד, כי אדרבה, זוהי יסוד טענתן + מכיון שענינים הגשמיים הם ,מעשיו" של הקב'יה, הרי ,לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים?: כ"א הפירוש * ש,כח -- (מכזונה והתכלית -- שהם הפנימיות והכח של) -- מעשיו הגיד לעמו" : ומדייק ;הגיד"* (ולא אמר וכיו"ב) = הקבָ"ה +הגיד* והמשיך יי ומסר לעמו את הפנימיות -- ה,כח? -- שב,מעשיו", והיינו שעלי עבודת בג"י ייהפכו ה;מְעְשיו" לקדושה (,לתת להם נחלת גוים"), וכנייל.

ז ע"פ הנ"ל מובנת שפיר ג"כ האריכות שבקושיית רש"י: ;לא חי' צריך להתחיל את התורה אלא מה-

בראָשית א

חודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתת בבראשית" -- הנראית ככפל לשון: והול"ל ,התחיל התורה בבראשית ולא בהחודש הזה לכם משום כו"

אלא כוונתו של רשיי להדגיש ול" האריך שנעשה העולם ע"י הקב"ה בטבעְיות שלו השייך לכאורה לאו"ה (אלאָ שְתכלִית ועיקר הכל הוא ענין התומ"צ -- השייך רק לישראל -- ,מצוה ראשוּנה שנצטוו בה ישראלי), דוקא בּאופַן שיהי' צורך ב(עבודה ו)ביבוש וביטול קושיא דהעולם ואו"ה: ,לא הִיי צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו""י

ומתרץ ומבטל הקושיא -- שאדרבא התורה (שהיא ה,כח" ותכָלית ,מע" שיו") מתחילה (ועיקר תכליתה) לבטל ההעלם שב,מעשיו? על ה;כח" שב" הם, לְכֶן התחיל בזה, להגיד ולהמשיך ולגלות ה,כח"? והתכלית -- ה,כח מעשיו גו'", להמשיך אלקות בענינים גשמיים.