55
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
במבט ראשון על פירוש רש"י זה " נראה, שהמלים "ועוד אחר דומה לו..." באות כהמשך לנאמר בתחילת הפירוש "הם צואיטוש..." – כלומר, שבדברו על שני סוגי העופות, "כוס וינשוף", מפרש רש"י: "הם" (שני העופות הם – אחד מהם הוא) "צואיטוש... ועוד אחר דומה לו (והשני מהם, הדומה לצואיטוש, הוא) שקורין ייב"ץ".
אמנם גם לגבי "צואיטוש" מתבטא רש"י בלשון רבים, "הצועקים... ויש להם..." – למרות שמדובר כאן רק על סוג עוף אחד ("כוס" או "ינשוף") – וזאת, משום שלגבי המין "צואיטוש", בשונה מאחרים, מדובר בלשון רבים, כפי שמוצאים בלשון הקודש, שלגבי מושגים מסויימים (לדוגמא: מים) משתמשים תמיד בלשון רבים. "
מסיבה זו מגדיר רש"י גם את שם המין: "צואיטוש", ולא "צואיט", בתוספות האות "שי"ן" בסוף השם, המצביעה, בלשון הצרפתית, על לשון רבים (בדומה לאידיש ולאנגלית) – כי – לגבי סוג זה משתמשים תמיד בלשון רבים.
ג. "צואיטוש" – שני
הסוגים: כוס וינשוף
אך לאמיתו של דבר אי אפשר להסביר זאת כך, כי, בנוסף לכך שרש"י בעצמו מזכיר אותו סוג עופות בלשון יחיד בפירושו על הגמרא:
ציאיט"5 או "צואיטה"6, הרי, בסוף פירוש זה עצמו אומר רש"י, שהמין השני, "ייב"ץ", "דומה לו" (ל"צואיטוש") בלשון יחיד. ולכן, אין לומר שלגבי עוף זה משתמשים רק בלשון רבים. וכן קשה לומר, שבאותו פירוש, מדבר רש"י על אותו מין בתחילה בלשון רבים, ומיד לאחר מכן בלשון יחיד.
מכך מובן, שבפירושו "הם צואיטוש הצועקים בלילה ויש להם לסתות כאדם", בלשון רבים, מתכוון רש"י לפרש את שני המינים, שהן ה"כוס" והן ה"ינשוף" הם העופות המכונים "צואיטוש"7. כלומר, למרות שבצרפתית נקראים שני המינים הללו בשם כולל אחד, בכל זאת, מפרידה ביניהם התורה בשני שמות שונים –
כוס" ו"ינשוף" – כי בלשון הקודש אין שם הכולל שני מינים אלו יחדיו.
אך כיון שקשה לומר שבלשון
הערות
- 5. חולין שם ד"ה קיפוף.
- 6. שם ד"ה באות. ובברכות נז, ב ד"ה קיפופא צואיטא (באלף).
- 7. ומה שהפסיק ביניהם ב"שלך", כי (א) גדולה מזה מצינו למ"ד מקשין הכאה כו' (רש"י משפטים כא, טז). (ב) אולי יש תכונה בשלך שדומה לכוס יותר מינשוף. ועוד י"ל. ומה שבפרשת ראה (יד, יז) נמנה שלך ביחד עם קאת ורחמה, י"ל שבשלך כמה וכמה תכונות. מהם שדומה לכוס וינשוף, ומהם – לקאת ורחמה. (ועד"ז הוא גם בנוגע לתנשמת, שבפ' שמיני נמנה עם קאת ורחם, ובפ' ראה – עם כוס וינשוף, כי כו"כ תכונות בו). וגדולה מזה מצינו, דקרח נאמר עליו "בני עשו" (וישלח לו, ה) – מפני שדומה להם, שהיתה להם אם אחת.
רש"י על שמות כ״א:ט״ז - הטקסט מספריא
וגנב איש ומכרו. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו (דברים כ"ד), אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ שֶׁגָּנַב נֶפֶשׁ, אִשָּׁה אוֹ טֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוֹס שֶׁגָּנְבוּ מִנַּיִן? תַּ"לֹ וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ. וּלְפִי שֶׁנֶּאֱ' כָּאן וְגֹנֵב אִישׁ, אֵין לִי אֶלָּא גּוֹנֵב אִישׁ, גּוֹנֵב אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּ"לֹ גֹּנֵב נֶפֶשׁ, לְכָךְ הֻצְרְכוּ שְׁנֵיהֶם, מַה שֶּׁחִסֵּר זֶה גִּלָּה זֶה (סנהדרין שם):
ונמצא בידו. שֶׁרָאוּהוּ עֵדִים שֶׁגְּנָבוֹ וּמְכָרוֹ, וְנִמְצָא כְבָר בְּיָדוֹ קֹדֶם מְכִירָה (שם):
מות יומת. בְּחֶנֶק; כָּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה סְתָם חֶנֶק הִיא (וְהִפְסִיק הָעִנְיָן וְכָתַב וְגֹנֵב אִישׁ בֵּין מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ לִמְקַלֵּל אָבִיו, וְנִרְאֶה לִי הַיְנוּ פְּלוּגְתָּא, דְּמַר סָבַר מַקְּשִׁינַן הַכָּאָה לִקְלָלָה וּמַר סָבַר לָא מַקְּשִׁינַן (שם)):
וגנב איש ומכרו AND HE THAT STEALETH A MAN, AND SELLETH HIM, [AND HE BE PREVIOUSLY FOUND IN HIS HAND, HE SHALL SURELY BE PUT TO DEATH] — Why is this statement made (how does the particular form of words used here tell us some point of law which is not contained in another text bearing upon the same subject)? Since it is said, (Deuteronomy 24:7) “If a man be found stealing any of his brethren … [then that thief shall die]”, I might say that I have here only the law that a man who stole a person is punishable with death. Whence, however, do I know that this is also the case if a woman or a person whose sex is not distinguishable or a hermaphrodite (טומטום ואנדרונינוס) has stolen a person? Scripture therefore states here: “Whosoever stealeth a man and selleth him”. — And again, since Scripture states here: “He that stealeth a man [shall be put to death]”, I might say that I have here only the law that if one steals a man he is punishable with death. Whence do I know that this is also the case if he has stolen a woman? Therefore Scripture states, (Deuteronomy 24:7) “[If a man be found] stealing any person [he shall be put to death]”. Consequently both verses are necessary: what the one omits the other tells us (Mekhilta; Sanhedrin 85b).
ונמצא בידו implies that witnesses have seen him stealing and also saw him selling the person, and that he has been found in his possession before he had sold him (Mekhilta).
מות יומת HE SHALL SURELY BE PUT TO DEATH — by strangulation. Wherever the death-penalty is mentioned in Scripture without being precisely defined strangulation is intended (Mekhilta; Sanhedrin 84b). [It should be noted that Scripture interrupted the context by writing “Whosoever stealeth etc.” between the passages, “He that smiteth his father etc.” and “He that curseth his father etc.”, which passages ought on account of their contents to follow one after the other. I think that this gave rise to the difference of opinion found in Sanhedrin 85a where one Rabbi holds that we must put “smiting” on an equality with “cursing”, in spite of the text being interrupted by the verse וגונב, which, however, is placed between them only to teach that in some respects “smiting” and “cursing” have not the same law, — that after the death of the parents “cursing” them is punishable whilst “smiting” them is not; whilst another bolds that since the two verses have been disconnected “smiting” can by no means be put on an equality with, and have the same legal consequenses as, “cursing” (cf. Sanhedrin 85b)].
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.