שיחה א

54שיחה א

שמיני

א. "השלך" – פירוש רש"י, והשאלות על כך

מן הפסוק "ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף"¹ מצטט רש"י תחילה את המלה "השלך", ומפרש: "פירשו רבותינו²: זה השולה דגים מן הים. וזהו שתרגם אונקלוס ושלינונא", ולאחר מכן הוא מפרש את שמות העופות האחרים – "כוס" ו"ינשוף", כדלהלן בסעיף ב'.

יש להבין:

א) בפסוק מופיע "הכוס" לפני "השלך" – מדוע משנה רש"י את סדרם בפירושו, ומבאר את המלה "כוס" רק לאחר פירושו על "השלך"³?

ב) כאשר מפרש רש"י את מיני העופות האחרים בפרשתנו, ואף בפירושו על "כוס וינשוף" שבפסוקנו, " אין הוא מציין מקור לפירושיו. מדוע דוקא כאן, לגבי "השלך", הוא מציין "פירשו רבותינו", ואף מוסיף "וזהו שתרגם אונקלוס...", ואינו מסתפק בפירוש עצמו: "זה השולה..."?

ג) תמיהה זו אף גדולה יותר: כאשר רש"י מביא מתרגום אונקלוס הוכחה לפירושו, כאשר הפירוש אינו כה מובן, הוא מתבטא בניסוח "וכן תרגם" וכדומה. מדוע הוא מתבטא בפסוקנו בניסוח "וזהו שתרגם...", שממנו מובן, שאין בכוונתו להביא הוכחה מתרגום אונקלוס, אלא לבאר את דברי התרגום – וכלל אין מובן: פירושו של רש"י הוא על החומש, ולא על תרגום אונקלוס?

ד) כדי להבין מהו "שלך", די היה לרש"י לומר "השולה דגים", והרי דגים נמצאים בים, כפי שתרגם אונקלוס⁴: "ושלינונא" (=שולה דגים). מדוע צריך רש"י להוסיף, שעוף זה

שולה" את הדגים "מן הים"?

ב. "כוס וינשוף" – שני מינים לאחר שמבאר רש"י את המלה

השלך", הוא אומר: "כוס וינשוף – הם צואיטוש הצועקים בלילה, ויש להם לסתות כאדם. ועוד אחר דומה לו, שקורין ייב"ץ".

55במבט ראשון על פירוש רש"י זה " נראה, שהמלים "ועוד אחר דומה לו..." באות כהמשך לנאמר בתחילת הפירוש "הם צואיטוש..." – כלומר, שבדברו על שני סוגי העופות, "כוס וינשוף", מפרש רש"י: "הם" (שני העופות הם – אחד מהם הוא) "צואיטוש... ועוד אחר דומה לו (והשני מהם, הדומה לצואיטוש, הוא) שקורין ייב"ץ".

אמנם גם לגבי "צואיטוש" מתבטא רש"י בלשון רבים, "הצועקים... ויש להם..." – למרות שמדובר כאן רק על סוג עוף אחד ("כוס" או "ינשוף") – וזאת, משום שלגבי המין "צואיטוש", בשונה מאחרים, מדובר בלשון רבים, כפי שמוצאים בלשון הקודש, שלגבי מושגים מסויימים (לדוגמא: מים) משתמשים תמיד בלשון רבים. "

מסיבה זו מגדיר רש"י גם את שם המין: "צואיטוש", ולא "צואיט", בתוספות האות "שי"ן" בסוף השם, המצביעה, בלשון הצרפתית, על לשון רבים (בדומה לאידיש ולאנגלית) – כי – לגבי סוג זה משתמשים תמיד בלשון רבים.

ג. "צואיטוש" – שני

הסוגים: כוס וינשוף

אך לאמיתו של דבר אי אפשר להסביר זאת כך, כי, בנוסף לכך שרש"י בעצמו מזכיר אותו סוג עופות בלשון יחיד בפירושו על הגמרא:

ציאיט"⁵ או "צואיטה"⁶, הרי, בסוף פירוש זה עצמו אומר רש"י, שהמין השני, "ייב"ץ", "דומה לו" (ל"צואיטוש") בלשון יחיד. ולכן, אין לומר שלגבי עוף זה משתמשים רק בלשון רבים. וכן קשה לומר, שבאותו פירוש, מדבר רש"י על אותו מין בתחילה בלשון רבים, ומיד לאחר מכן בלשון יחיד.

מכך מובן, שבפירושו "הם צואיטוש הצועקים בלילה ויש להם לסתות כאדם", בלשון רבים, מתכוון רש"י לפרש את שני המינים, שהן ה"כוס" והן ה"ינשוף" הם העופות המכונים "צואיטוש"⁷. כלומר, למרות שבצרפתית נקראים שני המינים הללו בשם כולל אחד, בכל זאת, מפרידה ביניהם התורה בשני שמות שונים –

כוס" ו"ינשוף" – כי בלשון הקודש אין שם הכולל שני מינים אלו יחדיו.

אך כיון שקשה לומר שבלשון 56הקודש אין שם כללי לשני סוגי ה"צואיטוש"⁸, אשר יש ביניהם זהות, ומשום כך הם נקראים בצרפתית בשם " אחד – לכן מוסיף רש"י עוד פירוש, " ליתר הבנה: "ועוד אחר דומה לו שקורין ייב"ץ": כיון שגם המין המכונה "ייב"ץ" דומה ל"צואיטה", ייתכן לומר, שאחד משני שמות אלו – " "כוס" או "ינשוף" – הוא השם הכולל את כל סוגי ה"צואיטה", והשני הוא "ייב"ץ"⁹.

ד. המלים "כוס" ו"ינשוף" רומזות למשמעות של "צואיטא" ו

אך עדיין אין מובן: כיון שפשוט יותר לומר, כדלעיל, שבשני שמות אלו מתכוונת התורה לשני סוגים שונים, ולא לשני כינויים שונים של אותו מין – מדוע מסביר רש"י בתחילת ועיקר פירושו, ש"כוס" ו"ינשוף" נכללים באותו סוג – צואיטא?

לפיכך הכרחי להסביר, שהמלים "כוס" ו"ינשוף" הן בעלות משמעות מסויימת, המצביעה על כך, שהכוונה היא למין "צואיטא", ואשר משום כך מדגיש רש"י אף בפירושו השני, שאחד מהם הוא "ייב"ץ", שגם סוג זה

דומה לו"¹⁰, שניתן לומר ש"כוס" או

ינשוף" הם "ייב"ץ" רק משום שהוא דומה לצואיטא.

יש להבין: כיצד נרמזת במלים

כוס" ו"ינשוף" המשמעות המצביעה על המין "צואיטא"?

ה. שיוך השמות לעופות – מסורה

לכאורה, אפשר היה להסביר: רש"י מסביר בתחילת פירושו ש"כוס"

"ינשוף" הם שניהם "צואיטה", משום שכך שמע מרבותיו. וכיון שלגבי שיוך שם של עוף לעוף המסויים אין לדון בסברות עצמיות, והמקור היחיד לידיעה זו היא ה"מסורה", לכן אומר רש"י בתחילת פירושו, שזהו עיקר הפירוש, ששניהם הם "צואיטוש".

אמנם, לאחר מכן מסביר רש"י, שייתכן, שאחד מהם הוא "ייב"ץ", כפי שסביר להניח באופן הגיוני, ששני שמות אלו בפסוק מצביעים על שני מינים שונים, אך בכל זאת הוא מוסיף ואומר "דומה לו", כי כדי להסביר ש"כוס" או "ינשוף" הוא "ייב"ץ", בשונה ממה ששמע מרבותיו, ששניהם הם צואיטוש, מסתמך רש"י על כך 57שייב"ץ דומה לצואיטה, ומפני הדמיון שביניהם, הכלילו גם את הסוג השני – "ייב"ץ" – כ"צואיטה". כלומר, גם הפירוש השני מבוסס על המסורה.

אך הסבר זה אינו מתקבל, כי בפירושו על הגמרא¹¹ אומר רש"י במפורש, ש"קריא" (התרגום של "כוס") הוא "ייב"ץ", ו"קפופא" (התרגום של "ינשוף") הוא "צואיטא" – והרי מובן, שאף בפירושו לגמרא, לגבי שמות, הוא קיבל מרבותיו. וקשה להבין, מדוע בפירושו לחומש הוא סובר, בתחילת ועיקר פירושו, ששניהם – הן ה"כוס" (קריא) והן ה"ינשוף" (קפופא) הם צואיטוש – בשונה מדבריו בפירושו על הגמרא.

ו. "תנשמת" – פירוש שונה על הגמרא ועל התורה

גם בפירוש על "תנשמת"¹², בפסוק " הבא, אנו מוצאים, שרש"י משנה את דבריו בפירושו על התורה לעומת פירושו על הגמרא:

בפירושו על הגמרא¹³ אומר רש"י שני פירושים ל"תנשמת": בתחילה הוא מפרש, שהכוונה היא ל"ציאיט", ולאחר מכן הוא אומר "ולי נראה שקורין קלבא שוריץ..."¹⁴. ואילו בפירושו על התורה הוא אומר בפשטות: "התנשמת היא קלבא שוריץ...", ואינו מזכיר כלל את הפירוש "ציאיט", אף לא כפירוש שני, למרות שזהו הפירוש הראשון בביאור על הגמרא.

58אך יש הבדל ביניהם: כאן, לגבי פירוש המלה "תנשמת", מובנת הסיבה לשינוי: אמנם, לרש"י נראה ("נראה לי") שהתנשמת היא "קלבא שוריץ", אך אין הוא רוצה להסתמך בפירושו על הגמרא, החשוב להלכה, לחלוטין, ואפילו לא כאפשרות עיקרית, על המשמעות הנראית לו, ולפיכך הוא מביא בראשונה את הביאור ששמע מרבו¹⁵.

ומאותה סיבה עצמה, שהדבר חשוב להלכה, הוא מביא גם את ביאורו שלו: שהרי, כשם שעליו להתייחס לפירוש ששמע מרבו, כך אסור לו להתעלם מהפירוש המקובל עליו¹⁶. אלא, שלגבי ההלכה מכריע אצלו הפירוש שקיבל מרבותיו, ולכן ההסבר שלו מופיע כפירוש שני.

לעומת זאת, בפירושו על התורה, שבו הוא מסביר את הפסוקים בדרך הפשט, סובר רש"י, שאין הוא חייב להסביר זאת לפי הפירוש שקיבל מרבו, כאשר בעיניו "נראה" שהמשמעות היא אחרת. ומשום כך הוא מביא רק את ההסבר שלו¹⁷.

אך לגבי המשמעות של "כוס וינשוף", כאשר אף לפי ההגיון מובן, כדלעיל, ששני שמות אלו הם שני מינים שונים של עופות, עדיין נותר הקושי שהוזכר לעיל: מדוע הוא מסביר בתחילת ובעיקר פירושו ש"הם צואיטוש", ולא כבפירושו על הגמרא, ש"כוס" הוא מין אחר (ייבץ)?

יותר מכך תמוה: אף פירושו השני בחומש אינו מתאים לפירושו על הגמרא: בפירושו על הגמרא אומר רש"י באופן ברור, שכוס (קריא) הוא יבנץ, וינשוף (קפופא) הוא צואיטא. ואילו בפירושו השני על החומש הוא אומר רק, שאחד משני אלו (כוס וינשוף) הוא יבנץ, והשני הוא צואיטא, בלי לציין איזה מהם הוא כל מין.

ז. מדוע יש צורך בשני

אופני ההסבר?

בנוסף לכך יש להבין:

בפירושיו של רש"י על שמות העופות בחומש, יש שלושה אופנים¹⁸ 59לביאוריו: יש שמות של עופות שרש"י רק מבהיר את שמם הצרפתי, בלי " לציין סימני היכר, כגון "נץ", שרש"י רק מציין את שמו הצרפתי – " "אישפרויר". בשמות אחרים של עופות הוא מפרט, להיפך, רק סימני היכר, ולא את שמם בצרפתית, כגון "שלך": "השולה דגים מן הים". ויש מקרה שבו מסביר רש"י את שמות העופות בשתי דרכים אלו, כפירושו על "כוס וינשוף": "הם צואיטוש", ומוסיף סימן: "הצועקים בלילה ויש להם לסתות כאדם".

לגבי שני האופנים הראשונים אפשר לומר, שרש"י מזכיר את השמות "בלעז"¹⁹ רק במקום שבו "בן חמש למקרא" לא יזהה על פי סימני ההיכר בלבד את סוג העוף.

אך לגבי האופן השלישי, כאשר רש"י מפרש את מין העוף בשני האמצעים – הן על ידי השם הלועזי, והן על ידי תכונה יחודית – כבפירושו " על כוס וינשוף, נדרש הסבר: כיון שרש"י סובר שהכרחי להזדקק לפירוש בצרפתית ("צואיטוש"), מדוע הוא צריך להוסיף לכך גם את ההסבר

הצועקים בלילה וכו'" – אם השם הלועזי מספיק, למשל, בפירוש על

נץ", מדוע הוא אינו מספיק בפירוש על "כוס וינשוף"?

ח. שם העוף מצביע על תכונותיו

ההסבר לכל זאת הוא:

בדרך הפשט יש לומר, ששמו של כל דבר מביע את תכונתו. כפי שמסביר האבן־עזרא, אשר אף פירושו הוא בדרך הפשט, אם כי לא בדרך הפשט של רש"י, לגבי כל שמות העופות, כיצד מבטא השם את תכונותיו, מראהו של העוף וכדומה.

ולכן מקדים רש"י ואומר לפני פירושו ש"שלך" הוא "השולה דגים...", ש"פירשו רבותינו" – כי לולא כן, סביר היה להסביר כדברי אבן־עזרא, ששלך הוא העוף אשר

מנהג תולדתו להשליך ילדיו":

כיון שהמלה "שלך" קרובה יותר, ושווה בכל אותיותיה, ללשון השלכה מאשר ללשון "שולה", ובמיוחד כאשר משמעותה של המלה השלכה היא מלמעלה למטה, ההיפך מ"שולה" – מלמטה למעלה –

לכן אומר רש"י "פירשו רבותינו זה השולה דגים...", שכך פירשו

רבותינו". כלומר, כיון שאין זה מדרש, אלא פירוש אשר לימדונו רבותינו, הרי לא ייתכן לבחור פירוש 60אחר המתאים יותר לדרך הפשט, כאמור לעיל בסעיף ה', שלגבי משמעות מלה, יש לפרש בהתאם למסורה.

ט. "שולה" דגים הוא ה"שלך" "

ועל כך שואל ה"תלמיד": כשם שתכונתו של השלך היא "לשלות" דגים, כך קיימת התכונה גם אצל עופות טורפים אחרים להיות "שולה" סוג אחר של טרף, ומדוע נקרא דוקא שולה הדגים בשם "שלך"?

לכן מוסיף רש"י ואומר "השולה דגים מן הים": כל העופות הטורפים שולים רק דברים גלויים, ואילו עוף זה, כיון שהוא שולה דגים ממעמקי²⁰ הים, אשר הפעולה של הוצאה והרמה ("שולה") ניכרת אצלו ביותר, בשונה מעופות אחרים, אשר "שולים" את טרפם מהיבשה, או אף מהים, אך " מלמעלה, לפיכך דוקא לו מתאים השם "שלך".

י. התרגום "ושלינונא" כהוכחה

לפי זה יובנו דבריו של רש"י בהמשך "וזהו שתרגם אונקלוס ושלינונא", כי זוהי הוכחה לכך שייתכן לקרוא לעוף בשם "שלך" מלשון "שולה" – למרות שבתכונה הכללית של "שולה" אין הוא נבדל מהעופות האחרים:

מכך ששם העוף בלשון הארמית הוא שלינונא, שהרי בתרגומו

ושלינונא" אין אונקלוס מתכוון לפרש ולבאר את תכונות העוף, אלא רק לתרגם (כפי שרש"י מדייק "וזהו שתרגם...), הרי הוא מתרגם את שמו לארמית. כלומר, שהעוף נקרא על שם שהוא שולה²¹, מסתבר לומר, שאף השם בלשון הקודש "שלך" הוא רק על כך שהוא שולה, כדלעיל.

ולכן אומר רש"י "וזהו שתרגם...", כי הוכחתו מהתרגום שמתאים לכנות את ה"שלך" מלשון "שולה" היא אכן על ידי הסבר התרגום²²: על ידי ביאורו, שתרגומו של אונקלוס

ושלינונא" הוא, שהעוף נקרא בשם זה מפני שהוא שולה – ומכך נובעת ההוכחה, שזהו גם הטעם לשם "שלך" בלשון הקודש, כדלעיל.

61יא. תכונות ה"כוס" וה"ינשוף" נרמזות בשמותיהם

לפי האמור לעיל, שרש"י מתכוון לפרש כיצד מביעים שמות העופות את מהותם, יובן מדוע לאחר שמפרש רש"י ש"כוס וינשוף" הם "צואיטוש", הוא מוסיף "שהם צועקים בלילה ויש להם לסתות כאדם" – למרות שהתלמיד מבין צרפתית²³ – כי בכך הוא רומז לענין, שהתכונות של 'צואיטוש' נרמזות בשמות של 'כוס' ו'ינשוף':

"כוס" הוא מלשון "מכוסה"²⁴ – זה מצביע על קשר מסויים ללילה, להיפך " מהאור, מהיום, כאשר הכל מכוסה " באפילת הלילה. וכך גם השם "ינשוף", מלשון "נשף"²⁵, מצביע על הלילה²⁴ – והקשר שלהם ללילה, " מסביר רש"י הוא בכך שהם "צואיטוש הצועקים בלילה".

אך רש"י אינו מסתפק בכך. שהרי, יש עוד מיני עופות שיש להם קשר ללילה – כ"תנשמת" אשר "פורחת בלילה"²⁶ – והכרחי לומר, ש"צואיטוש" נקראים "כוס" ו"ינשוף" לא רק מפני ששמות אלו רומזים ל"לילה", אלא גם מפני תכונות נוספות של עופות אלו, הנרמזות בשמות "כוס וינשוף".

ולכן מוסיף רש"י "ויש להם לסתות כאדם": גם ענין זה נרמז בשמותיהם, כי משום שעצמות לחייהם בולטות ומלאות כאצל האדם (ולא שקועות כאצל עופות אחרים) מתאים להשוותם ל"כוס", אשר יכולה לקלוט בתוכה מים או משקאות אחרים.

וכך גם לגבי "ינשוף": התלמיד כבר למד בפרשה קודמת²⁷, מהי "נשיפה", ובנשיפה הלחיים מתמלאות ומתבלטות, וזוהי משמעות השם

ינשוף" לגבי הצואיטוש, שיש להם

לסתות כאדם".

אך רש"י אינו מסתפק בענין של

ויש להם לסתות כאדם" בלבד, כי ענין זה אינו קשור לתכונה, אלא למבנה העוף, וסביר לומר, ששם העוף יבטא את תכונתו, שהיא חשובה יותר ממראהו, כפי שאכן רואים שה"שלך" מבטא תכונה של "השולה דגים". ולכן מציין רש"י כפרט ראשון את הענין של "הצועקים בלילה", שזוהי תכונה של צואיטוש. אך כיון שזה אינו מספיק עדיין, כדלעיל, לכן הוא מוסיף

ויש להם לסתות כאדם".

62יב. צואיטוש אחד – "כוס";

והאחר – "ינשוף" "

אך על כך שואל ה"תלמיד"²⁸: מכך שאחד העופות נקרא "כוס" והאחר " נקרא "ינשוף" מובן, שהשוני בין שניהם מתבטא בהבדל שבין " שמותיהם. אך לפי האמור לעיל, ששני שמות אלו, הן "כוס" והן "ינשוף", מצביעים על אותה תכונה ("צועקים בלילה") ועל אותו מראה ("לסתות כאדם") – יוצא, שהשמות הללו מראים רק על תכונות הצואיטוש בכללות, אך לא על תכונות ייחודיות שבהן נבדל סוג אחד של צואיט ממשנהו. ואם כך, מדוע בכל זאת נקרא צואיט אחד בשם "כוס" והאחר – "ינשוף"?

לכן מוסיף רש"י ואומר "ועוד אחר דומה לו שקורין ייבץ", שיש עוף נוסף שרק דומה במראהו²⁹ לצואיט, כלומר, שיש לו "לסתות כאדם"³⁰, אך אין הוא צועק בלילה³¹. ולכן אפשר לומר, שההבדל בין "כוס" לבין

ינשוף" הוא, שאחד מהם מצביע גם³² על התכונה של "צועק בלילה" ונקרא

צואיטא". והאחר מצביע רק על הענין של "לסתות כאדם" וזהו השם של

ייבץ". אך לפי הפשט³³ אין הוכחה מי הוא הכוס ומי הוא הינשוף³⁴.

63אך הסבר זה מביא רש"י רק כפירוש שני, כי לפי הפשט יוצא, שאחד משני השמות מצביע רק על מבנה העוף ולא על תכונתו, ולפי ההגיון יש לומר, כדלעיל, שכאשר דבר נקרא בשם המבטא משהו שבו, הרי זה בראש ובראשונה לגבי תכונה שבו, ולכן מקבל רש"י בתחילת ועיקר פירושו ש"הם צואיטוש", ולפי זה יוצא שהשמות "כוס וינשוף" מבטאים את התכונה של "הצועקים בלילה", כדלעיל.

זהו ההסבר גם לכך שרש"י מקדים את הפירוש על "השלך" לפני פירושו על "כוס", כי פירושו על "השלך – זה השולה דגים", שהשם "שלך" הוא מפני תכונת עוף זה, מוכיח שכך הוא גם לגבי שמות העופות האחרים. ומכך " מסתבר, כפירוש הראשון, שכוס וינשוף הם צואיטוש, כדלעיל.

יג. השגחה פרטית

מהענינים של "יינה של תורה" " שבפירוש רש"י זה:

על השלך אומרת הגמרא²: "רבי יוחנן כי הוה חזי שלך (=כשהיה רואה שלך) אמר: משפטיך³⁵ תהום רבה". ומסביר רש"י: "ומשפטיך אף בתהום רבה, שזימנת שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות".

מכך מביא אדמו"ר הזקן הוכחה³⁶ לשיטת הבעל־שם־טוב שכל הענינים הם בהשגחה פרטית, לא כאומרים שהשגחה פרטית היא לגבי האדם³⁷, שהרי רואים, שאף על דגים יש דין ומשפט פרטי, והקדוש־ברוך־הוא מזמן את השלך לתפוס דוקא דגים אלו, שעליהם נפסק הדין מלמעלה.

ולענין זה רומז רש"י במילים

פירשו רבותינו זה השולה דגים מן הים", כדלהלן.

יד. גילוי האלקות שבטבע

ידוע³⁸, שהמלה "טבע" היא מלשון

טבעו³⁹ בים סוף". ההסבר לכך הוא: כשם שהדברים שטבעו בים נמצאים שם בשלמות, אלא שאין רואים אותם, כי הים מסתירם, כך הוא גם ה"טבע":

64גם בו יש אלקות, כדלעיל, שכל המאורעות שבעולם עם כל פרטיהם ופרטי פרטיהם הם בהשגחה פרטית מהקדוש־ברוך־הוא, אלא שאז – לבושי הטבע מעלימים את החיות האלקית, שלא תיראה בגלוי, בהתאם לרצון הבורא, שקבע כך.

וזהו הרמז בדברי רש"י "השלך – פירשו רבותינו זה השולה דגים מן הים", שמה ש"פירשו רבותינו"⁴⁰ על ה"שלך" – הפירוש שאמרו "רבותינו" בקשר לכך – "משפטיך תהום רבה", זה⁴¹ הוא המוציא, "השולה", את ה"דגים" מההעלם וההסתר, מה"ים":

לולא דברי הגמרא על ה"שלך", ניתן היה לחשוב שהנהגת הדגים היא בדרך מקרה ח"ו, כמשתמע לכאורה מדברי הגמרא⁴² "מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע...". ופירוש זה של רבותינו, לגבי ה"שלך", מוציא את הדגים מהעלם הים ומוכיח שהנהגתם היא בהשגחה פרטית.

ומכך לומדים גם לגבי כל שאר בעלי החיים⁴³, שאף לגבי הצומח, ואפילו לגבי הדומם⁴⁴ – שכל עניניהם